אה״ח כבר ידעת שכשעלה עזרא מן הגולה לא עלה עמו אלא מעט מזעיר מעם ישראל ככתוב בנחמיה כל הקהל כאחד ארבע ויבוא אלפים שלש מאות וששים. וכאשר כל העם שהיו אלפי אלפים ורבי רבבות היו מפוזרים בכל רוחות העולם אחד הנה ואחד הנה ובפרט במלכות בבל ובארץ מצרים היה מספר גדול ועצום כידוע מדברי היוסיפון לרומיים וידידי׳ אלכסנדרי הנקרא פי״לון. ידעת ג״כ שבירושלים היו ב״ד מקדשין יום ל׳ ע״פ הראי׳ אם באו עידי ראיה ואם לא היו עושין ר״ח ביום ל״א מבלתי העדאת עדים כי יום ל״א מקודש מעצמו שכבר קדשוהו שמים. ולפי ששני ימים אלו דהיינו ל׳ ול״א ראויים והגונים לקבוע בהם ר״ח ור״ה במה יודע איפוא לבני ישראל הרחוקים אימתי ר״ה ואימתי יוה״כ וסוכות ופסח והכתוב אומר (תורה אחת יהי׳ לכם). ובכן אין אנו יכולין לחוג את מועדי ה׳ בשני ימי׳ חלוקין כגון קצת ביום א׳ בשבת שני וקצת ליום כי אב אחד לכולנו ואל אחד בראנו ולכן חז״ל שכל יקר ראתה עינם עשו תקון גדול לרחוקים כדי שלא יהיה לבם נוקפם והיינו שצוו שבני חוצה לארץ לא יעברו מעולם לא את אדר ולא את אלול ושיעשו שני ימים יום טוב ובזה מובטח להם שיחוגו את חגי ה׳ עם בני ארץ ישראל בהכרח: