חמוי דיוסף כהן און וכו' איתא בליקוטים חדשים פ' זו וז"ל דע שיש בס"א כהן מדין והוא כנגד יסוד אבא שבקדושה כי שם בקדושה הוא אהבה ובקליפה איבה ומריבה. ויש כהן און כנגד יסוד זעיר ששם כחי וראשית אוני ובס"א הם פועלי און. וידוע שיוסף ה"ס יסוד דזעיר ולכן כנגדו כהן און ומשה שה"ס יסוד אבא כנגדו כהן מדין ולפי שיסוד אבא מתווך בתוך יסוד זעיר לכן שניהם רזא חדא וסוד אחד בסוד ו' גדולה ו' זעירא. ונודע שלמעלה ביסוד אבא לא מתפרשן לעלמין מאימא כי תמיד הם באחדות ושלוה משא"כ בס"א דלעולם לא יש זווג ביניהם ולכן יסוד אבא דקליפה נק' כהן מדין. דלא מיבעיא כהן און שהוא כנגד יסוד דזעיר שאין לו חבור כי זה אינו חדוש שהרי גם בקדושה נקרא ז"ון דודים לזמנין ידיען כמ"ש בפ' ויקרא. אלא אפילו באותו שכנגד יסוד אבא לא יש אחדות וזווג דאל אחר אסתרס וז"ש ומה דאתמר כהן מדין רזא דא אשת מדינים ובית חבר כי משים שלום בבית בטל.
שמא דא דאגין וכו' איתא בשער הקליפות פ"ג שמוחין דקטנות דזעיר המלובשין בנה"י דאימא הם בחינת אלהים ושהלבוש היותר חיצון שבהם אינו נכנס בתוך הזעיר אלא נעשה מקיף עליו להגין עליו מן החיצונים והוא בסוד החשמל והוא הנרצה בכאן שמא דא אגין וכו'. שאז היה זעיר בסוד הקטנות והוצרכו ישראל לשמירה מעולה ומלת עשה עם ג' אותיותה גי' חשמ"ל. ולפי שלפעמים כשישראל חוטאים מסתלק החשמל הזה. לזה אמר שלא היה כך בגלות מצרים דלא איתעדי מנייהו בגלותא שהגם שהיו שולטים בהם עכ"ז בדרך נס היו ניצולים מהבנין ומהיאור בנפלאות גדולות כמר"זל אמנם בעת הגאולה לא הוצרכו לשמירה כי אז הזהיר יסוד אבא המכניע כל החיצונים וז"ש שמא עילאה כנודע שדור המדבר כולם היו מיסוד אבא שהאיר ביסוד אימא כמ"ש הרב וז"ש שמא קדישא דאפיק לון ברזא דיובלא ר"ל על ידו והוא היה העיקר. ודיקא דקאמר ברזא דיובלא הוה. ולא רזא דיובלא. וכן דקדק הרח"ו ז"ל באוצ"ח במסטרא דיובלא. ופי' הפסוק כי שמע והבין יתרו כי שם אלהים הוא שהגין על משה ועל ישראל בגלות. משא"כ ביציאתם שהיתה ע"י שם הוי"ה. והד"א מפרשו בפרטות הנעשה למשה בשם אלהים כמ"ש כי אלהי אבי בעזרי פי' בקטנותי שהייתי נטפל לאבי עזרני והיינו כשהושלכתי ליאור. ואח"כ ויצילני מחרב פרעה. וכן היה בפרטות לישראל כמ"ש וישמע אלהים את נאקתם וירא אלהים את בני ישראל:
כד פריק וכו' נבאר איך נרמזו ג' גאולות בפסוק. דע שיש הפרש בין פדות לגאולה. כי פדות הוא לנוקבא ואינו לחלוטין. גם צריכין ליתן פדיון תחת הנפדה כמ"ש בל"ת ע"פ ציון במשפט תפדה ועוד נודע שבזמן יציאת מצרים לא היתה קומת רחל רק מן הת"ת ולמטה ששם סוד דור המדבר. וכן היה בזמן גאולת בבל וידוע כמה אלפין מתו בימי החשך וכן כמה אלפים נשארו בגלות כשעלה עזרא לפי זה יצדק שם פדות בגאולת מצרים וגלות בבל בין שלא נגלה יסוד אבא שהוא הגואל האמיתי כי אם מת"ת ולמט' שה"ס עולם הנוקבא ובין שלא היה לחלוטין שהרי גלו אח"כ ובין שניתן כפר' תחת הנפדה ונוסף עוד שהיה ע"י שליח כמ"ש פדות שלח לעמו כי בדין לא היו זוכים ליגאל לכן הוצרכו לנסים להודיעם גבורותיו. כמ"ש ולמען תספר. וז"ש ועבד לון נסין וגבורן מה שלא הוצרך בגאולת בבל כי כבר נודעה יד ה' את עבדיו וכו'. צוה לעולם בריתו זו כנגד גאולה מיון שכל מגמת היונים לבטל מהם ברית המילה. וה' בחסדו צוה לעולם בריתו. ולעומתו בגאולת מצרים שנכנע כהן און שהוא כנגד יסוד דקדושה כנז"ל. ואז היה פתח שיצאו הניצוצות מהקליפות להיות גרי צדק וראשון לכולם היה יתרו שקיבל בריתו ית' באהבה כנרמז במלת בריתו אותיות ביתר"ו:
מתמן והלאה קדוש וכו' הוא הנז"ל אתא יתרו כומרא וכו'. ולבתר יהב אורייתא בשלימו דשולטנו וכו' כי אז בליל מתן תורה עלה הזעיר עד דיקנא עילאה בסוד נדמה להם כזקן. ובבוקר עלתה רחל שם והוא יותר ממה שהיא במנחה דשבת כי אז נזדווגה עמו בשווי לה והיה חרות ממ"ה ומשעבוד מלכות: והיינו בשלימו דשולטנו על כולא. שלא היה אז שם חסרון לנוקבא כמ"ש בסה"כ והיינו קדוש ונורא שמו כי שמו היא רחל אז היא בקדושה עליונה שהוא בסוד חכמה סתימאה שמשם יראת הרוממות כנודע וכן יהיה לעתיד:
וכללות כוונת זה המזמור יובן במ"ש בס' א"י בל"ב נתיבות נברא העולם שהוא זעיר בעל ו"ק מעלה ומטה וד' רוחות. ול"ב נתיבות הם סוד טיפת יסוד אבא שהם כ"ב אותיות ועשרה נקודות. הרי שיש ביסוד אבא כ"ב אותיות. וכבר ידעת שעיקר גילוי יסוד אבא דהיינו יציאות מיסוד אימא הוא בדעת זעיר ונמצא שאז מאירים ו"ק זעיר מהארת יסוד אבא ולכן השלים המזמור בג' ג' לאשלמא שית סטרין דזעיר ומפני שיש כמה בחי' אלפ"א ביתא דכורין ונוקבין הנה א"ב של מזמור זה הוא א"ב דאבא ועניינו מוכיח שהוא מיוסד על מעשה ה' דכתיב ביה כלם בחכמה עשית. ועל המצות והפקודים שהם מיסוד אבא כמ"ש תורה צוה לנו משה גם יסודו על הגאולה שעיקרה מיסוד אבא כנודע. ועל תנ"ך שכולם ממקום הארת יסוד אבא הנקרא תורה בקו האמצעי היוצאת מפי הגבורה דהיינו מיסוד אימא נביאים בנה"י דזעיר הנהנים מהארות בקיעות יסוד אבא. כתובים בחג"ת דמ' המכוונים ב' פרקים אמצעיים דנ"ה דזעיר ועד שם מגיע יסודו של זעיר אשר בתוכו מבריח וכמוס יסוד אבא:
ולכן נעשו הכתובים בר"ק רוח דזעיר וקודש דאבא והפ' מבאר ראשית חכמה פי' המקום הראשון שבו מתחיל לצאת החכמה הוא יראת ה' ירא"ת גי' תור"ה ששם התחלת קומת רחל הנק' יראת ה' כמ"ש באוצ"ח על פ' עקב ענוה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם הם הכה"י ששם הכליות יועצות ומשם חו"ב דרחל וכלל גם היסוד במלת טוב וגם הוא נקרא משכיל ושלשתם עושים ובונים את יראת ה' הנזכר שהיא מדרגת עשייה. ומתקנים אור ראשית חכמה ליראת ה' והיינו עושיהם דקאי אחכמה ויראה.
תהלתו עומדת לעד ר"ל הארתו הגדולה היוצאת מפי יסוד זעיר ששם חג"ת דנוקבא ושהיא גם היא עיקרא מהארת אבא בסוד ה' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא היא עומדת לעד שידוע שההארה היוצאת מיסוד אבא אינה בטלה לעולם כמ"ש כל הכתובים עתידים ליבטל וכו' ודרשוהו בדברי הרב על זה. ולהיות כל האל"ף בי"ת ועניינו בסוד אבא לכן חתם ואמר וכולא תלייא בהאי חכמה דוק בהאי שר"ל במקום גילויה ויציאתה מיסוד אימא ששם הוא גנוז. וטעם שלא נזכרה גם גאולת מצרים לפי שכבר נרמזה למעלה כח מעשיו הגיד לעמו והיא דוגמא כוללת לכל הגאולות לכן הפסוק הרומז לג' גאולות דהיינו בבל ובכללה מדי ופרס והשנית דיון והג' העתידה. חזר ופרטו בפרט על גאולת מצרים. דא אלהים חיים ה"ס אימא המקבלת מאבא שורש החיים כמ"ש החכמה תחיה ואינון רעין דלא מתפרשן וזוגייהו תדיר לכן נקראת אלהים חיים שתמיד ב' יסודות הם מיוחדים דהיינו חיים ב' חי שתמיד הם חיים ומשפיעים:
דאסתכל לאנהרא פירוש שהמשיך אור ב' העינים סוד חו"ג לאנהרא באור מקיף: ולאשגחא באור פנימי:
בכללא חדא שאז היו העולמות כולם ביחוד ובשלימות והזהיר אור האצילות בכל העולמות בסוד אור שאינו מתעבה. ויעוד על זה נשמת אדה"ר שהיתה מזיהרא עילאה מעולם האצילות וכמ"ש בספר הגלגולים וז"ש בכללא חדא אור כולל ושוה ולא מתחלק למדרגות שונות בבחי' אבי"ע אלא הכל שוה עד עולם העשייה וז"ש את כל אשר עשה ואומר כולם בחכמה עשית. ופי' בזוהר כולם בחכמה עשית בבינה כי מבינה יצאו:
והנה טוב דא וכו' הוא מן החסדים שהושפעו בראייתו ית' והחסדים נקראים טובים כי הם מטיבים לעולמות מאד דא סטרא דשמאלא. כי הגבורות מרובות על החסדים שהרי זעיר בניינו מחו"ג והנוקבא בניינה מהגבורות. ועוד שכפי האמת הגבורות מעולות מהחסדים כנודע מסוד ועטרותיהם בראשיהם. ואמנם מאד גי' מ"ם ה"א גי' אלה"ים:
טוב דא מלאך חיים ידוע ששם החסדים שבדעת הוא שם אה"וה גי' טו"ב וכל מוח כלול מד' ד"פ טו"ב גי' חי"ים וזהו חיים טובים:
מאד דא מלאך המות שכן עקרו על או"ה והם מרובים מישראל כמ"שה כי אתם המעט: ור"ת "מלאך "המות גי' מא"ד:
וכולא רזא חדא ירמוז למ"ש הרב שביסוד יש ב' צינורות הימני לשפע הקדושה ושל שמאל למותרו' הנשפעים לחיצונים ז"ש את כל אשר עשה הוא היסוד הנקרא כל והוא יום הששי ולזה אמר וכולא רזא חדא שהיסוד נק' רזא ור"ל שב' המלאכים יוצאים מיסוד אימא:
תוספתא רשימו חד פי' בזוהר הרקיע שהוא יסוד אבא. ונקרא רשימו כי היסוד נק' אות ובטמירו דטמירין ה"ס יסוד אריך שהוא סתו' בתוך דאבא. דטמירין תרי יסוד א"ק ויסוד עתיק. א"נ ב' יסודות דעתיק דכר ונוקבא: ונל"עד שרומז למ"ש בל"ת בפ' בראשית ע"פ ויקרא האדם שם אשתו חוה שמת"ת ומ' שבחכמה נאצלה הבינה דהיינו מו"ד שבי"וד שהם ת"ת ומ' דחכמה. ונעשית ה דהיינו דו וז"ש אפיק ליה מגרמיה ומתח ליה. בסוד ה והיינו היכל. ואז בהתחבר ה' על י' יהיה יפ"ה שהם נ' שערים גי' כ"ל והיינו ה"יכל:
תקונא דדינין וכו' פי' משום דיתרו הוא מסוד ניצוצי הטוב של קין. והוא מצד הגבורות והדינין. ולו נאה ליעץ על דבר המשפט. ועוד שבזה תקן מעוות קין שאמר לית דין ולית דיין ובקרבנו רצה להגדיל כח הס"א. ועכשו הודה לה' שהוא דיין אמת הוא מלך המשפט ולפי שמתחלתו היה מתבוסס בדינים הקשים. עתה הושפע עליו רוח ה' ליעץ את משה שהיה ממקור החסד על תיקון הדינין. וא"ל נבול תבול שהחסדים יש להם ב' בחי' א' היא שרשם בדעת ב' הוא התפשטותם בגופא דזעיר וגם זה בב' בחי' מכוסה ונגלה:
והנה דין אמת הוא משפט לזה שמעמידו בשלום כמו שהגבורות מגבילות הקצבה הנאותה לכל א' כפי מה שראוי לו:
והוא הוא פועל הדין הממותק לכן אר"זל משפט לזה שמחזיר לו את שלו. וצדקה לזה שמוציא גזלה מתחת ידו:
והנה משה להיותו ממקור הדעת ששם מחוברים יחד חו"ג השיב לחותנו כי יבוא אלי העם וכו' כלומר לי נאה הדבר כי נקל הוא אצלי המתקת הגבורות. ויתרו השיבו נבול תבול והענין ע"ד משר"זל שנגלו דברים לר"עק שלא נגלו למר"עה והוא דרשת תגי האותיות פירש השכלת העניינים הפרטים כי זה לא יכון למרע"ה רק כל כללות החכמות והסודות. אבל פרטי הענפים היה ראוי להטיל על יחידי סגולה מס"ר. שהם מענפי הדעת והם ישפטו הדבר הקטן הם הפרטים אבל הדבר הגדול כגון כללים הכוללים יביאון אל משה כי כל משפטים יש להם סוד למעלה כמ"ש באוצ"ח דיני האונאה וכמ"ש הרב ז"ל מפ' סוגיות הש"ס ע"ד הסוד וזה נקרא באמת עומק הדין: