הוה עשוי מההיא שעתא וכו' כוונתו לפרש מה ענין עשייה זו:
שאין ר"ל הנעשה בו דהיינו הכלים שנעשו מהזהב דא"כ הו"לל העשוי במלאכה:
ועוד למה אמר לשון פעול עשו הו"לל הנעשה. ומפרש שהכוונה על ענין מעשה שעשה בו והוא מ"ש בדף שאחר זה. וקב"ה אקדים לון דהבא דא לאסוותא. והענין שס"ל שפ' תרומה קודם מעשה העגל נאמרה ושמאז הקדישו ישראל כל זה גם למשכן וזו היא עשייתו שעשאוהו קודש ואמר עשוי ולא נעשה להודיע שהזהב שעשו קודש מההיא שעתא קודם העגל עמדה קדושתו בו ולא פרחה בעגל. ועוד רמז מש"זל בב"ר לא נברא הזהב אלא לבנין בה"מ:
ואמרו בירושלמי על פ' וזהב הארץ ההיא טוב שנק' טוב שהוא בלי שום סיג שאינו חסר כלום כשצורפין אותו וז"ש כאן העשוי עשייה ממש בימי בראשית. ואתתקן בלי סיגים מקדמת דנא מתחלת הבריאה כי מלת עשייה נאמרת על התיקון כמ"שה וימהר לעשות אותו ונתקיים מתוקן עד היום ההוא שנעשית בו המלאכה והרי פי' העשוי בין מפאת ישראל בין מצדו ית' א"נ בין מזמן נדבתו בין מזמן בריאתו. והיתה לו עשייה מופלאת שקיבל מעלה והושפע בו רוחניות בפועל כשבא לכלל מלאכת הקודש ואין ספק שזהב ארון נתעלה ביתר שאת משאר כלים שבהיכל. והם מיותרים על של הקרשים וכיוצא:
מ"ט בגין וכו' פי' ולמה היה דוקא זהב בכל הנז' ולא כסף ומשיב בגין דבכל דרגא ודרגא וכו' נראה שכיון למ"ש בס' דצניעותא דינין דנוקבא נייחין ברישא והטעם מפני שכנגד תנ"הי דיליה ישנם לכח"בד דידה. ושם יש הארת יסוד אבא. והנה זהב סודו הגבורות שהן ז' בדעת ומתפשטות בח"גת נה"ים שלה וז"ס זהב סתם. אבל צ"ל שכל מה שקרוי משכן דהיינו העשוי במ"ח קרשים הוא בסוד כח"בד דילה. ולכן נק' היכל בשם קודש דהיינו אור אבא המאיר שם שלכן מלכות נק' רה"ק. ואור יסוד אבא הוא ו' שבסוף מילוי ע"ב והנה הוא מאיר בתנ"הי בזעיר. הרי ד' הארות של י' וכל א' סודו י"פי דהיינו ק' וד"ה עם העיקר שהוא י' הרי קדש וכנגדו נק' משכן דאיהו ג"כ קודש. ואומרו ועשו לי מקדש ושכנתי קרי ביה ושכן ת"י בתוכ' וא"כ זהו רחמי ודינא שהוא זהב הטוב ממותק ומזהיר באור החסד אשר שם. וע"ד דהבא הוא אזיל בכל מלאכת הקדש דוקא המשכן שהוא קדש היה בו זהב ומפרש בכל ההיא עבידתא. שלא ר"ל המלאכה שהי' עושה הקדש שאינו כן. אלא סתם מלאכה היא מ' גי' א"ל אד"ני:
אבל לפי ששם נגלה הקדש הקדש גם היא נק' קודש ושם היה זהב המבורר דהבא בכולא זהו פי' למלת בכל וירצה שהכל היה מצופה זהב או של זהב לבדו כארון ומנורה וכו'. וזה לרוב מיתוקו ושלימותו שם:
דק"ה איתרעי בדינא כי הדין הוא קיום העולם כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ כי בסגולת הדין העולמות מתעלים ונכללים זה בזה עד שמושרשים בשרשם. וז"ש לאתערבא דא בדאש ה"ס התכללות האמור אלה"ים גי' כו"לל. אריך דינא בחייבי שמאריך אפו להם. אמאי סליק ליה מחייביא כמש"ה מרום משפטיך מנגדו. טורין איתעקרו כמה אנשים גדולים נעקרו מן העולם בחקירה זו בראותם דרך רשעים צלחה. דינא בריר ה"ס הגבורות הממותקו' בתכלית המיתוק שהן יותר מעולות מהחסדים כנודע מסוד עו"הב וכמ"ש הרב שהן אורות עצומות. רשימו וחדוה וע"כ נק' יצחק שורש הגבו' ובו נאמר ואת בריתי אקים את יצחק. הגבורות הזכות מוליד חוט התלהבות התשוקה והיחוד ומכאן טעם נכון ליסורי הצדיקים שהכוונה בהם להתם העכירות מהם ויוכנו בזה להיות מושפעים מן הדין הברור ולהתייחד במקום עליון. אבל חייביא שגוברים בהם הסיגים והטומאה. דינא דלא איתרעי ביה קב"ה שהוא מתוקף מלכים דמיתו שה' אמר עליהם דין לא אהניין לי ונדחו מכל בירור וזהו דלא איתרעי דהיינו רצון העליון דנוצר חסד הממתיק דיני האלפים אין לו חפץ בהם ודוחק אותם מבלי יתאחזו חלילה ולכן לא בעי לאתערבא וכו' לחזור ולהופיע עליהם דין הצדק ולכן הרע גובר עליהם ואיזה ניצוצות שיש בהם פורחות מהם עד שנשארו סיגי הזוהמא וכלים ואובדים מעו"הב. כי אז לא יהיה כי אם דינא בריר וטהור. והמשל בעצם הצלחת הרשעים לעשב ולא לזרע כי הזרע יש בו סגולה להוציא פרי הכמוס בזרע: אבל עשב יבש וימל: