וה' הולך לפניהם יומם וכו' כללות ענין זה בו נותן טעם להליכת ה' לפני עמו יומם ולילה שהוא לייחד מדת יום במדת לילה והוא הוא עיקר סגולת העבודה בזמן אילת השחר שהוא מתווך בין יום ולילה ואז הוא יותר רחמים מכל זווגי הלילה. כמ"ש בדרוש הקשר של הרב ז"ל עם תלמידיו:
אילת פ' המפרשים אור א' כוכב השחר וה"ס יעקב ולאה ולכן אז היה מתגבר דוד שהוא מלאה ולהיות שאז הוא זווג חדש לכן נמשלה לאילה שרחמה צר. ולהיות שזווג יעקב בכל אורך זעיר מתחיל מחצות ואילך לכן אז גדולה מעלת לימוד התורה ולכן מקדים גדולת התורה ומעלת לומדיה:
רחים הוא לעילא שיש לו כח לזווג שני הזווגים דמוחין ודגופא שהרי חלקי הפרדס הם כנגד או"א וזו"ן וכן ב' התורות שבכתב ושבע"פ וכמ"ש על רשב"י וחביריו שהיו פטורים מן המצות כי בתורתם היו משלימים הכל:
קב"ה אצית וכו' כי פיו מקודש בד"ת וההבל שלו הוא מקיף מעולה:
לא שביק ליה שבכל הזווגים הנעשים תמיד הוא יזכר שם בין בחייו בין במותו: ומביא פסוק אם לא בריתי שלא תאמר דוקא לאדם גדול כיהושע יאות להגות בתורה יומם ולילה:
תינח ביממא וכו' שהתורה הוא מיסוד אבא והיא תורת חסד אבל לילה דין הוא:
בגין דיהא שכיח וכו' כי הלילה היא של ה' אחרונה: יום הוא של ו' כמ"ש יומם יצוה ד' חסדו חסד ו' ובלילה שירה שיר ה':
כמה דלית יום וכו' כמ"ש הטבעיים שאלמלא השמש בא בערב לא היה אפשר לעולם להתקיים מרוב חומו וכן אי אפשר לחסדים בלי הגבורות כי לא יוכל העולם לקבל רוב החסדים ורבוי השפע. והוסיף לאו איהו שלים ע"ד אברהם שלים וכו' וכמ"ש בסוד העקידה ששלימות החסדים הוא התערבם עם הגבורות:
כך בעי אורייתא וכו' שהיא כלולה מ"ע ומל"ת חו"ג ולכן בעסוק בה יומם ולילה יהיה היחוד שלם אשא במיא ומיא באשא והוא הוא שלימות יומם ולילה העליונים יום בלילה ולילה ביום:
והא אתמר דעיקרא וכו' ירצה שבתחלת הלילה ועד חצות הדינים חזקים ואין כח למתקם שלכן אז יוצאים החיצונים ותרעין סתימין כדאמר בסמוך. ושלימות הלילה הוא מחצות ואילך. שאז מתפשטת לאה בכל קומתה של רחל והיינו תנהי"ם דזעיר וה"ס ה' הנוספת על ליל כי קודם חצות ה"ס לאה מן החזה ולמעלה וז"ש בפלגו קדמיתא שהוא בחי' ליל מ"מ העיקר הוא חצי האחרון סוד ה' שלאה מתפשטת שם: