האי מאן דבעי וכו' דרך פשט ג' קניינים לאדם גוף ונפש וממון ולמדנו רש"בי שאין די בקיום המצות בעשייתם ע"י הגוף ובכוונתם לשמים ע"י הנפש. אלא צריך ג"כ דלא אשתדל וכו'. כגון שישאל תפלין ולולב מאחרים. אלא צריך להוציא ממונו וז"ש בכל לבבך זה הגוף שעיקרו הלב ונפשך היא הכוונה. מאדך הוא ממונו. וסוד הדבר נקדים כמה דברים שאמר הרב ז"ל שבחטא אד"הר נפגמו כל ד' חלקי דצח"מ ונתפזרו בהם ניצוצי נשמות וכמ"ש בס"הכ בכוונת האכילה ויש ביד האדם לתקן כל הד' מינים במצות הנעשות בהם ואפי' בדומם כמר"זל מי מנה עפר יעקב המצות הנעשות בעפר. הקדמה ב' מ"ש הרב שהשלמת הנפש תלויה במעשה המצות שהרי הנפש היא מן העשייה. ובלימוד התורה הרוח שמיצירה ובעיון והשכלה הנשמה שהיא מן הבריאה. והנה כסף וזהב הם מתכות מתחתית העשיה וכשיקנה המצוה בדמים נשלמים גם ניצוצי אור שבאותם הדמים ונוספים על של מעשה המצוה. הקדמה ג' שיש כח בקדושה להחיות אפי' הדומם כאבנים שמראשותיו של יא"עה כאשר לקחם לצרכו חל בהן הרגש וכ"א אמרה עלי יניח צדיק ראשו. וכן אבני המקדש היו מתרווחות או מתצמצמות כפי רוב העם. וכתיב בנחמיה היחיו את האבנים וכו'. והמה שרופות. היוכלו להחזיר להן חיותן הראשונה אחר שנשרפו:
ולכן נכון להכין המעות ליקח דבר מצוה כדי שתחול קדושה על אותה הכנה וז"ש דלא ישתדל ביה בריקנייא היינו חוסר ההכנה.
ובמגנא חנם אין כסף: כפום חיליה כמ"ש בפ"ק דב"ק בהידור מצוה עד שליש וסוד הדבר כי כל מצוה היא בנוקבא ששרשה בת"ת זעיר ששם יסוד או"א דהיינו מ"ץ שהוא י"ה באת"בש. ו' ת"ת זעיר. ה' ראש רחל וידוע שבת"ת זעיר יש החסד הג' הנחלק לג' שלישים העליון הוא ללאה והתחתון לרחל. והאמצעי פעם הוא של שתיהן ופעם תזכה בו רחל. והנה כל הידור הוא מן הת"ת וכשאדם מוסיף שליש נותנים לו משלו היינו שמאיר ברחל שליש אמצעי שהוא דידה. וכשמוסיף יותר נותנים לו משל הקב"ה דהיינו הארה מהשליש העליון שהוא בתוך יסוד אימא וז"שה איש כמתנת ידו דהיינו מדידיה. וכברכת ה' אלהיך מהקב"ה:
אשתדלותא דאורייתא הענין שלימוד התורה הוא שלימות הרוח וההשכלה שהוא אשתדלותא למנדע הוא שלימות הנשמה ואין להם שייכות עם הממון שהוא חיצוניות הנפש:
אסיר לנטלא ליה כאן הוסיף איסור מפני עניינים שמוסיף בהן:
בגין דלא זכי וכו' הטעם שאין ספק שכל הדברים התחתונים תלויים בעליונים כי של העו"הז מושפעים מלמעלה ד"מ הזהב מושפע מן השמש בכח הסגולה שמקבלת מלמעלה. וארז"ל שלא נברא הזהב אלא לבנין ב"ה וכמ"ש חכמי קאשטילייה על פ' כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש. וא"כ בהכרח הוא יש לזהב איזה סגולה רוחנית יותר מן הכסף וכן לכסף יותר מהנחשת כי יש למעלה שרש מקורם ואם כן אם יתחבר התוספת הנוסף מכח הממון על של המצוה ימשך השפע באור שלם. ועוד טעם אחר:
בספרא דחרשי וכו' רוח מסאבא הם ג' קליפות הגסות שהשלימות הוא להעבירם לגמרי. ורוחא אחרא הוא של קליפת נוגה שהעיקר הוא לכפותו ולהכלילו בקדושה והרוצה להמלט מכל צדדי הטומאה יהיה טוב עין במצות ויתן בעבורם כל אשר ישאלו ממנו וכן היה דרכו של הרב זל"הה כי בזה מוסיף אל הקדושה כל מה שיהיה אפשר לו מרוחניות הדומם. ומזדכך צד חומרי דהיינו העכירת הקליפו' האוחזות בנפש כי הממון נקרא דמים כי יש לו שייכות עם הנפש ששוכנת על הדם. וע"כ רע עין הוא משכן לס"א שדרכה להזדמן תדיר במגנא ובריקניא שהיא ריק בלי אור והליכותיו בקרי בלי הכנה ובכל מקו' שרואה מגנא וריקניא שורה שם ומתחבר לכילי בלי מחיר כעבדא וכו'. ואחריתו יהיה מנון ששולט עליו ומפתהו להוציא ממונו בהבלים וטיולין. משא"כ המוציאו במעשה המצות לכן אמר ויקחו לי תרומה שכן אותו הדומם מתרומם ומתעלה:
באגר שלים הרי ממון באשתדלותא וכו' הוא זריזות וטורח הגוף. וברעותא הרי הנשמה: