מסטרא תקיפא שרשי הדינים קשים: ואתאחדו בזינין בישין וכו' שנמשך תוקף הדינים עד הקליפה דנוגה ששם הם הכתרין תתאין כגון עזאזל הוא שעי"ר גי' תק"ף והיינו עז והוא כללות עז"א ועזא"ל כנז' בא"י ואמרו ביומא דכפירי נומז מ"ש בסה"כ שיוה"ך הוא בחי' המ' דמ' בסוד י' ימי תשובה כי ר"ה ה"ס כתר שלה. ויום העשור הוא מ' דמ' שאז נגמרת נסירתה וגבו' דינים שלה נדחה תיקף שלהם ובהם מתהוה שעיר המשתלח בכל תקפו:
דאיהו איקרי וכו' מצילות תרי משמע והן ז"ון דנוגה דאיקרון צלמות אותיות מצולות צלמות צל זכר מות נקבה:
בזפטא דכספא פסילת הכסף וצריך ליישב דהול"ל זפטא דדהבא שהרי הדינים החזקים הם מסוד הזהב וי"ל במ"ש בס"הכ כי מצולות ים הנז' בתיקון א' של י"ג תיקונים הנאמרים במי אל כמוך וכנגדו בי"ג מדות לאלפים שאנו מכוונים נוצר חסד לאלפים דהיינו מתיקון נוצר חסד שה"ס החסד העליון נמשך ומאיר בתיקון לאלפים שבו שרשי הדינים קנ"א ואדנ"י אלהי"ם שהם אלפים שכל א' מתחיל בא' ואלו נמתקי' ע"י דנוצר חסד ואה"יה דיו"דין שהוא ונקה כמנין אלפים שהוא ק"ס גי' כס"ף וטעם הדבר כי מיתוק הדינים האלו נעשה ע"י מדת נוצר שהוא בינה בסוד נ' גדולה והיא רמוזה בשם כסף כמ"ש בפ' כי תצא דף רע"ז ע"א. וגם מדת ונקה היא בחסד ומספרה קס"א ונמצאת שמדת לאלפים הגם שבה שרשי הדינים הלא בהמתקה בשני המזלות שסודם חסד נהפכת ללבן כלשון של זהורית ומה שיצא ממנה וירד למצולות יצדק לקוראו פסולת הכסף. והוא מ"ש הגו סיגים מכסף. שלכן לא לאמר הגו סיגים מזהב כך מאינון מצולות. ר"ל האי הוא עזאזל הנ"ל וכמ"ש בא"י וז"ל עזא ועזאל שנותנים לו את השעיר. ונק' מצולות ים בירורי סיגי המלכים עכ"ל:
מצולות מההוא ים קדישא כבר נז"ל שהדינים הרמזים בתיקון לאלפים נמתקים וכו' ועוד אמרנו שעצמו של השעיר נמשך מגבורת מ' דמ' וסתם כל הגבו' מושרשי' בתיקון לאלפים נמצא שמשם נמשכים הדינים למ' ולכך מלת לאלפים באת"בש היא כת"כ ומ"י שעולה מלכות להורות שדיני לאלפים יורדים אליה ומשם נמשכים למטה:
מצילות זוהמא דכספא מפרש מלת מצולות מלשון המשנה נותנים מים ע"ג שמרים בשביל שיצלו כלו' שירידת הזוהמה למטה גורמת שהמים העליונים יהיו צלולים כל חטאין דישראל. שהם זוהמת נפשם ורוחם:
מאי קא מיירי ירצה מה שייכות יש למועדים פסח וסוכות עם מנין זה של ט"ו. וכי תימא משום דהויא סיהרא באשלמותא. והלא בשאר החדשים עיקר הקדושה שבהם היא בראש החודש ולא בט"ו שמזה נראה דליכא רבותא אל הט"ו על שאר הימים ועוד הו"ל ליקרא למתני מלתא בזה ולימא ובמלאת ירח חדש השביעי מה הוא ענין ט"ו יום ולמה תלאו בימים: רזא יקירא הוא. סוד נחמד בסוד ריבוי שפע היסודות כמו שיבוא. כולם מיוחדים יחד: בין לעילא בין לתתא הם ה' פרצופי האצילות אריך וא"וא שהם למעלה וז"ון שהם למטה כל חד וחד בארחיה נטלא. זה כלל גדול בחכמת האמת בענין ההבחנה וההפרש שבו נבחנים כל פרצוף ופרצוף במעלתו וזה בין באור א"ס המאיר בהם כי באריך הוא בהרחבה גדולה ובא"יא פחות ממנה ובזעיר פחות מהם ובנוקבא יותר צר מכולם. ובין באורך נטילת שפעם זה מזה כי רחל אינה נוטלת רק מחיצוניותו. וזעיר נבנה בצ' דצלם דא"וא מבפנים ולמ' למקיף וא"וא הם מלבשים ח"ג דאריך ומתכוננים מחסדים וגבו' דיסוד עתיק שבחזה זעיר. ומוקפים מדיקנא דאריך. ואריך ניתקן מז' תחתונות דעתיק. וכל זה נכלל באומרו בארחיה נטלא שר"ל שלכל אחד יש דרך ואופן ליטול חיותו ושפעו:
ובארחיה יתבא אריך דכר מימינא ונוק' משמאלא או"א דכר ונוקבא חלוקים אבל בייחוד גדול וקומתם האמתית עד טיבור אריך. זעיר מושבו בנ"הי דאריך ונוקביה אחוזה בראשה בנ"הי דזעיר ושאר גיפה למטה כנודע מסוד ן' דאמ"ן:
ובארחיה אתער ועביד פי' שלכל א' יש דרך לעוררו שיעשה פעולו כגון ההתעוררות לז"ון הוא בנפילת אפי' בקבלת מיתה על קיום המצות ואמנם להעיר את או"א צריך מיתה על קידוש ה' בק"ש באופן שכל פרצוף ומדה יש לה מדתה פרטיית וטבע פרטי וסגולה פרטית. ואחר הקדימו זה אמר:
האי עשור מכ"י מדקאמר האי משמע דמורה באצבע לאיזה פרטי וקאי אדלעיל אך בעשור לחדש שהוא יו"הך. והכוונה מובנת במה שנודע שכל י' ימים שמר"ה ועד יו"הך כולם תיקון רחל וידוע מדברי הרב שזעיר אין לו אלא ט' מדות חב"ד חג"ת נה"י אבל נוקבי' היא בעלת י"ס גמורות כמ"ש בשע' תיקון הנוקבא פ"ב ופ"ג ותמצית הענין כי עיקרה של רחל היא נקודה אחד ונוספות עליה ט' אחוריים דזעיר ונעשו בה י"ס. ובזה תבין בעצם כי מאות א' עד ט' במספר הקדמי הוא גי' מ"ה והיא ה"פ ט' בסוד ה' פרצופים שיש לכל פרצוף כחבת"ם בסוד י"ח נר"ן. אבל מא' עדי' בהכאת אות באות אפ"א בפ"ב וכו' גי' שכינ"ה כמ"ש בתי' ע'. ודע כי עשור הוא תואר. ואינו כמו עשירי שהוא דוקא כינוי ליום העשיר בפרטות אבל עשור הוא כולל כל העשרה וזה אומרו האי עשור מכ"י פי' הכללות שמורה תואר עשור הוא כללות של כל כנסת ישראל פי' של כל יו"ד ספירותיה בכללותה שלכן נק' כנס"ת ישראל שהיא גי' י"פ ב"ן ועשרה כלליות:
אבל ויומא עשיראה בעשיראה קיימא ר"ל כי בזה ישתנה עשור מן עשירי כי עשור כללות כל העשרה אך עשירי הוא דוקא בעשירי. וגם יורה שיש לה מדה עשירית היינו מ' דמ' שהיא ספי' אחת כשאר הספירות שלה. משא"כ בזעיר שאין לו אלא סוד עטרה אדוקה ביסוד ואינה מדה בפני עצמה:
וע"ד בעשור לחדש וכו' זה לעומת עשור דתשרי שגם הוא בסוד הנוקבא כמ"ש בדרוש פסח והוא מהזוהר בפ' בא דף ל"ה. והנה בדרוש בריאת המ' ותיקונה כתיב וז"ל הלא כל אורך הנוקבא בעשר ספירותיה הוא בתנ"הי של הזכר ועל אלו ה' ספירות ראשונות והרי הם ה' על י' וא"כ כשהיא מתעלית עד למעלה נמצא שהיא יורשת אותם ה' ספירות שהם למעל' משיעור קומת י"ס שלה ואז היא סוד ט"ו. וגם ענין זה היה לה בליל א' של פסח בט"ו בניסן ולכן פסח מצרים מקחו מבעשור והמתינו עד ה' ימים עד ט"ו לחדש ואז אכלוהו להורות כי אז האירו בה עוד ה' ראשונות ונתפשטה עד למעלה ע"כ ובזה תבין מ"ש כאן וגם בדרוש הזה לא יקשה לך משר"זל בשם החנוכי הפלואי שחתם שם י"ה לעדות והקשו המפרשים על קדימת ה' בראש ויו"ד בסוף וכאן תראה שאדרבא ה' קודם ליו"ד:
והאי יומא הוא דילה ר"ל אע"פי שידענו כי עצמו של זעיר הוא ו"ק אשר להגדלתו נתעלו חג"ת אל חב"ד ונה"י אל חג"ת ונמצא כי חב"ד וחג"ת הם עצמו של זעיר מ"מ אין נקרא בחי' זעיר בעצם אלא עד טיבורא דלבא כי משם ולמטה מתחיל בנין המלכות וכמ"ש בשער התפילין פ' י"ד ונמצא לפי זה כי לא יש אל הזעיר בבחינתו לעצמו אלא ה' ספי' שהם כח"ב ח"ג כי שני שלישי הת"ת הם משמשים לכתר רחל ולא נשאר לו לבדו אלא שליש אחד ולכן אמר שזה היום העשירי הוא שלה וה' יומין אחרנין דמלכא הם ה' ראשונות הנז' שהם של הזעיר שעיקר שמו הוא ת"ת מפני שת"ת גדול מכל שאר הקצוות וז"ש הוא ההוא יומא דאתי עלה ר"ל כי מלכא זה שהוא הת"ת הוא אותו היום שבא עליה שממנו סוד הכתר שלה. ונתן טעמו:
דהאי חמישאה וכו' היא ת"ת שהוא חמישי ממטה למעלה בו מסתיים יסוד אימא שהוא סוד פתח כנודע ופשוט אצלי כי מ"ש הוא ההוא יומא וכו' קאי על מ"ש והאי יומא הוא דילה. ואמר שיום זה הוא אותו היום שעולה עליה ועושה כתר שלה ואח"כ נתן טעם משום שבו מסתיים יסוד אימא. ולס"א ההיא יומא דעלה בגין וכו' מחדש ג' דברים ליתן בהם ג' טעמים למה נק' אותי היום שלה. טעם א' הוא ההוא יומא דעלה וכוונתו על יסוד אימא שהוא עליה ממש ומאיר בה וידוע שעיקר בנין המ' הוא מאימא:
טעם ב' בגין דדרגא חמישאה היא ת"ת ולהיותה בחינת ה' דהוי"ה יש לה שייכות עם אותה מדרגה חמישית ולפ"ז תשכיל כי ו"ה הם ז"ון כי משליש ת"ת ולמעלה הוא דזעיר והרי ו'. ומשם ולמטה ה'. פי' כח"בד ח"ג ו'. תנה"ים ה'. טעם ג' ביה יתיב מלכא בכרסויא. שהם חג"ת שבהם יושבת אימא והם ג' רגלי המרכבה וכתר רחל אשר שם הוא הרגל הרביעי:
ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא כפל ענין זה וגם מה ששנ' כי מתחלה אמר מכ"י ועכשיו אמר ממטרוניתא. כל זה מורה באצבע דדבר אחר קמ"לן. וכוונתו לומר שיצדיק עשיר שהוא תואר מפני שרומז לכתר מלכות והיינו מטרוניתא. וידוע שהכתר כולל כל מה שתחתיו וזהו ממש רמז עשור. כי עשרה ר"ל כל העשרה בפרטות. אבל עשור עניינו כולם כלולים זה בזה בייחוד. ועוד כי שם ייחוד כמה עשירייות דהיינו מ' אימא ששם מסתיים וכתר יעקב וכתר רחל. ויתר על כן שם הוא בחי' כמה יסודות דא"וא ודישראל ולאה וגם דזעיר שהרי נה"י נתעלו לחג"ת. והנה יסוד עם מלכו"ת דהיינו כתר רחל גי' עשו"ר. ועל זה אמר לעיל רזא יקירא. שירצה שהוא יסוד כמה יסידות ומקום סיום יסוד אימא ותחלת גילוי יסוד אבא. ולהיותו מקום גילוי אור היסודות וששם האור גדול מאד לכן אמר רזא יקירא:
חמש עלייהו דמלכא כאן הוסיף מלת עלייהו. כי לעיל לא אמר אלא ה' יומין אחרנין. וגם כי רצה לומר אח"כ בג"כ חמשה יומין מירחא לאורייתא. הוא חג מתן תורה בה' לסיון וכמ"ש בזוהר חדש בפ' יתרו על פ' בה' לחדש דריש יחזקאל אמר יומא דא יומא דשבועות וס"ל בהא כרבנן דפ' ר' עקיבא דבאותה שנה עשו ניסן ואייר מלאים והוו להו מן י"ו בניסן עד סופו ט"ו יום ושלשים דאייר וה' דסיון הרי נ'. ודע כי אז לא היתה השכינה צריכה להתתקן בי' ימים ולהיות סוד עשור ושיבואו עליה ה' ראשונות בפסח וסוכות. מפני שקדם לה תיקון הגדול של פסח. ואח"כ בימי הספירה חזרו בה כל אותם האורות מצד מעשנו כמ"ש בסוד העומר. ועוד דע כי עיקר התורה היא בזעיר וגם חדש סיון שהוא השלישי הוא בת"ת ומתן תורה הוא בו ששם פי' הגבורה יסוד אימא שממנו תורה יוצאה ולכן נתעלת לת"ת בה' ימים וגם ה' העליונים האירו בה. ומכל טעמים האלו היה מתן תורה בה' לחדש:
ואי תימא שביעאה זה ואי תימא הוא כמ"ש בש"ס א"ר פלוני ואי תימא וכו' שהוא כמו ויש אומרים. ויש לומר שיש פרש ג"כ שבת"ת הוא הז וכדמפרש:
בזמנא דתרין אבהן ה"ס חו"ג שבדעת זעיר שהם אברהם ויצחק וכנז"ל בדף צ"ח שיש חו"ת בדעת דהיינו חו"ג הבחינה המחברת ביניהם שה"ס ת"ת. ואינה בחי' נפרדת לעצמה כמו החו"ג וז"ש דהא מלכא בהו. הוא ת"ת שמחבר ונמצא באברהם ויצחק. וכדין מתעטר שיש לו ב' עטרין ואז ת"ת היא שביעי חו"ב חג"ג חג"ת: וחד מלה שביעאה וחמישאה ולכן נק' בשם זה שמורה גילוי וכן הוא ששם תחלת גילוי החסדים וגם הוא ז' וה'. ת"ח חמישאה וכו' בא לתרץ שלעיל קרא את החמישי שלה וכאן נראה שהוא שלו. ולכן אמר שהוא ודאי שלו שהרי עיקרו ו"ק שהם חב"ד חג"ת כי נה"י דוקא נקרא לבר מגופא כידוע:
וכדין נהיר פי' כאשר מתעלים חג"ת לחב"ד ונה"י לחג"ת אז הוא זווג א"וא ונכנסים נ' שערים שה"ס ה' חסדים:
ועיקר כוונתם הוא להאיר בת"ת לבנות את רחל שאינה נבנית אלא בגילוי החסדים. ולכן יוכל להתייחס לה הת"ת מפני שגילוי החסדים שם הוא בשבילה. ואי תימא שביעאה ר"ל אבא שהוא שביעי גם ממטה למעלה. בגין דמלכא בשלימו דאבהן כאשר מתגדל והדעת שהוא נשמת המלך שהוא הת"ת הוא מושלם ומתווך עם האבות חו"ב. אי נמי כשהמלך שהוא זעיר הוא בשלימות האבות הם חב"ד ושנתעלו החסדים למעלה להשלים חב"ד שלו כנודע מדרוש עליית החסדים ממטה למעלה להגדיל את זעיר. ועטרה ירית משביעאה ה"ס הכתר שלו שהוא המאוחר להתקן. ושנעשה מהחסד שבת"ת שהוא השביעי והוא תשלים הנ' שערים כי כתר הוא שער הנ' ונמצא שעיקר הארת החמשים שערים הוא בת"ת. לשיהיה כתר לנוקבא ושבבחינה זו הוא חמישי ממטה למעלה וגם להתעלות משם האור לתיקון כתרו שהוא שביעי ממטה למעלה כשתמנה מת"ת ולהיות שאור חסד זה מתעלה לתיקון הכתר הוא מחוץ ליסוד אימא בדרך גילוי כידוע אצלנו לכן יצדק מאד אומרו צאנה וראנה בנות ציון שהן סוד גבורות של יסוד אימא בעטרה ירמוז שאור העטרה של אימא שהוא בחזה דזעיר הוא מתעלה ונעשה כתר שלו:
וע"ד בשביעאה וכו' ה"ס שבת שידוע מ"ש בא"י ד' בסוד ה' אחרונה דאה"יה שהיא שביעאה לשית פי' שבאה אחרי חב"ד חג"ת שראשה דבוקה בת"ת. וא"כ סוד שבת הוא בת"ת וגם בבחי' האמורה כאן שהוא השביעי וע"ז נתחן מ"ש אומרים כליל תפארת בראשו נתת. פי' הכתר שלו שעולה מת"ת ושהוא ממש הכליל והתשלום שנעשהמן הת"ת: וכדין ירית מלכא לא"וא. הוא הנידע אצלנו שאז מגיע לת"ת דאימא ואח"כ משל אבא ושניהם נעשים לו לכתר.
ואמר דמזדווגין פי' שצריך ודאי זווג דא"וא כחדא לתת לו הכתרים האלו: וע"ד כלא בחד תליא ירצה שהכל תלוי בת"ת בין סוד ט"ו יום שה"ס ה' על י' ובין תיקון הנוקבא משם ובין תשלום תיקון ושכלול זעיר שהוא תיקון כתרו. ולהיות ששל הנוקבא גם היא נעשה משם בין גוף הכתר שהוא מגוף הת"ת. בין האור שלי שהוא מן האור של הת"ת המתחלק לכתרו ולכתרה ושהוא סוד ב' מלכים המשתמשים בכתר אחד וכנז' בס' א"י ומכל הטעמים הנכונים האלה יש לה כח להתעלות ביום ט"ו ולהרויח ה' המעלות שהיו עליונות עליה ולהגיע עד כתרו שוה בשוה:
ג' מתנות עילאין באוצ"ח נתבארו באורך ותמצית הענין הוא שהן ג' הארות מאימא היוצאות מיסודה ע"י יסוד אבא המאיר בה ומוציאן לחוץ ונקראו מתנות ע"ד שאמרו בש"ס דבר הניתן מיד ליד וכדבסמוך. וגם כי כל אורות אלו הם מיסוד שבו שם שד"י שמלואו גי' נת"ן. ועילאין לנגד מ נות אחרות שהן המטות ואורות אחרים שהם מצדדי יעקב ודור המדבר כמ"ש באוצ"ח. אבל אלו הם מזעיר כמש"ל ואמר אזדמנן לפי שאינם אורות תמידים שלא היו רק לאותו זמן בחי' ג' האחים ע"י דג' אחים ששלשתם מיוחדים בסוד א"וא. ולפי שכל א' וא' בחינתו משונה אמר בהם מנין לחלק מן בזכות משה. איתא באוצ"ח שמשה הוא לצד ימין דאבא. אבל כדי שלא יתרוקן הזעיר מכל אורות אימא אשר בתוכו לכן התקין המאציל שהאורות של ימין יצאו דרך צד שמאל. ושל שמאל יצאו דרך צד ימין. ובזה יפגוש אור באור וזה יעכב לזה וזה לזה. ובכן לא יצאו כל האורות ולכן תמצא שמשה היא בנצח והוא ליי. ואהרן הוא כהן והוא בהיד:
באר מרים יבואר לקמן:
וכולהו אחידן לעילא הוא מה שאמרנו שאין כל האורות יוצאות לחוץ אלא שנשאר שרשן ועיקרן למעלה ביסוד אימא ושם הם אחוזים וכלולי' ועי"ל כמ"ש בזוהר הרקיע בפ' ויקרא שיש בת"ת כללות ח"ג נ"ה שהם שרשי ב' הזרועות וב' שוקים ושם הוא מציאות ד' חיות הקדש מג"אר וכמו כן ג' מתנות אלא שהם בנ"הי וכמו שיבואר ושרשן אחוז בת"ת:
ועתה תבין שאלה המתנות תחלת זכות ישראל להם היתה בזכות אברהם עם המלאכים כמרז"ל והם היו מיכ"אל גברי"אל רפ"אל והן הן כנגד ג' האחין הקדושים. כי מיכא"ל וגברי"אל הם ב' הצדדים ימין ושמאל שמשם מן ועננים. והבאר היא כנגד רפ"אל שהוא מסוד השכינה לנגד מרים כמ"ש בס"ד. ולפ"ז יתיישב משרז"ל שבזכות אברהם זכו למתנות ועוד אמרו כמ"ש כאן שהיה בזכות ג' אחים והכל אמת ונכון. כי זכות אברהם גרם שהוא יסוד אבא שיתגלו ג' הארות ההם ששם הושרשו ג' האחים ושמהם ג' המתנות. שאע"פי שכבר קדמה זכות אברהם מ"מ היה מוכרח אמצעייות ג' האחים שבהתגלותם ויציאתם למטה אז נגלו ונראה פעולתם אשר מבחי' נשמתם: