1
אה״ח והלא כבר הוכחתי (בויכוח שני סי׳ ו׳) שאי אפשר שחז״ל עשו חקים ודתות רעים להם ולעם וכל דברי ויכוח שני אינן אלא להורות שהם נאמנים ותמימים וכיון שהוחזקו לכך אין למכחיש להכריחני להביא ראיה על כל דין ודין שפירושם אמת. שהרי די במה שאנו רואים שלא חשו לפיקוח נפשם בתולדות שבת ולא להפסד ממון בטריפות. ובכן צריכין אנו להאמין מה שיאמרו בכל מכל כל. כי אין לאיש נחמד ויקר מגופו וממונו. וכתיב (איוב ב׳) וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. וארז״ל (בפ׳ הרואה דף סא ע״ב) יש אדם שממונו חביב עליו מגופו: