Midrash HaIttamari 18

מעין החכמה.

הנה נתתי רמז על כמה מאמרים של רבה בר בר חנה והנם מפוזרים בתוך הדרוש והנה עתה ארמוז בכמה מאמרים שלא רמזתי בהם ובאמת שלא באתי לרמוז בהם בהיותם הדברים תמוהים בעיני בלתי אפשרים שכל המתמיה ע"ז לומר א"א מלעיג על דברי חכמים וכופר ביכולתו ית' ומקצר ידו ח"ו אלא שהדברים כפשוטן כמו שפי' רש"י ז"ל וז"ל כל הני עובדו דקא חשיב משום מה רבו מעשיך ה' ויש מהם להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא או לפרש מקראות האמורים בס' איוב המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים שכל שיחת ת"ח צריכה תלמוד עכ"ל. אמנם באתי לרמוז בהם בהיות היש בדברי חכמים ז"ל פרד"ס ואולי זהו הרמז אבל הדברים כפשוטן שהרי נברא גם בהמות בהררי אלף שאוכל בכל יום אלף הרים ובבקר חוזרים ומצימחים לפניו וכמה מן הכחות שברא בעולמו כמו שתמצא במדרש כונן יע"ש ונמצא שהאומר על דברים אלו שא"א להיות נקרא מלעיג על דברי חז"ל ונותן שיעור ביכולתו ית' ח"ו שהרי כמה מהדברים אחרים יש בעולמו יותר גדולים מאלו אשר עין לא ראתה ומיהו בהיות שדלת העם אינן יודעים בין טוב לרע וחושבים שאין שיעור לעולם כי אם העיר שיושבים בה ואין אומר ואין דברים כי אם מה שעיניהם רואות לכן אין ראוי לומר מאמרים אלו בפניהם לעשותם מזידים בהיות דעתן קלה עליהם:

דרוש על מלחמת יצה"ר ויצר הטוב. אמר רבה בר בר חנה (בתרא פ"ה דע"ג ע"ב) לדידי חזי לי ההוא אקרוקתא דהוה כי אקרא דהגרוניא ואקרא דהגרוניא כמה הוי שיתין בתי אתא תנינא בלעה אתא פושקנצא ובלעה לתנינא וסליק ויתיב באילנא ת"ח כמה נפיש חילא דאילנא אמר דב פפא בר שמואל אי לאו דהואי התם לא הימניה כו':

הכונה ההוא אקרוקתא מדבר על תלמיד חכם לפי שהצפרדע נקרא צפור דעה כאומרם ז"ל וכשם שהיא חיותה במים ומצפצפה שם כך ת"ח חיותם בתורה ומדברים בה תמיד אתא תנינא ובלעה ר"ל בא היצר הרע הנקרא תנין שהוא נחש להלחם עמו ולבלוע אותו לפי שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ויצרו מבקש להרגו כדכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכמעט שהיה בלוע בפיו אתא פושקנצא שהוא העורב רמז ליצר הטוב הנקרא עורב כדכתיב שחורות כעורב ונקרא עורב על שם שמשחיר פני ישראל בכובד דקדוקי המצות בעוה"ז ובהסיר אותם מתענוגי לבם ובלעה לתנינא שהוא יצר הרע כלומר נלחם עמו ונצחו וכיצד נצחו שבא ויתיב באילנא דחיי שהיא התורה כדחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ועוד כאומרם ז"ל אמר הקב"ה לישראל בראתי יצר הרע בראתי עמו תבלין ומהו התורה. או אמר וסליק ויתיב באילנא דחיי כלומר כיון שנצח יצרו זכה לישב באילנא דחיי לעוה"ב אמר תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא כלומר תא חזי כמה נפיש כח התורה לנצח לאבן הקשה הזאת שהוא היצר והאילן רמז לתורה כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה אמר רב פפא בר שמואל אי לאו דהואי התם לא הימניה כלומר אי לאו שהייתי ת"ח וראיתי כמה תוקף מלחמת יצה"ר עם הגדולים וחכמים לא הימניה:

רמז על משפט רשעים בגיהנם. ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינא ההוא כוורא דיתבא ליה אגביה אכלא טינא באוסיה ואדחוהי מיא ושדיוה לגידא וחרוב מיניה שיתין מחוזי ואכלו מיניה שיתין מחוזי ומלחו מיניה שיתין מחוזי ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת גרבי דמשחא וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוו קא מנסרי מגרמיה מטללתא ויתבי למבני הנך מחוזי כו'. הכונה בזה יובן בשנקדים קודם מאמר חז"ל במס' חגיגה (פ"ב די"ד ע"ב) תנו רבנן ד' נכנסו לפרדס אלו הן בן זומא בן עזאי ואחר ור"ע אמר להם ר"ע כשתכנסו אצל אבני שיש טהור תזהרו שלא תאמרו מים מים משום דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר דבשמצאת אכול דייך אחר קצץ בנטיעות ר"ע יצא בשלום ע"כ:

והנה עם זה בא בעל המאמר להזהיר לאדם מאד מאד שישמור מליכנס בענינים אלו שלא כל הנכנס יוצא בשלום אם לא יהיה כר"ע ואחר יוכיח שהציץ וטעה ונפגע אמר הוה אזלינן בספינתא רמז לעולם הזה ה משל ל פינה וחזינן ההוא כוורא רמז לאדם הנמשל לדג כי מה הדג חיותו במים כך האדם אין חייתו כי אם בתורה שנמשלה למים ומה האדם עולה מתהומא דמיא עד רום מיא כן האדם עולה במחשבתו עד לרקיע כדרך ד שנכנסו לפרדס שמתוך ההתבודדות בדעתם נראה להם כאלו עלו למעלה כמו שפי' התוס' ז"ל ע"כ ויש סכנה שמא יטעו כאלישע שנכנס טינא בלבו וזהו מה שרומז באומרו ואכלה טינא באוהיה כלומר נכנס בו טינא ויצא למינות וכיון שיצא למינות אדחויי מיא נדח מהתורה הנמשלת למים שדחה אותו הקב"ה מתורתו כאומרם ז"ל שם יצאת ב"ק ואמר שובו בנים חוץ מאלישע וכיון שכן שדייא לגודא וגודא מלשון גודו אילנא כלומר עקרו הקב"ה לאלישע שלא יהיה לו חלק לעוה"ב. אמר וחרוב מיניה שיתין מחוזי מחוזי הם החכמים החוזים תמיד בתורה ומתוך זה חוזים בעתידות וחרוב מיניה שיתין מחווי כלומר נחרבו ונעקרו מן העולם כמה חכמים מסבת הריגת אותו תינוק שהרג על שאמר לו ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי והבין שאמר לו ולאלישע אמר אלהים (שם דט"ז ע"ב) והרגו וההורג נפש אחד מישראל כאלו חרב עולם מלא כאומרם ז"ל ונמצא שהרג כמה חכמים שהיו עתידין לצאת מעולם מלא. ואמר ואכלו מיניה שיתין מחוזי כלומר למדו חכמים שלא ליכנס בענינים אלו מיראתם ממה שראו שאירע לאלישע אחר ומלת אכלו מיניה ר"ל ראו ולמדו ממנו שאין ראוי לכל אדם ליכנס בזה ומלחו מיניה שיתין מחוזי במלח שממרק את הבשר גם הם פירשו ומרקו עצמן בראותם אותו שבעבור זה שנכנס לפרדס ולא הבין יצא למינות ולכן ברחו עצמן מליכנס בזה. ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא אמר מחד גלגלא דעינא רמז לר"מ שלמד ממנו תורה שרימון מצא תוכו אכל והענין אומרו ג' מאה גרבי דמשחא שם רמז על רבוי ההלכות הגדולות שלמד ממנו מעולות וברורות כשמן שעולה על כל המשקים. אמר וכי הדרן לבתר תליסר ירחי שתא חזינן דהוה קא מנסרי מגרמיה מטללתא ויתבי למבנינהו הנך מחוזי הרמז בזה שכשמת ר"מ תלמידי הכניסו בגיהנם ואחר י"ב חודש כמשפט רשעים בגיהנם שעבר עליו מירק ותיקן מה שעוה ונבנה מה שהרס ודוק:

דרוש על מעלת מי שאינו מתגאה בתורתו. ואמר רבה בב"ח זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא חזאי ההיא צפרתא דהוה עד קרסוליה במיא ורישיה ברקיעא ואמרינן לית מיא ובעינן נחות לאוקורי נפשין נפק בת קלא ואמר לן לא תחותו להכא דנפלה ליה חציצא לבר נגרא הא שבע שנין ולא מטיא לארעא ולא משום דנפישי מיא אלא משום דרדיפי מיא אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא דכתיב וזיז שדי עמדי עכ"ל:

כונת המאמר אמר הוה אזלינן בספינתא כלומר הוה אזלינן בעולם הנמשל לספינה כאשר כתב בעל בחינת עולם שעולם הזה נמשל לים סוער וזועף כו' לכן אמר הוה אזלינן בספינתא היושבת בלב ימים שהיא העולם שנמשל לים אמר חזיא ההיא צפרתא רמז על ת"ח שנמשל לצפור שמצפצף תמיד בתורה והוה עד קרסוליה במיא כלומר שלא היה מתגאה בתורתו שאע"פ שהיה מלא בתורה וטבוע בים החכמות לא היה מונה תורתו מצד הענוה שבו כי אם מקצת חכמתו וזהו אומרו עד קרסוליה במיא ומתוך זה זכה שרשיה ברקיעא כלומר שהיו מביאים לו שלמא מרקיעא כדרך שהיו מביאים לאבא אומנא ובראותנו ענותנותו סברי' לית מיא הכא כלומר ענותנותו גרם שחשנבו דלאו מלא תורה הוא ובעינן לירדולפלפל עמו ולהורות לו חכמתנו וזהו אומרו ובעינן נחות לאוקורי נפשין נפק בת קלא ואמר לא תחותו להכא דנפלה ליה חצינא לבר נגרא שבע שנים ולא מטיא לארעא כלומר אל יעלה על דעתכם לירד להראות חכמתכם לו שמה שמורה שיושב עד קרסוליה במיא שאין בו תורה הרבה הוא מסבת ענותנותו וראיה לדבר דהא שבע שנים כלומר כמה שנים שירד כאן נגר ובר נגר ולא יכיל לנצחו ומה שלא נצחו לא משום דנפישי מיא שלעולם אותו שירד היה חכם ממנו ולא נצחו אלא משום דרדיפי מיא שתורתו של זה שירד היתה תורה עבודה לקנטר ולכן סייע הקב"ה לזה שתורתו לשמה ובהיות כן אל תחותו אתם להראות לו חכמתכם שזה נקרא שלא לשמה אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא כלומר זה ת"ח שירד לנצחו לקנטר אינו ת"ח אלא זיז שדי הוא דכתיב וזיז שדי עמדי אסור לקרותו בשם ת"ח מאחר שלמד לקנטר כו' אלא בשם זיז שדי כו':

או אפשר שאומרו ההוא זיז שדי חוזר לאותו שלומד לשמה וקראו זיז שדי אדרבה למעלה כדאיתא במדרש כונן וז"ל ביום חמישי נטל הקב"ה אור ומים וברא מהם לויתן ואשתו וכל דגיהם ותלה כל העולם על סנפיריו של לויתן עירב רקק המים בהם וברא בהן זיז שדי וכל עוף השמים ותלה רגליו של זיז שדי על סנפיריו של לויתן וראשו כנגד כסא כבודו עכ"ל לעניננו ובהיות מעלתו של זיז שדי זה לכן בספרו זה הענין לפני רב אשי של זה הלומד לשמה אמר ההוא זיז שדי הוא שנאמר וזיז שדי עמדי ודוק:

או אפשר לרמוז הענין בהיפך ההוא צפרתא שהוא ת"ח דיתיב עד קרסוליה במיא שהיה עוסק בתורה שנמשלה למים ואמר עד קרסוליה שלא היה ת"ח מוחזק והיה מתגאה עד השמים וזהו ורישיה ברקיעא ובעינן נחות לאוקורי נפשין כלומר בעינן לירד שם להשפילו ולהחזירו למוטב ונפק ב"ק ואמר אל תחותו לפלפל עמו שלא תוכלו עמו שאינו מקבל מוסר דהא שבע שנים שירד שם ת"ח גדול נגר ובר נגר ולא יכול להשפילו ולהודיע לו שפלותו ומיעוט חכמתו ולא משום דנפישי מיא כלומר לא משום שהיה חכם גדול אלא משום דרדיפי מיא מרוב פלפולו אמר רב אשי ההוא אסור לקרותו תלמיד חכם אלא זיז שדי הוא נמשל לבהמות יער:

ויפיח לקץ ולא יכזב. הוה אזלינן במדברא (א"ה צל"ע דלשון הגמ' הוא אזלינן בספינתא וכמו שדרש לעיל) רמז שהיו מתבודדים בענין הגלות המר הזה כמה שנים רמז למדבר חרב ושמם לארכו ולרחבו וחזינן ההוא צפורתא שהוא המלך המשיח היושב בקן צפור שהיה עד קרסוליה במיא ורישיה ברקיעא:

ולהבין זה נקדים שידוע שיש מאמרים מחולקים זה עם זה עד אין קץ שיש שמהם נראה שמלך המשיח יושב בגן עדן כדאיתא במדרש איכה באותו תינוק שנולד ביום ט' באב ובמס' תענית וכמה מקומות ויש מאמרים אחרים שנר' שהוא בחיים אין מספר לאלו המאמרים וכדחז"ל במס' סנהדרין אם מן החיים כרבי ובניו ואם מן המתים כדניאל וחביריו וכמה מקומות מהזוהר הק' והפשרה בזה שכשהקב"ה ירצה לגאול לישראל יתלבש נשמתו של משיח שהיא צרורה בג"ע בקן צפור באיש הראוי לה ויגאל לישראל ע"י ונמצא בזה שיושב בזה העולם והוא הגוף ויושב בג"ע והיא הנשמה וזהו מה שרומז כאן שהצפור הזה הוא המלך המשיח יושב עד קרסוליה במיא לרמוז שגופו כאן בזה העולם בהזדקקות והתלבנות גדול במים ורישיה ברקיעא רמז לנשמתו שהיא צרורה ברקיעא ואמרינן לית מיא כלומר סברנו לומר לית תורה בישראל הנמשלת למים ומסבת זה אינו בא ובעינן נחות לאוקורי נפשין כלומר ורצינו להקריבו בתפלה ועל ידי ענויים של נפש וסגופים וזהו לאוקורי נפשין לשון קרירות לקרר דמנובחלישות חלבנו ודמנו ונפק בת קלא ואמר אל תחותו לכאן ר"ל אל תכניסו עצמכם בתגר זה לקרבו קודם זמנו אלא עד שתחפץ כמו שנשבע הקב"ה לישראל וראיה לדבר ראה שבע שנים כלומר הרבה שנים שנפל חצינא לבר נגרא ולא מטיא לארעא חצינא לבר נגרא רמז לבן כוזיבא שהיה קשה כברזל גבור כארי ולוחם ומכלה הכל כחצינא הזאת ועם כל זה לא עלה בידו כלום ומה שלא עלה בידו כלום לא היה מסבה שלא היה בו כח להלחם נגד אויביהם שהרי היה קשה כברזל ולא משום חסרון שהיה צריך דנפישי מיא שהרי חכם גדול היה עד שרבי עקיבא היה נושא כליו אלא לא עלה בידו משום דרדיפי מיא כלומר שמסבה שעדיין לא היה עת רצון רדיפי מיא כלומר רדפו התורה שנמשלה למים שהוציא מפיו פסוק הלא אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו ואע"פ שדוד המלך ע"ה אמרו בתמיה גיטין:

הרי ברור שכיון שאינה עת רצון אע"פ שיעשו מה שיעשו אינם יכולים לעשות כלום ולכן אל תחותו אתם בענין זה לקרבו קודם זמנו. אמר רב אסי ההוא זיז שדי הוא שנאמר וזיז שדי עמדי כלומר מלך המשיח הוא כזיז שדי מה זיז שדי רגליו עומדים על לויתן וראשו תחת כסא הכבוד כדאיתא במדרש כונן כן מלך המשיח רגליו על לויתן שעתיד להאכילו לישראל וראשו תחת כסא הכבוד שאין מי שישלוט בו כי אם הקב"ה כביכול שבידו לשלחו בעת שירצה:

או הרמז שקראו זיז שדי לרמוז שעתיד להחזיקו כזיז שדי כבהמת השדה לחרפו ולגדפו מהדברים המכוערים ומעשים הנראים לחוש הראות ועם כל זה אומר הקב"ה שעמי הוא שנאמר וזיז שדי עמדי ורמז זיז שדי כלו' הודה והדרה וזיוה שדי עמו ודוק:

ומשפיל ומרים שם עד ע"א ואמר רבה בר בר חנה אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקלתא לסלתאי ואנחתה בכוותא דרקיעא עד דמצלינא בעיתא ולא אשכחתיה אמרי ליה איכא גנבי הכא אמר לי גלגלא דרקיעא הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה (עיין בתשובת הרי"ף סי' י"ד ותשובות הגאונים שבס' נהרות דמשק סי' קכ"ח):

הכונה בזה שההוא טייעא היה אליהו ז"ל ואמר ליה לרבב"ח תא ואחוי בחכמת המזלות והוא במקום דנשקא ארעא ורקיעא דארעא רמז למזל העניות ורקיעא רמז למזל המחייב עשירות אזלינא וחזינא דעביד כוי כוי כלומר הראני המזלות במקום קביעותם וסדר הליכותיהן וז"א כוי כוי שקלתיה לסלתאי ואנחתיה בכוותא דרקיעא עד דמצלינא בעיתא ולא אשכחתיה כלומר רציתי להתפלל על ענין מזונות שיהיו מזומנים לעת הצורך ולא אשכחתיה רמז שלא נעניתי על זה משום דמזוני לאו בזכותא תליא כי אם במזלא שהרי כמה חסידים הראוים לכל טוב הם בחוסר כל אמרי ליה איכא גנבי הכא כלומר איכא גנבי הכא שגונבים הממון ממי שראוי לה אמר לי גלגלא דרקיעא הוא דהדר כלומר אין ענין המזונות תלוי בוכות כי אם בגלגלא דרקיעא שהוא במזל נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה ר"ל המתן עד שיחייב לו המזל מזונות ותשכח לזה העני שהעשיר:

ואפשר עוד לרמוז אמר לי ההוא טייעא שהוא אליהו ז"ל תא ואחוי במקום שהעני והעשיר שוין וזהו רמז באומרו ארעא ורקיעא מורה על עשיר שמתרומם לו עשרו עד רקיעא וחזאי כוי כוי הראני ארץ עשויה כוי כוי שהוא בית הקברות ששם קטן וגדול שם הם שוים ועוד רמז לו שאע"פ שכולם מונחים שם בשוה אמנם מי שהוא צדיק אשר הוליך עמו צדה לדרכו אע"פ שלחוש העין מונח שם בשוה אבל אינו כן כי הוא בג"ע וז"א שקלתיה לסלתאי ואנחתיה בכוותא דרקיעא עד דמצלינא חוזר לצדיק לרמוז על מעלתו שמועיל לחיים אף כי אחרי מותו להתפלל עליהם בכל צרתם לו צר כאומרם "ל גבי האבות וכאומרם עוד שאלולי התפלה שמתפללים המתים על החיים לא היה בהם קיום והעמדה בעולם אמרי ליה איכא גנבי הכא כלומר אחר שלא אשכחתיה לצדיק במקום שנקבר וכדאיתא בילקוט חדש שמרע"ה אע"פ שנקבר שם מול בית פעור אמנם מלאכי השרת הוליכוהו במערת המכפל' כו' וכן ג"כ בשאר הצדיקים וז"א איכא גנבי הכא בהיות שאינן מצויין במקום קבורתם כשאר מתים הנקברים במותם אמר לו גלגלא דרקיעא הוא שהעלו אותם לגן עדנן ולכן אינן מצויים כשאר מתים שנרקבים וכלים גופם מסבת שגלגל הרקיע העלה נשמתם למעלה הגופים קיימים והמשל בזה לשושנה המונחת במים כל זמן ששורשו במים העלים שלה אינן נכמשים ג"כ בהיות הנשמה שהיא שורש הגוף הטהור הזה ברקיע גופו אינו נכמש ואינו שולט עליו רמה ותולעה אמר נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה כלומר נטר עד תחיית המתים ומשכחת לה לנשמתא דא בגופא לפי שהצדיקים הם החיים:

ואפשר עוד לרמוז שכונת המאמר מדבר על אדה"ר ובא ההוא טייעא שהוא אליהו ז"ל לגלות לרבב"ח סוד הגלגול אמר תא ואחוי פי' תא ואספר לך בענין מעשה בראשית ממה שאירע בתחילת הבריאה היכא דנשקא ארעא ורקיעא לרמוז על תחילת בריאת שמים וארץ שכולם נבראו כאחד כאלפס בקדרה כדחז"ל:

וזהו רמז לו באומרו היכא דנשקא ארעא ורקיעא או רמז לו בזה קודם בריאת אדה"ר דאז נשקא ארעא ורקיעא בהיות אין דבר מפסיק ביניהם שעדיין אדם לא נברא וחזאי דעביד כוי כוי רמז לו בזה שאז העולם אחר בריאת שמים וארץ עדיין לא היה נתקן העולם ועשוי ככוי כוי משום שלא נתקן ונתכשר לפני הבורא יתברך שמו כי אם עד שברא לאדם דזהו תכלית כל מה שברא ואחר שבראו הניחו בג"ע לעבדה ולשמרה וכדחז"ל לשמור מ"ע ומצוח ל"ת וזהו הרמז במה שאמר שקלתי לסלתאי ואנחתי בכוותא דרקיעא שהוא אדם הראשון שהניחו בג"ע שהוא כוותא דרקיעא עד דמצלינא בעינא כלומר כדי שיתפלל ויזמר וישבח שם לבוראו בכל עת. ולא אשכחתיה כלומר חטא ואכל מן העץ ופשע במאמרו יתברך מיד התחילו המלאכים לקטרג עליו כדחז"ל שכשחטא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע לא טוב אמרו הראשונים שלא יברא כו' ומה קטרגו עליו שכיון שאכל אמרו איכא גנבי אכל וגזל מן העץ אמר גלגלא דרקיעא אמר הקב"ה אע"פ שחטא איני טורדו מן העולם ואיני ניחם שבראתי אותו שהרי יכול להתתקן על ידי גלגול בדור אחר ובזה יתכפר עונו וז"ש נטר עד למחר רמז שיחזור לבא וכדחז"ל א'דם ד'וד מ'שיח הרי. נשמתו בא בדוד ובמשיח וזהו הטעם שלעולם דוד היה מן הנרדפים וחרפוהו וגדפוהו וכמו שמצינו בשמעי בן גרא וכן המלך המשיח עתידין לחרפו ולגדפו כדי לכפר עון הגנבה שגזל מן העץ ואכל שכן משפט הגונב דכתיב לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב ואם אינו למלא נפשו כי ירעב כן משפטו לבזותו ולכן עתיד מלך המשיח להיות בזוי ושסוי בפי כולם ולהחזיקו ככלב מוסרח כדאיתא בחז"ל ובזה"ק וזהו הטעם שלא יאמינו בו רוב מבני עמנו עד שעתיד הקב"ה להעמידו בגג המקדש ולהעיד עליו כדאיתא בילקוט ישעיה והטעם שכיון שחרפוהו וגדפוהו מהמעשים המכוערים שעשה בחוש הראות אומרים היאומן שזה ימלוך עד שיעיד הקב"ה עליו כו':

דרוש על רשב"י אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה סברינן יבשתא וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה וכד חם גביה אתהפיך ואי לאו דהוה מקרבת ספינתא טבעינן כו'. הכונה בזה לרמוז על מעלת תהלת התורה בכח הצדיקים המשיגים סיבתה והביא ברמז כח רשב"י שבראיית עינו היה ממית והוא בכח תורתו ואמר הוה אזלינן בספינתא רמז לעולם וחזינן ההוא כוורא רמז על רשב"י דומה לדג שחיותו במים כן הוא בתורה דיתבא ליה חלתא אגביה לרמוז על התעסקותו בתורה בתוך המערה טמון בחול עד שעלה פילי בגופו וזהו שאמר וקדח אגמא עילויה אמר סברינן יבשתא וסלקינן ואפינן ובשלינן כלו' ירדנו להתעסק כל אחד ואחד בתאותו בענייני העולם וכד חם גביה אתהפיך כלו' כשיצא מן המערה וראה כל העולם מתעסקין בהבלי הזמן כעס עליהם להורגן כדאמרינן במסכת שבת (פ"ב דל"ג ע"ב כד נפקו מן המערה חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה בכל מקום שהיו נותנים עיניהם היה נשרף וז"א וכד חם רמז על הכעס שאין אדם כועס אא"כ מתחמם עצמו אמר ואי לאו דהוה מקרבת ספינתא טבעינן רמז ואם לאו שיצא בת קול ואמר להם שישובו למערה היו ממיתים העולם:

הפרת נדרים ואמר רבה בב"ח אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך טורא דסיני אזלי וחזאי דהדרן ליה עקרבי כו' עיין בדרושי על זה (א"ה לעיל דרוש ט"ז ע"ש) אמנם עתה נראה לפרש עם מה שכתב בספר הפליאה שיש מלאך אחד שמתיר שבועותיו של הקב"ה ושם המלאך הזה מי וכן בס' מגלה עמוקות אופן ג' משם המדרש מלאך אחד יש בין שמים וארץ ושמו מי והוא מפר נדרו של הקב"ה עכ"ל לענייננו:

אמר רבב"ח אמר לי ההוא טייעא שהוא אליהו ז"ל תא ואחוי לך טורא דסיני רמז לו גלות ישראל שישראל הם טורא דסיני דהדרן ליה עקרבי שהם ע' אומות אמר שמעתי ב"ק שאמר אוי לי שנשבעתי שהקב"ה היה דואג בצערם של ישראל והיה אומר אוי לי שנשבעתי לגלותם ואם תאמרו שאבדה תקותם מאחר שיש שבועה ח"ו מי מפר לי כלומר המלאך ששמו מי מפר לי השבועה. ובזה לא נשארה קושית התוס' וז"ל מי מפר לי משמע מכאן דאין היתר לשבועה והא אמרינן ת"ח יכול להתיר נדרו והעמידו בדבריהם בתמיה אבל כפי מה שפירשנו שמי הוא המלאך המיפר שבועותיו של הקב"ה לא נשאר קושיא כלל ודו"ק:

וזהו כונת פסוק כי גדול כים שברך מי ירפא לך מלאך מי ירפא לך שיתיר להקב"ה מה שנשבע עליך לרעה. וכיון שבא רבב"ח וסיפר המעשה לחכמים אמרו לו שוטה שכיון ששמע מהקב"ה שיש התרה לשבועה על ידי מלאך מי היה לך לומר מופר לך מופר לך ורבב"ח סבר שהיו הדברים על שבועת המבול ובשבועת המבול אפילו למלאך מי אין לו רשות להתיר כי אם שבועה שהוא לטובתם של ישראל ורבנן קראו לו שוטה משום שאמר אוי ועל הרעה לא שייך אוי כו' כל העולם מקשין דלמה לא חזר תלמודא להקשות נגד רבב"ח שמאחר שאמר אוי איך סבר דמשבועת המבול אמר. ולעד"ן הקושיא אינה קושיא לפי שכיון שסיפר רבב"ח ששמע אוי לי שנשבעתי וסבר דאשבועתא דמבול אמר כמו שאמר אח"כ נמצא שמיד טעה טעות כזה שאעפ"י שאמר הקב"ה אוי אמר אשבועת המבול ואם כן מה יחזור להקשות נגדו שמאחר שאמר אוי דאשבועתיה דמבול אמר שהרי מתחלה נגלה שטעה שלא דק במלת אוי והבן:

אך יש להקשות דאיך שייך התרה בשבועתו של הקב"ה מאחר שאין פתח על שבועתו משום שהכל גלוי לפניו משום שענין הפתח הוא שנעלם מהנשבע איזה דבר בשעת שבועתו שאם היה יודע אותו דבר לא היה נשבע ובקב"ה לא שייך זה. אמנם נראה לתרץ עם מה שתי' בעלי התוספות במלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והקשו שהרי הקב"ה שהוא מלך ומוחל וי"ל דשאני הקב"ה שהוא מלך על כל העולם ואם לא היה מוחל היה מחריב העולם והכונה לתרץ דזיל בתר טעמא תלמיד חכם שמחל כבודומחול משום שהתורה והגדולה שיש לו הוא מעצמו אבל המלך אין לו רשות למחול שהמלוכה אינה שלו. נמצא שאם המלך היה המלוכה מעצמו היה לו רשות למחול וא"כ הקב"ה מוחל בהיות המלוכה מעצמו שלא קיבלה מאחר ח"ו כדכתיב כי לה' המלוכה באופן כפי תירוץ התוס' נוכל לתרץ מה שהקשינו דאיך שייך התרה בהקב"ה מאחר שאין פתח אלא דשאני הקב"ה יכול להתיר שבועתו אעפ"י שאין פתח לשבועתו משום שאם לא יתיר יחריב העולם וא"ת אעיקרא דדינא פירכא דמאחר שהכל גלוי לפניו ויודע שסוף סוף צריך לעשות התרה לזאת השבועה א"כ למה נשבע שאעפ"י שהאדם בעל בחירה ונשבע על הרעה בעבור עונותיו אבל סוף סוף יודע שעתידין לחזור ואין ידיעתו מכרעת כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מה' תשובה ובח' פרקים שלו פ"ח עי"ש) אלא י"ל שמה שנשבע הוא כדי להטיל הכעס עם השבועה כדרך שפירשו המפרשים ז"ל בפסוק וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו שהטעם שוינחם ה' על הרעה ולא עשה והתיר על שבועתו וכדחז"ל שנתעטף הקב"ה ומשה התיר לו מסבת שדבר לעשות לעמו ומסבה שנשבע לכלותם הטיל הכעס עם מה שנשבע עי"ל שנשבע כדי להפחיד העולם כדי שיחזרו בתשובה מיד מאימת השבועה. עי"ל כיון שהקב"ה יודע העתידות משעה שנשבע נשבע עד זמן פלוני ולא עוד שיודע שאז ישראל טובים וראוים לגאולה ובהיות כן אין צריך פתח לשבועתו ולסיים בכי טוב בענין נחמה וישועה אפרש פסוק רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב מזקנים אתבונן שפירשו בפסוק ציון במשפט תפדה משום (שלא) שבשביל ישראל הטיל כעסו עליו ולכן בדין ובמשפט תפדה אבל ושביה שהם ישראל יהיה חזרתם לארצם בצדקה לזה אמר כאן לפי שרצית ה' ארצך בעבור שלא חטאה זהו יגרום ששבת שבית יעקב. עי"ל שדרך גבור אחד שמציל איש מיד מכהו לא בשביל אהבתו של זה מציל אותו כי אם להראות תוקפו וגבורתו אמנם הקב"ה אינו כן רצית ה' ארצך ושבת שבות בעבור אהבתך עם יעקב אהובך ודוק:

והנה אכתוב לך פה צורה מפוארה במאמר איתא במסכת בכורות ד"ח ע"ב ענין הויכוח שהיה לרבי יהושע עם חכמי אתונא ששאלו לו בעניינים נעלמים בדברים סתומים וחתומים:

י"ב שאלות שאלה א שאלו דבי חכמי אתונא לר' יהושע בן חנניא האי גברא דאזיל בעי איתתא ולא יהבו ליה מאי חזי דאזיל להיכא דמדלי מיניה שקל סכינתא דצה לתתאי לא על דלי דצה לעיל על אמר האי נמי מתרמי לי בת מזלי הכונה בזה שידוע שהתורה שיעורים שיעורי' ניתנה יש מי שזוכה למקר' ולא לתלמוד לתלמוד ולא למקרא כאומרם ז"ל במדרש והנה מאמר זה נעלם מחכמי אתונא ולכן שאלו שמה רואה האדם שאינו לומד מקרא והולך ועוסק בתלמוד שהוא עמוק עמוק מי ימצאנו שזהו בודאי שטות גדול שאם הנקל לא למד איך ילמוד הקשה וזהו אומרם האי גברא דאזיל בעי אתתא שהאשה נמשלה לתורה כמו שדרשו ז"ל בפסוק מצא אשה כו' וראה דלא יהבו ליה כלומר ראה שלא למד ולא הבין מה רואה דאזיל לעסוק להיכא דמדלייה מיניה שהוא התלמוד יקר המציאות והביא לו משל הסכין שבמקום נמוך לא נכנס ובמקום גבוה נכנס וחילם ממאמר חז"ל יש מי שאינו זוכה למקרא וזוכה לתלמוד שאיתרמי ליה מזליה שהוא בר תלמוד וזכה בו וזה נודע שכל הזוכה לתלמוד ולא למקרא משום שכבר בגלגול אחר נשלם ממקרא והדבר בהפכו:

שאלה ב גברא דאוזיף וטריף מאי חזי דהדר אוזיף אמר להו אזיל גברא לאגמא קטיל קמא טונא ולא מצי ביה קטיל ומנח עליה עד דמתרמי ליה איניש דמלי ליה:

והנה בשאלה זאת רמזו ליה ענין הגיגולשמאחר ששולח האיש שהוא הקב"ה לנשמה פעם אחת בזה העולם ולא השלים עצמו כגון שחיסר אחת מכל מצותיו מה רואה לשולחה פעם שנית שאפשר יוסיף על חטאתו פשע ונמצא מאבד הון רב והביא להם משל הקנים שבפע' ראשונה שקצץ אינו יכול להגביהו ומוסיף לקצוץ עוד אולי יזמין לו איש שיעזרהו ג"כ הקב"ה חוזר ומוזיף לנשמה פעמים בזה העולם אולי יתרמי בפעם אחר שיעזרהו איש וילמדהו דרכי השם ויחזירהו למוטב. או אפשר יתרמי לו איש שהוא היצ"הט ויתרמי באחד מן הפעמים שינצח יצרו הרע וירבה שכרו בזה שמדת הטוב להטיב וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ולכן חוזר ומוזיף לו פעמים שלש עד שיתרמי פעם שיתקן הכל וירבה בטובו:

שאלה ג אימא לן מילי דכדיבי א"ל הוה לן כודנייתא וילידה והוה תלי ליה פיתקא וכתיב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי אמרו ליה וכודנייתא מי ילדה אמר להו הי נינהו מילי דכדיבי ידוע שהרשעים ואומות העולם וכדומה חושבים שמה שהקב"ה משפיע להם בזה העולם הוא בעבור שחביבים לפניו ואינם יודעים שהוא כדי לשלם להם על איזה מצוה שעושין כדי לטורדם מן העה"ב ולכן כששאלו מר' יהושע מילי דכדיבי רצה לרמוז להם זה ולהודיעם שמה שזכו בזה העולם לא מפני שראוים הם לזה וסברתם שקר ודבר כזב אמר הוה לן פרדה רמז לרבקה אמנו שלא ילדה בנים לגיהנם כדרך שדרשו ז"ל רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני אלא רני שלא ילדה בנים לגהינם ג"כ ממשיל לרבקה אמנו שאף ע"פ שילדה לעשו מצד עצמותה היתה כפרדה עקרה ולא ילדה בנים לגהינם ועשו היה מצד לבן והוכרח לצאת לפי שיצחק אע"ה היה דין ופחד יצחק והדיין צריך שיהיה לו רצועה ללקות והוא עשו הרודה לישראל ונמצא שלא יצא עשו הרשע בעבור איזה מעשים בלתי מהוגנים שהיתה ברבקה אמנו ח"ו ולזה ממשיל אותה לפרדה עקרה כדפרישית ואמר הוה לן פרדה וילדה והוה תלוי בצוארה שט"ח על בית אבא שהוא האומה ישראלית שהיו חייבים לו סך ממון כלומר שמצד מעשיהם חייבים ישראל לעובדם וראוים הם לכל המלכות הזה בסברתם וא"כ זהו הטעם שאנו משעבדים לכם בעבור צדקתכם אמרו ליה וכודניתא מי ילדה כלו' ורבקה מי ילדה לעשו מצד עצמותה אמר להם הי מינייהו מילי דכדיבי אתם שאלתם ממני דברים של כזב ואני אמרתי שאתם צדיקים ואנו מחוייבים לכם כאלו שט"ח בידכם כאלו הוציאו עשו מן הבטן לחייב לבית אבא שהם ישראל כשם שאתם סוברים ואין האמת כן אלא שעונותינו הטו אלה והטוב אשר הטיב ה' לכם לא בצדקתכם כי ברשענו עד ישוב חרון אף ה' מעל ישראל ומה שאמרתי ועלה בדעתכם שהסכמתי לסברתכם שבעבור שאתם ראויים זכיתם לכם הי נינהו מילי דכדיבי:

שאלה ד מילחא כי סריא במאי מלחי ליה אמר ליה בסליתא דכודניתא ומי איכא סוליתא לכודניתא א"ל ומלחא מי סריא שאלו לו על מי שהיה צדיק כל ימיו וידע כבודו יתברך וגדולתו ומעלתו וחזר באחרונה מה יהיה תיקונו אם יועיל לו תשובה מאחר שהכיר ומרד כענין אלישע שובו בנים חוץ מאלישע שהכיר ומרד וזהו אומר מילחא כי סריא רמז לצדיק המרחק עצמו מכל התאוות הגופניות וסריא כלומר ומרד במאי מלחי במה יתתקן אמר בסליתא דכודניתא אמרו לו ומי איכא סוליתא לפרדה אמר ומלחא מי סריא כלו' כשם שאי אפשר לפרדה שיוליד כך אי אפשר לצדיק מעיקרו שירשיע באחריתו דגמירי טוב לא הוי ביש ואלישע טינא היתה בלבו מעיקרא:

שאלה ה בני לן ביתא באוירא דעלמא אמר שם קם ותלא בין שמיא לארעא אמר להו אסיקו לי לבני וטינא מהתם אמרי ומי איכא דמצי לאסוקי התם אמר ומי איכא דמצי מבני בין שמיא לארעא כתבו הראשונים ז"ל שהנה כת המתפלסים סוברים ששכר העולם הבא הואגשמיי שיש אכילה ושתייה ממש אלא שאין מוציאין רעי כאוכלי המן ושיהנו מבניינים נאים מעשה שמים ונותנים גשמות לכל וכמו שסוברים על הקב"ה שסוברים הדברים כפשוטן ח"ו עיני ה' אזני ה' חס וחלילה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל והכת הזה הם מאומה אשר דעתם קשה עליהם כאבן והרשעים הללו מחכמי אתונא רצו להבחין מדברי ר' יהושע בן חנניא אם האמת אתם בסברא הרעועה הזאת או לא ולכן שאלו שיבנה להם בית באויר' ורמזו לו בזה אם בעולם האוירי שהוא עה"ב יש צד גשמות או לא ואמר שם ותלה עצמו בין שמיא לארעא ורמז להם שהאדם זוכה על ידי חכמתו ומעשיו הטובים להשיג לשכר שהוא רוחניי כאויר שאין בו ממש ואדם נהנה ממנו ולעורר כדי שיבינו האויר בחוש השכל אמר שיתנו לו באויר אבנים וטינא לבנות וכשם דא"א ולא שייך באויר זה שיסבול דבר גשמי כן בעולם הרוחניות לא שייך שום גשמות כלל ועיקר מקל וחומר בן בנו של ק"ו ומה אויר זה שהוא גשמי בערך רוחניות העליון אינו סובל בו שום גשמות ק"ו לעה"ב וכל הדברים האמורים בתלמוד הם דרך משל וחידה שבעוה"ב לא יש לא אכילה ולא שתייה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם והם עטרות של אור מדברים רוחניים ואין שייך שום גשמות חלילה וחכמי אתונא נסתפקו בזה בראותם סברות לכאן ולכאן ומה שהיה קשה להם היה סברתם של נותני גשמות ולכן בהסתפקותם אמרו בני לנו בית באויר כלומר שידמה להם ושיודיעם אם שייך בנין באויר כלומר אם שייך צד גשמות במקום רוחניות והורה להם דלא:

שאלה ו מציעתא דעלמא היכא זקפה לאצבעתיה אמר להו הכא אמרו ליה מי יימר אמר אייתו אשלי ומשחו ידוע שהאדם הוא עולם קטן ושאלו לו מציעתא דעלמא היכא כלומר היכן מושב הנשמה בגוף ואמר הכא במקום שנזדמן לרמוז שאין לה מקום קבוע שהרי ביללה הקב"ה בכל הגוף כאומרם ז"ל כדי שאם יהיה במקום אחד כשהיה מגיע צער לאדם היה חותך אותו אבר ונמצא שבכל מקום שבגוף היא עומדת ולכן אדם מרגיש צער בהגיע נזק באיזה אבר אמרו ליה מי יימר שהוא כן שבכל מקום היא יושבת ובכל מקום שאומר כאן היא יושבת הוא האמת אמר להם אייתו אשלי ומשחו כלו' הראיה והמופת בידכם שבכל אבר שבאברים שתקשור משיחה מהודקת בחזקה נרגש אותו אבר ואסלדה בחילה וזהו מורה שהנשמה היא בכל האיברים ואין לה מקום קבוע ובכל מקום שתרמוז שם היא:

שאלה ז אית לן בירא בדברא עייליה למתא אייתי פארי שדיא להו אמר להו אפשילו לי חבילי דפארי אמרו ליה ומי איכא דמיפשל חבלי מפארי אמר להו ומי איכא דמייתי בירא מדברא למתא ידוע מאמרם ז"ל דעל שלשה דברים אומות העולם מתאנחים בכל יום על התורה שלא קבלו ועל השבת ועל המילה גם נקדים מאמר המדרש וירא והנה באר בשדה זה סיני והנה שם שלשה עדרי צאן זה משה ואהרן. ובהיות שאומות העולם מתאנחים בכל יום על התורה שניתנה במדבר סיני לכן אמרו לו אית לן בירא במדבר רמז להר סיני הנמשל לבאר שהוא במדבר עייליה למתא כלומר אולי ימצא תיקון שיחזיר הקב"ה ליתנה להם שכבר נתחרטו על הראשונות על שלא קבלוה ועכשיו רוצים לקבלה אעפ"י שלא יהיה בכל כך מעלה כישראל שניתנה להם במדבר לרמוז שהיא מופקרת לכל כמדבר אלא שיהיה במתא ויזכה בה מי שיתרמי לו מזלו הביא סובין והשליך לפניהם ואמר שיעשו חבל של סובין להביאו כלומר שאלתם הם דברים קלים כסובין קל מכל דבר ונבזה וכשם שא"א שיעשה חבל מסובין כך א"א זה שכבר הנחיל הקב"ה לישראל את התורה שהם מאסו בה כשהחזירה הקב"ה על כל אומות העולם ובידם להתגייר ומה צורך להבקיע השמים ולחזור וליתנה להם שנראה שיקחנה מישראל ח"ו:

שאלה ח אית לן ריחיא דתבירא חייטיה שקל פיסקא מיניה שדא להו אמר להו כריכו לי מיניה גרדי ואחייטיה אמרי ומי איכא דיכיל למכרך גרדי מריחיא אמר להו ומי איכא דיכיל חיט ריחיא ידוע מאמרם ז"ל (בפ"ק דע"ז ד"ב ע"ב) בפ' ראה ויתר גוים מאי ראה ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימו אותם עמד והתיר להם כו' עד שאם מקיימים אותם אין מקבלים עליהם שכר וע"ז מתחרטים בכל יום ולכן אמרו לו יש לנו ריחיא תבירא רמז למצות שנשתברו ונתבטלו ממנו חייטיה כלומר אולי תמצא ארוכה לנו באיזה אופן שתדע או לבקש עלינו רחמים שיהיה לנו שכר על עשיתם שקל פסקא מיניה ושדא להו אמר להו כריכו לי מיני' גרדי ואחייטה כלו' רמז להם שמאחר שאתם גרמתם לעצמכם מי יכול לתקן אתכם וכשם שא"א למכרך גרדי מריחיא כך א"א אני לבקש עבורכם תקון ע"ז כי אם כשאתם מתגיירים כי בהיותכם גוים אע"פ שקיימתם אותם אין אתם מקבלים שכר שכבר התיר לכם הקב"ה מסיבת מרדתכם:

שאלה ט מישרא דסכיני במאי קטליה ליה אמר להם בקרנא דחמרא ומי איכא קרנא לחמרא ומישרא דסכיני מי הויא נקדים כונת מאמר סנהד' (פ' חלק דצ"ח ע"א) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי דקשה דאיך אמרו בדור שכולו חייב שהרי דור של חייב א"א שהרי אמרו ז"ל א"א בכל דור אם לא יש ל"ו צדיקים כאברהם אבינו ע"ה והתשובה בזה שבהיות שאין העולם נידון כי אם אחר רובו ולכן אמרו דור שכולו חייב אינו כולו ממש כי הרוב נקרא כולו ולעולם שאין העולם חסר מל"ו צדיקים כאאע"ה בכל דור ודור. ובזה נבא לענין אמר מישרא דסכינא במאי קטיל כלומר דור שכולו חייב שהם רשעים גמורים ומזיקים כסכיני' ולשונ' חרב חד' וכענין ולסכיני' בצדיכ' שהרשעים נמשלו לסכינים וא"כ דור שכולם רשעים במאי קטיל כלומר במאי יתתקן אמר להם בקרנא דחמרא כלומר יתקן אז במלך המשיח עני ורוכב על חמור ומל' קרן מל' רמה קרני אמרו ומי איכא קרנא לחמרא כלו' יש הוד והדר וסיוע למלך המשיח שיכול לבא מאחר שכולם רשעים ושאלו כן משום שהם הבינו שכונת דור שכולו חייב שכולם רשעים מקטן ועד גדול ולכן אמרו ומי איכא קירון וסיוע למלך המשיח בהיותם כולם רשעים וחידש להם ר' יהושע שדור שכולו חייב אינו כולו ממש שאין העולם חסר מל"ו צדיקים ולכן כשאמרו ומי איכא קרן לחמור אמר ומישרא דסכינא מי איכא כלומר וכי דור שכולו חייב מגדול ועד קטן אפש' שהרי אין העולם חסר מל"ו צדיקים אלא שבהיותם הרוב רשעים נקרא דור שכולו חייב ולעולם שיש צדיקים ובעזר אותם צדיקים בא משיח ועיין במאמר זה דור שכולו זכאי בדרוש הקוד':

שאלה י אמרו ליה ורציצא דמיית בביעתי' בהי נפקא רוחיה אמר להו בהיינו דעל ונקדים מה שכתב מהר"י אברבנאל ז"ל בחקירת הפלוסופים כשיחזיר הקב"ה העולם לתהו ובהו באיזה מקום יחזרו הנמצאים הרים וגבעות וכדומה והתשובה היא בנקל דיש לשאול ומעיקרא מהיכן נפקא אלא שהקב"ה החזיק מאין וברא יש מאין ונמצא דממקום שנפקו יחזור הרצון בזה שהקב"ה שברא הכל מאין יכול לעשות היש אין כמו שהיה ולכלות הכל באפס ואין ובזה נבא לענין שאלת חכמי אתונא רציצא דמיית בביעתא בהי נפקא רוחיה נכנסו בחקירת הפילוסופים שאמרנו כשיחזיר העולם לתהו בהיכן ימצא כל הנמצאים הללו והמשילו הענין לביצה משום שהעולם כדוריי כביצה זאת כמו שממשלים אותו הקדמונים והשיב להם ר' יהושע התשובה הפשוטה ואמר דהיינו דעייל כלומר כשם שבתחילה ברא הקב"ה יש מאין גם מהיש יעשה אין וכל הנמצאים יחזרו לתהו ובהו כבתחילה:

שאלה יא אייתו ליה תרי ביעי אמרו ליה הי זוגתא חוורתא והי זוגתא אוכמתא אייתי איהו תרי גביני א"ל הי דעיזא חוורתא והי דעיזא אוכמתי הרמזבזה שרצה לומר שאין הפרש בין צדיק לרשע בין ישראל לאומות העולם שכולם שוין ואין שכר לזה יותר מזה ולכן הביאו שתי ביצים ואמרו שיתן הפרש בין זה לזה מי מהתרנגולת השחורה ומי מהלבנה וכשם שכולם לבנים בגדר אחד אע"פ שזה משחורה וזה מלבנה כן בבני האדם ולהכחיש זה הביא שתי גבינות שאע"פ ששתיהם לבנים יש סגולה לזה יותר מזה כמו שכתבו חכמי הרופאים וכמו שכתב בעל שבילי אמונה שיש סגולה בחלב העזים הלבנים ללבן המרגליות והכונה שכשם שלכאורה לראות העין הכל אחד ויש סגולה לזה מזה ג"כ ההפרש בין צדיק לרשע אע"פ שלכאורה נראה שבגדר אחד צדיק כרשע יש הפרש בין אלו לאלו ואע"פ שגם בביצים יש הפרש באיזה סגולה תרנגולת לבן או שחור מיהו רצה להביא מדבר שלא הביאו הם ודוק:

שאלה יב אמרי ליה אחוי לן מנא דלא שוי לחבליה אייתי בודיא פשטוה ולא הוה עייל בתרעא אמר להו אייתו מרא סתרי היינו מנא דלא שוי לחבליה כונתם בזה לומר שהעולם קדמון ועולם כמנהגו הולך לפי שהיו סוברים סברת הפילוסופים הטפשים שמכריחים לומר כן באומרם דאיך אפשר שיטריח האדם ויוציא הוצאות רבות אלף אלפי דינרים כדי לעשות דפוס לעשות מחט שוה פרוטה ג"כ איך יתכן שהמציא הקב"ה כל הנמצאים וטרח כ"כ בעבור האדם שוה פרוטה והדחיה בזה חוץ ממה שכתבו הראשונים נראה שהמוציא הוצאות כ"כ לעשות דפוס כדי להוציא מחט אחד אין תכלית ההוצאות בעבור המחט כי אם בעבור הריוח שמרויח עם המחט הזה עם הפעולה שפועל עמו ג"כ הקב"ה המציא כל הנמצאים וברא להאדם כדי שיקרא בורא ולא ח"ו שקודם הבריאה היה חסר מזה התואר אלא שהמשל בזה לרופא שאינו לקרא רופא כי אם אחר שעושה פעולת הרפואה ואעפ"י שקודם עשותה היה החכמה טמונה עמו ולא היה חסר ממנה אמנם ברא כדי שיקראו אותו בורא ובזה נבא אל הענין שרצו חכמי אתונא לומר סברת הפלוסופים כדפרישית וזהו אומרם אחוי לן מנא דלא שוי לחבליה כלומר ומאחר שהכלי אינו שוה לנזק שעושה אין ראוי לשים לב על הכלי ג"כ גבי האדם מאחר שאינו שוה כלום איך טרח הקב"ה בבריאת כל הנמצאים אלא ודאי שהעולם קדמון ח"ו והשיב לו רבי יהושע בענין המחצלת ופשטוה לרמוז שמתפשט האדם ומשבח להב"ה על בריאת הנמצאים וע"ז המציא הקב"ה הנמצאים בבריאת האדם כדי שיתפשט וישבח להקב"ה ויעשה דברו להטיב עמו שמדת הטוב להטיב ולכן ברא לאדם כדי להטיב עמו והיינו מנא דלא שוי לחבליה כלומר והיינו בריאת האדם דאע"פ שאינו שוה בערך טורח הנמצאים אמנם הוא גדול מכל מסבות הנמשך ממנו שעוסק בתורה ומטיב הקב"ה עמו: