אימתי איקרי תשובה כוונתו לפרש תשובה בב' פירושים שיש לה א' לשון מנוחה ע"ד בשובה ונחת תוושעון ב' כפשטה לשון השבה. והתחיל בראשונה ואמר כד אימא מתכסייא וכו' והענין כשאין ישראל עושים רש"מ שאז מסתלקי' נה"י דאימא מתוך זעיר אז הוא סוד גילוי עריין. ואז יורדים הדינים במ' אל האחורים ונשפעים לחיצונים וזהו לשון גלות וגולה שר"ל גילוי וגם גולה גי' ד"ם כי אז נאמר דמים בדמים נגעו וכן גלות גי' י"פ ד"ם וענין זה נתבאר בכוונת פסח. אבל כשחוזרים בתשובה חוזרת אימא למנוחתה בתוך זעיר בהתלבשה בתוכו וזהו ענין אומרו:
אימא מתכסייא וכו' אבל עוד צריך למנוחה אחרת והיא דקיימא בחדוה. ה"ס זווגה עם אבא ומקבלת אור עליון על ידו וגם זה רמז במלת תשובה פי' תשוב ה' והענין כי ה' יש לה ב' צורות ה ה וסי' ד"ו ד"י והנה כשמסתלקת מזעיר שהוא ו' נשארת ד' בסוד נהי"ם שלה שמתגלים ואז היא נקראת דל שהוא שם בוכ"ו שורש הק"ך צירופי' המתפשטי' מנ"הים שלה דהיינו ד' פעמים ל' כמ"ש בא"י באורך וזהו ד שנתעלתה ונסתלקה מעל ו וכמו כן חסרהבחי' ד"י דהיינו היו"ד שהוא אבא וזהו ענין ויהי דאמור רבנן שהוא לשון צער ויהי כלו' שחסרו וי"ו מן ה' אבל והיה לשון שמחה וה' ו' מושפע מן ה' י"ה משפיע י' לה' והיינו דקאמר וקיימא בחדווא ואז היא אם הבנים שמשפעת לז"ון בניה ושמחה בחיבור ה' שאז דינין בסוד יין המשמח. וכל ענין זה רמוז בהבנת תשובה מלשון בשובה ונחת כי מנוחתה לקבל אור מבעלה ולנוח בתוך בניה. ואז תשוב ה' תנוח כי במקום ד נעשית ה וגם שתפרשהו לשון השבה א"ש שר"ל שמה שהיה ד תשוב להיות ה ואח"כ פי' ענין הב' מלשון השבה והוא ג"כ רמז תשוב ה' שר"ל שתשוב ה' שלשם למקומה והוא מ"ש ותבת בקייומא:
והענין שבזמן הגלות אז מתפרדת לב' פרצופין בינה ותבונה וכנגדן י"שס ואבא והשפע בא רק מי"שס ו"ת אבל כשיש זכיות רבים בעולם כבזמן הגאולה אז נעשים פרצוף אחד ואז תבת בקייומה שחזרה לקומתה האמתית ומאן דהוה סגיר וכו' הן הניצוצות שהיו סגורין בתוך הקליפה עולים למקורן במ"ן וכולהו תבין חד וכו' ירצה שאחר התעלותם במ"ן חוזרים כל א' וא' להתברך הוא ענין הבירור שבכח השפע הבא על כל א' מתברר ממדרגה למדרגה שהיותר מובחר נשאר למעלה כעין נר"ן שבחי' הנשמה נשארת בבינה וכו': תשובה שלימתא פי' מושלמת:
וכן פי' תשובה סתם לאכללא כולא ירצה שאע"פי שפי' עיקר תשובה באימא שנחה ושבה לאיתנה מ"מ גם אבא חוזר לקיומו וכן זעיר וזהו לשון תשובה סתם דסלקא לעילא וכו': שמים הם ח"ג תנ"ה ובעבור אד"הר כתיב ויט שמים וירד שזעיר ירד ממקומו וגם אימא ירדה לת"ת שלו. אבל אם יהיה שלימות כולל בעולם שאז נתקן כללות העולמות אז מתעלה יסוד אימא עד הדעת שהוא למעלה ממקום הנק' שמים. וע"ז אמר שא"כ הו"לל על השמים שאז ירצה עד הדעת אבל מעל כי' יותר עליון ממקום הנקרא שמים והכוונה שזעיר מתעלה עד חג"ת דאימא שהוא גדלות שני וזהו לעילא לא מבעיא שעולה לנ"הי דידה דהיינו לעילא אלא עוד לעילא עד חג"ת ולב' הפירושים אמר חסדך לשון יחיד לפי שכשאימא יורדת לחזה זעיר אז יש שני בחינות חסדים סתומים וגלויים אבל כשיש איזה עילוי שאז כולם מגולים אז הם בחי' אימא:
איתגלייא עתיקא הוא מ"ש בא"ר דף קל"ג ע"ב שיש פעמים שפני אריך מכוסים והוא בנימין המכסים את הפנים כמ"ש בייחוד היו"דין והוו"ין ובעת רצון מתגלה פני מלך חיים:
מאן ישוב פי' הלא מי אל כמוך סודו בי"ג תיקוני אריך וכולם כאחד מאירים כי רק בשל זעיר צריך להוסיף עליהם כנודע מכוונת ויעבר. אבל באריך אין שייך חזרה. והשיב דההשבה אינו בעצמו אלא לגילו ב' תפוחין קדישין כנז' בא"ר הנז':