אה״ח בשני פנים יודה וישבח האדם לשי״ת על הטובות שעשה עמו. או ע״י קרבן או ע״י דברים. נח נתן הוראה להקב״ה כשיצא מן התיבה ע״י קרבן שנא׳ (בראשית ח׳) ויבן נח מזבח לה׳ ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח. אברהם כשא״ל הש״י (שם י״ב) לזרעך אתן את הארץ הזאת כתיב ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו. ביעקב כתיב (שם ל״ג) ויבא יעקב שלם, וא׳ ויצב שם מזבח. ובפירוש אמר לו הש״י קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך. והוא אמר לבניו (שם ל״ה) ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. הרי כאן בפירוש שהקרבנות היו לתת שבח והודאה לש״י. מצינו ג״כ הודאה בדברים שמלכי צדק אמר (שם י״ד) וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך. כשכרה יצחק הבאר הג׳ קרא שמה רחובות (שם כ״ו) ויאמר כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ. לאה כשילדה את יהודה אמרה (שמות כ״ט) הפעם אודה את ה׳. ביציאת מצרים (שם ט״ו) אז ישיר משה ובני ישראל. יתרו אמר (שם י״ח) ברוך ה׳ אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. דוד ריוהו לה׳ ב״ה בשירות ותשבחות כנראה בספר תהלים. והוא הורנו במזמור ק״ז (הרואה דף נ״ד) שארבעה צריכין להודות. יורדי הים. הולכי מדברות. ומי שהיה חולה ונתרפא. וחבוש בבית האסורים. ומה לי חבוש. ומה לי מפרש בים. ומה לי מי שניצל מאויביו המבקשים את נפשו. ומה לי יחיד ומה לי רבים. ועל הכל הקב״ה רוצה ומצוה שינתן לו שבח והודאה על הטובות שעושה שנאמר (שמות י״ג) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים וכתיב (דברים ט׳) ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך וכתיב (ויקרא כ״ג) בסוכות תשבו שבעת ימים וגו׳ למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו׳. מכל הפסוקים והמעשים והמצות הללו נראה בבירור שהש״י רוצה ומצוה שנשבח לשמו הגדול על כל הנסים והנפלאות והטובות והחסדים שעשה עמנו. ובכן חייבים אנו להללו בחגים ובמועדים, והיה לנו לתת בפינו שיר חדש תהלה לאלהינו. אמנם כיון שיש לנו שירות ותשבחות דהע״ה שאמרן ברוח הקודש הלא טוב לנו להלל ולשבח להקב״ה בשירים שערבו לפניו ית׳. בין מצד השירים עצמן בין מצד המשורר. ובכן אנו גומרין את ההלל במועדי ה׳ ומברכין וצונו לפי שאע״פ שלא צונו שנאמר אלה הדברים בדוקא. צונו דרך כלל שנודה ונשבח לשמו הגדול והקדוש. וחכמי וגדולי ישראל בחרו להם. שירי דוד מהטעם שאמרתי. וכיון שמצות הש״י שישבחו ויודו לשמו שפיר שייך למימר בהלל וצונו משום יודו לה׳ חסדו וגו׳ אף על פי שאנו קורין ההלל מצוה דרבנן. וכן יש לומר וצונו על מקרא מגילה בלי פקפוק משום דכיון דקריאתה היינו הלילא דהיינו זכרון הנס שעשה עמנו להצילנו מיד המן. אעפ״י שלא צונו בפרט שנקרא מגלת אסתר. צונו דרך כלל כמו שהוכחתי משום יודו לה׳ חסדו. וכן יכולין אנו לומר וצונו בנר של חנוכה כיון שהיא לזכרון נס של פך השמן הטהור שלא היה בו שמן אלא ליום א׳ והדליקו בו ח׳ ימים. וכן בנר של שבת וי״ט דבשבת כתיב (ישעי׳ כ״א) וקראת לשבת עונג ואין עונג לישב בחשך כעוללים לא ראו אור. ובי״ט נאמר (דברים י״ו) ושמחת בחגך ואין שמחה בלא אור. נמצא שאע״פ שלא נצטוינו בהדיא להדליק נר של שבת וי״ט כיון שנצטוינו על עונג שבת ועל שמחת י״ט ממילא נצטוינו על כל דבר המענג והמשמח ואין עונג ואין שמחה כאור. [מה ששייך לי״ט שני של גליות הלא הוא מתורץ (בויכוח חמישי) ] בארבע תעניות ליכא קושיא ראשונה שעננו ליכא בה וצינו ואינה אלא בקשה ותפלה. ועוד שהשי״ת הסכים על ידם שנאמר (זכרי׳ ח׳) כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. בז׳ ימי אבלות ליכא וצונו וכן בחופה ליכא אלא וצונו על העריות. וכן כתובה. ושאר ברכות הן ברכות השבח: