ואוליף לון אורחוי וכו' שנאמר עליה' כל אורחות ה' חסד ואמת וכנז"ל בא"ר דף קכ"ט ע"א בסוד ההוא ארחא דפלגותא דשערי דאתפרשא מתרי"ג וכו' ובזה זוכים להדבק בו ממש. כי אין דיבוק אלא בקו האמצעי ששם אורות עצמיים: משא"כ בימין ושמאל כנז"ל:
ועוד ולמיטר פיקודי דאורייתא שהם מ"ע ומל"ת בסוד חו"ג לאפוקי א"וה שאין להם אלא מל"ת ז' מצות כנגד ז' מלכין קדמאין שכולם גבורות:
ואין להם חלק בתיקון כמ"ש אדם אתם ולא א"וה ונודע ליודעים כי א"ה בהמה המה וקי"ל דירת גוי דירת בהמה כי מקורם משם ב"ן דאל"הים למזכי להו לעלמא דאתי כי בזכות מצות התורה מתעלות ניצוצות של שם ב"ן ומתתקנות עד שיחזור שם ב"ן לאיתנו הראשון לשוב להיות בסוד ס"ג והיינו עו"הב:
וקריב לון בשעתא וכו' שהוא ית' התחיל להעניקם בחסדיו מבלי שיתעוררו הם וכמש"ה ואביא אתכם אלי והראיה דהא כדין אפיק לון וכו' הוא פרעה האחוז בעורף באחורי הדעת וקראו בשם רשות אחר להורות שהיה שולט עליהם בדין אחרי שאד"הר חטא בע"הד טו"ר:
וגם כי אז היה זעיר בבחינת הקטנות והיה ערפו מגולה כי נסתלק חוורא דקודלא שה"ס נה"י החדשים וזהו ענין פרעה שר"ל מגולה ולכן היה לו רשות לשעבד את ישראל. עד שנגלה כל האור המופלא ברגע אשר הושפע בליל פסח שבו העלם מבירא עמיקתא לאגרא רמא:
והרי הוא חסד וטובה כפולה. כי דרך הניצוצות היוצאות מן הקליפות להתעלות לאט לאט. כי תחלה יוצאות ואח"כ עולות במדרגות העולמות וביציאת מצרים אפיק לון וסליק לין לאתאחדא בשמיה: היינו להשתרש בפנימיות כל ד' עולמות אבי"ע אשר בתוכויותם שם משכן שמו הגדול בד' אותיותיו ובשעת רצון שאין שום כח לחיצונים להפסיק את השם שלם. כי כל ד' עולמות אבי"ע מיוחדים: וזה היה פלא גדול שמיד בצאתם מן רשו אחרא ובהיותם ח"ל זכה ה' אותם למעלה זו ולדעתי בזה יובן פ' כי חלק ה' עמו וכו' מאי חלק ומאי חבל ופתח בעמו וסיים ביעקב:
ויובן בענייננו ובהקדים מ"ש בזוהר בפ' וישלח דף קע"ד ע"א כי כשישראל בח"ל נק' יעקב וכשהם בשלוה בארצם נק' ישראל עוד נודע שבד' עולמות מאירים ד' שמות דהוי"ה באצילות אהי"ה בבריאה הוי"ה ביצירה: אד"ני בעשיה: וז"ש כי חלק הם ד' שמות שתוכיותם הוי"ה כוללת בד' אותיותיה והיינו חלק ה' עמו. ולא בלבד בהיותו בארץ ישראל שזוכה לשם עמו: אלא אפי' בהיותו יעקב בח"ל היא חבל נחלתו: פי' יש לו סגולה לקשר כל הפנימיות שהוא ממש נחלת ה' אשר אין לשום חיצוני חלק שם: כי כל החיצונים אחוזים בחיצונייו' העולמות דוקא ולא בפנימיו' ח"ו ולזה ירמוז אמרו וכדין איקרון בני ישראל. פי' שאז זכו לשם ישראל: ובזה ידוייק יתיר שם ישראל בכאן שהרי בהם מדבר:
בני חורין מכולא שלא היה שום נמצא שישלוט עליהם:
וזה דלא יתבו וכו' אין כוונת רשותא זו כנז"ל. והיא למד מעניינו. כי למעלה אמר אפיק להון והיינו שהוציאם ממצרים. אבל בכאן אמר דלא יתבו. ור"ל שאחר שהוציאם ממצרים לא נכנעו ולא ישבו תחת רשות מלאך ושרף: שהרי כתיב וה' הולך וכו' ולא עוד אלא:
וסליק לון לאחדא בשמיה: גם זו מעלה אחרת גדולה והיא שניתן להם כח לאחוז בשמו פי' להשתרר בו על כל נמצא כמש"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים הם המלאכים כמר"זל ובפ' ויסע מלאך האלהים וכו':
ואביא אתכם אלי כביכול אני ואתם כרעים ושותפים להשתמש בשמי המיוחד לי הוא דסליק על כולא כי הנה השם שקדם לכל השמות הוא הוי"ה: דאיתיה בא"ס קדמון כנודע: והוא הראשון שנגלה בתחלת הכל כמ"ש בדרושי הרב: ואע"פי שעצום ונורא הוא ממנו נשתלשלו כל ההוי"ת שבכל העולמות: וזהו אומרו ושליט על עילאין ותתאין: לאפוקי דעת אותם אשר יומרוהו למזמה: או סברת פרעה שאמר לא ידעתי את ה' כי האמת הוא ששם הוי"ה הוא השולט וממשיך אור פנימי בכל העולמות בסוד חילוק ד' אותיות כנגד אבי"ע וקוצו של יו"ד הוא בסוד עולם אין סוף: ועוד נלע"ד לחדש ענין נכבד בחשבון הוי"ה והוא כי ה' עולמות הם בכל א' חמשה בחי' ?יחנירן הרי הפ"ה כ"ה ואור אדון היחיד שהוא חוט הא"ס נשמה לכל הרי כ"ו:
ומגו רחימותא דלהון פי' מתוך אהבתו אותם להיותם אדוקים ודבוקים בו קרא לון:
בני וכו' וזה מפני ששרשם בדעת שיש בו פי שנים חו"ג והם רמוזים בשם ב"ן דהיינו הפשוט ה"ס החסדים והמילוי בחי' הגבו' וכנזכר בדרוש הציצית:
ולפי שיש בחי' אחרות דשם ב"ן כגון ב"ן דאלהי"ם. לכן קראה בני המיוחד לי שהוא בסוד הוי"ה דב"ן:
ואם תרבה שם ב"ן הפשוט במילוי י"פ ו"ד ה' פ' ה' ופ"ו הפ"ה יעלה הכל קפ"ו כמנין מקום וזש"רזל חביבין ישראל שנקרא בנים למקום: גם ידעת מסה"כ כי שם ב"ן בצייור אותיותי' עולה בר"וך והיינו בכ"ור וזהו בכ"ורי:
כגוונא דקדושה עילאה ה"ס זעיר שנקרא ב"ן בכור לאמו:
וע"ד קטל כל בכור הוא ראש הקליפות כמ"ש בסה"כ:
בכר חסר ו' ב' בינה כ' כתר ר' ראשית חכמה וטעם חסרון ו' מפני שאין שם בחי' דעת דאל אחר אסתרס ולהיות אלו ראשי החיצונים. נכנעו שלשתם יחד. ושרא קטירין ואסירין יובן במ"ש במרכבת יחזקאל פ"ד כי כשמתחברת קליפת נוגה לאש מתלקחת אז היא כולה רעה ואז צד הטוב שבה מכחיש פמלייא של מעלה וקורא עצמו אלוה וה"ס צלם דנ"נ שהיה אומר אנכי ה' אלהיך וזה בכח ההשבעות שמשביעים המכשפים שיתקשר הטוב עם הרע וענין כזה בתכלית כח הקליפות היה במצרים להיותה ערות הארץ שהניצוצות דקדוש' דקליפת נוגה ירדו לקליפת מצרים ונתחברה נוגה לאש כי כן ראה משה את מלאך ה' בלבת אש. ובהתחבר נוגה אל אש עולה שט"ן גימטריא פר"עה עם ד' אותיותיו. ואולי שלזה רומז אמו"ן מנ"וא ר"ת "אש "מתלקחת "ונוגה. ולכן פרעה עשה עצמו אלוה:
והוא וכל מכשפיו עמו עשו פעולות רבות והשבעות גדולות לקשר הטוב והרע יחד ואלו הם קטירין ואסירין שעשו לעכב הקדושה בתוכם ונלע"ד שעשו כן בכל עולמות הקליפות. והיינו עילאין ותתאין:
וע"ד לא בעא וכו': מוסב למ"ש ומגו רחימותא וכו' ועל כן לא רצה ע"י מלאך דיצירה ולא שרף דבריאה אלא בכחד מסוד האצילות:
ועוד דהא איהו וכו' כי אין למלאכי הקדושה עסק וידיעה בענייני החיצונים כי קדושים המה ולכן לא ידעו להבחין בין טיפה לטיפה כמרז"ל וגם אין להם כח להתיר קשרי כל עולמות הקליפות רק הוא ית' ומלכותו בכל משלה.
ת"ח בההיא ליליא וכו' גם זה להורות כמה חיבתם של ישראל לפניו יתב' ועילויים על המלאכים ויובן בהקדים הנז' בפ' תרומה דף קע"ג ע"א שבבוא תחלת הלילה שאז יוצאים חיילות החיצונים להתגבר גם הוא זמן שמה"ש משוררים לפניו יתברך ולע"דנ שהטעם לזה הוא מפני שבהעריב הלילה אז יורדים ג' כלי זו"ן לעולמות בי"ע לעשות הבירורים כמ"ש הרב ז"ל והם מבחי' ב"ן שעליו מוטלת מלאכת עבודה זו ולכן אז מתעורר כל צבא מרום הנכללים בשם בני האלהים הקדושים לעבוד את ה' כי הוא זמן מיוחד לעבודתם. ולעומתם צווחי בני נכר כלבים צועקים להאחז גם הם עם המלאכים הטהורים אשר לכן יורדים ששים רבוא של מלאכים עליונים כנגד ו"ק דגדלות המסתלקים אז מזעיר שה"ס הדורמיטא שלו שלא נשתייר בו אלא קוסטא דחיותא ה"ס ו"ק דיניקה דמצד אימא. ואז מתגברים החיצונים ורוצים ליהנות מן הקדושה. אבל אותם ס' רבוא מלאכים מפילים שינה על בני אדם כדי שהחיצונים אשר כל חשקם הוא על בני אדם יותר מבמלאכים מתפשטים למטה ונפרדים מהמלאכים ובזה הם מתקדשים בשירותם וזר לא יבא ביניהם היא קליפת נוגה הסובבת את הקדושה. ונראה לפי עניות דעתי שגם בזה יש הנאה למלאכים מפני שבזמן ההוא עולות נשמות ישראל למעלה במ"ן באופן שהלילה מיוחד למלאכים שמעלים מ"ן דחיצוניות הוא זווג חיות העולמות וכנזכר בכללי הרח"ו ז"ל כלל ס"ו ואינם יכולים לעשותן עד הפלת קליפת נוגה למטה שלא תדבק בהם. ואמנם בליל מכת בכורות שאז לפי שעה בטל כח שרשי הקליפות דהיינו חב"ד שלהם וכמ"ש בסה"כ. ובאותו זמן כבר נפלה אימת ה' על החיצונים והראיה שארז"ל בפ' למכה מצרים בבכוריהם שהיתה מלחמ' גדולה ביניהם מפני פחד ה'. וזה אות הכות מזלם למעלה ולפי זה לא מלאם לבם של החיצונים להתקרב אל הקדוש' כפעם בפעם ולכן מיד בשעתא דרמש ליליא וכו'. כי לא מצאו שום מקטרג. וקדמה מצות הודעת ה' לקליפת נוגה שתתעתיד לרדת למטה לצורך מכת בכורות כמ"ש בסמוך ושזה יהיה בחצות:
ומפני כך לא יצאה מיד בתחלת הלילה להדבק בקדושה כמשפטה בכל הלילות. ולכן אתו מזמרין לזמרא בלתי מונע. וה' ס"ל לאו עידן הוא דהא וכו' ר"ל אינו זמן עכשו לענין עבודתם לשפע החיצוניות שהרי שיר אחר והעלאת מ"ן אחרים נעשה עתה בכח בני אשר בארץ שהם בניהם מבחי' הפנימיו' וגדול הלילה הזה כי ליל שמורים הוא לה'. פירוש אפילו בחינ' הנקרא ליל שהיא קודם חצות. גם היא לה' ולא לאלהים כשאר הלילות בשעתא דאתפלג ליליא הוא הרמוז בחלק השני הוא הלילה הזה לה' דקבילת דכורא כמ"ש בפרשת בא דף ל"ח ע"ב דאז היא נערה כי ה' זו סודה ה' אל"פין דאהי"ה מסטרא דאימא דאיהי רוח צפון ואיהי ה' אור דמ"ב כמ"ש בתיקונים דף ד' ע"ב דהיינו ה' גבורות קדושו' הממתקות ה"פ דין ולכן אמר שם בפרשת בא דף ל"ח ע"ב שאותו הליל' הי' מאיר כתקופת תמוז ונל"עד שנשתנה אותה הלילה מכל הלילות. שבכל הלילות ה' דהלילה היא מצד תבונה:
אבל בליל פסח הי' מאימה עילאה המלבשת יד חזקה דאריך וגם מושפעת ממזל ונקה:
ולכן עבד נוקמין כי בה סוד הגדול דנוצר חסד לאלפים שהוא ביטול מצולות ים ולכן ישראל היו עושים שירתא בקול רם בסוד מקולות מים רבים ר"ת פ"ר והוא מעין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דיוה"ך כי משם סוד הקולות הפנימיות וכוונת עשיית שיר זה הוא מיתוק הגבור' והכפאת הדינים בשרשם:
ולכן עבד לון בני חורין והכונו להיות חירות ממלכיות וממ"ה ושתי הגרסאות פליגי כמ"ש בפ"י דפסחים אם נאמר הלל במצרים אם לא:
ומלאכין עילאיך וכו' בין דבריאה ויצירה בין דעשייה לרוב הנאתם הודו בגדולת ישראל עליהם כי האירו באור האצילות. שבכל העולמות נתגלה בשפע עצום כמ"ש בסה"כ. בתר דאתגזרו וכו' אחר שאמרנו מעלות ישראל על מחנות הקדוש' של מעלה ושל מטה ושכולם הודו בזה. מוסיף עוד ענין גדול שבו גדלה מעלת ישראל מאד מאד והוא כי אפילו המלאכים הפנימים אין כחם יפה אלא לדחות מעליהם את קליפת נוגה וכמבואר ביתרו דף קע"ג ע"א ועיין מ"ש שם. אבל כחם של ישראל רב להפליא לא לבד להכניע הקליפה. אלא גם לשעבדה לקדושה. ולכן מביא ענין זה של רושם הדמים מאוחר אל השיר שאמרו בלילה. וזה לפי הדרגא קדימת מעלות של ישראל. כי לא לבד שגדל כחם בענין השיר דשייכי ביה המלאכים. אלא גם במה שאין למלאכים שום עסק בו שהוא הנוסף לישראל בסגולת המעשה וכדמסיק. מכאן דבכולא בעי לאחזאה עובדא. כי מדריגתה היא בעשייה ששם עיקר הקליפות. ונלע"ד שיערב לה התמצית שניתן לה כשהקדושה בגודלה. ממה שהיא חוטפת ממנה בעד העון ב"מ. וראיה ממה שידענו מגדולת האומות וגבורתם וחכמתם בזמן בה"מ קיים וכמרז"ל אלמלא היו או"ה יודעים ההנאה שהיתה להם מבית המק' וכן אמרו אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם. כי אם האורות מסתלקים והקליפה נאחזת בקדושה הנאתם מועטת. וזה מבואר לכל בעל שכל ולכן כשקיימו ישראל ב' המצות פסח ומילה שנמתקו י' דמים אז נגלו החסדים בת"נה דזעיר שה"ס המשקוף וב' המזוזות המאירים בראש הנוקבא שה"ס הפתח ונלע"ד לפי שמן החזה ולמטה יש אחיזה לחיצונים. לכן בזמן הרצון נהנים מן התמצית הבא להם משם. ומפני כך חייס עלייהו. פשטם של דברים מחייב לפרשו על מחבלא הנז' וה"ס ופסח ה' על הפתח וכו' דהיינו ולא יתן המשחית. כלו' לא יתן רשות לשום משחית אחר שיבוא אל בתיכם לנגוף ע"ד ולא נתנו אלהים להרע עמדי. והכריח שאין השחתה זו מוסבת אל ה' שא"כ ולא ישחית מ"ל אלא ודאי דאמשחית קאי. וההוא בי דינא הכי אשתכח. ירצה כי ב' בתי דינים יש העליון בבינה. והתחתון במלכות. וצריך לפרשם לפי הענין כי וה' האמור בסדום הוא התחתון שבו פעולת דין גמור חרב נוקמת. אבל כאן הוא הבינה שממנה בא החירות כנודע ולפי שהוא מקור הדין ולא הדין. לכן בהתגלות אורה אפילו הקטיגור נעשה סניגור וז"ש וההוא בי דינא. שהוא העליון כך מציאותו להפוך לב המשחית לטובה ויוה"ך יוכיח. ועוד ירמוז כי בקליפות נוגה ד' פרצופים נגד או"א וזו"ן והם הנז' בוהוא רחום יכפר וכו'. ולפ"ז נמצא משחית כנגד בינה דקדושה שהוא השני וז"ש וההוא בי דינא הכי אשתכח כשהוא ממציא אורו לעולם ובא לשפוט. כך נמצא שמשרתיו החיצונים הם מבחי' זו. מכאן דבכולא בעי וכו'. פי' אפי' במה שירמוז לבינה. ר"ל במה שהאור נמשך מבינה שגם אליה מתייחס המעשה וכמ"ש בפ' תזריע מ"ג ע"א כולם בחכמה עשית בבינה לפי שהיא סוד ל"ב אלהים ועיין בסה"כ בברכת יוצר:
ע"ג מדבחא מיירי במזבח הזהב שבו נעשה הקטרת שהוא ממוחי דאימא וכמ"ש לקמן ובו הכוונה להעלות הנוובה שבתוך החיצונים וסוד זה נתרצה סמ"אל למוסרו למרע"ה כמרז"ל. והטעם הוא מפני שב"מת פסקה הזוהמא. והיתה קליפת נוגה מוכנת להתמתק וס"מ הנז' הוא מקליפת נוגה. כי כי כמה ס"מ הם וכנז' במרכבת יחזקאל. ואולי שלכן נקרא ס"מ לרמוז לסמי הקטורת והם י"א יו"ד אל"ף גי' סמא"ל:
ובזמנא דלא דאצטריך האי ירצה שבר"ה אין לבטל הדינין כי אדרבה אז הדין צורך גבוה לתיקון הנוקבא דאיהו יומא דדינא שבו ניתנות הגבו' אל רחל ולכן מתעוררים מאריהון דלישנא בישא לומר שאינם כדאים לאותו תיקון ואינם ראוים ליהנות מפנימות השפע. ואשר דיו לעולם שישתמש בשפע חיות העולמות שהוא מבחי' החיצוניות. וכל זה נרמז בפסוק ויבואו בני האלהים להתיצב וכו' ועיין מ"ש ריש פ' בא. בעינן מלין ובעותין שהוא להתגבר בשל גבו' להתעוררות הפנימיות. מלין הם שבחי ה' בתפלתי' מלכיות זכרונות שופרות. ובעותין הם התחנונים שיש בסיום כל א' וא' מהם. וכן להראות בפועל פועל הרוח והנפש שהוא ההבל הממשיי היוצא בכח מתוכייותנו ועולה למעלה ובמה בשופר לאחזאה שופר:
ירצה על הכוונות שנכוין בלקיחת שופר כגון ש"ו עם הי"ד. ופ"ר ה' אצבעות:
ויתר הכוונות שיש בהוראת השופר פה קצר ופה רחב שאין יכולת לכוין בהם בשעת התקיעה. כי אז נכוין אל פנימיות הקולות וזהו ולאתערא שופר וזה בכוונה ובתקיעה. רחמי ודינא כחדא ה"ס ז' הבלים העולים ר"ס ב"פ ק"ל רחמי ודינא נכללים יחד ומיוחדים בתכלית היחוד. כמה דהוה שופר וכו': הכוונה על יום מתן תורה שאז שופר עילאה שהוא יסוד בינה הוציא הז' קולות סוד י' הדברות הכל יחד וכפרש"י בפ' וידבר אלהים ע"ש. ולאתערא רחמי קאזלינן. ירמוז אל מ"ש הרב שבר"ה טוב לילך אל מעין וכו' לומר י"ג מכולן דרחמי דמי אל כמוך ויכון ותשליך במצולות ים לתברא ממש מאריהון דדינא שהס ס"מ ולילי"ת הנקראים מצולות צ"ל מו"ת. שבאותו הייחוד מתברר הסולת מתוך הפסולות:
וכד רחמי מתערין בכאן כולל ב' העניינים דתקיעות והייחוד הנזכר וזה כי שורש התקיעות הוא בתיקון ואמת שהם ז"פ ס"ג שמהם ר"ס אורות. ואז ישוב ירחמנו והיינו רחמי מתערין ואז כולהו בוצינין עילאין נהירין לכלול כל האצילות. מהאי גיסא ומהאי גיסא ימין ושמאל פנים ואחור כי אין שום אחיזה לחיצונים. כדין באור פני מלך חיים. ה"ס תרין תפוחין קדישין שהם הפנים והוא התיקון הז' כנודע. וידוע כי י"ג מכולן הנז' הם מסוד עתיק המאירים באריך. ועתיק ה"ס מלכות דאדם קדמון. מלך גימטריא עתי"ק ב"ך דאי"ק:
ת"ח בשעתא וכו' זהו סיום כל הנז"ל בין בכח סגולת המעשה לעורר האור העליון ובין בענין מיתוק הגבו' והארת מדות העליונות. הכל נמצא והיה בהדלקת המנורה. ולהבין הענין בדקדוק היטב אקדים דברי הרב ז"ל שבל"ת ובדרוש תיקון הנוקבא כתב שהמנורה היא סוד רחל. וז' נרות ה"ס ז' קצוות שלה. והאורות המאירות בנרות הן ה' גבו' עם ב' כוללי יסוד ומלכות. ובזה נבין חילוק ב' ההטבות של ה' ושל ב' כי חסדי זעיר הם אורות היום. ושל הגבורות מאירות בלילה. ואמנם עיקר האור המאיר ה"ס מיתוק הגבו' ע"י יסוד אבא שמגיע עד יעוד זעיר בסוד עטרה שלו:
וידוע שה' גבורות יורדים עד יסוד זעיר ומשם ניתנות אל דעת הנוק' והן נמתקות ע"י אור אבא שמאיר ביסוד זעיר. האמנם להבין זה בעצם צריך להאריך קצת ואומר מה שנודע שג' שמות האחרונים דז' מרגאלן היוצאים מג' אותיות יה"ו שהם בנה"י דזעיר הם סוד אל אלהי"ם מצפ"ץ עולים זי"ת שהיסוד נקרא כך שהוא הפרי הששי של פירות הארץ ונקרא יפה פרי תואר שבו היופי והפרי והנה שמנו אגור בתוכו שה"ס שפע אבא האגור וגנוז בתוך הזית הנז' ונלע"ד שהוא מסוד בינה דאבא שד' מוחין שלה הם ד' יה"ו בד' מילואי עס"מב ונמצא שהמילוי הג' הוא יו"ד ה"א וא"ו. והנה חלק דיסוד אבא הגנוז ביסוד דזעיר הוא העטרה שלו שהיא יו"ד אחרונ' של מילוי ע"ב וא"כ להיות שיסוד מבריח כל י"ס דזעיר ושם יו"ד ה"א וא"ו ואז יש בו ח' אותיות אמור יפ"ח גי' יסו"ד. ושם זה עול' ט"ל י"פ ט"ל גי' שמ"ן. והנה שפע זה הניתן לנוקבא הוא ע"י הזעיר שנה"י שלו שבה' ג' אותיות יה"ו כנז' לעיל הוא הבונה את הנוק' בט' פרקים של נה"י אלו. ולהיותם כולם כלולים זה מזה יש ג' אותיות בכל א' מט' פרקין וג"פ ט' הוא ז"ך הרי שמן ז"ך כולם משם יה"ו ושמן ז"ך גי' זי"ת שכלולים בו. כלל העול' ששמן המנור' הוא שפע מאבא הממתיק גבירות הנוקבא שיאירו. וזה ע"י הזעיר שאבא גנוז בתוכו. ומכל אלו הבחינות קי"ל מנורה בדרום. לפי שהאור שלה בא לה מהדרום. אבל עיקר הארת הנרות הוא להגדיל אורן בענין העלתן ועיין בל"ת פ' זו ותמצית הענין שלהיות שיסוד זעיר מגיע עד לת"ת דנוקבא כולו נמצא שהגבו' משם ולמטה מגולות. ומשם ולמעלה מכוסות אבל בכוונת אהרן חוזרות המגולות ומתעלות בחוזק גדול ואור רב. והענין שידוע שאהרן הוא ע"ב פק"ד שהוא היסוד דאמא המאיר מלב זעיר עד יסודו ולכן בכוונת אהרן מאיר אור יסוד אבא בקו האמצעי דנוק' שדרך בו חוזרות ועולות הגבו' עד כתר רחל שכנגד לבו דזעיר וסוד זה תמצא בשם מנורה שאמצעה נו"ר גימט' אהר"ן והוא בתוך מ"ה דהיינו זעיר שבתוכו יסוד אבא דאיהו אהרן. ובזה תדקדק מלות הזוהר מ"ש. אתכוון לאדלקא. שהעיקר תלוי בכוונה. ואמר כהנא רבא. הגם שההדלקה נעשית בכל כהן. אלא שיצטרך לו בשעת ההדלקה להתייחד בשרשו. ובודאי שאז יאיר בו ניצוץ אהרן. ואמר בבוצינין דלתתא שהם הז"ק של הנוק', והוה קריב קטרת. ידוע מסודות הרב שקטורת ה"ס מוחין דאימא שיורדי' במעשה הקטרת שהוא העלאת י"א אורות דקליפה שירדו מארץ אדום היא בינה והם גי' י"א פ' אדנ"י קטור"ת ומתעלים בסוד הריח עד הדעת כנודע וממשיכין מוחי אימא ואז בוצינין עלאין נהרין או"א. ואתקטר כולא או"א עם זו"ן חדו וחדוותא מב' הבחי' ישמח לב ששם שורש המלכות. וז"ש בהעלותך אל מול וכו' שעולות הגבורות עד כתר רחל. אז מתגלות ומתגדלות כל הגבורות ומתלבשות בכל קומת רחל. וזהו יאירו ז' הנירות: