ושם הדרוש תהלות ה' מדבר במעלות החסד שעושה הקב"ה עם האדם לספר תהלות ה'.
בילקוט שמואל ב' סי' כ"ב דמ"ו ע"ב (ובמ"ר פ' תשא ופ' בראשית פ"ו אמר ר' יוחנן ג' דברים ניתנו במתנה לעולם התורה והמאורות והגשמים כו':
הנה אמת נכון הדבר נעשה העולם הזה על החסד והרחמים שמדת הטוב להטיב עם בריותיו וכל דרכיו נתונים צדק ומשפט ומשרים לומר שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו הכל נשקל בכף מאזנים וזה ראוי לזה וזה לזה ועיין במאמר זה במדרש אליהו ובשבט מוסר פ' נ"ב:
אמנם עתה חידשתי נופך ויהלום ונראה לפרש עם מ"ש הרמב"ם ז"ל שהמצות נחלקים לב' חלקים החלק הראשון במצות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה כגון ציצית תפלין ושבת וכדומהוהחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה ואבידה וכבוד האבות וכשיעשה האדם המיוחדות לנפשו במה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה לעולם הבא אמנם כשיעשה האדם המצות התלויות בבני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא וימצא הטובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג הטוב עם בני אדם עכ"ל גם נקדים מאמר חז"ל (קידושין דל"ט ע"ב) שהקב"ה דן על רוב זכיות או עונות שאם יש לאדם מצוה אחת יותר על זכיותיו הר"ז צדיק גמור והדבר בהופכו כו':. ולכן צדיק וטוב לו הוא אותו צדיק שרוב זכיות הם מהמצות התלויות בתועלת בני אדם כגון צדקה וכדומה ולכן מלבד השכר הגנוז לו לעולם הבא שעשה מצות האדון ה' צבאות צריך להטיב עמו גם בעולם הזה על מה שהטיב עם חבירו שכיון שעשה צדקה הקב"ה מזמין לו מעות כדי שלא יבוא לידי חסרון מדה כנגד מדה כו':
צדיק ורע לו הוא אותו צדיק שרוב זכיותיו במצות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין המקום ולכן כל שכרו מוכן ומזומן לעתיד לבא ואין לו בעוה"ז כלום שהרי לא נמצא רוב זכיותיו בתועלת בני אדם זע"ז וכיון שהקב"ה דן על רוב הזכיות ולזה נמצאו רוב זכיותיו במה שנוגע בינו למקום לכן כל שכרו משלם לו לעוה"ב:
רשע וטוב לו שנמצא בו מהמצות שנוגע בין אדם לחבירו שא"א רשע שאין בו מצוה רשע ורע לו שאין בו מצוה וממיעוט המצות שעשה הם ממצות שנוגע במה שבין אדם למקום:
ובזה נבין נוסח ברכת ההודאה ברוך אתה ה' אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב והעונין אומרים האל אשר גמלך כל טוב וחן וחסד וחמלה יתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה הוא ברחמיו ישמרך ויגמלך לעד כל טוב סלה ע"כ דיש לדקדק אומרו הגומל לחייבים טובות דהול"ל הגומל לחייבים כל טוב כשם שמסיים שגמלני כל טוב ועוד מאחר שהעונים אומרים האל אשר גמלך כל טוב וחן וחסד וחמלה גם המברך היל"ל שגמלני כל טוב וחן וחסד וחמלה:
ועוד יש לדקדק דהול"ל הוא ברחמיו ישמרך ויגמלך כל טוב לעד סלה דלמה הפריד לומר ישמרך ויגמלך לעד ואחר אמר כל טוב סלה ליערבינהו ולתנינהו ישמרך ויגמלך כל טוב לעד סלה:
וענין שני מאמרים אלו יובן עם מה שהקדמנו שהקב"ה דן את האדם על רוב זכיותיו כאומרם ז"ל מי שיש לו זכות אחד יותר על עונותיו הרי זה צדיק גמור כו'. וזהו כונת המאמר הביא זכות ויפטר כלומר זה עומד בשקל מחצה זכיות ומחצה עונות ואומרים לו הביא זכות להנצל כלומר זכות אחת על עונותיו נקרא צדיק גמור ואז מוחלים לו אותם העונות שהיו לו וכיון שאין לו עון עומד מחוליו נמצא שהקב"ה עושה עם האדם ב' טובות א' שמוחל לו עונותיו והאחר שמרפא אותו. ולזה אמר הגומל לחייבים טובות לחייבים שהם החולים שנפלו למטה בודאי שבעבור שהכבידו עונותיו עליו אתה גומל להם טובות שנים אחד לרפאות אותם וא' למחול להם העונות כיון שהביא זכות אחד יותר על עונותיו אומר שגמלני כל טוב שגם לי גמלני כל טוב לרמוז על שני הטובות הנזכרים והנה כפי האמת מה שמרפא הקב"ה לחולה הוא על צד החסד והרחמים שהן אמת שהביא זכות אחד יותר על עונותיו אבל כפי האמת היה חייב מיתה מיד בעשות אותן העבירות אלא שהקב"ה מטיב עמו למחול לו כי לא יחפוץ במות המת ולכן העונים אומרים האל אשר גמלך כל טוב כמו שאמרת אל תעלה בדעתך שאין אתה חייב להקב"ה בעבור שלא הקימך ממטתך כי אם בעבור אותו זכות שנמצא בך והכריע השמקל דע שחן וחסד וחמלה עשה עמך למחול עונותיך בעבור אותו זכות משום שהרי על עבירות הנמצאו' בידך היית חייב מיתה אלא שעשה עמך חן וחסד וחמלה ולכן אנו מתפללין שיתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה וברחמיו יתברך ויגמלך כמו שעשה עכשיו שגמלך כל טוב ואם ח"ו נפלת פעם אחרת על ערש דוי כל טוב סלה יביאך ה' עד הלום לומר שגמלני כל טוב סלה בכל פעם שיהיה בך חולי יעשה הקב"ה חסד עמך שתהיה כמו עכשיו שקמת ואמרת בענינו שגמלני כל טוב זה יהיה סלה שבכל פעם שאתה חולה שתקום לומר שגמלני כל טוב:
ומשם פה קדוש מדבר כמהר"ר יוסף פראנסיס ז"ל שמעתי באומרים לי שהיה אומר מעשה באחד שהיה עושה כל הבא לידו מעבירות והיה ניצול מכל צרה והיה אומר שאם הקב"ה אינו חפץ במעשי למה מצליח בידי בכל אשר אני עושה ומציל אותי מכל צרה וצוקה אמרו לו שמה שהציל הקב"ה אותו היה כדי להזמינו ליותר רע קשה וכן היה שמת במיתה מנוולת כו':
לזה אמר הגומל לחייבים טובות שהקב"ה גומל לחייבים טובות ומרבה להטיב עמהם גם אני כמוהו ומצד חסדיו הצילני מחולי זה אמנם אני מתפלל ואומר שזה שהצילני הוא כל טוב שיהיה כל טוב לעולם ולא כמו אותו הרשע שעשה מה שעשה והיה מצליח ומצילו ואדרבה היה לרעתו מוכן למיתה מנוולת וגם העונים אומרים לו כל טוב סלה שיהיה כל טוב שגמל עמו עכשיו סלה לעולם ועד שלא יהיה כהצלת אותו רשע שאדרבה היה מצילו הקב"ה כדי לשומרו לרע יותר קשה:
עי"ל שבהיות שכונתו יתברך להטיב עם האדם ובראותו לאדם שכבר השלי' מצותיו ממיתו אפילו קודם זמנו כענין רבי בון כו' אך אינו מקום לחולה כי אם אותו שעדיין חייבים לעשות טובות בעולם וז"א הגומל לחייבים טובות ר"ל גומל להקימם מחולים לאותם שעדיין חייבים טובות לעשות כדי להשלים נפשם:
ונחזור להקדמתינו שדרכיו של הקב"ה צדק ומשפט ואע"פ שנראה לכאורה שמצער לצדיק הכל בצדק כי אל אמונה ואין עול. אשר עם זה נבין מאמר במ"ר פרשת מסעי זאת הארץ מלמד שהראה לו גהינם אמר מי נדונים בכאן אמר הרשעים והפושעים מיד נתיירא משה אמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור עכ"ל. קשה שמשה היה מתפלל ליכנס לארץ מה שייכות יש להראות לו גהינם ובפירוש הפרשיות בפרשת מסעי הארכתי במאמר זה עי"ש:
אמנם נראה לפרש על זה שהראה לו גיהנם שיובן במ"ש בס' עמודיה שבעה בעמוד רביעי תורת משה על מאמר רז"ל במדרש תנחומא ובילקוט פ' ואתחנן וז"ל כשהתפלל משה ליכנס לארץ וראה שאין משגיחין עליו הלך אצל שמים וארץ ואמר להם בקשו עלי רחמים אמרו ליה עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים עלינו שנאמר שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה עכ"ל:
והקשה הוא ז"ל מה ראה משה לילך אצל שמים וארץ שיתפללו עליו ומה עלה על דעתו שאילו יתנו את לבם להתפלל עליו כי מה תועלת להם בבואו לארץ ישראל או לא ואם היה טעמו ונמוקו עמו שמן הראוי שיתפללו עליו א"כ למה דחו אותו בקנה הרצוץ עד שנבקש כו' וכי כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו להתפלל על עצמן והיה להם לבטל רגע אחת להתפלל גם בעדו ובפרט שהכתוב שהביאו כי שמים כעשן נמלחו מדבר על העתיד שיהיה כן באחרית הימים וא"כ ודאי יהיה להם עוד פנאי להתפלל על עצמן וביותר היה להם להתפלל מטעם שאמרו חז"ל על מתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה:
וגם אגב זה יבואר ג"כ מאמר נפלא בפ' וילך במ' וז"ל הן קרבו ימיך למות אמר משה רבונו של עולם בדבר שקלסתיך בתוך ששים ריבוא ואמרתי הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה אתה גוזר עלי מיתה אמר ליה שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה היוצאות ע"כ:
אמנם ביאור הענין עפמ"ש האר"י ז"ל שהטעם שחיה משה ק"ך שנים לפי שמשה היה תרומתו של עולם והתרומה בינונית תרי ממאה לכל מאה תרי מגיע לששת אלפי שני דהוי עלמא ק"כ וכיון שמשה היה תרומתו של עולם לכן חי ק"כ שנים לא פחות ולא יותר ע"כ:
גם דע דאיתא בזהר גם הביאו הרקאנטי ז"ל פ' בהר סיני וז"ל שאל רבי שמעון התימני את רבי זירא שמעתי עליך שאתה בקי בחדרי תורה ושאלה אחת אני שואל ממך א"ל כמה שני חיי העולם א"ל שש אלפים אמר ליה מנין לך א"ל משמות ז' רקיעים וז' ארצות העולם כמנין זה שמי"ם רקי"ע שחקי"ם זבול מעון מכון ערבות וחשוב מספר אותיות ז' ארצות ארץ ארקא גיא יבשה חרבה תבל חלד וחשבון הכולל שבעה רקיעים ושבעה ארצות הוא ז' אלפים וע"ז (כחשבון אותיות גדולות של מנצפך) והוצא מהם ששה אלפים לעולם ואלף ליום הדין הגדול שהוא כנגד שבת נשתיירו ע"ז הוסף עליהם ה' משמו של הקב"ה הנשתתף עם עולמו שנאמר כי בי"ה ה' צור עולמים והעולם הזה נברא בה' הרי עולה פ"א ומה טיבן של אלו שאינם נכנסים לחשבון מלמד שנשתתף בכסא של הקב"ה עמהם לקיים העולם שכן כסא עולה פ"א ואלמלא כך לא נתקיים העולם ע"כ לשון הריקנטי:
והנה זה היה ויכוח משה כי משה רצה לבא אל ארץ ישראל ואפילו רגע אחד ביאה בעלמא וכ"ש אם היה שנה ויותר היה מגיע לו הרבה תועלת וידע שהוא תרומתו של עולם אך חשב שיש ליתן לו תרומה מאלו פ"א היתרים על ששה אלפים ולפי חשבון היה מגיע להיות שנה וחצי ויותר אחרי שהשמות של שמים וארצות עולה לחשבון ששה אלפים ופ"א ולא ידע שפ"א אלא אינם באים בחשבון וצריך הקב"ה להוציאם לכסא כדי לקיים העולם ולכן אמר מרע"ה בדבר שקלסתיך הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים דייקא ר"ל השמות שיש לשמים שהם שמות ז' רקיעים וגם האדמה וכל אשר עליה שהם ז' ארצות וגם להם יש שמות ושמותם מורה על זמן קיומם ומנין שמותיהם יש להם לקיים ואם כן למה אתה גוזר עלי ואומר הן קרבו ימיך למות כי לפי החשבון יש לי לחיות עוד כפי ערך תרומה של פ"א והשיב לו הקב"ה שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה היוצאות ר"ל אתה ממש דומה לשכך רע הרואה הנכנסות לבד ואינו רואה היוצאות כן אתה רואה כל מה שנכנס לחשבון קיום העולם ואין אתה רואה כל מה שיש להוציא מהם כי מנין פ"א יש להוציא לכסא שהוא עיקר קיום העולם וזולת זה אי אפ' להתקיים לעולם רגע ואין מגיע מזה כלום הפרשת תרומה:
וזה היה טעם משה שהלך אצל שמים וארץ שיבקשו עליו רחמים כי חשב שע"י שיחיה יגיע להם ע"י זה תועלת גדול כי אחרי שהוא תרומתו של עולם ואם יתנו לו עוד מאותם פ"א הנותרים ודאי גם העולם יעמוד עוד פ"א שנה יותר על ששה אלפים כי כפי שיעור התרומה הוא קיום ועמידת העולם ולכך ביקש מהם שיתפללו בעדו כי בשלומו גם יהיה שלום להם והשיבו שמים וארץ עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמינו שנאמר כי שמים כו' ר"ל דבשלמא אם לא נבקש עליך אין אנו צריכים לבקש על עצמינו אע"ג שכתוב שמים נמלחו והארץ תבלה אכתי עדיין לא הגיע אותו העת ויתקיים באחרית הימים אבל אם נבקש רחמים עליך תכף ומיד יתקיים הכתוב הזה בנו מה שראוי להיות באחרית הימים כי אם יפריש קב"ה לך תרומה גם מפ"א שהוא הכסא הגורם קיום והעמדת העולם ודאי אותו רגע מיד יחרב העולם כי לאיהיה לו קיום והעמדה על כן לא נבקש רחמים עליך עכ"ל:
ועם זה יובן דלמה הראה הקב"ה למשה גהינם כשרצה ליכנס לארץ משום שכיון שחי משה ק"כ שנים שהוא שיעור תרומת ששת אלפים שנה תרי ממאה וביקש ליכנס לארץ היה מורה בזה שהיה רוצה תרומה מפ"א ומאותם פ"א אין תרומה לפי שהקב"ה הוציאם לכסא לקיום העולם ולכן כשהפציר ליכנס לארץ אחר שחיה ק"כ שנים שהיה רוצה שיתן לו הקב"ה תרומה מפ"א הראה לו גהינם לרמוז לו שאם יסיר הפ"א מן הכסא צריך להחריב העולם מיד וקודם שיחריב אותו צריך ליפרע מן הרשעים והפושעים ולהביאם במשפט בגיהנם משום שצריך להחריב העולם משא"כ עד עתה שהקב"ה ממתין להם אולי ישובו בהיות שיש עדיין שיעור זמן בעולם אמנם עתה שאתה שואל מפ"א שבהסרת הפ"א מהכסא נחרב העולם צריך לדונם מיד בגהינם כדי שלא יהיה החוטא חוטא נשכר מיד נתיירא משה איך בעבורו אין הקב"ה ממתין לרשעים אם ישובו אלא שיהיה מוכרח לדונם ומה שהיה לעשות בסוף ששת האלפים ביום הדין הגדול והנורא לעשותו עכשיו לכן נתיירא א"ל הקב"ה הראתיך בעיניך ושמה לא תעבור כלומר הדבר מסור בידך כיון שאתה מתפייס במה שהראתיך בעיניך ואין אתה רוצה לעבור אין מגיע שום נזק לא לעולם ולא לבריות ודוק:
ואגב גררא נפרש פסוק כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה' כו' יובן בדחז"ל (ע"א ד"ב ע"א) לעתיד לבא מניח הקב"ה ספר תורה בחיקו ואומר כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו:
עוד אמרו ז"ל (במדרש פ' בחקתי) הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים אמר הקב"ה אם אתם עוסקים בתורה אתם ניצולים מן הסייף והדבר בהופכו לזה אמר כי באש ה' נשפט שהיא התורה שנאמר אש דת למו יביא אותו בחיקו ובחרבו של תורה שהוא הסייף את כל בשר שלא עסק בה ואמר הנביא דע שרבו חללי ה' שיותר נמצאים אותם שלא עסקו בתורה ונהרגים בסייף מאותם שעסקו בתורה משום שרוב העולם מניחים חיי עולם הבא ומתעסקים בהבלי העולם הזה:
וכדי לזכות את הרבים אכתוב לך פה הנהגות רבינו אשר ז"ל שמצאתי בכתיבת יד וכל הנוהג בהם יזכה לחיי עולם הבא:
הנהגות רבינו אשר אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. (א) שיפריש מעשר מכל ריוח שיביא הקב"ה בידו (ב) שיתן צדקה מיד אשר תשיג ידו ולבסוף כל חודש שני פשיטין ולסוף כל שנה זהוב וחצי (ג) שיתפלל ערב ובקר בכל יום עם האבות (ד) שיניח תפילין בכל יום (ה) שיקבע מזוזה בכל שערי ביתו החייבים במזוזה (ו) שיקבע עתים לתורה (ז) שיהיה נאמן במשאו ומתנו ובדבורו (ח) שיכבד לומדי התורה בכל יכולתו (ט) שיוכיח את עמיתו ולא ישא עליו חטא (י) שידין את חבירו לכף זכות (יא) שימחול בכל לילה קודם שישן למי שחטא לו בדברי' (יב) שישתדל להכניס שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו (יג) שיזהיר את בני ביתו על התפילה ועל ברכת הנהנין (יד) שיפרע התמיד בכל יום הששי (טו) שילמוד הפ' בכל שבוע ב' מקרא ואחד תרגום ופרש"י זיל. (טז) שיקרא אגרת התשובה שחיבר רבינו יונה בשבוע שחל ר"ח להיות בתוכה (יז) שיכבד את השבת כברכת ה' אלהיו אשר נתן לו (יח) שיקבע סעודה ג' בכל שבת אחר המנחה (יט) שיערוך שלחן בכל מוצאי שבת ויאכל אפי' דבר מועט (כ) שיסייע לחבירו בכל מה שיצטרך בגופו בדבריו (כא) שיתודה בכל לילה קודם שישן מלבד הלילות שהן אסורות בהספד ובתענית ויתאבל על עונותינו על אורך גלותינו ועל חורבן בית מקדשנו ותפארתנו שיבנה במהרה בימינו אמן (כב) שיעשה יום א' תעניתבכל חדש ביום שקורין בתורה ואם לא יכול להתענות יתן ב' פשוטין לצדקה (כג) שיקיים בהצנע לכלכל מעשיו הטובים כי עבודת השם הנבחרת והרצויה לפניה ואלה הדברים שיזהר האדם בהם לסור ממוקשי מות לאור באור החיים. (א) להתרחק מן הגאוה בתכלית הריחוק (ב) וכן מן החניפות (ג) וכן מן השקר והכזב (ד) וכן מן הליצנות (ה) וכן מן הרכילות (ו) וכן מן הכעס (ז) שיזהר ממכשול הנדרים (ח) שיזהר מאונאת הבריות הן בממון הן בדברים ומקנאתם ומשנאתם (ט) שלא יכנה שם לחבירו ושלא יקראנו בכנוי שכנוהו אחרים אם לא יהיה נזכר ונכבד בשמו (י) שלא יספר לשון הרע ולא יקבלהו (יא) שלא ישב עם יושבי קרנות ולא בבתי כנסיות עם עמי הארץ (יב) שלא יסתכל באשה שאסורה היא לו (יג) שלא יסיח על כוס של ברכה (יד) שלא יספר משיתחיל ברוך שאמר עד שיסיים תפלת לחש ולא בעוד ששליח צבור חוזר ומתפלל התפלה אלא א"כ בדברי תורה או בדבר מצוה או לתת שלום או להחזיר שלום (טו) שלא ידבר בקריאת ההלל ולא בעוד ששליח צבור קורא בתורה (טז) שלא יאכל פת בעלי בתים של גוים ולא של פלטר אלא אם כן לא יזדמן לו של ישראל (יז) שלא יסעוד בסעודת הרשות (יח) לא ישיח שיחה בטלה ויזהר ללמוד מתוך ד"ת ולא מתוך שיחה בטלה (יט) שלא יכניס עצמו בספק חשכה ויזהיר לבני ביתו על שמירת השבת ויקדים ויתפלל ערב שבת תפלת מנחה כדי שיקבל עליו השבת מבעוד יום ולא יכניס עצמו בספק חשכה (כ) כשיגיע עת תפלה מג' תפלות שביום יניח כל עסקיו ויתפלל וראש כל הגדרים שישמור את עיניו מדבר שאינו שלו (כא) אל ידבר בין ברכת נטילה לברכת המוציא ויקדים שלום לכל אדם (כב) לברך את בוראו שהשביע נפש שוקקה ואם יקללוהו בני אדם או יחרפוהו אל ישיב להם דבר אלא יהא מן הנעלבים (כג) ואל יצא לריב מהר ויתרחק מן השבועות ומעון נדרים שבעון נדרים בנים מתים (כד) ויתרחק מן השחוק ומן הכעס כי מבלבל רוחו ודעתו של אדם ויעבוד תמיד את יוצרו באהבה ולא יניח דבר לעשות מענין זאת התקנה (כה) לאהוב את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך וגמור בדעתך באומרך ואהבת את ה' אלהיך למסור גופך וממונך ובזה יתקיים עליך דברי המשורר כי עליך הורגנו כל היום (כו) לבטוח בה' בכל לבבך והאמן בהשגחתו פרטית ובזה יתקיים בלבבך הייחוד השלם בהאמן בו כי עיניו משוטטות בכל הארץ ועיניו על כל בני איש וחוקר לב ובוחן כליות כי מי שאינו מאמין באנכי ה' אלהיך אשר גם הוצאתיך מארץ מצרי' אינו מאמין ואין זה יחוד שלם כי זה סגולת ישראל מכל העמים וזהו יסוד על כל התורה כולה (כז) להרחיק גאוה וכעס וגעור ביצר המשיאך ללכת בדרכי לבך ואל ישט אל דרכיו ואל תתע מנתיבותיו אשר המה מצודים וחרמים להראותך כי דרכיך ישר וזך (כח) מדבר שקר תרחק ואל תוציא שם שמים לבטלה ולא במקום מטונף (כט) תסיר ממך משענת הקנה הרצוץ משענת בני אדם והצנע לכת עם אלהיך ואל תשים זהב כסליך כי זאת תחילת עבודת אלילים ופזר ממונך באשר הוא רצונו כי בידו למלאות חסרוניך ולתת טרף לביתך (ל) דע את אלהי אביך ודבריך במאזני צדק תשקול והין צדק יהי לך ותקל בעיניך הוצאת ממונך מהוצאת דבריך ופיך אל ימהר להוציא דבר רע עד אשר תשקלהו במאזני שכלך (לא) ודוי על עונותיך ערב ובוקר אל יחסר וזכרון ציון וירושלים בשברון לב ובדאגה ובאנחה (לב) זכור יום המות תמיד וצידה לדרך הכן ושים בין עיניך שני דרכים אלו תמיד ויהיו מזומנים לך ליום הפירוד ומטתך בדמעה תשחה ויבהלוך רעיונך מדי זוכרך חרדת רבי יוחנן בן זכאי (לג) חבר טוב תהיה ליראי ה' והתחבר בחברתם ומחברת פועלי און הרחק (לד) טוב וישרלך להמעיט בעיניך פעולותיך הטובות ולהרבו' בעיניך פשעיך להרבות חסדי בוראך יוצרך מבטן ונותן אוכלך ולא תהיה משמש ע"מ לקבל פרס בעשותך מצותיו (לה) יומם ולילה זכרו מפיך אל ימוש בשכבך תשגה באהבתו ובקומך ובהלוכך תמצאינה והקיצותה היא תשיחך ובו תשעשע והוא יישר אורחותיך (לו) תכוון בתפילותיך כי התפילה היא לעבודת הלב ואם בנך ידבר לך ולא מלבו הלא יחר לך ומה תעשה טיפה סרוחה לפני מלכו של עולם ולא תהיה כעבד שמסרו לו מלאכה נכבדת לטובתו ואיך יעמוד לפני המלך ומה טוב לבקש סליחה באומרך סלה לנו בלא כונה ואם א"א בכל התפילות ברכה ראשונה של ח"י ופסוק ראשון של קריאת שמע אל יחסר כי לא יצא ידי חובת התפלה מי שלא כיוון בה (לז) תלמוד פרשותיך עם הציבור שנים מקרא וא' תרגום ופרש"י זלה"ה ותדקדק בו כאשר תוכל וכן יהיה לך בגמרא כי העוסק בגמרא מידה טובה ונותנין עליה שכר ואין לך מדה טובה הימנה ותנן ותלמוד תורה כנגד כולם (לח) מכל מאכל אשר תאכל ומכל משקה אשר תשתה אל תהנה בלא ברכה תחילה וסוף ותכוון בה כאשר תוכל וכסה ראשך כשתזכור את ה' ויעצמו עיניך כי מדי דברך בו כאמור בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני (לט) נטול ידיך לתפלה ולאכילה ובעת צאתך מצורכך ברך אשר יצר נטילת ידים אל תברך אם לא קנחת או שפשפת ותרצה להתפלל מיד אז תתפלל אשר יצר ועל נטילת ידים (מ) גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך למען תזכור וקדש עצמך בכל דבריך והוי צנוע בבית הכסא ועם ביתך כי אפי' שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין ואל תתנהג את עצמך בקלות ראש ויהי מורא שמים עליך והשמר מהסתכל באשה ואפי' פנויה ומזוזות בפתחי פיך אל יחסרו (מא) סוד אל תגלה גם אל הדברים אשר ידברו לפניך שלא על דרך סוד טומנם בקירות לבך גם אם תשמענו מאחר אל תאמר כבר שמעתי זה ומשוכבת חקיך שמור פתחי פיך (מב) ערב ובקר וצהרים שמור העיתים הקבועים לתפלה ופתח לבך שעה אחת קודם תפלה והוי מי' ראשונים ואל תרבה שיחה בטלה בבית הכנסת ותפילין על ראשך ועל זרועך אל יחסרו (מג) פלס מעגל רגליך ליישר עצמך בדרך בינוני במאכל ובמשקה ובכל מדותיך ואל תט ימין ושמאל ובדבורך ובהסברת פנים ורדוף אחר השלום (מד) קבע עתים לתורה קודם אכילה ושכיבה ודברת בם על שלחנך והזהרת בם אנשי ביתך להדריכם עפ"י התורה בכל הדברים הצריכים אזהרה לשמור פיהם מלהתחלל כי תחילת דינו של אדם קבעת עתים לתורה (מה) שמח בשומעך תוכחות מוסר כמוצא שלל רב והוכח לחכם ויאהבך כי טובה תוכחה מאהבה מסותרת ולמוכיחי ינעם (מו) תחילת מעשיך הבט סופם והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה כי החכם עיניו בראשו (מז) הזהר שלא תסמוך בלבך ושמע עצה וקבל מוסר ותהיה זריז לעשות כל מה שמוטל עליך לעשות ומכל משמר נצור לבך (מח) אל תקום ממטתך כאיש עצל כי אם בזריזות כדי לעבוד יוצרך (מט) אל תאחר מלרוץ מהרה אל בית התפלה ושמור רגליך פן תהיינה מטונפות אל תשים לבך אחורנית בשעת התפלה והתכוין לברך את יוצרך (נ) אל תדבר בלעגי שפה ובלשון אחרת כל עת שהחזן מתפלל ותענה אמן (נא) אל תנשה פגיעת המות שתבא פתאום ותזכור מעמד הדין (נב) אל תתעסק במצוה כדי לקבל פרס ואל תתרחק מן העבירות מפני העונש (נג) אל תתרשל במצוה אם בא לידך ותעשינה לשם שמים בלא איחור (נד) אל תתרשל בברכת הלבנה שאם לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה פעם אחת בכל חדש דים (נה) אל תעשה דבר שילעיגו הבריות שדרכם להעלים הטובות ולגלותה רעות (נו) אל תקלה אביך ואמך ואל תצער אותם וכבדם כפי יכולתך כל ימיהם (נז) אל יהיו פניך זעומות נגד עוברים ושבים וקבל אותם בפנים מאירות(נח) אל תשכח לענייך לתת צידה לדרך ולעשות לויה להם ונחמם בדברים (נט) אל תשים עינך למי שעלה יותר ממך אלא למי שהוא תחתיך (ס') אל תבהל לקצוף משום דבר והארך אפך פן תאבד את חכמתך (סא) אם לא תוציא ממך עקשות פה ונבלות הפה דע כי על כל דבריך תבא במשפט (סב) אל תחזיק כעסך עם חברך יום אחד ותכניע לפניו קודם לבקש ממנו מחילה (סג) אל תדבר בצואר עתק ואל תרים מצח שלא לקבל עליך יראת שמים (סד) אל תשיב למחרפיך ולמבזיך ותשים יד לפה ושתוק פן יחם לבבך (סה) אל תתעבר על ריב לא לך כי לסוף הם ישלימו ביניהם ואתה תשאר בכעס (סו) אל תתגאה על הבריות ותהיה שפל רוח כארץ שהכל דשין בה (סז) אל תהי בז לכל אדם ולכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום (סח) צדק צדק תרדוף כי רודף צדקה כו' ואל תחסר ממחצית השקל בכל שנה בפעם אחד ובכל חודש ובכל שבוע כפי מסת ידך ובכל יום לא תחסר מנתינה מועטת לכל הפחות קודם תפלה ואם הגיע למעשר טרף בביתך ככל אשר תמצא ידך לגמול הן לחיים הן למתים הן לעניים הן לעשירים (סט) רצה באשר ירצה יוצרך שמח בחלקך אם מעט ואם הרבה והתחנן לפניו תמיד להטות לבבך אל עדותיו וכל דרכיך השלך על ה' יהבך ואל יקשה בעינין מלהוציא לכבוד השבת ויום טוב בכל הצריך והשתדל לכבדם ולקבלם מבעוד יום ולהתעדן בהם באכילה ושתייה וחציו בבית המדרש וכבדהו בכניסתו וביציאתו לערוך שלחן במוצאי שבת (ע) אל תישן כעצל שינה רבה ותרגיל את עצמך להקיץ בהנץ החמה ולקול הציפור תקום ממטתך (עא) אל תתפלל בלא נקיות כפים ובלא טהרה כי תפלתך לא תהיה. נשמעת (עב) אל תתפלל כי אם בכונת הלב ובנחת כדי שישמע האוזן (עג) אל תשכח צור ילדך ומחוללך ובכל דרכיך דעהו ותביאהו לנגדך תמיד (עד) אל תרצה לשמוח וזכור כי רוח חייך ואתה נוצר מעפר ואחריתך רימה (עה) אל תאמר לשום מצוה אעשה אותה למחר שמא לא תפנה לעשות (עו) אל תפרד מהגות חכמה ומוסר ומהתאבק בעפר רגלי חכמים (עו) אל תניח דרך חסידות אעפ"י שמלעיגין עליך ואל תבוש לדבר מצוה (עח) אל תקפוץ ידך מליתן תמיד אל עניים ואביונים ומבשרך אל תתעלם (עט) אל תאחר מלרוץ ולמהר ולהכין לפניהם שלחן ולחם כי שמא הם רעבים (פ) אל תאחר מלהביא את המעשר אל בית האוצר כי מתן בסתר יכפה אף (פא) אל תרים ידך על חבירך ואף שהוא מקלל את אביך ואת אמך בפניך (פב) אל תביט למי שהוא קטון ממך בעבודה וביראת חטא כי אם לגדול ממך (פג) אל תוציא דיבה או לשון הרע על שום אדם ולא לזות שפתים ורכילות (פד) אל תהיה נבהל להשיב בעזות למי שאמר דברים אשר לא טובים (פה) אל תשמיע בחוץ קולך ואל תהי צוות כבהמה ודבריך יהיו בנחת (פו) אל תלבין פני חבירך ברבים כי העושה כן אין לו חלק לעולם הבא (פז) אל תראה יכולת נגד שום אדם אם ידך גברה כי לא תדע אם תחליש (פח) אל תרדוף אחר הכבוד ואל תעלה במעלה שאינה ראויה לך (פט) אל יכבדוך בני אדם פן תבער וישפלוך (צ) לא תרף ידך מלבקש רעים ואהובים ואל ימעט לפניך שונא אחד (צא) אל תגנה מקח חבירך ואל תחליש דעתו כי זה מנהג לחסר דעת (צב) אל תאמר בצדקתי היתה זאת ותתיירא שלא לקבל שכרך בעוה"ז (צג) אל תטה את חבירך מדרך הטובה אל דרך הרעה כגון מסית ומדיח וכיוצא בהם (צד) אל תאכל אכילה גסה עד שתמלא כריסך כי הרבה חולאים באים על רוב אכילה (צה) אל תהי בסובאי יין ובזוללי בשר פן תשכח את בוראך (צו) אל תטיל אימה יתירה בתוך ביתך כי הרבה קלקולים באים על רוב מורא (צז) אל תתיחד עם שום אשה חוץ מאשתך ואמך ובתך ואפילו עם ב' נשים (צח) אל תחמוד אשה ביופיה כי ברוב טוב מעשיה יאשרוה השומעים (צט) אל תתן תפארת לעצמך ואלתיקר גופך בעיניך ותקטין את עצמך (ק) אל תרבה לדבר דברים המועילים ובלא נזק כי אם בקוצר לשון (קב) אל תרף ידך מלקנות לך חבר נאמן ושמור אותו ואל תאבדהו כי טוב (קג) אל תפתה את חברך בדברי חלקות ובחניפות ואל תדבר בלב ולב (קד) אל תכעיס לשום אדם כי אין אדם שאין לו שעה (קה) אל תתחבר לאדם רע חוטא וכעסן וכסיל פן יביא כלימות עליך (קו) אל תעלה בדעתך לנצח את החכם כי לא תרבה על חכמתך חכמה (קז) אל תהי קפדן לדבר מועט נגד שום אדם פן תלקט שונאים על חנם (קח) אל תעשה בסתר מה שתתבייש בגלוי ואל תאמר מי רואני (קט) אל תחשוב עון למי שבא להתנצל לפניך אם אמת ואם שקר (קי) אל תסמוך לידי מתנות בשר ודם ותעבוד לבקש מזונותיך (קיא) אל יהי ממון שלך חביב עליך יותר מגופך כדי לעבור על המכס וללכת יחידי (קיב) אל תתן בלבבך קנאה שזו היא רעה חולה שאין לה רפואה (קיג) אל תהי רגיל לא בשבועה ולא בנדרים כי בעון נדרים בנים מתים (קיד) אל תרגיל לישבע על גופך ועל נפשך ואפילו על דבר אמת (קטו) אל תאחר לעשות תשובה שלימה לבקש רפואה על נפשך (קטז) אל תעמול לרוח ואל תשמע דברים בטלים (קיז) אל תכנה שם רע לחברך כי המכנה שם רע לחבירו אין לו חלק לעוה"ב (קיח) אל תבטח בעושרך כי הבוטח בעושרו מלקט שונאים ויכשל תחת שונאיו (קיט) אל תהי סרבן לאנשי עירך ובטל רצונך מפני רצון אחרים (קכ) אל תרגיל לאכול חוץ מביתך עם קבוץ הרבה שלא לסעודת מצוה (קכא) אל תשבור גופך להשתכר מיין פן תהיה מגונה ותנבל את פיך ותתחרט (קכב) אל תכעוס באשתך ואם רחקת אותה בשמאל קרב בימין ובלא איחור (קכב) אל תבזה את אשתך וכבד אותה ותסירנה מן החטא (קכד) אל תהי רגיל לישב עם הלצים פחותי הנפש פן יחטיאוך (קכה) אל תתעצל לבקש חכמה וליסר את חברך בסתר ובדרך כבוד (קכו) אל תדבר בלא עתו ובדבר שאין בו תועלת ושמור פתחי פיך (קכז) אל תדבר עם סכל ומשוגע שלא יקבל דבריך ויבזה אותך (קכח) אל תהי כפוי טובה ותכבד למי שפתח לך פתח לבקש די עסוקך (קכט) אל תוציא מפיך דבר שקר וכזב ותהי נאמן לכל אדם (קל) לא תתעצל להקדים שלום לכל אדם מפני דרכי שלום (לא) אל תרגיל עצמך לעמוד כי אם אצל חכם ושמע ואזן את דבריו:
ונחזור לענין ונפרש פי' אחר במאמר צדיק וטוב לו צדיק ורע לו ולהבינו היטב נקדים מ"ש בעל עמודיה ז' ביריעות שלמה שכשברא הקב"ה את עולמו היו כיתות לכאן ולכאן מהם אמרו יברא ומהם אמרו אל יברא אמת ושלום אמרו אל יברא שכלם מלאים שקרים וקטטות מה עשה הקב"ה ותשלך אמת ארצה וברא לאדם וזה האמת היה אליהו:
ובזה יובן מאמר בזוהר וז"ל אליהו לא היו לו בנים וזהו סוד ה' ע"כ הכונה שבהיות אליהו מכת האומרים אל יברא אין ראוי לבנים וזהו סוד ה' ממה שעבר בבריאת העולם בין הקב"ה והמלאכים להיות מתחילה מלאך וכיון שקטרג בבריאת העולם השליכו הקב"ה בעולם השפל ומזה הטעם נעשה לבסוף מלאך שחזר לקדמותו גם כתב המקובל האלהי כמוהר"ר משה גלאנטי זצ"ל שעז"א ועזא"ל היו מן הכת שאמרו אל יברא והשליכם הקב"ה לארץ והם נקראים מרגלי הארץ שמרגלים אחר בני אדם לראות במעשיהם הרעים לקטרג עליהם וכנגדם שמעון ולוי בני יעקב שהיו מצד הדין אמרו אל יברא ולכן הרגו לשכם ולכן אמר יעקב אע"ה בסודם אל תבא נפשי כלומר בסודם ובעצתם שאמרו אל יברא אל תבא נפשי שנשמתו של אדם ויעקב היה א' כדחז"ל שופרי דיעקב כשופרי דאדם הראשון ונמצא שהם לא היו מסכימים שיברא האדם גם מטטרו"ן היה המליץ הגדול שאמר יברא וכנגדו למטה יוסף שנקרא נער (ונראה דמזה הטעם יוסף היה זן טובים ורעים מאחר שהסכים בבריאה כי טוב הוא) ע"כ תוכן הדברים הנלקטים מדברי הרב בקיצור נמרץ השייכים לביאור המאמר הנזכר. והנה עם זה פשוט דצדיק וטוב לו הוא משורש אותם שהסכימו בענין הבריאה ואמרו יברא וכיון שהסכים בבריאת זה העולם כי טוב הוא מדה כנגד מדה יש לו טוב בזה העולם כי הוא גרם בבריאותו בהיותו בהסכמה אחת עם הקב"ה וצדיק ורע לו הוא משורש אותם שאמרו אל יברא וכיון שלא הסכים בענין הבריאה ונברא העולם בע"כ אין ראוי שיהיה לו בזה העולם כלום רשע וטוב לו הוא משורש אותם שאמרו יברא ורשע ורע לו הוא משורש אותם שאמרו אל יברא וק"ל ונכון מאד ודוק:
עי"ל בדחז"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב כיבוד או"א כו' וידוע שהקב"ה דן את האדם על רוב זכיותיו כו' ובזה אפשר לומר דצדיק וטוב לו הוא אותו צדיק שיש לו עוד מאותם המצות שיש להם פירות וקרן קיימת וצדיק ורע לו שרוב זכיותיו ממצות שאין להם פירות בעוה"ז והקב"ה דן על הרוב רשע וטוב לו שמעט מצות שבידו רובם מאותם שיש להם פירות וקרן כו' רשע ורע לו שאין בידו מאלו המצות כלל כו':
עוד נוכל לומר במה שפירשו חז"ל צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק שרצו לרמוז בזה הענין שצדיק וטוב לו הוא צדיק שרואה הקב"ה בו שעתידין לצאת ממנו בן צדיק מזרעו או יהיה בנו או בן בנו עד סוף כל הדורות ובהיות צדיקים גנוזים בחלציו לכן נותן לו טוב בהיות הוא צדיק וכמה צדיקים כלולים בו וזהו כונתם באומרם צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק כלומר הוא צדיק ובן צדיק עתיד לצאת ממנו צדיק ורע לו צדיק בן רשע הוא צדיק אבל בן רשע עתיד לצאת ממנו ובהיות רשע כלול בחלציו יש לו רע רשע וטוב לו רשע בן צדיק הוא רשע אבל בן צדיק בחלציו. רשע ורע לו רשע בן ק רשע הוא רשע ובן רשע כלול בחלציו ודוק:
ולמסיים בכי טוב בענין גאולה נפרש פסוק עורה למה תישן ה' גו' ואגב גררא נפרש מאמר ממסכת ברכות (די"ו ע"א) כנחלים נטיו מה ענין נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות כו' ולהבין זה נקדים מה שכתב בעל עמודיה ז' בסוף ספרו משם ספר חסד לאברהם בענין עמידת העולם שהוא בסוד המקוה כן הוא שיעור העולם כי שיעור המקוה הוא מ' סאה וכל סאה הוא קמ"ד בצים ארבעים פעמים קמ"ד עולה חמשת אלפים ותש"ס כן הוא ממש עמידת העוה"ז שיעור הזה חמשת אלפים ותש"ס שנים ואז תתחדש העולם כי כמו המקוה היא מטהרת הטמאים כן בזמן הזה יעביר הקב"ה רוח הטומאה מן הארץ ולא ישאר לו שורש וענף ואתה אחי המעיין אל תטעה בדברינו אלא שזה מדבר בקץ הגאולה שיתמהמה ח"ו כל כך כי אין זה מדבר אלא אחר כל הסיבות ומאורעות שיהיו אחר ביאת משיח צדקנו כי יקיים הקב"ה בנו בימות משיח צדקנו שמחנו כימות עניתנו ולא יהיה השמחה כל כך ימים כמו שיהיה העינוי זה אי אפשר לכל החשבונות דאם כן ימשיך העמידת העולם יותר ויותר על ששת אלפים אלא שישפיע הקב"ה טובה לישראל ורוב טובה בימי משיח צדקנו בימים מועטים כמו העינוי שהיה להם בימים רבים של גלות ובזמן הזה עד תש"ס לאלף השישי יהיו ג"כ שלש תחיות תחיית המתים דא"י תהיה מ' שנה קודם תחיית מתי ח"ל ואח"כ תהיה התחייה לאנשי ח"ל ואח"כ לכל העולם להזמינם ליום הדין הגדול והנורא וכל זה יהיה במשך הזמן הזה ואחר כך יעביר הקב"ה רוח הטומאה מן הארץ ולא ישאר שורש וענף ויטהר העולם מטומאתו על ידי טבילתו במקוה ויהיה הכל קדש לה' קודש הילולים ונראה שזה משרז"ל אין הקב"ה נפרע מן אומות העולם עד שיתמלא סאתן דייקא כלומר עד שיתמלא חשבון המ' סאות אבל כל זמן שלא יתמלא חשבון זה אפילו שיבא משיח צדקנו ויעשה שפטים גדולים מ"מ כדבעי למעבד לא יעביד עד זמן הנ"לולפי שהסאות האלה הם שיעור בצים ולפי המורגל בפי חכמים וחידותם בהרבה מקומות לומר עתיד הקב"ה לקעקע ביצתן ודי בזה לחכימיא:
וזהו שאמר ירמיה מקוה ישראל מושיעו בעת צרה ר"ל כמו שיעור מקוה הזה אשר צוה ה' לישראל כן יהיה מושיעם בעת צרה מכל הגלות והצרות כי הגאולה מכל צרותינו שיעביר כל רוח הטומאה מן הארץ הוא כשיעור המקוה שהוא בזמן אלף הששי תש"ס והוא מנין תיש"ן עכ"ל:
ובזה יובן פסוק עורה למה תישן ה' הקיצה אל תשכח לנצח הכונה שדהע"ה היה מתפלל שיתקן הקב"ה את עולמו ויטהר אותו מכל טינוף קודם זמן שזמנו מספר תיש"ן ולא ימתין עד הזמן הזה כי רב הוא וזהו אומרו עורה למה תישן ה' כלומר למה אתה ממתין עד מספר תישן כדי להעביר גלולים מן הארץ הקיצה קודם זמן זה אל תשכח לנצח שהוא עד מספר תישן כי זמן רב הוא:
ובזה יובן מאמר מה טובו אהליך יעקב כו' כנחלים נטיו מה ענין נחלים אצל בתי כנסיות וב"מ אלא לומר לך מה מקוה הזה מעלה את האדם מטומאה לטהרה אף בכ"נ וב"מ כן כו' יש לדקדק בדיוק אומרו מה המקוה הזה דמתחיל בנחל וסיים במקוה ואע"פ שהכל א' מ"מ יפול הספק בשנו את טעמו דהול"ל מה הנחל הזה מעלה לאדם מטומאה לטהרה ועוד אומרו מה המקוה הזה דהול"ל מה המקוה. אמנם יובן עם מה שפירשנו שעמידת העולם הוא בסוד המקוה שמספר המקוה באופן שכתבנו לעיל עולה חמשת אלפים ותש"ס ואז יעביר הקב"ה כל רוח הטומאה שבעולם וזהו מה שרומז כאן סמך בתי כנסיות ומדרשות לנחלים לרמוז שמה המקוה הזה שהוא מספר המקוה הידוע שאז מעלה לאדם מטומאה לטהרה מכל וכל אף ב"כ וב"מ כן שמה שעתיד הקב"ה לטהר לאדם אז במספר המקוה שהוא לזמן רב יכול עתה כל אחד לטהר ולהתלבן ולהזדקק עצמו באמצעות בתי כנסיות ומדרשות לעשות עצמו רוחניי על ידם ובפרט באומרם ז"ל שעתיד הקב"ה להביא כל ב"כ ומדרשות שבח"ל ולהביאם לא"י ע"כ שנמצא שהעומד בתוכם מתכפרים עונותיהם כא"י שנאמר העם היושב בה נשוא עון ולכן לרמוז ע"ז מתחיל בנחלים וסיים במקוה בדיוק באומרו מה המקוה הזה אין לומר המקוה הידוע הזה כמורה באצבע על סוד המקוה האמור כן בתי כנסיות ובתי מדרשות ודוק:
ואלך למאמר המוצב בתחילת הדרוש אמר ר' יוחנן ג' דברים נתנו במתנה לעולם ואלו הם התורה והמאורות והגשמים התורה מנין שנאמר ויתן אל משה ככלותו המאורות שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים הגשמים שנאמר ונתתי גשמיכם בעתם ר' עזריה בשם ר' יודן בר רבי סימון אומר אף השלום שנאמר ונתתי שלום בארץ ר' יהושע ב"נ אומר אף הישועה שנאמר ותתן לי מגן ישעך ר' יהושע אומר אף א"י שנאמר ויתן להם ארצות גוים וי"א אף הנקמה שנאמר ונתתי נקמתי באדום רבנין אמרין אף הרחמים שנאמר ויתן אותם לרחמים רבי יצחק בר מריון אומר אף הפרשת הים הגדול שנאמר כה אמר ה' הנותן בים דרך:
וקשה טובא לר' יוחנן דלא מנה אלא ג' דברים בלבד שנתנו במתנה וכי נעלמה ממנו כמה פסוקים אלו המביאים השלמים הללו ועוד ק' לכל אחד וא' דאיך נעלם פסוק שמביא חברו:
אמנם נראה שר' יוחנן לא היה כונתו למנות כ"א ג' דברים שנתנו במתנה והם דברים הנוגעים לכל כוללות העולם בין לישראל בין לאוה"ע ואלו הם התורה שבעבורה שמים וארץ קיים ונמצא תועלת לכל כוללות המין שבעול' וכן המאורות והגשמים שנוגע לכל כוללות המין זהו כונתו של ר' יוחנן לעולם שראה כל אלו הפסוקים שהביאו השלמים הללו ומוזכר בהם מתנה ובהיות שאינם דברים שנוגעים לכל המין לא מנאם אבל ר' עזריה לא הבין שכונתר' יוחנן היתה זאת לדרוש דוקא דבר מתנה הנוגע לכוללות המין ולזה בא כמקשה ואומר אף השלום כלומר ולמה לא מנה ר' יוחנן כי אם ג' בלבד ולא ידע שלא נעלם מר' יוחנן זה אלא שכונתו לדרוש דבר הנוגע לכוללות המין והשלום הזה שנאמר בה מתנה אינו נוגע כ"א לישראל בהיותם טובים שנאמר ונתתי שלום בארץ ור' יהושע ושאר השלמים ידעו כונת דרשת ר' יוחנן והבינו שר' סימון לא הבין כונת ר' יוחנן מתוך מה שהקשה באומרו אף השלום ולכן באים כמקשים לרבי סימון ולגלות לו כונת ר' יוחנן והביאו כל א' פסוק המוזכר בו מתנה לומר הרי כמה פסוקים יש שמזכיר בהם מתנה ואיך יתכן שנעלמו כלם מר' יוחנן ולא הזכיר כ"א ג' אלא זה מורה שלא היה כונתו של ר' יוחנן לדרוש כ"א הפסוקים המוזכר בהם מתנה ונוגע לכל כוללות המין ישראל ואומות ובהמות שהיא התורה הגורמת בקיומם והמאורות המורה להם הדרך ילכו בה והגשמים שמצמיח חציר לבהמה ומחיה את כלם אמנם השלום מדבר בישראל בהיותם טובים ושינו דבר הנוגע לאדם ולבהמה ולמין הצומח וכן הישועה אינו נוגע לאומות וכן א"י והנקמה והפרשת ים הגדול ולכן לא מנה ר' יוחנן כ"א ג' דברים דוקא אף על פי שראה כל הפסוקים הללו. נאם הצעיר אליהו בכמהר"ר שלמה אברהם הכהן האתמרי ז"ל: