1
אה״כ הניחא אי סבירא להו ספקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. אבל אי סברי שהתורה לא דברה בספקות יאמרו שילכו בספק לקולא. ואז לא הקשית כלום, ואל תקניטני לומר שכבר הודיתי שלא אמרתי אלא באומד הדעת מה שראוי לעשות. לא שאני יודע בבירור מה שיעשו אם יבוא לידם אחד מהספקות האלו: