והרמ"ז כתב ריש פרשת פקודי דף ר"ך וז"ל אלה פקודי המשכן הוקשה לו דהו"לל אלה פקודי כלי המשכן דהיינו משקל כלי הזהב וכסף ונחשת וכו'. לכן פתח בפ' כל הנחלים הולכים אל הים ואמר האי קרא אוקמוה שפירשוהו בפ' בשלח ובפ' ויקרא. אבל כל הנחלים אלין וכו' שלכל הפירושים כל הנחלים ה"ס נחלים ומבועי כי מלת כל מרבה המבועין וה"ס שני יסודות או"א כי יסוד אימא סודו נחל בהסתיימו בחזה זעיר ששם א' של וא"ו דשם מ"ה שהוא רבוע של שם אהי"ה העולה מ"ד ומה שנשאר משם מ"ה גם הוא מ"ד וז"ס מי מדד פירוש ב"פ מ"ד גי' נח"ל. ולפי שיש ביסוד זה צינורות רבים לה' חסדים שבו לכן אמר נחלים לשון רבים. מבועין הם ביסוד אבא שה"ס היו"דין וכמ"ש בזוהר י' נביעו. ולהיותם יסודות קראם רזין. והקדים נחלים למבועין מפני שיסוד אבא מתארך יותר משל אימא ונמצא כאלו יסוד אימא קודם ליסוד אבא. ואין ספק שפ' זה מדבר בענין שפע העולמות המוכרח תמיד להחיותם ולקיומם.
לכ"א דאיתמליין פי' שתמיד הם מלאים. משא"כ בזווג הפנימיות דנשמות שהוא נפסק ולכן אמר הולכים תמיד לשון הווה. והאמנם נודע שתמיד אורות אבא מכוסים ושעיקרם הוא לאצילות ולא לעולמות התחתונים וא"כ יקשה איך הזכיר גם המבועין. לזה אמר ונפקין מבועין לאנהרא:
ויובן ע"ד מ"ש הרב ז"ל באוצ"ח שמהנה גילוי אבא למטה מן החזה לייחד ה' גבורות בדעת הנוקבא וכמו כן נאמר בכאן כי צריכה הארת אבא להמשיך המזון למטה ולייחדו ביסוד הנוקבא שהיא סוד ימא רבא וכנז"ל בריש פרשת חיי שרה. ואפשר שז"ס שם ים כי ם סתומה היא ביסוד דנוקבא כנודע שהוא ב' דלת"ין כמ"ש ויסך בדלתים ים והוא אור אבא המאיר בתוכה ולכן נק' ימא דחכמתא כנז' בפרשת אחרי מות וכיון דהאי ימא איתמלי מסטר' דאינון נחלין. פירוש שמקבל השפע מבחינת הנחלים ולא מן המבועין כאמור שאינם משמשים שם אלא לאנהר'. מלשון ונהרו אליו כל הגוים שר"ל ירוצו כי לכן נקרא נהר שהוא רץ ונמשך. כדין הוא אפיק מייא. ירצה שאז הופך פניו למטה להשפיע לתחתונים ואז אפיק מיא ויובן במ"ש הרב בסוד אור מים רקיע כי אור הוא מצד אבא ולפ"ז מלת לאנהרא תהיה כפשוטה. ומים מצד אימא וכבר אמרנו שאור אבא הוא לאצילות. והמים לבי"ע. א"נ יכוין למ"ש בפ' בראשית ובפ' וארא כי המים הבאים לנקב' מצד אימא נקפאים בסוד מבטן מי יצא הקרח ואח"כ מסטרא דררום משתרן ונגדין וז"ש אפיק מיא. וע"ז נאמר והים איננו מלא כמ"ש בפ' ויחי אמאי איננו מלא בגין דנקיט ויהיב ואעיל ואפיק. ובזה תבין פשט נעים בפ' וגם שייך לעניינו: דע כי יסוד מלכות מבחי' חיצוני: ותו הוא נקרא אלהים שמשפיע אל העולמות. וכל המזונות מצד הגבורה וכנ"זל והים משפיע לבריאה וידוע שהבריאה היא הכסא שעולה אלהי"ם וידוע שיסוד נקרא פה כמ"דא א כלה ומחתה פיה. ואם ח"ו לא יכנסו בה ב' אותיות י"ה ישאר אלם. אמנם אם ימלא מן הנחלים אז הוא אלהים שלם וז"ש הולכים א"ל הי"ם אותיות אל"הים. אבל כאשר פונה למטה להשפיע בודאי שאז אינו מקבל מב' אותיות י"ה שאז הוא מלא אבל איננו מלא מפני שאין מליאתו לעצמו כי מיד משפיע למטה ואשקי לכל חיון ברא הם חצוניות העולמות שהוא מזון הכולל וז"ש חיון ברא שאין אנו מדברים עכשיו בפנימיו' הנשמו': מה כתיב לעילא וכו' כי מעינים הם מבועין סוד עינים. ושניהם בין הרים יהלכון שהוא בין חסד לגבורה שנקרא הרים וביניהם הולכים הנחלים והמעיינים שני יסודות דאו"א. ולבתר ישקו כל וכו' הם כל ג' עולמות בי"ע כי בבריאה מאיר אל שד"י. גם ביצירה מט"ט שגי' שד"י. ישברו פראים סוד סנ"דל העולה פ"ר וע"ה פר"א. ולפי ששם שולטות הגבורות לכן אמר ישברו צמאם להורות שיש שם שרב וצמא:
דכד ימא נקיט לון ירצה כאשר הים העליון מקבל אותם הנחלים: ועיין בפ' וארא דף ל'
ולבתר אפיק מיין לס"א פירוש כשמקבל מסטרא דאינון נחלין כנז"ל אז הופך פניו לצד אחר הוא צד התחתונים ששם אינון רתיכין קדישין דלתתא ומחלק מזון לכולם איש איש לפי מדרגתו. וכולהו איתמנון על מלאכתם שאז מקבלים כח לפעול פעולתם:
והיינו ענין הקראם בשם שהוא קבלת כל אחד השפע לפי בחינתו ושרשו. ובג"כ אלה פקודי. ענין המספר הוא קיבוץ אחדים ומציאותו העיקרי הוא במ' שבה מתקבצים כל האורות ונבחנים בבחינת חילוק והבדל וזה מכח הגבורות שבהם נעשה ההתחלקות וההבדלה כי על כן היתה הבדלה בשני וסימן מבדיל גי' אלהי"ם. ואמנם אמר הרב כל המספר הוא בדעת וגם במ' ופירש מ"ם של מספר ה"ס מ' אותיות שיש בעשר הויו"ת של עשרה חו"ג ס' הם ס' אותיות שיש במילוי העשרה הויו"ת הנז'. פר הוא י"פ כ"ח של מילוי המילוי של י' הויו"ת הרי יסוד מספר שתחלתו בדעת ונגמר במ' עוד אמר הרב שגם מספר הוא בלבו"ש ז"ון שהם מט"ט וסנדל דהיינו מ' מט"ט ס' סנד"ל:
פר גי' סנדל"פון באופן שראש תתחלק המספר וקיבוצו הוא בדעת ועיקרו במ' ומשם ולמטה עולם הפירוד. והנה תמצא ענין המשכן ד' פעמים בתורה א' בתרומה. ב' בכי תשא ושניהם כנגד י"ה שבשם בסוד או"א:
ג' בויקהל הוא כנגד ו' יסוד זעיר. ד' הוא בפרשה זו כנגד ה' אחרונה מ'. ולעומתה אמר אלה פקודי המשכן היא מ' משכן העדות כנגד הדעת הנק' עדות כנודע. ור"ת "משכן "העדות גי' מ"ה שבדעת. וס"ת י"פ מ"ה בסוד דמות העולה כן כנודע סודו: