דאתער אברהם בס"א לא אשתכחו גיורין וכו' משום הכי קרי לאברהם קדמאה לגיורין מפני שהוא פתח להם הפתח אבל תוכיות הענין נראה הוא מ"ש בליקוטים חדשים וז"ל נשמת הגרים היא ממ' דאימא. ורוחם היא ממ' ת"ת. ונפשם ממ' דרחל ודע כי נשמות הגרים באות בהיות המ' מתלבשת בחיצונים כשיש אז זווג כי אז היא זווג מצד הנקביות פי' ממ' דת"ת ושל בינה. ומפני שאז מקבלת מזווג הנקביות לכן כל בחינת מצד מלכות ומ"ש בפ' שלח לך שנפשות הגרים באות מזווג נשמות הצדיקים בג"ע ר"ל שכשהזווג הוא מצד התעוררות התחתונים שאז נכללי' שש שבו בשש שבה ואז הם נשמות חשובות מזווג פ"בפ. אבל כשהוא אחר מיתתם אינו כי אם שעשוע לבד לכן אינו אלא בסוד מ' לבד השורות עליהם ולכן מן המלכיות נשמות הגרים עכ"ל. ובודאי שבהיות אברהם בחרן היתה השכינה מתלבשת בחיצונים והן הן הנפש אשר עשו בסטרא אחרא לאפוקי נפש יצחק שנמשכה בסטרא דקדושה והנה בחילוק הנזכר במדרגות נפשות הגרים יתיישב לע"נד מ"ש בפר' שלח לך שהשכינה נושקת נפשות הגרים ושמחה בהם. ובפ' משפטים אומר עלובתא איהי נשמתא כי תהיה לאיש זר דקא אתמשכת על גיורא דאתגייר ופרחת עליה מג"ע באורח סתים על בניינא דאיתבני מערלה מסאבא דא הות לאיש זר. אבל החילוק הוא כשהשכינה מתלבשת בחיצונים ואין כח בתחתונים לעורר הזווג שאז היא באה באורח סתים כי אז דרכי ציון אבילות א"נ יובן במ"ש בס' א"י במרכבת יחזקאל וז"ל כשהמ' רוצה לזון את החיצונים בסוד ומלכותו בכל משלה היא מפרנסם על ידי קליפת נוגה ואז בהזדווג דכורא דנוגה עם נוקביה יוצאת משם נפשות הגרים בסוד ואת הנפש אשר עשו בחרן כנז' בזוהר תרומה ובפ' שלח לך והבן זה עכ"ל. ואין ספק שענין זה אפי' בזמן שב"ה קיים שהרי כל עוד שיש החיצונים בעולם צריכים הם להתפרנס. אבל מ"ש בפ' משפטים הוא כשהשכינה בגלות מחמת העונות ואז עלובתא איהי נשמתא: