1
אה״ח לשון מזיד בעלמא נאמר על עובר עבירה ביד רמה אעפ״י שיודע שעובר אבל כאן לא נאמר אלא דרך השאלה ור״ל שאעפ״י שידעו ב״ד שהלבנה נולדה ביום ל׳ ורצו לעברו הרשות בידם וכן אם ידעו בודאי שלא תראה הלבנה עד יום ל״א ורצו לקדש יום ל׳ הרשות בידם כמ״ש (סי׳ס״ח) ומזה הטעם עצמו הותר לעבר או לחסר את אלול משום מיתיא ומשום ירקיא אעפ״י שנראה דבר שאין הדעת סובלתו שכדי לאכול ירקות רטובים או כדי שלא יסריח המת ידחה יה״כ מיומו הקבוע לו בתורה ויעברו כל ישראל על עונש כרת ולמה. והלא טוב שיקברוהו ע״י עממין וכן שיקנו הירקות ע״י עממין ולא שיחללו את עצם יום הכיפורים הקדוש והנורא. והיכי תיסיק אדעתין שרז״ל אשר החמירו בטרפיות שלא נכתבו בתורה ובתולדות מלאכות ובפאות הזקן והורו לנו שכך קבלה בידם הקלו בשלשה מועדי ה׳ ר״ה ויה״כ וסכות שלא לקרא אותם במועדם ח״ו: