האי קרא קשיא וראה את הדם משמע שצריך לסי' חלילה שכבר אמר שיתנו הדם על המשקוף וא"ת בגין וכו'. פי' יתור זה לרמוז לדם מילה שגם הוא ניתן על הפתח א"נ יקשה אמאי לבר מבפנים היה ראוי שיראו ברית צורם וישמחו. וגם למה בג' מקומות ובמקומות אלו דוקא:
כתיב וירא וכו': הראייה היא החוש הראשון המושפע מהחוש המשותף הוא הדעת וב' עינים הם בסוד חו"ג ונודע שהחו"ג הם מקור כל הנשמות הזכרים מהחסדים. והנקבות מהגבורות ולכן כל המעשי' הם פועלים בחו"ג מעשה הזכרים בחסדים ומעשה הנקבות בגבורות הן לטוב הן לרע ולעומת כן אמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו וענין זה נוהג בכל אבל יש מצות ועבירות שפוגמים בחו"ג יחדיו כמו הזנות שעליו נאמר רע בעיני ה' דהיינו י' חסדים חו"ג שהן י' הוי"ות העולות ר"ס עם עשרה כוללים שנכללים יחד החו"ג הרי ר"ע ולעומת כן אמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וז"ש כתיב וכו' וכתיב וכו'. פי' ב' מיני פגמים אחד מפאת החוטאים וא' מצד החטאים.
ותנינן לא איתחזי וכו': הענין שנודע שהידים ב' שבהם נעשה כל פועל גם הם סוד עשרה חו"ג והוא החוש החמישי הנמשך מן המשותף וכן אצבע עולה אל"ף ה"י יו"ד ה"י ולכן בעשות בהם איזה מעשה נעשה ממנו פועל למעלה המעורר מוח הדעת שהוא החוש והמרגיש כמ"ש ויש דעה בעליון. ואז מראה השגחתו העליונה בהשפע חסדים או גבורות בעולם. הרהורא דע"ז שעיקרה היא המחשבה עד שקים לן העובד ע"ז מאהבה או מיראה פטור. והנה מחשבה היא במוחין למעלה מהתפשטות החושים שעל כן ארז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מפני שמעוררת מחשבה העליונה שכל עיקרה לטובה אבל שאר המעשים הם של החושים הנגלים המתפשטים באיברי הגוף כיון כי תראה חמור שונאך. שמע ישראל ומעוררים ההשגחה העליונה ולכן נאמר וראה את הדם ופסח והכוונה שתתראה פעולת השגחתו בזכות אותו הפועל וכמו כן בס"א גדול כח המעשה להעיר אותן הכוחות לרוצה בהם. ועל זה אר"י כל שוקי מצרים וכו' כי מצרים היתה ערות הארץ יסוד הטומאה. ופרעה אחוז באחורי הערף כנגד הדעת לכן נכללו שם כל הקליפות ורבו שם מאד ע"ז כי היתה פלילת דופי:
ורזא דמלהי תנא וכו' ידוע מסוד טהרת המצורע שאזוב סודו ביסוד והנה שם לא נאמר רק אזוב ולא אגודת ונל"עד ששם מכוון לבחי' יסוד לבדו כמו שעץ ארז ושני תולעת סודם בדעת ות"ת. אבל כאן ירמוז לבחי' כללותו לחג"ת נ"ה וזהו אגודת אזוב האגד והחבור שמתחבר. באזוב. ועוד נלע"ד שעיקר סוד האזוב בכאן הוא יסוד ישראל שבחזה זעיר ששם סוד שני יסודות דאימא וברתא ולכן ארז"ל אגודה היא ג' קלחים וטעם הענין יובן בהקדים מה שנודע שישראל לא נצטוו במצרים על הפריעה כי אם על המילה כמ"ש ביבמות פרק הערל. הקדמה ב' מ"ש באוצ"ח דסגולת המילה היא להמתיק ע' אורות דגבורות עם ע' דחסדים המתגלים בתוכה כמנין מ"ל. אבל סוד הפריעה הוא לפרוע ולגלות ח' אורות חסדי השליש המכוסה למתק ח' אורות דגבורות וה"ס י"ו מיוסף. ולא נצטוו אז על הפריעה כי אם דוקא על כריתת הערלה לדחות הקליפה ולהוריד ע' אורות דחסדים בתנ"ה ששם הית' אז מדרגתם כנזכר בשער תיקון הנוקבא ולא היה העולם כדאי ליותר מזה לכן לא היתה אז פריעה. אבל צוה ה' שיקחו אזוב שעולה י"ו ויחברוהו לדם המילה אשר בסף ס"ף מיוסף הוא יסוד בע' אורות. ואז בו ידחו רוח הטומאה שאין אחיזה לקליפות באורות אימא שהם מכוסים ולפי שהעיקר היה בע' אורות לכן נתן הדם בהני ג' דוכתי ב' המזוזות נ"ה והמשקוף ת"ת שעליהם ועל הפתח היא רחל המושרשת שם בת"ת. דחמי שמא קדישא הוא שם הוי"ה הרומז בר"ת הפתח ולא יתן המשחית:
אמאי דמא ר"ל איך היו רמוזים הג' קוים שה"ס ג' גוונים בדם שהוא אדום ואין ספק שר' יהודה הבין שר"י לא היה יודע הסוד על בוריו וא"ל לאו הכי אלא וכו'. לא פליג עליה במה שאמר דמילה רחמי דפסחא דינא שכן הוא האמת. אלא רבי יהודה רצה ללמדנו הסוד בבחי' המילה לבדה כמו שהוא האמת שה"ס ע' דחסדים דתנ"ה הממתקים ע' דגבורות. והענין הוא כמ"ש באוצ"ח בברכת היין שסודה עירוב החסדים עם הגבורות וזהו דאחזר ההוא דינא לרחמי דהיינו דין ממותק.