אר"י כולא אתכליל בהאי שמא קדישא וכו' כוונתו על שם ע"ב ומובן במ"ש בכוונת ר"ה כי ג' דכיון הראשונים הן בחג"ת בסוד רי"ו אותיות ובכן צדיקים הוא במ' ובתר חדוהי ובסוד ע"ב תיבות שבה סוד שלימות הפעולות וז"ש
כולא אתכליל וכו' פירש ג' ובכן הנז' נכללים בהאי שמא קדיש' ואסתיים ביה. ואסתיים דייקא כי בו נרמזות כל ג' אבות ודוד רגל ד' וכנגדם ד' ע"ב דע"ס מ"ב ולכן אנו מכוונים בד' ע"ב והד' הוא רבוע דהוי"ה שהוא במ' ועיין בר"מ פ' פנחס. והנה רשב"י הוסיף ללמדנו שורש סוד שם זה על בוריו. ויובן במ"ש הרב ז"ל בשער זעיר אנפין על שם זה ותמצית הענין הוא כי שם ע"ב סודו טיפת אבא שהוא חסד ובהנתן באימא אז נעשה בסוד מים ואז נעשה זעיר בסוד ו"ק בבחינת ג' כלילן בג' ואלו הג' הם ויסע ויבא ויט שמהם יוצא שם ע"ב דהיינו חסד אבל סוד התפשטותו בחג"ת הוא בחסד דחסד וחסד דגבורה וחסד דת"ת ולעומת זה אר"ש האי הוא שמא קדישא להיות מקורו מאבא שבו סוד כל הקדושה וידעת שעיקר שם ע"ב הוא ד' יודי"ן שכל אחד סוד ק' ועם כללות ארבעתם גי' קדש. וקראו עיטורא דאבהן על שם שמתפשט בחג"ת. ואם תבחין כל אחד מהם בסוד ג' פרקים תמצא שעיקרו בהתפשטותו הוא בחכמה של כל אחד שהרי החסד מתעלה לסוד חכמה והיינו ממש עיטורא דאבהן דחב"ד הם אבות וחג"ת בנים ונה"י בני בנים והנה כל זה בבחינת העיבור שסודו ע"ב רי"ו דהיינו ששם ע"ב מתחלק לרי"ו הם ג' כ"ד לג' מדות ובכל כ"ד שמות יש ע"ב אותיות והוא רי"ו שהוא ג' ע"ב דהיינו ג' חסדים דחג"ת הנז' והיינו בבחי' ג' פרקים שבהם בסוד חסד חסדים גבורה גבורות שהם חב"ד חג"ת נה"י של כל א' וא' אמנם יש סוד עיטור אחר והוא בהיות זעיר בסוד יניקה ונכנסים בו ו"ק דגדלות וע"ז אמר דמתעטרא בגלופייהו וכו' ונלע"ד להבינו כמ"ש בכללי הרח"ו ז"ל שבבוא ו"ק של גדלות דאימא אז חג"ת נק' רישא כי ג' פרקים ראשונים דנה"י עולים ומתחברים עם חג"ת פרק עליון דנצח בחסד וכן של הוד בגבורה ושל יסוד בת"ת ואז יש בחסד ד' פרקים וכן בגבורה וכן בת"ת ונמצאו יחד כלולים בחסד שני פרקים שלו העתידים להעשות חכמה וגם פרק תחתון של החסד ופרק עליון דנצח שישאר בחסד עצמו וכן בגבורה וכן בת"ת ואז מתכללת החכמה עם החסד והבינה עם הגבורה והדעת עם הת"ת וזהו אומרו ומתעטר בגלופייהו ר"ל בהתחקקם בחבורא חדא הוה בהיותם יחד משמשים במקום ראש שה"ס החקיקה המתחדשת בהם עתה מחדש ואז מתחלק שם ע"ב ואתכליל במ"ח תיבותא דהיינו כ"ד אחד במה שיהיה אח"כ חב"ד וכ"ד א' במה שיהיה אח"כ חג"ת ובין שניהם הם מ"ח גי' גדו"לה הרי לפניך שב' שמות שיש למדה זו רומזים לשני בחי' האור המהווה והממציא אותה כי חס"ד גי' ע"ב בסוד השרש הראשון שהוא טיפת אבא מילוי יו"דין וממנו סוד שם ע"ב שמות בכללו. וגדולה רומזת להתחלת הגדלות זעיר שאז מתחלק לב' בחי' מ"ח וכ"ד מ"ח לח"בד חג"ת דזעיר. וכ"ד בנה"י שלו והטעם לחלוק זה הוא מ"ש דאיהו שלימו דכולא ועיקרא דשרשין. פירוש מפני ששם זה הוא משלים את זעיר ואת נוקביה שהרי יסוד אבא הוא מבריח מן הקצה עד הקצה ומאיר בזעיר לבחינת עצמו עד הת"ת שלו ומשם ואילך לנוקבא בנה"י דזעיר:
ולכן מתחלק לבחי' מ"ח לכל שהוא עיקרו של זעיר ובחי' כ"ד לאשר יאיר לרחל. והוא עיקרא דשרשין כי טיפתו היא העיקרית לעיבור ולכן סוד הטפה שהוא י' מתמלא יו"ד כי ו"ד הם ז"ון כמו שכתב באידרא זוטא: א"נ ר"ל דקאי למ"ח תיבות ואויר שנחלק לשני חלקים מפני שחלק זה של מ"ח הוא עיקרו של זעיר והיינו שלימו דכולא כי נה"י לבר מגופא. ועוד שמקום התפשטות מ"ח אלו הוא בעיקרים של הו"ק שהם שרשיו דזעיר דהיינו כל ג' פרקי דח"גת וג' פרקין קדמאין דנ"הי כנז' והיינו עיקרא דשרשין והנה בהיות כלולים יחד ב' פרקים בחסד וכן בגבורה וכן בת"ת כנז"ל ושאז יש מ"ח שמות כאמור אז יש בחינת אחרת והיא שיש י"ו שמות בחסד וכן בגבורות ובת"ת ואז השם אנ"י הוא בסוף שליש הראשון דת"ת שהוא השם הל"ז והוא גופא דאילנא שכן הוא הגוף ממש ושם הוא ראשית לראש רחל הנק' אני שהוא שם ב"ן וט' אותיותיו. אך ענפי גוף האילן הראש שלהם הוא שם וה"ו דהיינו ראש לח"ג הוא שם וה"ו הראשון שהוא ראש כל השם וכן יש שם וה"ו בראש כ"ד האחרון שהוא לנה"י שהם ענפין תתאין ובזה יצדק מ"ש רישא דכל ענפין וה"ו:
והא אתרשים בתלת עלמין עילאין וכו' מז"לן שר"ל ששם ע"ב הוא בח"גת ישר הפוך ישר ובנ"הי כולו ישר וידוע שעיקרו דזעיר הם ו"ק ובהם מתפשט שם ע"ב הנז'. י"ב שמות בכל מדה מו"ק והיינו בין בהיותו בסוד העיבור וכנרמז לעיל בתוספת' כמבואר בדברי הרב ז"ל ובין בהיותו בבחינת יניקה כמ"ש בק"ש:
ואמנם בבחי' הגדלות שהוא בהתעלות ב"פ דחג"ת לחב"ד כנודע אז נמצא שם ע"ב מתחלק ח' שמות בכל א' מט' ספירות דזעיר כ"ד בחב"ד כ"ד בחג"ת כ"ד בנה"י וכאן באה לדרוש ושמתי כד כד שמשותיך משום דמוחי הנקבה חב"ד דידה הם עכשיו בנ"הי וחסרים ממנה ו' מדות כ"ד כ"ד אבל לעת יד שתשוה לזעיר תקרא אז אשת חי"ל והנה ג' עלמין עילאין הם סוד מוחי דזעיר חב"ד דידיה שאליהם נתעלו ב' פרקין דחג"ת וג' עלמין תתאין הם חג"ת שאליהם עלו ג' פרקי נה"י והכל נחשב לסוד גופא דזעיר וכללותם הם ג' עלמין תחתונים או אפשר שקורא עלמין לחב"ד חג"ת דזעיר שה"ס עיקרו של זעיר:
ותתאין הם נה"י דידיה שעיקרם לנוקבא וגם להיות שחב"ד חג"ת נכללים במ"ח שמות ונה"י בכ"ד האחרונים. ולסוד זה נכוין בקדושה שסתמא לעלות ולקבל שפע מלמעלה וזה בשני בחינות שעליהן מיוסד סוד כל הקדושות כי ב' קדושות של מיושב דיוצר ובא לציון היא הראשונה שהזכיר כאן קדוש לעילא וכו' והוא מ"ש בס"הכ לכוין שת"ת דזעיר שהוא ו' עולה לחכמה שהוא סוד קדש כנודע ואז הוא קדוש:
דהיינו קדש שמאיר בו' ואח"כ יורד ו' זה למקומו באור הקדש ושם הוא קדש דאמצעיתא ואח"כ מאיר בנ"הי וזהו קדוש לתתא ונמצא שמתעלה לעלמין עילאין ומשפיע לעלמין תתאין וכל השפע הוא מחכמה ששם שרש שם ע"ב כנז'. והכוונה השנית היא מ"ש בכוונת העמידה בנקדישך. קדוש אחד עולה חסד לחכמה וזהו קדוש חסד. וכן גבורה לבינה. ות"ת לדעת ואז חג"ת נקראים קדושים שנתעלו למוחין. וזה בסוד שם ע"ב המתעלה ומוריד מעלמין עילאין לעלמין תתאין: