אה״ח תעלה חמתי באפי כשאני קורא בדברי הקראי הנ״ל הכתובים בפירוש הח״ר יהודה מוסקאטו ז״ל שאמר בידוע כי ישראל היו מקדשין עפ״י הראיה כפי המקום כו׳. ועתה אשאל מאת האיש הלזה מי הם המשובשים ומי הם הטועים אם אנחנו או הם שהרי הוא אומר שבידוע שישראל היו מקדשין כפי ראית המקום מי הגיד לו ומהיכא תיתי יתנו עידיה׳ ויצדקו. ואם אנחנו נותנים עידינו חכמי המשנה והגמרא שכתבו שכך היו נוהגין בימיהם ובימי אבותיהם ואעפ״כ אינם מאמינים בדבריהם למה נאמין אנחנו בדבריהם שהם דברים בעלמא בלי עדות לא ממנו ולא מהם עצמם. ועוד שמובטח הוא שישראל לא היו מקדשין כפי ראית המקום והנה הכת שלהם לא התחילה אלא מזמן המורדים ענן ושאול זה תתק״נג שנה בימי הגאון רב יהודאי בשנת ד׳ אלפים תק״ך ואם כן היכן היא הקבלה שאבות אל בנים יודיעו אמתתה. ואם אומר כך דרך השערה הטובה השערתו מעדותנו אשר צריך שיודה בו בעל כרחו שהוא אינו יכול להכחיש שהיו נוהגין כך בימי התנאים וקצת האמוראים. אלא ודאי שכל דבריו אינן אלא הבל ורעיון רוח ואם מרגלא בפום חכמינו ז״ל הרוצה לשקר מרחיק עידיו מה יש לנו לומר על מי שאין לו עדים כל עיקר ורוצה להכחיש כמה וכמה עדים כשרים ונאמנים באמרם בלי ראיה אלא שזדון לבם השיאם לאמר רוח ה׳ דבר בנו והרבנים הלכו אחרי שרירות לבם: