והרמ"ז כתב וז"ל דאדם קדמאה יהב ליה וכו' סמך ענין זה לשופריה דיעקב כשופריה דאדם שנתן לדוד ע' שנה שה"ס ז' קצוות כי יעקב גי' ז"פ הו"יה ולהיותן סוד החיים נתן לדוד הוא ויוסף בנו המושרש ביסוד חי העולמים גוף וברית חשבינן חד נתנו לו ס"ה שנים כמנין אד"ני שהוא עצמות המלכות.
לא הוו ליה חיים כלל ידוע שהחיים הם מבחי' החסדים והמיתה היא מן הגבורות וכן מיתה גי' ה"פ אלהים עם כ"ה אותיותיהם. ודוד היה מן המ' הנק' נפ"ש העולה ה"פ אלהים גי' ת"ל והיא אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום דהיינו אין לה אור שה"ס החסד. ולכן היא נק' עניה חסרת השפע וה"ס העושר. דאדם קדמאה יהב ליה וכו. ה"ס מה שמשפיע בה זעיר בראשה בכ"חב שלה והיינו בן ישי חי. ב"ן שני חסדי דוד. ח"י שני שלישי חסד שבכתר שלה כנודע מסוד ע' רבתי של שמע. וכך הוא קייומיה דדוד ולכך מלך בן ל' שנה בסוד ג' מדות שלו המאירו' בחסדים שהם כח"ב העולים ל' והם ל' מעלות של המלכות ויהודה כך מספרו עכ"ל הרמ"ז:
וכל בני עלמא וכו' שכן א"ל ה' ונברכו בך כל וכו' ותפילת האבות היתה על כל כללות העולם. דהיינו על קיום החצוניות אבל זכות תורתם וצדקותם שהוא בסוד הפנימיות זה היה לישראל:
וקיומא דיעקב שאין בו ימין ושמאל שמהם קצת הארה לישמעאל ועשו אבל יעקב מטתו שלימה:
אמאי בוא"ו פי' משא"כ בכל התורה בגין דאיהו דיוקנא וכו' ירצה שצורת ו' הוא קו ישר קו האמצעי ורומז לששה חסדים ולו' גבורות שבדעת ויעקב באמצעם ולכך נכתב אף ביצחק ואף באברהם כלו' שהם כטפלים ליעקב וזה לפי המסורת שמילוי הו' רומז לדעת. אבל בת"כ אמרו כדאי הוא הקטן ואם אינו כדאי הרי יצחק וכו' וזה לפי המקרא אבל האף לא יפורש אלא לשון אף וחרון ור"ל אם עדין יתעורר האף הרי יצחק וכו':
באספקלריא דנהרא הוא אור הפנים המאירים מפנימיות הדעת ודע כי יעקב מלא ו' עולה ד"פ הויה וד"פ אהי"ה שה"ס עיקריות כל המוחין כנודע:
מקסטר בקוספוי מקושט במלבושוי ה"ס לבושי יקרו שהוא אור המקיפו וסודו משם אהי"ה והפנימי הוא דהוי"ה וידוע שסוד חיים הוא אהי"ה הוי"ה אהי"ה ואמרנו שיעקוב כולל הוי"ה אהי"ה גם סוד הדעת שם אה"וה וד"פ אהו"ה גי' חיים כמ"ש בכוונת חיים טובים עכ"ל הרמ"ז. וז"ל מורינו: