כתוב שמי ה"ס מזוז"ה גי' אדנ"י הנקרא שם ה' כי שם הוי"ה נקרא באדנ"י גם נודע שאד"ני במילואו עולה תרע"א וזהו ושוי לפתחך. א"נ שמי ירמוז לב' פרשיות דמזוזה שמע והיה אם שמוע שה"ס חו"ג כי ואהבת חסדים. והיה גבורות דכתיב השמרו לכם וכו' וידוע כי י"ה חסדים ו"ה גבורות וזהו כתוב שמי עוד אמרו בפ' ואתחנן והיה מלגאו. שדי מלבר למהוי בר נש נטיר מכל סטרין מלבר ומלגאו. אתיב לבר בפתח כי משם יוצא האור לחיצונים כידוע ששם סוד יצה"ט ויצה"ר שני לבבות ועץ הדעת טו"ר לכך צריך כח עליון לשמור מבית ומחוץ. והיה שד"י גי' ש"ם וזהו כתוב שמי הרי שבמלת שמי רמז עיקר ב' הארות של חו"ג שהם בתוך יסוד אימא שבחזה זעיר הנקרא הוי"ה והיסוד שד"י ומאירים בכתר רחל שה"ס אדנ"י:
לפתחא ידוע שבחזה זעיר סוד א' שבו"או של שם מ"ה שהיא סוד שם אהי"ה שברבועו הוא דם ושם רזא דמהימנותא דהיינו יסוד או"א ולהיות שמם התחלת רחל לכן נקרא פתח. וגם כנזכר לקמן פתח הגוף. ולהיות שלא היו צריכים שמירה מבפנים אלא מבחון למנוע ביאת המשחית לזה אמר נטיר לך לבר כמש"ה לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר:
פתח הגוף מזל"ן שה"ס בחינת יסוד העליון שבת"ת זעיר ששם סיום יסוד אימא וה"ס יסוד העצמי דזעיר שעיקרו עד שם בסוד התעלות ו"ק שלו לחב"ד חג"ת ומשם ולמטה נקרא לבר מגופא הרי שיסוד הנזכר הוא פתח הגוף ממש וידוע שעד שם ה"ס ס"ג המתפשט בזעיר שהוא הוי"ה וס"ג וכ"ו גי' גוף. ועוד ששם בת"ת יש הוי"ה פרטית גם סוד המילה הוא בסוד שם הוי"ה כנזכר בדרוש האונאה כי י"ח חלקים הם המגולים בשני שלישי הת"ת. וח' הם בשליש המכוסה. ונלע"ד שלזה רומז זמן המילה ליום ח' כי במילה מתגלים אותם ח' אורות. וז"ש ופסח ה' על הפתח. פי' שמדלג למעלה ממקום הפתח.
רש"א בשעתא דאיתפליג וכו' יובן בהקדים מ"ש בס' א"י בסוד ב' מלכים המשתמשים בכתר אחד שסודו שמשליש החסד התחתון דת"ת נעשו ב' כתרי זו"ן ברגע אחד שחציו יצא לאחורי זעיר ונעשה כתר רחל. וחציו עלה עד ראש זעיר ונעשה כתר שלו וז"ש בשעתא דאיתפלג שהכל נעשה בשעה א' ונחלק החלק השייך לכתר רחל כמ"ש דאתפלג. פי' שנחלק כתר רחל לצאת לחוץ וה"ס חצוניות של הכתר ר"ל הכלי של הכתר שסודו מגוף הת"ת דזעיר בעצמו. ואז איתערב ביה דכורא כאמור ונעשו שני הכתרים דזו"ן. והיינו התפלגות הכתר שמשתמשים בו ב' המלכים ואז איתערב ביה דכורא:
ומאן דכורא והלא כל עצמו של כתר רחל הוא מהחסד ומי היא זה הזכר שמתערב בו והשיב חסד עילאה והענין כמ"ש בסוד שבועות כי בחינת חסד זה שמתעלה להיות כתר הוא נקרא שער החמשים והוא חסד עילאה. וידוע שעיקרו של כתר זעיר הוא מת"ת דאימא ובזה תבין מ"ש בכ"מ שגאולת מצרים מצד הבינה משער החמשים דהיינו שגדל זעיר בכל חסדיו שהיו סתומים במצרים העליון ועכשיו גמרו לצאת ולהתגלות. ואמנם בהעשות כתרו אז משפיע משם עד כתר רחל כנזכר בסוד שבועת וז"ש איתער ביה דכורא היינו שפע חסד עילאה המשפיע בכתר רחל ממש:
בשעתא דאיתפלג משום דמשמע דדא בלא דא לא סלקא כמ"ש ששני הכתרים נעשים ברגע א' ואם אין חסד של זעיר עולה ראשון. לא נעשה כתר רחל. ובג"ד דא מחי ודא מסי. מובן במ"ש הרב בסוד עשר מכות מכה העשירית מכת בכורות יצא מכתר מ' לראש זעיר דקליפה ולהיות שנערב חסד עילאה בכתר שלה לכן הוה מחי ומסי:
וכולא בשעתא חדא מהטעם הנזכר:
וכתיב ופסח ויחוס ה' לשון חמלה וחסד והיינו שפע חסד עליון הנשפע על רחל והיינו על הפתח לרמוז לרחל הנקרא כן:
מאי הפתח הו"לל השער כמ"שה זה השער לה' ותירץ משום דאיהו פתחא וכו' ר"ל מפני שדרך הכתר נכנס לך המשך הרוח והגוף שכן ב' בחי' של הכתר כלי ואור הם סוד רוח וגוף:
ות"ח עד לא אתגזר וכו' הכוונה להורות איך זכו להכתיר ב' מלכים בכתרם לכן גילה סוד המילה שהוא להמשיך ולגלות החסדים שהוא העיקר להגדיל זעיר וסיום הגדלתו הוא הכתר כנודע. ואמר כי קודם המילה האדם הוא אטום וסתום וידוע מ"ש באוצ"ח בסוד המילה שב' בחי' יסוד הם בזעיר הא' בין נ"ה שהוא החסדים המגולים. והב' בין חו"ג מקום החסדים המכוסים. וקודם שימול האדם הערלה חופפת על ב' היסודות ואז כל החסדים מכוסים וז"ש אטום במקום היסוד התחתון קודם חתיכת הערלה. וסתום בעליון קודם הפריעה והיינו מכל סטרוי כי כל הו"ק אטומים וסתומים בלי הארת החסדים. אבל מדאתגזר אתפתח מכולא שהרי בחתיכת הערלה נפתח יסוד אימא ויורדים החסדים המגולים והמכוסים ובפריעה מתגלה שליש העליון: דאיתגלייא יו"ד עכ"ל המשנה וסיים רש"בי למלתיה.
ובעי הזוהר מאי קא מיירי פי' מה שייכא האי מלתא הכא גבי דם פסח הניתן בשערים אלא אר"י דהוה אשרי וכו' ירצה לא די לנו להבנת הענין בהצעת לשון המשנה לבד אלא צריך תוספת ביאור. ולגודל שכלו של רשב"י די לו בהזכרת המשנה אבל לנו צריך לבאר עצם הענין והוא שבסגולת המילה היו שרויים יחד והיינו הוה אשרי גלוייא דא של יו"ד. חסד בצדק ה"ס החסדים הנמשכים מיסוד אימא שממנו חסדי זעיר העצמיים כי אין לו משל אבא אלא מהארת אחורי יסוד שה"ס העטרה שלו שצורתה י' יסוד אחורי היסוד הוא פק"ד שהם עשרה תיבות ויש בהם י' יוד"ין פק"ד עם י' תיבות עולה צד"ק שבזה מאירה רחל שמיסודה ה"ס פתח כי הוא מסוד הגבורות כנז' בכוונת פסח ולכן באה המילה ג"כ למתקן כי זהו כח המילה להשרות יחד החסד עם הצדק. ולגרסת דהוא אשרי פי' שאברהם השרה החסד בצדק. וחסד יצא מיסוד אימא בהתעלותו לדעת. וז"ש ודא הוא פתחא וכו' ירצה שאותו פתח האהל הוא של משכנא עילאה שהוגב' למעלה. קדישא שהוא משכן לאב' שבו כל סוד הקדושה והיינו האהל הידוע שכן יסוד אימא ה"ס רקיע שמאהיל על כל גופו של זעיר שה"ס ו"ק הכלולים מז' ופ"ו גי' אה"ל. גם אהל נק' אור כמ"ש לשמש שם אהל בהם וכל חסד סודו אור והם ה' חסדים גי' אל"ף ל"ה היינו אה"ל. ואומרו הידוע לרמוז שנתעלה אל הדעת:
אר"א כד איתגליא ירצה שמאז שנגלה החסד מיד נתבשר שיגרום זווג ז"ון ויוליד את יצחק שסודו מיתוק כל הגבורות כנודע מסוד ד' בנים ופתח האהל רומז ליסוד רחל המאהיל על בי"ע ונתבשר שעתיד פתח האהל דהאי צדק לאתבסמא בחסד ה"ס הזווג דרחל הה"ד כחום היום שידוע שזווג רחל הוא בשחרית והוא חולקא דאברהם כי של בין הערבים הוא חלק יצחק וזווג לאה:
ומנלן דהאי פתח האהל משום דכל עצמה של המילה אינה אלא לגילוי החסדים וביסום ג' גבורות ביסוד זעיר כנזכר באוצ"ח בברכת היין. לכן שואל מנין היה לו כן. פי' ביסום הגדול דיסוד הנוקבא דהיינו הזווג שהוא תכלית הביסום:
דכתיב וה' בירך את אברהם מדאיתגלייא יו"ד דייק דלא אמר ויברך ה' אלא בירך ר"ל מקדם ומאז שנגלה היו"ד מאות' טיפה הוכנה רחל דאיהי בכל להתברך עם אברהם שהוא אב"ר מ"ה ואם תשכיל תמצא כל סוד זה באות יו"ד: כי פי' הרב ז"ל בפי' תוספתא דפ' ויחי על מ"ש בא"ר אורכי' דההוא אמה רמ"ח עלמין שמדה זו היא על עטרה לבד כי אמה עצמ' היא יותר מזה. גם אמר שהטיפה עצמה סודה רמ"ח עלמין. והנה צורת העטרה י' וסוד החסדים שהם ע"ב שהוא דיוד"ין במילויו. ועוד י' י"ו יו"ד גי' אמ"ה ומילוי ע"ב מ"ו. ועוד יפ"י יפ"ו יפ"ד עולה מור ועם ב' כוללים דריבוע וההכא' הרי רמ"ח הוא אברהם גם יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת גי' מל' המקבלת מב' רמ"ח דאמה וטיפה שהם ב"פ רמ"ח גי' מל"כות וז"ס וה' בירך שעולה רמ"ח:
את אברהם כי עם אברהם שגם הוא רמ"ח ואז נתברך בכל מ"ו הנז' עם ו' אותיות דמילוי גי' בכ"ל:
א"ר אבא שהוא יושב וכו' כוונתו לפרש וה' ברך ע"ד שפי' הרש"בי לעיל בענין בחינת ב' הכתרים של ז"ון ששניהם נעשי' מסוד החסד שה"ס אברהם דכמה דיתיב בהאי יתיב בהאי. וכתרא עשיראה היא של רחל שהרי ה' פרצופים הם באצילות בסוד זכר ונקבה וכל א' יש לו כתרו נמצא של מ' היא עשירי: