אה״ח החכם בעל שארית יוסף כתב בכל מלאכת העיבור בחרוזים ולפי שרצה לשמור בהם סדר משקל יתדות ותנועות כמנהג המשוררים נדחק פעמים רבות בל׳ באופן שצריך נגר ובר נגר לירד לסוף דעתו. ולכן נטיתי את ידי עליהם ועשיתים כבריה חדשה ולא חששתי למשקל כי אפילו יהיה האדם המשורר הגדול שבמשוררים א״א לו לכתוב דברי חכמה בל׳ שיר אם לא יארעו לו אחת משתים או שיהיו שיריו צנומים דקים בלי נועם ובלי מליצה. או אם ידבר צחות ועמוק לא יובנו דבריו ונמצא שלא עשה כלום. ולכן בינותי בחרוזיו ואותם שמצאתי ברורים ומובנים לא מאסתים ולא געלתים אלא עזבתים כאשר המה אבל אותם שראיתי שסתומים וחתומים דבריהם יצרתים אף עשיתים מחדש מובנים לכל אף שאין בהם מליצה כלל אלא מנין התנועות והסכמת הסוגרים כאשר עשה הוא ז״ל: והרי לך חרוזי הדחיות:
התע״ג ראש מחזור פר״ט ונולד ביום ששי ובכן נדחה לעברים:
וראש השנה קבע ביום מולידו אבל אד״ו וח״י חשוב לנכרים:
זמן נט״רד ועוד נטרד בפשוט בט״ו תקפ״ט אחר עיבור לזרים:
חוק תרועה אז עד מחר ידחה ואם פסול המתן עד בא כשרים:
פירוש שנת הת״עג שהיא שנתנו זאת היא ראש מחזור קטן רפ״ט. ולפי שמולד תשרי שלה היה ביום ו׳ ז׳ שעות ותתק״סד חלקים ככתוב בספר תיקון יששכר נדחה ולא קבענו ר״ה עד יום שבת. אד״ו היינו יום ראשון ורביעי וששי בשבוע אם חל המולד בא׳ מהם אנו דוחין אותו ליום שלאחריו: ח״י היינו מולד זקן והוא כשיהיה מולד תשרי ברגע חצי היום בצמצום או אחריו נדחה מאותו יום באיזה יום שיהיה מהשבוע וז״ש אד״ו וח״י חשוב לנכרים כלומר כאילו הם נכרים לך: זמן גטר״ד ועוד נטר״ד בפשוט: ר״ל אם יהיה מולד תשרי ביום ג׳ ט׳ שעות ור״ד חלקים מתת״רף בשעה או יותר כגון ר״ה או ר״ו חלקים נטרד יתגרש ויעזוב בשנה פשוטה אבל לא במעוברת: בט״ו תק״פט אחר עיבור לזרים. ר״ל אם היה מולד תשרי ביום ב׳ לשבוע בט״ו שעות ותקפ״ט חלקים בשנה שאחר המעוברת נדחה: חוק תרועה דהיינו ר״ה ושופר ידחה עד יום מחרתו ואם הוא פסול לקביעה מפני שהוא א׳ מימי אד״ו: המתן עד שיבוא יום כשר לקביעה: טעמי אלו הדחיות תמצאם בספר שארית יוסף בל׳ ברור ומובן בטוב טעם ודעת ולא רציתי להעתיקם שלא להאריך: