רבי יצחק אמר וכו' מחלק בין מלאך למלאך לומר שיש מלאכים סתם ששרשם משם אלהים כי סתם מלאך הוא מחצוניות העולמות אך מלאך ה' הוא בסוד השכינה ומינה שהמלאכים ששלח יעקב הם מהנז"ל מחנה אלהים ולפחות היו שנים כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך ואותם וישלח יעקב מלאכים. ומדייק חונה מלאך ה' והכוונה שהשכינה מתלבשת במלאך מסוים והוא מיכאל שבמילואו עולה שפ"ה גי' שכי"נה ובג"כ חונה וכו' כי החניה עצמה היא מצלת אותו ובה ויחלצם כי כל החיצונים בורחים מפניה כי מלכותו בכל משלה. משא"כ מלאכי אלהים שלפעמים צריכים להלחם עם איזה מלאך רע הבא להזיק לצדיק.
וכד שכינתא שרייא וכו' זו מדריגה יתירה כשזוכה להיות מדור ומשכן לשכינה אז כל מלאכי המרכבה מזדמנים שם וכעין כסא הכבוד הנ"זל בפ' כאשר ראם.
ת"ח כד דוד וכו' שאירעו בלכתו לאכיש כמ"ש בילקוכו שאחי גלית רצו להנקם ממנו ואמר להם שהוא הרגו במלחמה ואין לו משפט מות אמרו לו א"כ עמוד מכסאך שהמלכות לדוד ובאמת נכנסו דבריהם באזניו אלמלא שהתהולל בידם ולכן הוצרך להיות מוקף מהשכינה וא"ת ולמה לא זכה דוד שתשרה שכינה בקרבו אלא דווקא בהקפה מי גרע מהצדיקים לכן אמר:
מה כתיב ויתהולל ויובן במ"ש הרב כי הפוגם בדעת יוצא מדעתו כמ"ש גבי בן זומא הציץ ונפגע ע"ש והכה דוד שורשו בלאה שהיא מושרשת בדעת זעיר ואר"זל שאמר דוד את הכל עשה יפה בעתו לבד מהשטות. ובאה שעה שהתפלל לה' שיתן לו מעט ממנה ולפ"ז נראה שממש היה לו קצת שטות באותה שעה. מפני שהחיצונים היו רוצי' להתגבר עליו אז ובפרט בין פלשתי' שה' מן הדיני' הקשי' והם אחוזים בשערות אשר אחורי העורף ומנגדים ממש ללאה הקדושה לכן קמו נגדו בני ערפה. והנה יש כמה מיני הקדושה לכן קמו כגדו בני ערפה. והנה יש כמה מיני שטות יש קורעים בגדיהם ויש חושבים עצמם מלכים או עשירים וזה המין נק' הוללות וכאר"זל שהיה אומר אכיש חייב לי כ"כ אלפים ואז נתרפו ממנו החיצונים כי חשבו שכבר הוא תחתיהם. ולכן שכינתא שרייא סחרניה ולא בקרבו כי כליו הפנימים היו כעין פגומים ואינם ראויים עתה להשראת שכינה. וגם על אשר לא טוב משה שהלך אצל מבקשי נפשו לכי לא זכה אלא להקפת שכינה:
אר"ת אי הכי הא כתיב ויותר יעקב לבדו וכו' הוסיף האר"י ז"ל בהגהותיו מלת וכו'. דקאי אשארה דקרא איך הניחו לבוא לידי האבקה.
בגין דאעיל גרמיה וכו' ס"ל שבתחלה באו לסבבו אבל אחר ששלח מלאכים לעורר את עשו אז הניחוהו כי הוא הכניס עצמו באותה סכנה והטעם כי אז היתה קליפת עשו בתוקפה כרמוז בארצה שעיר שרה אדום שמובן במ"ש הרב שבעולם האצילות של הקליפה לא יש שם תיקון אריך ואו"א אלא הכל הוא בז"ון דאותה קליפה וה"ס עשו ואשתו והיינו ארצה שעיר שהם השערות היתה יחד עם שדה אדום הוא ז"ון דאותה קליפה: ואמרן בזוהר פרשת תזריע שראה יעקב מקטרג כמין שלהבת שהיה מהלך בתוך מחנהו וז"ש והוה חמי לההיא סכנה ולפי שפירשו ממנו אמר:
קטנתי מכל החסדים הם המשריין קדישין שהלכו ועזבוהו ולפי הנ"זל רא"ם החסדים ירמוז למחנה מיכאל: והאמת למחנה אוריאל שהוא מסוד הת"ת ומ' שהוא מחנה רפאל אדוקה בו וז"ש אינון משריין קדישין שכבר נז"ל שהם מלאכי המרכבה ולזה אמר ועתה הייתי ולא אמר אני לפי שכבר הלכו להם השני מחנות של החסדים והאמת כנזכר:
ר' יצחק אמר בגין לשבקא ליה וכו' מקיים סברתו מ"ש דלא אשתאר בלחודוי ולכן לא ניחא ליה מ"ש ר"י שקודם לכן הניחוהו אלא שבגזירת ה' היה הדבר להורות כחו למלאכו של עשו. גם הוכרחה הליכתם עתה לומר שירה ומיד חזרו והודה לה' על חסדיו ששלח לו מלאכי מרכבתו הרמוזים בחסדים והאמת:
ההוא ליליא שולטנותא וכו': הוא ליל יום ד' ורמזו הכתוב במ"ש בלילה ההוא שהוא מיותר שהיה די והוא לן במחנה אלא לרמוז ללילה הא' הנז' בתורה שביום ד' נאמר להבדיל בין היום ובין הלילה ויום ד' נגד נצ"ח תחילת הבחינה הנק' לבר מגופא גם יום ד' היה תחלת קו שמאל של הנוקבא כי ביום ג' נתקן כתר שלה כנגד הת"ת פי' באחוריו שלכן ב' מאמרות ביום ג' כידוע. ואח"כ ביום ד' נתפשטה בינה שלה שהיא אחורי הנצח לכן מצדה גברו הדינים ושם הוכן הכח ליניקת הקיצונים כשיגרום החטא וזהו מארת חסר שחסר ממנה הארתהוא"ו שהוא זעיר להיותה באחוריו וכן מארת לשון חסרון.
ובג"כ ויותר וכו' ירצה מפני שהיה באותו לילה שמשם שולטנות עשו שהוא מפני היות הנוקבא באחור שאז בעלה לבדו ואינו מאיר בה יש שם אחיזה לחיצונים ובכח אחיזה זו מלאו לבו לס"מ להאבק עם יעקב ונגע בכף יריכו לקעקעה:
ואע"ג דנטירו וכו' פי' אע"ג ששמירת ה' לא עזבתו לגמרי כי סוף סוף נאמר וישר אל מלאך שאעפ"י שהיה צולע נצחו כמ"ש לא אשלחך כי אם ברכתני. וע"ד לא יכול לו פי' לו ודאי בבחי' עצמו לא יכול. והענין הוא שעיקרו של זעיר הוא ו"ק שנעשים חב"ד וחג"ת ואין שם אחיזה לחיצונים שכל כח החיצונים מהנוקבא ולהיות כל קצה כולל מו' הם ופ"ו גי' ל"ו ואז לא יכול לו כי אברהם תקן החסד ויצחק לגבורה ויעקב תקן הת"ת באמצעי לכן אין לחיצונים שום אחיזה שם. ומפני זה ויגע בכף יריכו נגיעה בעלמא דבר מועט ע"ד שכתב הרב שהיה בזמן החרבן שרגע כמימריה ניתן רשות לחיצונים ליהנות מהקודש וכן היה בכאן שניתן כח לעשו לשלוט בע"הז ממש כי למעלה מנה"י ה"ס עץ החיים ועו"הב:
כחד עמודא דסמיך ולא בעיקר הגוף חלילה אלא בכף הירך וגם זה לא היה בכחו של ס"מ אלא ותקע ממילא בגזירת עליון וגם בלתי ידיעת יעקב שהרי לא הרגיש מיד בצלעתו והוא ע"ד שכתב הרב בפורים עד דלא ידע בין ארור המן וכו'. עוד טעם לזה היא שהאחיזה שניתנה לעשו היתה בהוד דנוקבא כי מ"ש בפרשת בראשית שנפגם הנצח היה בבחינת האור שבנצח השייך להאיר בנוקבא ולכן היה אותו המאורע בליל ד' שנצח הוא יום ד' והלילה שלו היא מדת הלילה בחי' הנוקבא והיינו בהוד שלה הדבק בנצח דידיה. אבל היה זה בפרק תחתון של נצח דזעיר הנק' כף הירך. פי' אותו כף של ירך שהוא הג' לגבי הנוקבא היה כף הירך ממש וא"ת הא כתיב בגיד הנשה שנראה שהיה למעלה בשיק העליון. י"ל שא"א שיפגם התחתון אם לא יחסר כח העליון וע"יל כשנדקדק שתחלה אמר כף יריכו ואח"כ אמר כף ירך יעקב אלא הענין ידוע שיעקב הוא מן החזה ולמטה והוא שוה לקומת רחל וכמו שלגבי רחל היה הפגם בהוד דידה כל ג' שלישיו כך יהיה בנצח של יעקב ממש בכולהו ודווקא בבחינת האורות שנותן לנקבה אבל לגבי זעיר לא היה אלא בפרק תחתון שלו שהוא כף של ירך ולכן בעת האביקה והנגיעה לא הוזכר גיד הנשה אלא למטה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה והזכיר עתה הפסוק ישראל על כן לא יאכלו בני ישראל וכו'. שעל זה נאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם הוא ישראל שחלץ רגליו והניחם למעלה במקום חג"ת דאקיף ליה בכל סטרוי ממש שכל ו"ק עיקרים דזעי' הוקפו ולא נגע בהם רע. ועבר מעבר יב"ק דהיינו שגדלו חב"ד שלו שבהם יחוד ברכה קדושה ושם זווג ישראל ולאה שה"ס הוי"ה אלהי"ם גימ' יב"ק וידוע ששמואל תקן פגם זה להיותו מושרש בפנים של נצח זעיר ומשח את שאול שהיה מבנימין מבחי' הוד דנוקבא שג"כ בעת הזוג הוא לצד ימין של זעיר ומשחו בפ"ך דהיינו כ"ף למפרע:
חייש ליקרא דאבא דע שבחי' הקטנות לא יש בה כי אם ב' מוחי חו"ב והם בסוד ב"ן דאלהים כנודע ולהיותם מנ"ה דא"וא הם ד"פ ב"ן גי' יצ"חק ולהיותם מבחי' הקטנות הם מבחי' העקביים כי ב"פ עק"ב גי' ד"פ אלה"ים והוא א' מסודות שם יעקב דהיינו עק"ב ב' אלהים יו"ד עשר אותיות דשנים האחרים הרי שיצחק ויעקב סודם ד"פ אלהים אלא שיצחק הוא שורש הגבורו' הוא בבחינת מילואים וריבועים אבל ביעקב הם בבחינת אותיות אלהים בעצמו שאינו כ"כ דין ובזה תראה איך מיצחק יצא יעקב ואמנם בראש עשו היו שני אלהים מצד ההוד ויעקב היה רוצה לקחתם ממנו וידו אוחזת בעקב עשו פי' בעקב ששם אחיזת עשו: ועלתה בידו ונשאר בו עקב הנצח ואח"כ תקנו שמואל ועיין בל"ת פ' תולדות. כי צי"ד בפיו ב"פ ב"ן ולכן היה אוהבו יצחק וגם עשו היה מכבדו וחייש ליקרא דאבוהי מפני אור הקדושה אשר בתוכו: ולעולם לא ארגיז קמיה שזה מורה שאותה הקדושה קיימת בו שאל"כ היה נהפך לאויב אל צד הקודש כדרך הקליפה ע"ד שאמרו רז"ל שמכחישים פמליא של מעלה ולכן:
וישלח יעקב מלאכים פי' מבחי' יעקב שסודו ד' שמות אלהים שלח מלאכים דהיינו שם אלה"ים גי' פ"ו מבחינה ראשונה וחמשה אותיות מבחי' האחרת גי' מל"אך והן הן מלאכי אלהים אשר פגעו בו עוד כתוב באוצ"ח שם עשו גי' יע"קב צד"ק שהיה שרשו בשמאלו של יעקב היוצא מיסוד אבא וכנגד זה אמר אל עשו וכנגד האור של הנצח אמר אחיו מבחי' נ"ה דקטנות הנ"זל ונל"עד שלכן השיבוהו המלאכים באנו אל אחיך שבחינת הקטנות גברה בו והיא עלולה להאחז בה החיצונים ולכן חשב עשו לנשכו ככלב מבחי' ב"ן דאלהים ובצוארו ששם בחי' ג' אלהים וה' היה בעזרו: