אה״ח אני אשיבך מלין באורך כשנדבר על ענין העיבור שלא לחלק העניינים, וכאן אומר לך בקיצור שג׳ טעמים בדבר. חדא מה שמתרץ הגמרא על השאלה הזאת בעינה. בפ״ק דביצה (דף ד׳ סע״א) הזהרו במנהג אבותיכם שבידיכם זמנין דגזרה מלכות גזירה (שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור מכם ותעבדו נמי חד יומא) ואתי לקלקול. (לעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח). ב׳ שאם מלך המושל בא״י קודם ביאת משיחנו ועודנו בגלות יתן רשות לישראל לשבת על אדמתם ולמנות עליהם סנהדרין יחזור העיבור ליושנו ויהיו מקדשין על פי הראיה כימי קדם קדמתה ואז לא היינו חוגגין לעולם יחד ביום א׳ אלא לפעמים. ג׳ משום שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. וכיון שכל ישראל הרחוקים מא״י קבלו עליהם לעשות שני ימים להסתלק מן הספק. צריך שיסכימו כולם ג״כ לבטל תקנה זו. וזה אי אפשר דרך טבע מפני שאנו מפוזרים ומפורדים בין כל אומות העולם אחת הנה ואחת הנה ויש כמה וכמה מבני ישראל במדינות רחוקות אשר אין אנו יודעים זה מזה ולא יש דרך הכרה ביניהם ובינינו בשום פנים כגון במלכיות פרס והודו וכוש. ובמלכות גי״נה וטארטא״ריאה כפי מה שמצאתי ראיתי בספרי המלאים והמהלכים: