ולא עוד אלא וכו' ירצה לא די שזכה להתעלות בפרטותו וזן את כל העולם אלא בעת רוגז וחמום ושעת סכנה עצומה שהיתה לישראל על הים. ושלא היה יוסף חי אלא בבחי' הבלא דגרמי שה"ס קטנות. וגם זעיר היה בבחי' קטנות כנודע מסה"כ. וכ"ש שהמלכות היתה בבחי' גבורות קשות. שלכן לא היה מציאות לקרוע ים סוף שה"ס רחם הנוקבא כנזכר שם בס"הכ. ואיתא עוד שם שבחי' הקטנות ה"ס מטה שנהפך לנחש שלכן כתיב וינס משה מפניו. ושאז היתה בחי' זו של נחש עילאה דהיינו יסוד מבחי' הקטנות. והאיר כח עתיקא בתיקון ואמת כמ"ש בל"ת בפ' בשלח ומשם נמשך היופי ליוסף מתרין תפוחין. ובפרט כשזכה לשם י"הו העולה כ"א כ"א פ' כ"א עולה אמ"ת. כי הוא נתקיים בזרע אמת. והנחש נהפך למטה. ובזה תשכיל איך רמז ה' למשה שזכות יוסף יעמוד. וזה שאמר הרם את מטך. וצריך לדעת מ"ש בל"ת בפרשת שופטים בדרוש י"ח נשים שאשת פוטיפר היתה מבחינות הקטנות מצד אימא. נמצא שבמשה כתיב וינס וביוסף כתיב וינס. אבל דשל יוסף היתה ניסה לכבוד ה' ולכן זכה שאפי' בהיותו מת שהוא הקטנות הגמור. תקן את ישראל. שהיו אז בבחי' הקטנות. כי הים נתפייס ממנו שזכה להושיב באיתן קשתו ולא פגם בה. ולפי ששם יה"ו יש בו ששה צירופים שהם בסוד הדעת לכן וינס עולה כן:
זכה ליקרא בחיוהי וכו' בחייו אמאי פי' ולמה לא נשמר כל שכרו לאחר מותו כי כן הוא דרך הצדיקים. וגם שואל במאי זכה לשני שלחנות שהם סוד ב' ההי"ן שבשם. ותירץ בגין ההוא זמן וכו' שכל אותו הענין היה כעין שטחיות. ולא היה פועל עצמי אלא כעין גדרות וסייגים שכולם תיקון למלכות שהיא נק' עלמא הדין. ולכן זכה לכל אותן השררות על החיצונים שהרי במלכות נאמר ומלכותו בכל משלה אבל כתיב ותתפשהו בבגדו. הענין בקיצור שיוסף כשנסתכל בה בא לידי חימום ומיד נתעורר בו כח יצ"הר ואז היה כח לאותה הרשעה לתפוש בבגדו לשון בגד בוגדים. והוא ע"ה נתאמץ בייחודים וכוונות עד שגבר והחזיר הטיפה לאחור וזהו וינס. אבל כיון שעקרה מן הדעת בחימום היצ"הר לא יוכל להחזירה לשרשה. אלא ויצא החוצה דרך צפרני ידיו. ואותם האורות לקחם בנימין כנז' בס' הגלגולים ח"ב דף כ"ג. וזו היתה גבורה מופלאת ותשובה מעולה. ולכן זכה דעאל לגו פרוכתא עילאה הוא מקום העליון הנק' עץ החיים שהוא בפנימיות יסוד אימא שה"ס הפרוכת המבדיל בין הקודש למטה מן החזה. ובין קודש הקדשים למעלה הימנו ושם הוא ג"ע העליון. כי יסוד מלכות ה"ס ג"ע תחתון ומסך תחתון. ובזה תדקדק הים ראה וינס כתיב. אבל לא ראה ויצא החוצה והבן.
והכי אתחזי ליה וכו' הוא הנודע אצלנו שיש ב' יסודות בזעיר א' למטה וא' במקום החזה יסוד ישראל ושם נתעלה בזכות התאמצו לבלתי תורק הטיפה באותה זונה. ולהיות שגם שם הוא יסוד אימא כנודע לכן ניתוסף בו ה' בשמו ונק' יהו"סף גי' קס"א.
וזהו עלמא אחרא פי' גם הוא של זעיר אלא שהוא במקום אחר:
פנחס זכה וכו' פשוטו שלמד תורה בעו"הז זמן ארוך וילמדנה לעו"הב כי הוא לא מת וקיים תלמודו כמו שלמד ממר"עה ולכן הוא יהיה הרב להשיב לכל ספקות התורה כי תי"קו תש"בי יתרץ קושיות ובעיות ואני אומר שר"ל תקום ותתקיים שאלה ובעייא זו בתירוצה לע"ל וע"ד הסוד זכה בעול' העשייה שנעשה המלאך סנ"דל שהוא ראש העשיה וזכה בעלמא דאתי הוא ג"ע העליון דהיינו הבריאה דאימא מקננא תמן ולפי מ"ש בזוהר הרקיע בפ' בשלח דף נ"ח ע"א שם בבינה דבריא' יש סנ"דל עילאה ונל"עד ליתן טעם למה מזכירין אליהו במוצאי שבת. והוא מה שאנו מכוונים בפ' ויהי נועם שיש בו ה"פ נ"ו גי' פ"ר וסנד"לפון ובמלת כוננהו נכוין כונן ה"ו דהיינו שעולה העשייה על היצירה. והיינו ה"ו ה' על ו'. וה"ס חיבור עשיה לבריאה לקבל כח לרושם הקדושה. ואליהו עולה ב"ן ונבי"א ס"ג ובסוף סוטה איתא אלי"הו הנבי"א זכו"ר לטו"ב דהיינו ב"ן וס"ג:
זכה לקיימא יתיר וכו' ידוע שפגם הזנות פוגם ביסוד בעצם וכש"חו בועל גויה גורם להשפיע בנוקבא טמאה והיא נק' חמה שהיא הקליפה הד' שבפסוק והוא רחום. והנה אליהו לבש קנ"אה גי' יוס"ף ויקח רמ"ח בידו ה"ס היסוד שבו נתקשרו כל הרמ"ח איברים. וגם אורכיה דאמה קדישא רמ"ח עלמין כנז' בא"ר דף קמ"ב ע"א ואז השיב את החמה ונדבק במדת היסוד מתוקן ונכון. וזה בהשקטת הדינים ולכן זכה לברית שלום כי השלים הדין עם החסד בתוך יסוד ח"י עלמין. ולזה חיה יותר מכל יוצאי מצרים שהיו בהם זקינים שהאריכו ימים הרבה אחרי יהושע וא' מהם היה אחיהו וכל אותו הדור היו מיסוד אבא וע"כ חיו זמן ארוך. אבל פנחס שהיה סבה לשלא כלו כולם זכה להתקיים יותר מהם וזכה לכהנא וכו' ידוע ששם אל הוא בחכמה שכן אמר בזוהר בפ' לך לך דף צ"ד ע"ב אל נהירו דחכמתא. וממנו עד היסוד ח' מדריגות. וח"פ א"ל הוא אברה"ם שהוא הכהן הגדול והוא רמ"ח שזכה להוריד שורש החסד ליסוד וזהו ח"י חס"ד יסו"ד.
ואי תימא דהא זכה וכו' הכוונה להודיע עוצם כח התיקון שגדל כ"כ זכותו שאע"פי שנפגם מקורו לא די שחזר ונתקן אלא שנתעלה מאד וז"ש ואיתימא וכו' ירצה שלא יחשב לדבר גדול מה שהובטח בכהונת גדולה שהרי כבר היה כהן. לזה אמר אמת הוא שהיה כהן קודם לכן ולא כמ"ד בפ' טבול יום לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי ורב אשי אמר עד ששם שלום בין השבטים בזמן יהושע:
אלא ודאי היה כהן אבל ת"ח כל כהן וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל אפילו עשה תשובה
אבל בגין דקנא וכו' איתא בס"הכ ביו"הך שיש ביסוד אימא ב"ן וקנ"א בסוד החסד ובסוד אל קנ"א וכתבנו שם ששם יי"אי בסג"ול עולה קנ"א וזהו אל קנ"א וזהו קנא לאלהיו ה"ס החסד מדת הכהני'. באופן שלא זזה מחשבתו ממקורו. א"נ כשמסר נפשו על ק"ה בזה נתעלה עד א"וא ונעשה הייחוד של נוצר חס"ד לאל"פים ונק"ה. והמשיך ע"ב לאבא ונקה לאימא וז"ס זכו"ר ע"ב קס"א הוי"ה אהי"ה. ובכח הקנאה הרג את זמרי. ובכח יחודו כפר על בני ישראל. רשים לעילא ה"ס מ"ש הרב בפ' אשר עמדתי לפניו. ורשים לתתא עודנו למעלה קודם שנולד שאביו לקח מבנות יתרו והוא עדיין לא נתגייר כשנכתב ותלד לו את פנחס. ואיתא בגמ' דאבוהי דאימיה ואימא דאימיה היו מבני יוסף ויתרו. ובודאי שזה החיתון לא נעשה עד שנתגייר יתרו ובא אצל ישראל. ומה לו לשבט יוסף לקחת משל יתרו עודנו במדין אלא ודאי שאחר יציאת מצרים היה ועדין לא נולד פנחס. ואפ"ה נרשם ונזכר בתורה. ובזה מובן מ"ש בפ' וירא דף כ"ד ע"ב על פ' ותלד לו את פנחס אמאי אדכר הכא פנחס. וקשה אם כבר היה בעולם למה לא יזכר. ובמ"ש מיושב. וסוד רושם זה הוא שכבר היה רשום ונודע למעלה שכבר ירדה נשמתו ממ' דאצילות ועמדה בבריאה ונרשמה בין המלאכים. ורשום למטה שנרמז זכותו שם להגן על אהרן כנז' שם בפ' וארא ע"ש. כי מאז הועילה זכותו ונאמר הוא אהרן ומשה. שאע"פי שבשביל נדב ואביהו קטרגה מד"הד על אהרן שלא יהיה לראש מ"מ בזכות פנחס שעדיין לא נולד. חזר אהרן למדריגת צדקתו. שלום ממלאך המות. כי נדבק במדת היסוד שהוא ח"י העולמים. ועוד שזכה לכהונה גדולה מסוד חכמה דאתמר בה והחכמה תחיה ואית' לקמן דף רט"ו ע"ב יו"ד זעירא איהו וכו'. ונראה שיו"ד זעירא קרי ליו"ד של מילוי ה' אחרונה של שם ע"ב שהיא סוד עטרת אבא המסתתרת ביסוד זעיר. ויו"ד עילאה היא יו"ד ראשונה של יו"ד. ויש בין היודי"ן ח' אותיות ו"ד ה"י ו"יו ה' גי' ב"ן עולה אלהי"ו. דלכן היה לו שלם ממ"ה דלא שליט ביה לעלמין שידוע הוא שטן הוא יצ"הר הוא מ"ה דהיינו כולל ד' קליפות נ"א ר"ע רשעים. ורוח וענן ר"ע ועם ש' של א"ש הרי יצר ר"ע. ונג"ה וא"ש הוא שטן המשטין ומקטרג להרע לאדם:
ואמר שלא שליט בו יצ"הר ולא אתדין ביסורים הבאים מחמת הקטרוג:
ואי תימא וכו' כיון שלא שלט בו מ"ט. בגין דבהאי ברית וכו' הוא אור יסוד אבא:
בתיאובתא עילאה דע שאמרו בפ' ויגש דף ר"ט שיש ג' בחיצות בזווג העליון א' תיאובתא דנוקב' דלגבי דכורא. ב' תיאובתא דתרוייהו. ג' תיאובתא דדכורא נפק' ברעותא וכו' עד אומרו ואליהו מההו' רעותא יתיר מבר נש אחרא אתקיים ופי' בס' הגלגולים ח"א דף מ"א שכשהמחשבה מתחלת מן הזכר נמצא שמחשבתו היא המתחלת לפעול. ואז הטיפה יוצאה מן המוח העליון מבחי' דעת עצמו שבראש ואע"פי שעוברת דרך ו"ק הוא דרך מעבר לבד ולכן מתקיימת ולא תמות. וז"ש בכאן שנסתלק באותו הכח המופלא שהושפע על נפשו בבואה לעולם:
ובדביקותיה שפירא וכו' אמר כן לרמוז שפרידתו מן העולם לא היתה כשאר בני אדם ויובן במ"ש בפ' ויקהל דף קצ"ו ע"א וז"ל ובההוא גופא יסתלק וישתכלל גופיה וישתאר בסערה וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למהוי גו מלאכי. וכד יחות יתלבש בההוא גופא דישתאר בסערה ובההוא גופא יתחזי לתתא ובגופא אחרא יתחזי לעילא עכ"ל. והענין הוא שסתם בני אדם גופם כלה לעפר ואפי' הצדיקים שעה א' קודם ת"ה ונשאר שם הבלא דגרמי. ואליהו ברכב אש וסוסי אש נצרף חומרו ונהפך לבחי' הבל דגרמי פי' דק ורוחני כהבל דגרמי ולכן נתעלה למעלה אותו הגוף יותר זך מן הגלגלים. ונשאר בסערה. ונל"עד שהיא תחת מ' דעשייה ונפשו נתלבשה בלבוש האור ונהיה כמלאך סנדל"פון בפנימיות בחינות העולמות. ואז גופו לא נרקב אלא נראה דבק וקרוב אל נפשו וזה שכתוב ובדביקותיה שפירא: