Midrash HaIttamari 13

על התורה

ושם הדרוש הזה חמדת אריאל

מסכת אבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. חבלים נפלו לנו בנעימים בהיותינו חלקו מנת כוסו ית' עם סגולה תהלה ולהנחיל לנו תורה תמימה וברה אשר היא מרפא לנפש חיי בשרים לראות באור החיים נותן נשמה לעם העוסקים בה ומעלה מהוללה על צבא המרום במרום כלו' שמצינו באדון הנביאים שנתעלה יותר ממלאכי השרת כאומרם ז"ל במסכת שבת פרק רע"ק אמר ר ב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמר להם לקבל התורה בא אמרו לפניו חמדה גנוזה שגנוזה לך מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אניש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו תנה הודך על השמים אמר לו הקב"ה למשה החזר להם תשובה אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם א"ל אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה שנאמר מאחז פני כסא פרשו עליו עננו כו' אמר תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי כו' ע"כ:

הן אמת כי בפירושי המפרשים ז"ל ישנים גם חדשים חפשתי באמתחותם וראיתי בהם שמקשים במאמר הזה קושיות אשר רבו משערות ראשי אמנם אני לא אשאל ולא אנסה כי אם ח' דיוקים בלבד כדי לבא לתכלית הביאור מאשר חנני ה' ספק א' באומרם מה לילוד אכה בינינו דלמה לא אמרו מה לבשר ודם בינינו כשם שאמרו לקמן חמדה גנוזה אתה מבקש ליתנה לבשר ודם. ספק ב' לחקור ולהבין מה היתה תכלית כונת שאלת המלאכים שבודאי לא נעלם מהם שלקבל התורה בא ומה היתה כונת תשובת הקב"ה להם לקבל התורה בא שנראה שהיה זה הדבר נעלם מהם ואינו כן. ספק ג' במאמר המלאכים שאמרו חמדה גנוזה אתה מבקש ליתנה לבשר ודם דלמה לא אמרו אתה מבקש ליתנה לתחתונים.ספק ד' במאמר הקב"ה למשה חזור להם תשובה דהול"ל סתם חזור להם. ספק ה' במה שאמר אחוז בכסא כבודי והלא השמים הם כסאו של הקב"ה כמו שאמר ישעיה הנביא השמים כסאי כו'. ספק ו' דאין שייך אחיזה ברוחניות ואיך אומר אחוז בכסא כבודי. ספק ז' בדברי מרע"ה באומרו מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם מהו בהבל שבפיהם שהיה די לומר מתיירא שמא ישרפוני. ספק ח' והלא גם הכסא אש ולמה לא נתיירא:

אמנם נראה לפרש עם מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה פ"ז בענין הנביא וז"ל ובשעה שתנוח הרוח על הנביא תתערב במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמו שהיה אלא שנתעלה על שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמהם ונהפכת לאיש אחר כו' וכל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו ומרע"ה אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקדש לבשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת כו' עכ"ל באופן שנתעלה מרע"ה להיות תמיד במדרגת המלאכים בהוותו כאן בתחתונים וכ"ש וק"ו שנתעלה יותר מהם בהיות שדיבר ה' עמו פנים בפנים ועלה ודרך על במתי שמים לקבל תורה מיד הקב"ה ובהיות שהיה מדרגתו ומעלתו יותר מהמלאכים לכן לא יכלו לומר ומה לבשר ודם בינינו משום שכבר יצא מכלל ב"ו וקנה מעלת הרוחניות להיות תמיד במדרגת המלאכים ויותר כדפרישית לכן לא יוכלו לתת בו דופי כי אם שכבר היה ילוד אשה ולכן אמרו מה לילוד אשה בינינו ולא אמרו מה לב"ו והותר בזה ספק א' השיב להם הקב"ה לקבל התורה בא כלומר אדרבה משום היותו ילוד אשה בא ליקח התורה שכתוב בה ענייני טומאת הלידה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה ז' ימים כו' וענין זה אין שייך כי אם לתחתונים והותר בזה ספק ב' ועוד בהיותם ילוד אשה ראוי להם התורה שעל ידה יזדקקו ויתלבנו למעלה ויעלו למעל' ממדרגתם כיון שראו המלאכים מעלות התירה מפי עליון נתקנאו והתחילו לקטרג כדי שיניחנה לעליונים ואמרו חמדה גנוזה כו' אתה מבקש ליתנה לב"ו ולהראות על גודל שפלותם הזכירם בשם ב"ו שהוא ב'ושה ס'רוחה ר'ימה כדחז"ל כו' ובהיותם כל כך שפלים במזגם יבעטו בתורה ולא ישמעו ויעשו מה שכתוב בה לכן תנה הודך על השמים במקום תרשישים ואופנים האומרים קדוש וטהור ולא יעברו עליה והותר ספק ג'. אמר הקב"ה למשה חזור להם תשובה כלומר חוזר להם שבראתי תשובה בעולם ואם כן אף שיעברו על התורה יש תקנה לקלקולם על ידי התשובה והותר ספק ד'. אמר משה רבינו ע"ה מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם כלומר בטענות הסדורות ומוכנות בפיהם מתיירא שמא ינצחוני שיכולים לומר שהרי יש רשעים גמורים פושעים בנפשות שאין מועיל בהם התשובה כמו שמצינו במנשה שקטרגו המלאכים שלא יקבלוהו בתשובה וכדחז"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה וזהו כונת שמא ישרפוני בהבל שבפיהם כלומר בטענות הסדורות להם ינצחוני והותר ספק ה'. אמר ליה הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה הרמז בזה שידוע מאמרם ז"ל שאמרו שהקב"ה חתר חתירה תחת כסא כבודו לקבל בתשובה לאותם שיש להם קטרוגים מסבת רוב עונותם ומרוב פשעם כענין מנשה באופן שאין דבר שיעמוד בפני התשובה ואם כן מאמר שסוף סוף מתקבל האדם בתשובה אע"פ שירבה להרשיע אף שלא יעשה ויקיים דברי התורה בשוגג או מזיד יחזור בתשובה וז"א אחוז בכסא כבודי כלומר אחוז בטענת הכסא שיש שם חתירה לקבל שבים ואם כן החזר להם שיש תשובה לכולם ודוק והותר ספק ו' ז' ח' וכיון שראה מרע"ה טענות סדורות להשיב להם על כל מה שיוכלו לשאול התחיל להתווכח עמהם ועיין בספר אורה ושמחה ואשר לי פירוש על מגילת רות ושם פירשתי בזה המאמר פנים מפנים שונים:

הרי מצינו ובעינינו ראינו במעלת תהלת תורתנו הקדושה המעלה לאדם למדרגת המלאכים ויותר ועוד שאף בהיות האדם העוסק בה כאן למטה בלבוש החומר אינו משגיח בבת קול בהיות הוא מעולה יותר ממדרגת המלאכים כאומרם ז"ל (בבבא מציעא בפרק הזהב דנ"ט) גבי מעשה ר' אליעזר וחכמים במחלוקת תנורו של עכנאי אמר רבי אליעזר אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח כו' אמרו אין מביאין ראיה מן החרוב אמר אמת המים יוכיח אמרו אין מביאין ראיה מאמת המים חזר ואמר כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע ואמר אם ת"ח מנצחים זה עם זה בהלכה אתם מה טיבכם אמר אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאת בת קול ואמר מה לכם עם רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום עמד רבי יהושע ואמר לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר ר"י שכבר ניתנה תו' מהר סיני אין אנו משגיחין בב"ק כו'. אמר המחבר אליהו הכהן הלא כה דברי כאש כי ראה ראיתי המאמר הזה מדבר בדברים זרים ורחוקים מן השכל האנושי אשר כל אשר ישפוט בעיני שכלו יראה שאין הדברים כפשוטן ממש הגם כי ראיתי שדברו בו גדולים חקרי לב כל אחד כפי השגתו ע"ד החקירה הפילוסופית גם אני לא אחשוך פי חלקי מעמלי ולא באתי רק להסיר ולהרחיק ההגשמה ולהרוס דעת הפשיטות שאומרים שהדברים כפשוטם אין עוד הרחמן יצילנו מדעות אלו:

והנה ראוי לדקדק דמה הרמז בזה להביא ראיה מן החרוב ומאמת המים ומכותלי בית המדרש ולא מענינים אחרים שהיה יכול לומר אם הלכה כמותי ירד מטר או ברד באותה שעה שלא בזמנו או יאסף השמש אורו וכאלה רבות. עוד יש לדקדק דלמה כשהטו כותלי בית המדרש גער בהן רבי יהושע ולא אחר מן החברים וכן בענין הבת קול. עוד יש לדקדק בדברי הבת קול באומרו מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום שהיה ראוי שיאמר שהלכה כמותו מאי בכל מקום ועוד ראוי לשים לב בדברי רבי יהושע באומרו אין משגיחין בבת קול וכי מן השמים היו רוצין לטהר את הטמא אם לא שהיה האמת כן ואם כן במה כחו לומר לא בשמים היא שהן אמת שהתורה אינה בשמים אמנם יודעים אותה על בוריה בלי פקפוק של ספק משא"כ למטה שאחד היה מבין טמא ואחד טהור:

אמנם נראה לומר שהרמז בזה באומרו חרוב זה יוכיח לרמוז שדינו דין אמת כשם שהחרוב אינו נותן פריו כי אם אחר שבעים שנה כדחז"ל כך הוא דעתו מיושב עליו מרוב שנים אשר פריו נתן בעתו וראוי להוראה ונעקר החרוב ממקומו להודות על דבריו שהוא אמת והשיבו החכמים שאין לו בלבד המדה הזאת כי גם לרבים אשר חולקים עמו יש להם המדה הזאת אשר הם זקנים וחכמים מחוכמים ועוד להם שהם רבים חזר ואמר אמת המים יוכיח לרמוז על רוב חכמתו כמים כענין ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ובהיות הוא מלא חכמה כמים אע"פ שהן רבים הלכה כמותי כי לא רבים יחכמו כמותו ואמרו אין מביאין ראיה מאמת המים כלומר לא זאת המדה בך בלבד שהרי חבריך חכמים כמותך ורבים הם ונמצא בהיותם רבים כ"ש שרבו על חכמתך חזר ואמר כותלי בית המדרש יוכיחו לרמוז שהוא תמיד בבית המדרש עוסק בתורה תדיר עמד רבי יהושע על רגליו וגער בהן והטעם שבזה הדבר גער רבי יהושע בהיות שרבי יהושע תמיד היה בבית המדרש כאומרם ז"ל שבשעת שילדו אמו הוליכו לבית המדרש ושם גדלו ולא הוציאו משם לעולם ולכן בהיות לו זאת המעלה יותר משאר חבריו לכן היה בו כח לגעור בהן יותר משאר החברים וכיון שהתחיל לגעור בכותלים מן הכח המסור בידו גערג"כ בבת קול וטעם שאמר אין משגיחין בב"ק משום שהבין מדברי הבת קול שכונתו לומר שהלכה כחכמים רק אמר מה לכם אצל רבי אליעזר משום כבודו ורמז שהלכה כמותו בכל מקום כלומר בכל מקום הלכה כמותו אמנם כאן אין הלכה כמותו ונמצא שהבת קול אמר דברים היוליים נוטים לצד זה ולצד זה ורבי אליעזר לקח הדברים לעצמו כלומר שהלכה כמותו ור' יהושע דקדק בדבריו שמשום כבוד רבי אליעזר יצא אמנם רמז שאין הלכה כמותו באומרו בכל מקום כדפרישית. ולכך נתאמץ כחו לומר לא בשמים היא ר"ל אין משגיחין בבת קול משום שידע שדבריו מסכימים עם דברי הבת קול ואם תאמר אם כונת הבת קול זה שהלכה כחכמים איך אמר אליהו לרבי נתן כששאל לו מה עביד קב"ה בההיא שעתא ואמר קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני שמשמע שמן השמים הורו הלכה כרבי אליעזר והם לא הודו משום אומרם כתבת בתורתך בסיני אחרי רבים להטות וי"ל שלעולם מן השמים כיוונו לומר שהלכה כחכמים כדפרישית. אמנם מצד טענת התחתונים שאמרו כתבת בתורתך אחרי רבים להטות הדין עמהם הגם שיכוונו מן השמים לומר בפירוש הלכה כר"א ולכן מצד טענתם אמר הקב"ה נצחוני בני ודוק:

ובדרך צחות י"ל רמז על ארבע דברים הללו שהביא חרוב ואמת המים וכותלי בית המדרש וב"ק לרמוז שאין אדם זוכה לתורה כי אם אחר שיפרוש מן התענוגים ויאכל חרובים כרבי חנינא בן דוסא כלומר לרמוז שימעט באכילתו וזהו ענין החרוב ומים במשורה תשתה כמאמר התנא פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וזהו הרמז באמת המים ותמיד לא יזוז עצמו מבית המדרש דאין מדרש בלא חידוש וזהו ענין כותלי בית המדרש ובזה יזכה לתורה שניתנה מן השמים וזהו מן השמים יוכיחו כו':

ונחזור לענין ההקדמה להודיעך כח התורה אשר עמה מתעלה האדם מעלה מעלה והסיבה אשר התורה מזקק ומלבן לאדם בהוראת הדרך אשר ילך בה ומצילו מעצת היצר הצורר ומעלהו למדרגה יותר מהמלאכים כאומרם ז"ל אם פגע בך מנוול זה מושרהו לבית המדרש אשר עם זה יובן פסוק משלי סימן ז' אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. הכוונה יובן עם מה שאמרנו שהתורה מציל לאדם מהיצר הרע ולזה אמר אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא וזה יהיה סיבה להצילך מאשה זרה שהיא היצר אשר אמריה החליקה ובא לפתותך בחלקלקות משום שהתורה מתיש כח היצר ובהיות התורה לך ברורה כאחותך מחמת העסק שאתה עוסק בה זהו סיבה להצילך מאשה זרה כדפרישית:

ובזה יובן גם פסוק שם סי' כ"ג כי תשב ללחום עם מושל בין תבין את אשר לפניך הכונה כי תשב ללחום עם מושל שהוא היצה"ר אשר הוא מושל באדם בצאתו לעולם כדכתיב לפתח חטאת רובץ כדי להתיש כחו בין תבין את אשר לפניך שהיא התורה אשר היא לפניך כדכתיב ואהיה אצלו אמון כו' ולפניך מלשון וזאת לפנים. וחוץ מן הכונה נוכל לומר באופן אחר במאמרם ז"ל שנברא האדם אחר כל הבריות שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך ולזה אמר כי תשב ללחום עם מושל שהוא היצר בין תבין שאם תשמע לו אשר לפניך כלומר אומרים לך יתוש קדמך והיה לפניך קודם ממך ובזה ושמת סכין בלועך לעצור רוחך מלעשות העבירה אם בעל נפש אתה ומקפיד על עצמך ודוק:

עוד יש לפרש בדחז"ל במסכת ברכות לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע כו' יזכור לו יום המיתה ויהו הרומז כאן כי תשב ללחום לעשות מלחמה עם היצר המושל עליך כדי להתיש כחו בין תבין את אשר לפניך שהיא המיתה אשרהיא לפני כל חי. עוד נוכל לפרש דמלת ללחום מל' לכו לחמו בלחמי וכונת שהע"ה להזהיר לאדם שירחיק עצמו מלהתעסק בענין המלכות כמאמר התנא ואל תתודע לרשות כלומר למלכות וכמו שכתב הרב ראשית חכמה ז"ל וז"ל הלכתי דרכים וירדתי ימים ושכנתי בעצמי ולא מצאתי סכנה כסכנת העומד לפני המלכים ולזה אמר כי תשב ללחום את מושל כלומר אע"פ שעלית למעלה ללחום עם מושל אל תאמר כבר הוא אהובי בין תבין את אשר לפניך שסופו מר משום שנראים כאוהבים בשעת הנאתם ואין עומדים לו לאדם בשעת דוחקו:

ונחזור להקדמתנו אשר התורה מורה לאדם הדרך ילכו בה ובזה מזדקק האדם ועולה למדרגה עליונה. אשר עם זה פירש א"א ז"ל המשך נכון בדברי המלך שלמה ע"ה משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים. לתת לפתאים ערמה ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה. יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו. הכונה ידוע שכל מי שצריך לברר דבריו להבינם לאחרים מביא משל לדבריו ואחר שיובנו דבריו המשל שהביא פורח באויר משום שאין בו ממש אמנם המשלים שהביא שהע"ה אינו כן שגם בדברי המשל עצמו יש דברים נסקרים וחכמות מעולמות וזהו אומרו משלי שלמה בן דוד מלך ישראל אינן כשאר משלים של בני האדם אלא הם משלים שיש לדעת בו חכמה ומוסר להבין אמרי בינה כו'. עוד פי' הוא ז"ל בהמשך כל הפסוקים במאמרם ז"ל בב"ב פ"ה דפ"ט ע"ב תנו רבנן אין עושין את המחק צדו אחת עבה וצדו אחת קצר ולא ימחוק בבת אחת שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח כו' ועל כלם אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אוי לי אם אומר שמא ילמדו ממני הרמאין אוי לי אם לא אומר שמא יאמרו אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו אמרה או לא אמר רבי שמואל בר יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם עכ"ל. ובזה פירש שגם שהע"ה נסתפק במה שנסתפק רבי יוחנן אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר ובסוף גמר לאומרם מדרך כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם והענין ששהע"ה מזהיר ואומר בני אם יפתוך חטאים אם יאמרו לכה אתנו. וגם בענין הזנות והחזיקה בו ונשקה לו. ונמצא שמתוך ההזהרה מלמד דרך לרשעים איך הוא דרך הגזל והזנות לזה אמר משלי שלמה בן דוד מלך ישראל כפי האמת הם משלים להודיע לאדם חכמה ומוסר להבין אמרי בינה וכדי שיקח האדם מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים. אמנם אוי לי אם אומר משום דנפיק חורבא שמתוך ההזהרה שאומר איך דרך הגזל והזנות כדי שירחיק האדם ממנו נמצא שנותן לפתאים ערמה לאותם שהם פתאים בענין מכניס בהם ערמה לנער שאינו יודע כלום בשומעו כן מכניס בו דעת באותו ענין ומביא מזימות לעשות העבירה ובהיות כן אוי לי אם אומר אחר כך גמר בדעתו ואמר ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה כלומר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם והחכם ישמע המוסרים לעשותם ולהתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ע"כ פי קדוש מדבר:

עוד יש לפרש בפסוק לדעת חכמה ומוסר ידוע שצריך האדם להקדים בחכמה כדי שיזכה לדעת להבין דבר מתוך דבר וזהו הרומז כאן לדעת חכמה ומוסר כלומר כדי שיזכה האדם לדעת צריך שיקדים קודם בחכמה ומוסר ובזה יבין אמרי בינה מאחר שקדם בחכמה וזהו כונת פסוק משלי סימן ב' כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ידוע דצדיק ורשע לא קאמר אבל חכם או טפש קאמר לזה אמר כשאדם זוכה שה' נתן לו חכמה מאחר שזכה לחכמה אחר כך מפיו של אדם דעת ותבונה שמבין דבר מתוך דבר מאחר שיש בו חכמה ודוק. גם בזה יובן פסוק שם סימן י"ז למה זהמחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין הכונה בהיות שהכסיל אין בו דעת להבין דבר מתוך דבר מסבת רשעותו שהכסיל האמור כאן הוא החוטא שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות אם כן למה לו לעשות הכנה לקנות חכמה תחילה שהיא הכנה לדעת והלא מחמת רשעותו לא יצליח לבוא למדרגת היות מבין דבר מתוך דבר לז"א למה זה מחיר ביד הכסיל הרשע הזה לקנות חכמה מאחר שלב אין ומאחר שאין בו לב שהוא המבין למה לו חכמה שהיא הכנה לבינה:

עוד יש לפרש במאמרם ז"ל בתחילת מדרש משלי שהחכמה מצויה בלב שנאמר חכם בני ושמח לבי באופן שהלב הוא משכן לחכמה ולכן אמר למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה מאחר שלב אין ומאחר שאין לו לב שהוא משכן לחכמה היכן ישים החכמה והוא כדרך שדרשו ז"ל כבד לב פרעה שנתקשה לבו ככבד גם בנדון זה כן וז"א ולב אין הוה ליה כמאן דליתי מאחר שנתקשה כל כך:

או אפשר לרמוז ולב אין כלו' ויצר הטוב אין בהם כדרך ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל כו' גם עם זה יובן פסוק ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה ככתוב לעיל בדרוש י"א יע"ש:

ונחזור לענייננו במעלת התורה אשר מתעלה האדם עמה לקנות שלמות וכח לנפש כדפרישית הן לגוף כמ"ש בעל עמודיה שבעה שער ברית אברהם ע"ג משם המקובל האלהי ההרי"א זצ"ל וז"ל שהאדם הוא מורכב מצד טוב ורע ושניהם הם מתלבשים זה בזה והם ממש כשני צורות של שני בני אדם ודומין זה לזה ונכללים כאחד אלא שחלק טוב נקרא לבוש וחלק הרע נקרא בגד מלשון בוגדים בגדו ואותו הרע נקרא ג"כ שד המחטיא את האדם והוא היצר הרע שבקרבו וחלק הטוב הוא הנקרא יצר הטוב והוא המרגיל את האדם בתורה ובמצות ובמע"ט וז"ש רז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביצה"ט וביצר הרע ובשביל אותו הרע נקנסה מיתה על הבריות כי אם לא היה אדם הראשון חוטא היה נשתייר כולו טוב אבל אחר שחטא ונתערב טוב ורע נקנסה עליו מיתה וע"י שהוא נקבר בקבר בעפר הארץ נרקב הרע והטוב מונח במקומו והוא ענין הקבורה בארץ כמ"ש גם כן מזה בכונת הרי"א ז"ל הנדפס שהיו מרדכי ואסתר יודעים להשתמש בשם המפורש ולחלק חלק הרע מהטוב וכן עשו ונפרד החלק הרע הנקרא בגד ושד מן אסתר והיה נראה כאסתר ממש וכצורתה ועם אותו חלק הרע הוה מתייחד אחשורוש והוא השידה שהניחו במקומה כדוגמת יוסף כאשר ראה אשת אדניו עכ"ל לענייננו:

(א"ה ובזה ראיתי למרן הקדוש המחבר זצ"ל בספר מנחת אליהו כ"י תח"י שתירץ לב' מאמרים שנראין כסותרין אהדדי בענין חירם מלך צור דאיתא בילקוט יחזקאל דהרגו נבוכדנצר בשביל שנתגאה ואילו שם סמוך למאמר זה אמר שנכנס חי לג"ע ואיך אמר שהרגו נבוכדנצר וכמו שהקשה ג"כ לעיל בדרוש עשירי עי"ש:

וע"פ האמור תירץ וז"ל שכיון שיש באדם ב' חלקים כנזכר לעיל ונפרדים זה מזה ממש כב' צורות י"ל החלק הרע שבו מסר הקב"ה לנבוכדנצר להמיתו בעבור מעשה הרע שעשה ולחלק טוב שבו הכניסו לג"ע בעבור שנתן ארזים למקדש עכ"ל) הרי שבכח התורה מתעלה האדם להיות כולו חלק טוב הנקרא לבוש ולחלק מעליו ערבוב החלק רע הנקרא בגד המעורב עם האדם. אשר עם זה יובן מאמר לחז"ל פרק חלק דק"ב ע"א אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה מאי אחר אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש אמר אי הכי לא בעינא ע"כ וכבר פירשתי באורך במאמר זה במדרש אליהו בדרוש חלוקא דרבנן:

אמנם כפי הקדמה זאת שבגד נקרא חלק הרע ובא היטב כונת ענין תפי' הבגד הזה שהכונה שכיון שחטא ירבעם בעון חמור בע"ז נתפשט ממנו החלק הטוב הנקרא לבוש ולא נשאר בו רק צורת החלק הרע הנקרא בגד וזהו תפשו בבגדו כלומר תפשו הקב"ה בטענה לומר שאבד צורת הטוב הנקרא לבוש ונחלק ממנו ולא נשאר בו רק צורת הרע הנקרא בגד ואמר ליה חזור בך כמקודם לכלול השתי צורות יחד בגד בלבוש ולהזדקק הבגד לעשותו לבוש כדרך ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך שהם השני צורות בגד ולבוש אמר ליה אם אחזור מי בראש מי יהיה ראש לבעלי תשובה אני או בן ישי אמר בן ישי משום שהוא חזר בתשובה מעצמו משא"כ אתה שאמרתי לך אני בעצמי חזור בך ונטייל עמך בגן עדן אמר ירבעם אם כן לא בעינא לחזור כלומר איני רוצה לחזור בזה הצד משום שנראה שחזרתי בעבור קבלת שכר בענין הטיול שאמרת אלא אחזור בתשובה מעצמי שלא על מנת לקבל שכר ולעולם שירבעם חזר בתשובה ולכן דורשי רשומות דרשו שהוא בן העולם הבא כדאמרי' בפ' חלק שנאמר לי גלעד כו':

ובהקדמה זאת יובנו כל הפסוקים אשר הזכרתי במדרש אליהו בדרוש חלוקא דרבנן שנזכר בהם בגד ובהיות מעלת תהלת התורה כל כך אמרו ז"ל כל האומר דבר ואין ערבים לשומעם נוח לו שלא נברא כו' והטעם שבהיות התורה כל כך חמודה ויקרה אשר עמה מתעלה האדם ועולה למדרגת המלאכים לכן האומרם בפני אדם שאין ערבים להם דברי תורה נוח לו שלא נברא משום שנראה כמקח רע ח"ו שמבקש האדם להשליכה על אחרים בהיות שאין מרויח עמה כלום ובהיות שנראה לשומעים כן מסבת שאין ערבים עליהם דברי תורה נוח לזה האומרם שלא נברא שגרם לחילול הזה ודוק:

עוד נוכל לפרש במאמרם ז"ל במסכת יבמות פ"ו דס"ה ע"ב אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בן שמוע כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע רבי אבא אומר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך ע"כ ולכן האומר דברים שאינן ערבים לשומעם נוח לו שלא נברא משום שחוטא ומחטיא חוטא שעובר על לאו ומחטיא לאחרים שמאחר שאינן ערבים עליהם דברי תורה בועטים בלבם ונמצא גורם זה האומרם שיבעטו אחרים ועושה להם מזידין כו' ולכן נוח לו שלא נברא:

עוד נוכל לומר דרך דרש שכונת המאמר לומר שכל מי שאינו ערב בלימודו שאין דבריו ערבים לשומעם ואין טועמים מלימודו ורוצה לאומרם נוח לו שלא נברא משום שמאחר שאין דבריו ערבים באים לעבור על מה שלומד בפניהם וגורם להחטיאם עי"ל כדחז"ל (סוטה פ"ט דמ"ט ע"א) שני ת"ח שאינן נוחים זה בזה בהלכה אחד גולה ואחד מת ובודאי שהטעם שאינן נוחים משום שדבריו של זה אינן ערבים לזה ולא של זה על זה ולכן האומר דברי תורה שאינן ערבין לשומעם שזהו גורם שאינן נוחים ונענשים במיתה וגלות נוח לו שלא נברא. ובמאמר הזה שהזכרתי צריך להבין בפירוד העונש בין שניהם דלמה אין שניהם גולים או מתים ואולי נוכל לומר כמעשה ר' יוחנן וריש לקיש (בב"מ פ"ז דפ"ד ע"א) במחלוקת הסייף והסכין כו' שלא נחו זה בזה וכעס עליו רבי יוחנן והמיתו ונמצא שם ששנים שאינן נוחים בהלכה אחד מת ע"י מי שגדול ממנו ואחד גולה מישובו ומדעתו כרבי יוחנן. עוד י"ל וקודם נדקדק לומר טעם אומרו אין נוחין זה בזה ואולי דהאחד מתחיל ברע לגמור בדעתו שיודע יותר מחברו ולכן אין ערבים עליו דבריו וכשרואה חברו כן גם הוא חולק עמו ודוחה סברתו ונמצא בזה שהראשון המתחיל יש לו יותר עונש חמור בהיות הוא פוטר מים ולכן האחד עונשו בגלות שהוא חמור משום שיש בו מיתה ורעב כדחז"ל בבבא בתרא והשני במיתה שאינו עונש חמור כל כך כמו גלות:

או נאמר אחד גולה כלומר גולה למקום ורה כדרך מאמר התנא הוי גולה למקום תורה לפי שכונתו היה ללמוד אלא שחבירו מנעו אבל הקב"ה ממלא רצונו וגולה אותו למקום תורה והאחד נענש במיתה בהיות הוא מתחיל בעוכרו כדפרישית שמנעו לחברו מללמוד ובזה נוכל לומר דזהו כונת דוד הע"ה באומרו לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה הכונה יובן עם מה שאמרנו שכל מי שאינו נוחה עם חברו בהלכה מת לזה אמר דוד לא אמות אלא שאחיה משום ואספר מעשה יה שאני מספר מעשה יה בנחת עם חברי באופן שבהיות כן נראים מעשה יה כי בזה הדרך בחר ה' ובמדרש אליהו בדרוש תחיית המתים פירשתי באורך עיין שם עוד נוכל לפרש בדחז"ל כל מי שאומרים ד"ת משמו בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר לזה אמר לא אמות אחר מיתתי אלא שלעולם אחיה אפילו בקבר על ידי שאספר מעשי יה בעולם הזה ויהיו אומרם משמי. עוד יש לפרש שכונת דוד הע"ה לומר בידי מסור שלא אמות ואחיה לעולם וכיצד שאספר מעשי יה וכיון שלא אפסיק פי מדברי תורה אין מלאך המות יכול להתקרב אצלי והטעם שכל מי שעוסק בתורה אין מלאך המות יכול להתקרב אצלו בהיות שהעוסק בתורה מתדבק עצמו בשכינה מכח הלימוד ומטהר לבו מכל המחשבות הפגומות אם היו בידו ומאחר שמקדש נפשו וגופו אין כח לשום צד של טומאה להתקרב אצלו בהיות השכינה עמו כאומרם ז"ל (במס' קידושין ד"מ ע"ב) כל מי שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא וראוי לדקדק מלת לא במהרה דהיל"ל אינו חוטא מאי לא במהרה דמשמע דבסוף חוטא ולא הועיל לו התורה אלא שאינו חוטא מהרה הן אמת שמלת מהרה הוא לעולם כלומר לעולם אינו חוטא כמו שפירשו התוספות במסכת כתובות דס"ב ע"ב גבי מעשה דרבי חמא בר ביסנה על בריה קם קמיה קרי עליו והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכתבו התוספות כלו' לא ינתק מזרעו לעולם ע"כ אמנם כפי פשט המלה נוכל כ לומר שאמר לא במהרה משום שיש באדם מיני זמנים אחד בבחרותו אשר העבירה שבאה אז לידו ממהר לעשותה מרוב תוקף יצרו עליו והזמן הב' בעת זקנותו אשר אז מתרחק ומתחרט על הראשונות ולכן אמר כאן שמעלת התורה להציל לאדם מזמן שממהר לעשות הרע שהוא זמן בחרותו שבזמן זקנותו אינו צריך סיוע שהימים עצמן מיסרין אותו וזהו אומרו כל מי שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא כלומר בזמן המהירות שהוא בזמן בחרותו אינו חוטא ובהיות כן נמצא שהוא מנוקה מכל עון ורשע שאחר כך באים עליו ימי הזקנה שאז מעצמו פורש מלעשות רע ודוק:

ובהיות כך מעלת התורה שמציל לאדם מכל חטא ופשע כל מי שאינו עוסק בה נקרא נזוף כמאמר ר' יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר כו' ואומר והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות כו' שמעתי מפי קדוש מדבר הדיין המצויין כמה"ר יהודה שרעבי ז"ל שדרש משם הרב כמהר"ר אברהם אשכנדאראן זצ"ל בתחילת המשנה וכפי דרכו אני בס"ד אפרש שאר המשנה הק' הרב זצ"ל דמה עלבון התורה יש כאן בעבור שכל מי שאינו עוסק בה שנקרא נזוף אמנם ענין העלבון הוא שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף פירוש מנודה והביא ראיה מנזם זהב ונמצא שמאחר שכל מי שאינו עוסק בתורה הוא מנודה הפורש מן התירה ואינו עוסק בה נראה שבוחר יותר להיות בנדוי ויותר טוב זה מלעסוק בתורה ונמצא שאין עלבון גדול יותר מזה שיותר כבוד לו להיות בנידוי מלעסוק בתורה ע"כ דברי פי חכם חן ואני אסיים שאר המשנה גמר ואומר והלחות מעשה אלהים המה הכונה דשמא תאמר שכופר זה בעיקר תורה מן השמים וכפי דעתו המזויף אינו עוסק בתורה וא"כ אין כל כך עלבון בתורה על מה שאינו עוסק בתורה דכפי סברתו נראה שאינו חוטא לזה אמר ואומר והלחות מעשה אלהים המה דאינו כן אלא שמודה בפיו ואומר והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות ובהיות שמודה ויודע באמיתות התורה ואינו עוסק בה אע"פ שיודע שכל מי שאינו עוסק בתורה הוא מנודה אין לך גדול עלבון התורה מזה שבוחר יותר להיות מנודה מלעסוק בתורה והח' המרומם ה"ר אברהם אפ'ומאדו נר"ו סיים סוף המשנה ואם תאמר שאינו יודע לדרוש ומאחר שאין מבין לדרוש בתורה אינו טועם ממנה בהיות סתום לו טעמי התורה לזה אמר אל תקרי חרות אלא חירות ובהיות שיודע לדרוש וטועם ופורש מללמוד אין לך עלבון גדול מזה ודוק:

נמצינו למדין שהעוסק בתורה מעיד על מעלתה ומרוממה ומגדלה ובפרט העוסק בארבע אמות של הלכה ומתיש כחו עליה ולבו ועיניו שם כמו שאפרש בס"ד אמרו ז"ל במסכת ברכות ופ"א ד"ח ע"א) רבי חייא בר אמי משמיה דעולא אמר מיום שנחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ע"כ וצריך להבין למה משחרב ביהמ"ק אין לו הנאה אלא מההלכה ונראה לפרש במאמרם ז"ל (מסכת חגיגה ד"ה ע"ב) משגלו ישראל אין לך בטול תורה גדול מזה ע"כ והטעם מפורש שבטרדות הגלות רבו הצרות ואין ישראל יכולין לעסוק בתורה וכל מי שלומד הוא מן השפה ולחוץ מוציא הדברים מפיו כמצות אנשים מלומדה ודעתו חושב מחשבות מרוב הצרות וידוע שכל המעיין הלכה כדי להבינה צריך שיפנה דעתו מכל המחשבות שבעולם מה שאין כן הקורא מקרא שהן אמת שקורא אמנם אינו אלא דברים בבלי דעתו ולכן משחרב בית המקדש שישראל בצרה ואינן יכולין ללמוד בדעת אין לו הנאה להקב"ה אלא ד עם אותם העוסקים בהלכה שבאמת אותם העוסקי' בהלכה בהכרח גמור שאינן חושבים שם ואינו כן הקורא מקרא שיכול לקרות אמנם דעתו פונה לכמה צדדים אבל קודם חרבן בית המקדש שלא היה שום צרה לאדם היה הקב"ה משתעשע גם עם הקוראים מקרא וכדומה שאז באמת היה דעתם אל הקריאה ודוק:

וחוץ מהרמז שכתבו המפרשים ז"ל באומרו ארבע אמות של הלכה נראה לי שנקט מנין ארבעה משום שלכל אדם יש לו ארבע אמות של קרקע כדחז"ל ובהיות שהקב"ה אוהב לאותם העוסקים בהלכה לכן אין לו בעולמו מכל עולמו שברא אין לו הנאה אלא מאותם ארבע אמות שנקבר זה שעסק בהלכה כדרך דיו שבראתי עולמי בעבור אלו ארבע אמות כדי שיקבר זה שעסק בהלכה עוד נוכל לרמוז שהמפלפל בהלכה עומד על עומדו ומראה כארבע אמות קומתו כו' ונחזור בתחלת הקדמת הדרוש שהתורה נותן נשמה לעם העוסקים בה ומדריך לאדם בדרך החיים בחיים הארוכים בעולם הבא ובחיי העולם הזה בבריאות הגוף ולהרחיק ממנו הנגעים שעל זה אסר לנו התורה בפרשת שמיני כל אותם האמורים שם בריות הטמאות אשר בארץ המה ובבריות אשר בים הליכותם וגם חכמינו ז"ל ינקו מהתורה וקבלו שפע קדש ופירשו גם הם הדברים המותרים כמו ירק ועץ השדה אשר פרים מזיק והזהרונו עליהם. למעט באכילתם כדי שיהיה הגוף בריא לעבודת דת המקום וגם הורונו מקום מהמאכלים הראוים לאכול כאומרם ז"ל (במסכת ע"ז די"א) ושני גוים בבטנך זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא צנון ולא קישות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר מר צנון מחתך המאכל ע"כ וכיון דאתא לידן יש להקשות שמכאן נראה שהצנון טוב לגוף והרמב"ם ז"ל בהלכות דעות פ' ד' כתב וז"ל הכרוב והבצלים והשומים והחרדל והצנון כל אלו מאכלות רעים הם וקשים גוף עד מאד ע"כ הרי נראה מכאן שהצנון רע לגוף מאד ומהגמרא משמע שהצנון טוב ואולי נוכל לתת הפרש בין רב למעט שהמעט טוב לגוף ורבי שלא פסק משולחנו היה שם לאכול ממנו מעט שמחתך המאכל והרמב"ם שאומר רע לגוף מדבר באוכל ממנו הרבה ואין נראה שאם הפרש זה אמת שזהו כונתו של הרמב"ם לא קצרה פי עטו לכתוב כל אלו מיעוטן יפה ורובם קשה כמו שכתב בשאר דברים:

גם ראיתי לתת הפרש משורש הצנון להעלין שבו שהעלין הם טובים מאד כמו שכתבו חכמי הרופאים ורבי לא פסק הצנון מעל שולחנו בעבור אכילת העלין והרמב"ם ז"ל שאומר שהוא קשה הוא על השורש גם לא בחרתי בזה מהטעם שאמרתי בתחילה שהיה לו לפרשו:

גם ראיתי באגדות התלמוד שהרגיש קו' התוספות ז"ל שאיך אומר כאן שלא פסקה מעל שולחנו של רבי חזרת וצנון שנראה שנהנה מזה העולם והרי אמרינן שבשעת פטירתו אמר לא נהניתי מזה העולם כלום והתוספות ז"ל פירשו מה שפירשו אמנם הוא ז"ל פירש שהדברים נסתרים מורים על הרמז ואינו כפשוט ואומרו לא פסקה מעל שולחנו חזרת רמז שלא פסקו מעל שולחנו בעלי התלמוד הדומים לחזרת שנוטים עליו לכאן ולכאן גם זה בפלפולם נוטים פינות לכאן ולכאן צנון רמז לבעלי סוד כצנון הזה אשר טמון בארץ שורשו כך הסוד טמון ונעלם קישות רמז לבעלי פשט שהם בעלי אגדה כקישות הזה שהוא פשוט ע"כ וכפי דרשה זאת אין קושי' על הרמב"ם שאמר דהצנון רע לגוף שענין רבי בא לרמוז רמז והרמב"ם ז"ל דבר על פשטיות הדבר שכפי האמת הצנון רע והתוספות ז"ל במסכת ע"ז הקשו צנון סם המות ותירצו כאן בעלין כאן באמהות אי נמי כאן בימות החמה וכו' אמתות התשובה בזה נראה עם מה שכתבו התוספות במס' ע"ז (עיין בתוספות פ"ב דע"ז דכ"ד ע"ב ד"ה פרה וחמור) בענין אחר שהטבע של אדם משתנה מדור לדור ודבר שרע לזה טוב לזה ולכן הרמב"ם ז"ל אמר שהצנון רע כפי טבע אנשי דורו ודוק:

ואלך לי לביאור משנה שהתחלתי משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה הם אמרו ג' דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה הרצון שבמשנה זאת שמשה זכה וקבל את התורה מהסבה עצמה שנתנה בסיני בעבור היותו שפל אשר עם זה פירש הרב בעל בינה לעתים ז"ל פסוק ההר חמד אלהים לשבתו כלו' ההר שהוא סיני אשר חמד אלהים לשכון שם היה בעבור שבתו שלא נתגאה כשאר הרים כנודע ע"כ. באופן שמהסיבה שקבלה סיני קבלה משה רבינו ע"ה בעבור היותו עניו:

וזהו גרם שומסרה ליהושע ולא נתגאה עם התורה אע"פ שניתנה לו במתנה כדחז"ל וגם מהסבה עצמה לימדה יהושע לזקנים ולא נתגאו גם הזקנים ללמוד מיהושע אע"פ שהיו זקנים ממנו ונביאים מסרוה אמר כאן מסרוה לפי שזה מדרגה עצמה שאין שייך כאן ענוה לאנשי כנסת הגדולה ללמוד מהנביאים לפי שהיו גדולים מהם גם בשנים ולכן להורות הם על ענותנותם הם אמרו שלשה דברים מורים על הענוה הוו מתונים בדין ואל תזוחו דעתיכם לומר כבר ידענו אותו גם והעמידו תלמידים הרבה להרבות חכמים כמותם ואל תתאו בלמודכם גם עשו סייג לתורה ואל תתגאו לומר אין אנו נכשלים שהרי שלמה הע"ה יוכיח שאמר אני ארבה כו' עוד יש לפ' משה קבל תורה מסיני ליתן לישראל תורה מסיני דוקא נתן לו הקב"ה שיתן לישראל אמנם לא תורה של עוקר הרים שהוא הפלפול נתן הקב"ה שיתן לישראל לפי שהפלפול נתנו למשה במתנה כמסקנת הגמרא (בסנהדרין דל"ח ע"א) ומשה נהג עין טובה ולמדו לישראל שנאמר טוב עין הוא יבורך באופן שהפלפול לא נתנו הקב"ה כדי שילמדו לישראל אלא שהוא נהג עין טובה ולמדו אבל תורה של סיני דוקא קבלה ע"מ ליתנה לישראל וזהו אומרו משה קבל תורה מסיני שתורה מסיני דוקא קבל ברצון האלהים למוסרה ליהושע ויהושע לזקנים אמנם תורה של עוקר הרים שהוא הפלפול זהו למד להם מעצמו אע"פ שניתן לו במתנה עי"ל באומרו מסיני ולא בסיני או מן השמים כמסקנת הגמרא (פ"ק דסוכה ד"ה ע"א) לא ירדה שכינה למטה מעשרה ולא עלה משה למרום למעלה מעשרה לכן לא יכול לומר שקבלה בסיני דמשמע בהר עצמו דאינו כן ואינו יכול לומר מן השמים שלא עלה למעלה מעשרה לכן נקט מסיני כלומר באמצעות בין הארץ והשמים מכוון שם סיני עי"ל שעד עתה היו ישראל מקיימים המצות מורשה מקבלת יעקב ולא היו מצווין אמנם משה קבל התורה דרך קבלה וצווי מסיני ואילך ולזה אמר מסיני ונכון ודוק וכן פי' ג"כ כמהר"ר אברהם אפומדו נר"ו:

עוד יש לפרש משה קבל תורה מסיני חוץ ממה שפירשתי דלמה גבי משה אמר לשון מסירה ולא אמר גם כן גבי יהושע וזקנים וכשבא גבי נביאים חזר לומר לשון מסירה ונביאים מסרוה כו' אמנם יובן עם מה שפי' כמהר"ר משה אלמושנינו וצ"ל בס' תפלה למשה שלו על מאמר רז"ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה וזהו קיצור דבריו השייכים לענייננו משה רבינו ע"ה בהיותו רוחניי משני צדדיו מצד הנפש ומצד הגוף היה מאיר משני צדדיו דומה לחמה המאירת מכל צדדיה שאורה רב ועוצם האור מצד עצמה אך יהושע לא עלה לזאת המדרגה העליונה אלא שהיה מאיר מצד א' בלבד והוא צד הנפש כמו הלבנה שהיא מאירה חציה לפי שהיא עצמה חשוכה ומעט אורה שבה היא מצד השמש שמקבלת ממנו עכ"ל:

באופן שיהושע בפני משה הוה כלבנה בפני השמש שמה שמקבל הלבנה מהשמש הוא דבר מועט ואפשר שיאמר האדם שלא למד משה רבע"ה תורה ליהושע אלא כפי כחו של יהושע כזריחת הלבנה שמקבלת מהשמש שהוא דבר מועט לכן לבטל הסברא זאת אמר משה קבל תורה מסיני וכמו שקבלה בכלליה ופרטיה כך מסרה ליהושע באופן שמלת מסרה בא לחדש כילה בשלימות כשם שקיבלה אע"פ שהיה יהושע בפני משה קטן הערך אע"פ כן בענין התורה נתן משה מרוחו עליו וקבלה ולכן אין צריך לומר גבי יהושע ולגבי זקנים מסירה בהיות שכבר לימדנו התנא שאף שיהושע היה קטן בפני משה עכ"ז מסרה משה כולה ליהושע ק"ו בן בנו של ק"ו שיהושע גם כן מסרה כולה לזקנים אע"פ שהיו טפלים בערכו וכן הזקנים לנביאים ואם תאמר כפי זה למה אמר מסירה גבי נביאים ונביאים מסרוה שכבר נלמד ממשה עם יהושע שאע"פ שהיה יהושע קטן בפני משה עם כל זה מסרה לו משה כולה וי"ל דהוצרך לומר גבי נביאים מסירה שיובן כולה לפי שהיו כמה דורות אחר משה ודור הולך ומתמעט ובהיות כן היו יותר כבדים בשכלם יותר במדרגת שפלה ממה שהיה יהושע בפני משה והייתי סבור שהנביאים לא עשו לבאים אחריהם כשם שעשה משה ליהושע שמסרה כולה לכן חזר לומר ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה שאע"פ שהם היו נביאים במדרגה מלאכים והבאים אחריהם היו יותר שפלים ממה שהיה יהושע גבי משה עם כל זה מסרוה כולה כשם שקבלוה:

עוד נוכל לפרש אופן אחר בזאת המשנה אך נקדים לדקדק וכי אנשי כנסת הגדולה לא דרשו עוד כי אם ג' דברים הללו בלבד כמה וכמה דרשו וכשם שאינו מזכיר שאר דברים גם לא היה לו להזכיר אלו הג' או כיון שהזכיר הג' הי"ל להזכיר השאר דברים שדרשו ועוד צריך להבין מה שייכות וקשר יש העמדת התלמידים עם הענין הסייג ועוד מאי אומרו הם אמרו שהול"ל אמרו ג' דברים שבאומרו הם אמרו משמע הם ולא אחרים ומה דייק בזה ונראה לפרש שבהיות שיש הפרש גדולמהתורה אשר למד יהושע ממשה רבע"ה ממה שקבלו הזקנים מיהושע ויותר ממה שקבלו הנביאים מהזקנים שהיו אחרי יהושע ויותר הפרש גדול ממה שקבלו אנשי כנה"ג מהנביאי' לפי שדור הולך ומתמעט שבודאי הגמור שמשה רבע"ה שקבלה מהקב"ה קבלה יותר ברורה כפי כח המשפיע יתברך שמו אמנם יהושע שבא אחריו וקבלה מבשר ודם לא נשלם עד קצה האחרון לפי שיש בה שכחה משום שקבלה מבשר ודם שיש בו שכחה שמעלת הנשפע לכח המשפיע אליו ולכן נשתכח התורה בימי יהושע כאומרם ז"ל במסכת תמורה שבימי אבלו של משה נשתכחו שלש מאות הלכות כו' גם הזקנים אשר היו אחרי יהושע היו כחושים בדעתם בערך משה ויהושע לפי שהיו יותר אחרונים ודור הולך ומתמעט ועל כן אמרו ז"ל שדור המדבר היו דור דעה לפי שהיו הדור הראשון שקבלו התורה וקבלוה ממשה רבע"ה שקובלה מהקב"ה מה שלא היו הדורות הבאים אחריהם הזקנים והנביאים ונמצא שכנסת הגדולה שהיו אחרונים שבכולם וראו ההפרש הגדול שהיה מדור משה רבע"ה ועד עתה שהתורה לא היתה ברורה להם כשם שהיה בדורות הקודמים להם קמו ועשו דבר שלא תשתכח התורה מישראל ושלא ובאו ליכשל בדין וזאת העשיה הגיע להם בהיותם אחרונים וזהו אומרו הם אמרו כלו' להם הגיע הדבר לאומרה ואמרו שלשה דברים אחד הוו מתונים בדין בעבור היותינו דור אחרון ואין התורה מפורסמת וברורה וגלויה לנו כדורות הראשונים שמבלי זה היה כח בהם לפסוק הדין בלי שום המתנה מה שאין כח בני לעשות ולכן הוו מתונים בדין לעיין בו כדי להסיר המכשולות. ועוד שמאחר שדור הולך ומתמעט והתורה משתכחת העמידו תלמידים הרבה אולי בכולם יצא אחד לתלמוד כאומרם ז"ל מאלף שנכנסין לתלמוד יוצא אחד ולכן מאחר שנבערה החכמה העמידו תלמידים הרבה אולי יצא אחד ועוד שמאחר שאין החכמה מצויה כל כך ואין כל אדם בקי בתורה להבדיל בין הטהור לטמא בדורות הראשונים שכולם חכמים מחוכמים לכן עשו סייג לתורה סייג בתוך סייג כדי שלא לעבור על דברי תורה באופן שאנשי כנסת הגדולה אמרו שלשה דברים הללו בראותם התורה משתכחת ועשו שלשה תקנות הללו מקושרות זו בזו כפי מה שראו ההפרש וההבדל של גריעות החכמה שהיה בימיהם ממה שהיה מקודם ולכן הם אמרו שלשה דברים הללו וזהו מלת הם שהם בהיותם האחרונים התעוררו בדבר זה ולא לדורות הראשונים שהיו חכמים מחוכמים ולא היו צריכים להמתנת הדין כדי להבינו שהיה ברור להם כשמש וגם לא להעמדת תלמידים הרבה אולי יצא אחד שכולם היו יוצאים חכמים ומאחר שהתורה גלויה להם לא היו צריכים לסייגות והותרו הספקות. ויתכן עוד לפרש בשני החלוקות העמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה שבא התנא לרמוז דרך לרב איך ילמוד לתלמידים באופן שיוכלו שאת ולקבל מה שלומד להם והוא שאל ילמוד להם הרבה יחד אלא שיעשה סייגים ללמודו היום כך ומחר כך כדי שיקבלו מעט מעט ולא יבלבל דעתם וזהו והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייגים ללמוד תורה להתלמידים והשם ברחמיו יתן לנו חלקנו בתורתו התמימה אמן ואמן שלום על ישראל נא"ה העומד לשרת ולכהן אליהו בכמהר"ר שלמה אברהם הכהן ז"ל: