באברהם כתיב שוב אשוב וכו' ליישב ענין זה עם הנזכר בכמה מקומות מהזוהר שיצחק בא מסטרא דנוקבא מז"לן שיובן במ"ש הרח"ו בדרוש הבאים מסטר' דנוקבא שיש זווג עליון דנשיקין הנק' דבקותא דרוחא ברוחא וכללותו ב' הבל היוצא מפה הזכר וניתן בפה הנקב' בנשיקתו. והשני הבל היוצא מפיה לתוך פיו בנשיקתה. ונסתפק הר"חו ז"ל איזה מהשנים מעולה כי יש פנים לשני הצדדים והעלה דיותר חשוב של הנקבה המושפע לתוך הזכר כי אע"פי ששרשו נקבה אח"כ נהפך והיה זכר וזה היה שורש יצחק. ולכן מצד שהיה תחילתו נוקבי הוצרך לעקידה שאז פרחה נשמתו אבל לא היתה מיתה ממש מפני שסופו ועיקר מציאותו הוא זכר ולכך נאמר באברהם אשוב אליך ולא אליה דלא אזלינן בתר ההתחלה. אלא כך אתקשר אותו הבל המיוחס בראשונה אל שרה יתקשר ויתיחד בך וז"ש שוב אשוב אליך והנה בן לשרה פירוש הגם שהוא בנה של שרה מבחי' הראשונה מ"מ אשוב אליך ולא אליה. אבל חבקוק בא מהבל דידי' המושפע לתוך פיה ונהפך לבחינת נקבה והוצרך למיתה שכיון שהוא שלה שנשאר בה כשבאה אותה נשמה למטה באה מסיטרא דנוקבא האמנם בפ' וירא על יצחק אמר וז"ל דהא נוקבא נטלא ליה לבר מדכורא והוא הפך מהנזכר כאן:
ושמא ס"ל כאידך פירושא שנסתפק הרח"ו ז"ל דגדולה הנשמה שניתנה מהבל הזכר לתוכה דבתר עיקרה אזלינן וז"ש נוקבא נטלא ליה לבר מדכורא פי' היא קבלתו בהיותו כבר חוץ מהזכר:
ואמר כך מפני שיש עוד ב' הבלים בנשיקין שהם שני שרשים הנשארים בתוך שניהם שאינם יוצאים לחוץ. אמנם של יצחק היה אותו הבל שבחוץ הזכר וצריך להבין איך נרמז בשם חבקוק ששרשו מזווג דנשיקין כנזכר. ואם נאמר כמ"ש בפ' בראשית מסוד שם ע"ב קשה מלבד שלא הזכיר בכאן רמז לזה. עוד למה חוזר ונשנה כאן עניינו של חבקוק אחר שר"ש עצמו אמר כל ענינו בפ' בראשית. ויובן בהקדים מ"ש האר"י זלה"ה שב' מיני דעות יש אל זעיר דעת עליון ודעת תחתון. העליון הוא המכריע בין חו"ב ושרשו מתיקין שבע דדיקנא עילאה תיקון ואמת שה"ס ז"פ ס"ג ומשם נמשכים ז"פ מילוי ס"ג דהיינו ז"פ ל"ז שהם ז' הבלים. והנה הזווג דפה שהוא זווג דנשיקין הוא זווג שלש עליונות דהיינו חיך חכמה וגרון בינה ודעת הוא המזווגם וידוע שזווג זה הוא בסוד גיכ"ק ואחה"ע שעולים רי"ו גי' חבקוק והנה בתחלה היה חבקוק מושרש בגרון שה"ס הגבורה ולכן מת כי אין חיות וקיום אלא בביסום החסדים. ולכן אלישע המשיך עליו ז' הבלים הבאים מתיקון ואמת ב' תפוחין קדישין שרשו של אלישע אלי ש"ע דעתה עשה יחוד בדעת העליון והשפיע סוד גיכ"ק שהם ה' חסדים על אחה"ע והחייהו. וצא"ל שגם הנשמות הבאות מזווג דנשיקין צריכות לחזור ולבא בזווג תחתון דזו"ן שהוא בשני יסודותיהם ואז זווג זה נמשך מדעת התחתון כמ"ש בספר א"י ולכך הוצרך אלישע לחזור ולהמשיך על חבקוק סוד שם בן ע"ב כנזכר בפרשת בראשית ולכן ויגהר עליו אלישע ב"פ אחד לביסום זווג דנשיקין ואחד לזווג זו"ן בסוד יסודותיהם. ונתעטש הנער ז"פ כנגד ז' הבלים הנז"ל וכנגד זווג תחתון שהוא זווגא דגופא בסוד חג"ת נהי"ם:
מעלת אלישע שזכה לקירון פנים כמשה כי שמו מורה ע"ז ש"ע נהורין היוצאים מב' אל מלא וזהו אלי ש"ע. ואז"ל שהיה מתהלך בהרים שלא ינזקו הרואים פניו ובפרט הנשים כנזכר בפר"א. והנה קין דכתיב ביה ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויפלו פניו. הוא אור הפנים. הנה אלישע שהיה מהמובחר של קין ש"ע נהורין מאירים בפניו וז"ס אלי ש"ע. פי' שיש לי מסוד אל שלי ש"ע נהורין:
והשונמית היתה אחות אבישג שתיהן יפות מאד כי היו מסוד ב' האמהות בלהה וזלפה כמ"ש בליקוטי תלמידי הרב והשונמית היתה מסוד רחל ולכן היתה גדולה בעובדהא כי כל מעשה הוא תיקון רחל דוקא:
דכל בני דרא וכו' להיותה ניצוץ מאמן של ישראל וגם לגודל יופי פניה כי על כן היה לה שייכות עם אלישע: והיא עיקרא דביתא כי על כן רחל עקרת הבית:
ובגין דבעלה וכו': כתב הרב שיש ב' בחינות רי"ו א' דס"ג מ"ה ב"ן וה"ס רי"ו אותיות דג' פסוקי ויסע ויבא ויט והם גי' גבורה שעיקרם לתיקון הנוקבא והם בחי' נר"ן והשני הוא השם דע"ב שמות שהוא מסוד ע"ב דיוד"ין גי' חס"ד ויש בו רי"ו אותיות ג"כ וה"ס ארי"ה אל הימין והוא ענין טיפת הזכר דחסד איתגליא בפום אמה ואז נקראת הנקבה תב"ל ב"פ רי"ו שהיא מתובלת מחו"ג שאז הוא לה זווג פנים בפנים. משא"כ כשאין בה אלא רי"ו דגבורות אז הוא דאחור באחור כנז' בס' א"י ואז היא שליטת הנוקבא כי אין האיש בביתו והנה השונמית היתה מתוקנת כל צורכה ברי"ו שלה לכן אמר לה אלישע את חובקת בן שכל כחה היה משם ב"ן שהוא הגבורות שתחילתו משם ס"ג כנודע: ולכן הוצרך חבקוק למות דוגמת מלכי אדום. ואלישע החייהו בהורידו עליו סוד מלך הדר מהדרת פניו שהם מסוד אל דאיהו חסד אל וה"ס שני החבוקין דימין שלו ושמאלא שלה ובזה יש ג"כ שייכות לענין זה עם הפרשה שבה נז' יציאת ישראל בכח שם ע"ב דויסע ויבא ויט: מלבד מ"ש לקמן בהנחת רוחם של ישראל בשירי המלאכים דוגמא דשל חבקוק. באופן שהשונמית נקרא אשה גדולה להיות בה ניצוץ רחל אמנו עקרת הבית. וגדולה לגבי בעלה שהיתה משפעת בזכותה מכח גדלות השכינה ונמצאת גדולה כלפי כל דורה. תו ושם אשה גדולה כי כל הנשים סתמם צרות עין להיותם מבחינת ההיא עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וזה מפני שאין לה הארה כי אם מהגבורות שסודם ק"ל ה' הוי"ת ואין להם אלא דעת ק"ל לאפוקי כשרחל מושפעת מהחסדים שאז יש לה שני עינים והיא רחבת ידים. וכ"ש לאפקא עליה ממונא. ידוע שאין היחוד והאחוה נמצאת אלא מהחסדים שהם נקראי' אהבה משא"כ בגבורות שאין מגמתן מצד עצמן להשפיע אלא לקבל מהחסדים כמ"שה ואל אישך תשוקתך ולכן אין נדיבות בנשים. אבל זו חדאת ביה באושפיזא כי האשה גדולה מושפעת ונמתקת ממדת הגדולה הוא החסד כי היא ניצוץ רחל שיש בה מיתוק החסד לכן שמחה באורח להוציא עליו ממון.
ותחזק בו וכו' ומזלה חזי כי עתידה לקבל שפע ממנו ומתוק גדול וע"ד שבחא דכולא דאתתא הוא כי הנהגת הבית היא של האשה כמר"זל ביתו זו אשתו כי ע"י רחל מתנהגים העולמות בהיותה בבניינה מהחזה דזעיר ולמטה כי אז יש להב' אורות בסוד כד כד וב"פ אור גי' בי"ת כמ"ש באוצ"ח ואז נק' אשת חי"ל גי' כד כ"ד ואל זה רמז באומרו שבחא דכולא שהוא האלפ"א בית"א דאשת חיל והיינו אושפיזא דביתא דאתתא הוא.
הוה סליק ריחין וכו' אלא שפיר קאמרי פי' לעולם כדר"זל שלא נראה זבוב על שולחנו. וכי תימא למה יחס הכתוב הידיעה להו לא לאחרים לזה אמר היא לבדה ידעה שזה נמשך מקדושת ריח טוב הרוחני שהיה במטתו ואז"ל שלא נראה קרי במטתו מעולם והגם שביאתו לשם היתה מפעם לפעם. מתוך שהריחה ריח טוב בכל בוקר ידעה שמה שלא נראה קרי במטתו היה נסיי מכח קדושתו ושלא יראנו לעולם. וטעם אל זה הריח הוא לפי שהוא מושפע מחוטמא דאריך דאורכו שע"ה עלמין כמ"ש בא"ר והוא בסוד אל כמ"ש בסה"כ דתפלת ר"ה והוא בסוד הדעת ע"ש. ובפשיטות נאמר שבכל לילה היתה נשמתו עולה לג"ע ומביאה ריח טוב על גופו: ד' אלין למה לו להזכירם ודאי שהם מוכרחים ואין צורך לפרשם:
אלא בגין וכו' פי' שהכוונה לתקן תיקון השכינה השורה על הנביא ולכן פרט אלו הד' שבהם נרמז תיקונה דכ"י:
ולהכריח סוד זה הקשה לאו אינון כתיקון שימושא כי סדרן כסא שולחן מנורה מטה ולמה הקדים מטה המאוחרת ומשני
בגין דהיא חביבה עליה פירוש בחינת המטה הוא הביסום יותר עיקרי כמ"ש לקמן ואין ספק שגם ג' דברים אחרים יש לה סוד לסידורם:
והנה ד' הטבות הן שעושה זעיר לנוקבא דהיינו ב' בבחינת בניינה וב' בבחינת הזווג כי תחלה הוא בונה אותה בתתו לה ט' מלכיות מט' ספירות כנזכר מסוד הנסיר' ואז היא נקראת כסא.
כ' חכמה ובינה ס' ו"ק א' מלכות והנקודה שלה העצמית הרי י"ס שלה ולפי שכל קומתה היא כנגד נה"י דזעיר לכן נק' כסא כי בנה"י היא הישיבה אח"כ נותן לה הגבורות לתיקונה מיסוד שלו לדעת שלה וז"ס המנורה כמ"ש בל"ת בפ' בהעלותך ע"ש סודה והרי היא מתוקנת ובנוייה וראוייה לזווג. והזווג יש בה שני בחינות אחד זווג הפה שלכן נקרא האשה בשם לחם. והאחד זווג היסוד ולעומת שני אלו מטה ושולחן ולהיות שהעיקרי תוא זווג היסוד לכן הקדימה המטה ומיד אחריה שולחן ואח"כ כסא ומנורה באופן שלהיות עיקר תיקונה להזדווג הוה ליה סוף המעשה קודם במחשבה וסימנך משכ"ן מטה שלחן כסא נר יומא טבא דר"ה רומז ליום שני שהוא דינא רפיא ועוד כמ"ש בכוונת שני ימי ר"ה שביום אחד ננסר כתר מלכות וביום שני חכמה שלה וע"כ אמר דאתפקדן ביה עקרות מפני שחכמה הוא כללות כל המוחין וביום שני נתקנה חכמה שלה וירד מחכמה דזעיר מה ששייך לחכמתה. ולהיות חכמה בעצמה המוח העיקרי להולדת כנזכר בסוד ע"ב רי"ו לכן הוא יום פקידת העקרות: הנה חרדת אלינו בד' דברים שהם תיקוני השכינה ומעשיך בהשכל לעוררני על תיקון השכינה:
אלא יומא וכו' ירצה בר"ה העולם חרדים מהדין וחשב שגם השונמית יראה ופחדה מהדין ורמז לה לדבר לך אל המלך כי אז איקרי קב"ה המלך המשפט: