אה״ח חייבין אנו לקרות קריאת שמע שחרית וערבית שנאמר (דברים ו׳) ודברת בם וגו׳ ובשכבך ובקומך. וכיון שהתורה הגבילה זמנה ממילא צריכין אנו לחפש מאימתי מתחילין ומסיימין השחר והערב. וצריך שנדע אם השחר מתחיל משיעלה עמוד השחר או מהנץ החמה. וכן אם הערב מתחיל אחר ביאת השמש או אחר צאת הכוכבים, ואם כן השאלה הזאת אינה מיותרת אלא צריכה ועקרית למצות ק״ש אדרבא בלעדה לא נדע מה נעשה:
וכן בפאה הכתוב אומר (ויקרא כ״ג) לא תכלה פאת שדך בקצרך. ולא פירש גבול השדה וכיון שאמר שדך בלשון יחיד ברור הוא שכוונת הכתוב שיתנו פאה מכל שדה ושדה אפי׳ שיהיו לאיש אחד שדות הרבה. וא״כ צריכין אנו לידע במה יבחנו שדות של איש אחד זה מזה אף שיהיו תכופים. וזה מפורש ברפ״ב דפאה דתנן התם ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית וכו׳, ר״ל שאם יש בין שדה לשדה דבר מפסיק כגון נהר או אמת המים או דרך של ארבע אמות וכו׳ הרי אלו שתי שדות. ואע״פ שהם של בעל א׳ צריך ליתן ב׳ פאות. עוד אם יזרע אדם שדהו חציו חטים וחציו שעורים שהם ב׳ מינין צריכין אנו לידע אם נותן פאה א׳ או ב׳ לפי שאין אנו יודעין אם כשאמר פאת שדך מייחס שם שדה לקרקע או זרע ודברה תורה כלשון בני אדם שמחליפין פעמים רבות שם זרע בשדה. ושם שדה בזרע ונפקא מינה שאם כוונתו על הזרע אם זרע ב׳ מינין אעפ״י שזרעם בשדה אחד נותן שתי פאות. ואם שדה היינו כמשמעו אפי׳ זרע מאה מיני זרע בשדה אחד אינו נותן אלא פאה א׳ וכן קצר חציה בתחלה ואח״כ מכר חציה. על מי חובת פאה על הקוצר שהתחיל או הלוקח שגומר. אמור נא לי אדוני המלך הנמצא בזה דבר מיותר או דקדוק מיותר: