1
אה״ח מי שיש בידו כח לעשות נמוסים ודתות כגון המלך או השר או קבוץ טובי העם אם הוא צדיק וישר ודורש טוב לעמו לא ישים מגמת פני נימוסיו אלא להנאת עמו ולטובתו כדי לשמור גופם וממונם. ואם הוא להוט אחר הממון ישים עליו עול כבד למלאות אוצרותיו כסף וזהב ולא יכמרו רחמיו לשוד עניים ולאנקת אביונים. אך אם הוא בינוני במדות ישים עליו מס באופן שלא יעדיף המרבה והממעיט לא יחסיר אבל הוא לעולם בריוח נמצא שהא׳ יעשה טוב לעמו ולא לו. הב׳ לו ולא לעמו. הג׳ הרוב לו והמיעוט לעמו. אבל בל יראה ובל ימצא מלך או שר בעולם שיעשה דתות ונימוסים רעים לו ולעמו להפסיד ממונם ולאבד גופם בדרכים מדרכים שונים: