כל נסין וכל גבוראן וכו' יובן בהקדים מ"ש הרב ז"ל שב' מיני זווגים יש למעלה א' מסוד החיצוניות שזה אינו פוסק שום רגע שאינו צריך למ"ן והוא המקיים העולמות ובו מתקיים הטבע המוטבע בנמצאות ולא שינו שמים וארץ מדתם והזווג השני הוא זווג הפנימיות שזה צריך להעלאת מ"ן לאו"א ואו"א לאריך כנודע מסוד ק"ש. ואז מורידים לזו"ן הטיפה מלמעלה הכל לפי הזמן אבל היותר מובחר הוא בהמשכה מעתיק כנודע ואז תתחדש בעולם הנהגה מחודשת והיא עשיית הנסים השולטים על הטבע. עוד נודע שביסוד אימא יש שם ב"ן כנזכר בכוונות. ועיין היטב בדרוש הבאים מסטרא דנוקבא שאמר שם שה"ס חו"ג וידוע שמילוי זה ה"ס זו"ן דהיינו האותיות העיקריות חסדים הן שלו. ושל המילוי גבו' שלה. והנה בהאיר ד' אותיות הוי"ה זו כזו יהי נס כי יפ"ה נ' הפ"ו ל' ופ"ה ל' הכל גימ' נ"ס שסודו הארת אריך באבא ואבא באימא ואימא בזעיר וזעיר בנוקביה. והנה כמו שיש ענין נס באותיות הוי"ה בהתקרבן ובהאירן זו בזו כאמור כך הוא ממש באותיות המילוי ו" פ"ה הפ"ו ופ"ה וז"ס נס בתוך נס וכן מילוי נס נו"ן סמ"ך גימ' נ"ס. גם בכאן יש רמז למרז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו דהיינו כשאין כח וזכות לגלות הנס שאז נעשה בהעלם הוא מסוד המלוי נעלם. כי בזמן הזכות אז מתגלה לעין כל כמש"ה ה' נסי. פי' שהנס נעשה משם הוי"ה. ועוד אנו מכוונים בכוונת תקע ושא נס אל שם מ"ה ושם אדנ"י העולים נס והוא בסוד ענינינו שידוע ששם אהי"ה יוצא מא' של שם מ"ה כי א' דאדנ"י הוא משם אהי"ה כנודע. מכלל כל הנזכר למדנו שסוד הנס הוא כשיש חבור פנימי בכח קבלתה אור מלמעלה ע"י יסוד או"א ביסודם א' וע' בפ' צו שמפרש נס על הוי"ה אדנ"י. ואמר כד איתנהיר נהירו דעתיקא רומז למה שקבלנו שלא תמשך הטיפה לזו"ן מפנימיות עתיק אלא בזמן המשיח ולכך לא אמר כד נהיר עתיקא אלא נהירו דעתיקא שסודו הארה מחיצוניות שלו משם נמשכה הטיפה היותר עליונה ואמר בעטרוי ה"ס תרין עטרין חו"ג ואלו הם גליפין. פירוש חקוקים בשני עטרות של שני יסודות או"א לאפוקי תרי מוחין שנק' אתסנתא דאו"א שאין לזו"ן מהם רק הארה בלבד ועוד אמר רשימין באז פי' שיורדים ונרשמים בדעת דזעיר שסודו יחיד הרוכב על ז' שכן בו החו"ג בתכלית היחוד וממנו מתפשטים לז"ון ולגירסת רשימין בא' ר"ל שבאות א ממש רשימין החו"ג כנודע בסוד ב' יו"דין וו' מ"ד ומ"ן ובסוד שם יאהדו"נהי יו"ד בראש יו"ד בסוף ו' אותיות בנתים. עוד ידוע שיסוד אימא סודו אל"ף בינה. ויסוד אבא סוד פלא ואזי עשו פלאות וז"ש רשימין בא' וא' אנקיב וכו'. וגירסא זו עיקר שהכוונה לא' דו"או דס"ג שהוא בחזה העיר. ובמקום אחר הנז' דוא"ו דס"ג שהוא בחזה יש סוד א' בכמה בחינות ציורים האחד בסוד א שעולה ל"ב שמושבו שם באמצע. השני בצורת רי"ו א ה"ס ריאה:
השלישי שני יו"דין ו' באמצע א ה"ס כבד:
הרביעי הוא יו"ד א גי' ח"זה וידוע כי ציור זה הרביעי הוא השייך למלכות וכן חי"ת זי"ן ה"ה גי' מלכו"ת וכן יו"ד ומלא יו"ד ו"ו דל"ת גי' מלכו"ת היוצאת מהחזה ועל כל אלו הבחינות שהן בסוד א' דו"או דס"ג שהוא בת"ת דזעיר אמר וא' אנקיב שכן ממש נוקב להוציא הנקבה. שבחזה שסודו א' היה מכה האור ונוקב וז"ש וא' אנקיב וכמ"ש בא"ר ונקיב ואעבר בגיסא אחרא שהוא מ"ש כאן אנקיב בחשוכי דהיינו בצד האחורים שלו ששם מקום המלכות בחשך ממש מופרשת מאור פני המלך עולימתא שפירתא דלית לה עיינין ואז זעיר חוזה בחזה שלו וממשיך שם אור עיניו שגם הם בסוד א' כנזכר בכוונת המפיל כי עינים סוד ס"ג ועפעפים סוד מ"ה:
ונהיר לכל עיבר ה"ס כמה הארות היוצאות מהחזה יעקב ודור המדבר והמטות כמ"ש באוצ"ח שיעקב הוא מצד פני זעיר והמטות מן הצדדין ורחל מאחור הרי שמאיר לכל עיבר:
וכד אתנהיר נהירו דא' הכוונה אף שאמר ונהיר לכל עיבר קושטא דמילתא קמ"לן אבל אין כוונתו בפרטות אלא על רחל ולכן שואל מאן ז"ין מפני שכל ההארות אשר שם כלם בערך שביעית שיוצאות במקום הת"ת שהוא הז' מלמעלה למטה ואין מגמתו עכשיו עליהם כי אם על רחל שהיא אחוזה בעצם באות ז"ין בין בצורתה ז' דמות חרב בין בפירוש כלי זיין בין במספרה גי' אד"ני וי"ב אותיות מלואו ועל כן אמר דא חרב לה' סודו על שם ב"ן שסודו חרב כמ"ש בכוונת וחרב פיפיות בידם וכמ"ש בריש פר' שופטים. והיינו חרב לה' שסודה משם הוי"ה. מלאה דם ה"ס א' שבחזה שהוא בסוד אהי"ה מרובע העולה דם כנודע שמשם שרש יציאת הנקבה. כדין עביד נסין וגבוראן ירצה שאז מקבלת כח הגבורות העליונות דאיתחברת אימא לברתא שהוא א' עם ז' ועושה נסים נפלאים לישראל וגבורה לא"וה וז"ש א שצורתה רי"ו גי' גבו"רה ומילוי א' גי' נ"ס הרי שבא"לף רמוזים נסין וגבוראן:
ודא היא שירתא שכל כח השיר ה"ס גבורה כידוע שבגדלות הגבורות הם נבחנות לנ' יפ"ה נ' ויפ"נ הוא ש"ר ועם י' בחינות הרי שיר ואז כל הגבורות נמתקות בין דדכורא בין דנוקבא ובזה נכנעים החיצונים ומודים בגדולת כח הקדושה וזהו שירתא דכל סטרין שהכל משבחין שמו הגדול.
מלה דא תלייא פי' שהיחוד הנרמז במלת אז עדין לא נעשה בתיקונו כמו שיהיה לעתיד וכמ"שה אז תראי ונהרת אז תשמח בתולה וזולתם:
ואשלים לההוא זמנא ירצה לפי מדריגת אותו זמן שיצאו ממצרים עשו בה תיקון אבל לעתיד יעשוהו בבחינה יותר מעולה:
דזמינין ישראל וכו' כי גם לעתיד נאמר והחריב ה' את לשון ים מצרים וגם כי יזכרו גאולת מצרים שהיתה ראש הגאולות ואז תעקר אחיזת כל החיצונים מכל וכל וידוע שפרעה הוא ראש לכולם וזהו השייכות שיש לשירת הים עד ימות המשיח:
מכאן אוליפנא וכו' שאע"פי שיש פסוקי' אחרים שמהם נלמדה ת"ה מ"מ פסוק זה אצטריך בפרטות ללמד שיש לאותו הדור חלק לע"הב ודלא כרע"ק ולכך השוה אותם למר"עה משה ובני ישראל ודייקא צדיקיא קדמאי שאין הכוונה לאפוקי האחרונים אלא שאותו הדור הם שרשים וראשונים לכל כללות ישראל כמ"ש בספר הגלגולים ואמר שאף הם יחיו אע"ג דאיסתלקו שזו היתה סברת רע"ק לומר שמפני גודל מעלתם לא יחיו שזה יהיה להם ירידה שהרי היו אחוזים בא"וא וזהו דרגין עילאין ולא לבד בי"שס ותבונה אלא דלעילא:
ואיתקשרא בקישורא וכו' ידוע שצרור החיים הוא יסוד אימא שבו מיוחדים מוחי זעיר שנקראים חיים והקשורה הוא יסוד אבא הקשור שם לעולם מ"מ ישובו לרדת למטה. הה"ד אז ישיר משה שאפי' מרע"ה שהיה שרש לכל אותם שרשים גם הוא יקום:
רש"א מהכא וכו' ר"ש לא ניחא ליה בדיוקא דישיר דאיפשר לפ' אז אמר אל לבו שישיר וכמו שמוכרחים אנו לפ' בפ' אז יעלה חזאל במלכים לכן מכריח מפסוק יוסיף ה' שנית ידו דאיירי בזמן המשיח ואמר יוסיף דמשמע ב' דברים א' שיעשה מה שכבר עשה. ב' שיהיה בתוספת מעולה ועוד אומרו אד"ני שרומז למדרגה עליונה ה"ס דיקנא קדישא וכמ"ש בפ' אם עונות תשמר יה אד"ני מי יעמוד וידוע שהדיקנא יוצאת ממוחא סתימאה המתוקנת מגבורה דעתיק דהיינו ידו ומשם יביא טל אורות להחיות המתים לכן ניתקן מוריד הטל בת"ה באתה גבור וסמוך ליה מחיה מתים אתה. ואמר יוסיף ה' ידו לקנות שאר עמו דהו"לל את עמו אלא דקאי אצדיקים דאיקרון שאר וזה ידוע שכך היא המדה שהקליפה קודמת לצאת והפרי נשאר לאחרונה וכמ"ש במצרים שכל הק"ל שנה עד שלא נולד מר"עה יצאו נשמות מעורבות מטוב ורע ומשה היה ראש לטוב הברור דכתיב ביה כי טוב הוא כמ"ש הרב ז"ל ומביא ראיה מפ' וישארו וכו' מפני שאלדד ומידד היו חשובים מכל ע' זקנים כמ"זל: ואיפשר דדריש וישארו מלשון שאר עמו כמר"זל שהתנבאו על ימות המשיח.
ותנינן וכו' מלבד פשוטו עוד י"ל שדרכן של צדיקים להקדים תיקון הרבים לשלהם שכל ימיהם יוצאים בצרכי זכות ישראל ובעת השינה מפקחי' על תורתם:
אמאי ימות וכו' קשה ליה למה לא יחיו במדרגה העליונה שנברא בה אד"הר שאמר בזוהר אדם קדמאה לא הו"ל מהאי עלמא כלום ופי' הרב בס' הגלגולים פרק י"ח ע"ש ואז"ל תפוח עקיבו וכו' וז"ש אמאי יחית שירדו לארץ ממש:
רוחין ונשמתין וכו' איפשר שיכוין על רוח ונשמה דזיהרא דאד"הר שנסתלקו ממנו בעת חטאו וגם שהיו בו בהיותו במעלה העליונה. מ"מ כיון שירד עד היות גופו מן העשייה לכן הוריד ה' את רוחו ונשמתו למטה. א"נ יכין לנשמות צדיקים העליונים שהיו במדרגה מופלאת ואפ"ה ירדו למטה לתיקון בני דורם:
כ"ש השתא וכו' שהוא לתיקון עצמם שמלבד צרכם לימות המשיח להשלים מה שעותו אפי' בשוגג וכמ"ש הרב בס' הגלגולים על מ"ש ר"י אביא חטאת שמנה וכו' ע"ש:
אבל העיקר הוא לישרא לעקימא וכו' שהרי מחמת איזה פגם אפי' שיהיה קטן יש צד אחיזה לחיצונים באותו הגוף ובהבלא דגרמי דילי' וכמ"ש בדרוש הקטנות בענין שמואל ובעלת אוב ע"ש ולכן א"א אלא שיחיו באותו הגוף שמתו בו.
ואי תימא וכו' ענין זה מבואר בספר הגלגולים שאלה לא היה להם פגם פרטי משלהם אלא מצד כללות פגם אד"הר: ואפ"ה הוצרכו למות להפריד אותו חלק רע הכולל כי אותו העקמימות הכולל צריך שיתוקן אחר התחיה בעלוי ממדרג' למדרג'. והקב"ה ימלאם דעת עליון עד שיזכו להיות בעלי עצת המשיח חלף היותם עשוקים בעצת הנחש שהוא מנגדו של משיח: אראנו ממש קאי אדור המדבר שהם עצמם יראו בעין נפלאות ימות המשיח שהם כיציאת מצרים: אראנו בישע אלהים דוגמא לענין זה ממש שהרי הנשמה קודם בואה לעולם היתה במעלות עליונות וכשחוזרת שמה בזכותה היא רואה בעין מקומה הראשון שחוזרת לו: