ר"מ פקודא למקבע ב"ן מזוזה וכו' מז"לן שסוד קביעות האמור במזוזה הוא ללמדנו דבר גדול. והוא שהרי סוד המזוזה היא המשכת אור חו"ג שה"ס ב' פרשיות שביסודו' א"וא שה"ס שם שד"י. אל המזוזה שהוא שרש רחל אשר שם בחזה ומשם מגין על כל הדלת שהוא כל קומתה של רחל וכנז' לקמן דף רס"ו ע"א באריכות ע"ש. והנה ידוע שאין יסודות דא"וא תמיד בתוך זעיר אלא בזמן התפלה וא"כ היה נראה שלא יהיה מציאות לסוד המזוזה. לכך אמר למקבע וכן אנו מברכין לקבוע מזווה להורות שבסגולת המזוזה תשאר קבועה תמיד שם אותה הבחינה בין ביום ובין בלילה. וגם כאשר לא יהיה מציאות סתימת הדלת דהיינו כד נפיק וכד עייל שאז יש בחינת פתיחה בין כצאת השפע משם ולמטה בין כשנכנסים בסוד מ"ן. ועל ב' הבחי' אמר הפסוק ה' ישמור צאתך ובואך. דנפיק ועייל וצריך שמירה שלא יתאחזו החיצונים וכן האדם דוגמתו בצאתו ובבואו. ועוד בחי' אחרת:
מעתה ועד עולם פי' מעת קביעתך המזוזה עד עולם בין ביום ובין בלילה. ונתן טעמו באומרו:
בגין דרזא דמזוזה פי' אדתה הבחי' של היסוד שממנו אור המזוזה כי כל רזא סודו ביסוד: איהו קאים תדיר לפתחא. ר"ל שבפתח התחתון עומדת תמיד המזוזה:
ודא איהו פתחא דלעילא ירצה שזה ממש מ"ש ג"כ בפתח של מעלה היא הנוקבא:
ודא איהו דרגא וכו' פי' ענין זה שאמרתי לך שתמיד יש למעלה בכל זמן. היא המדרגה והבחי' שנק' שומר ה"ס הארת א"וא העומדת קיימת תמיד והוא בסוד ייחוד ב' יסודותם אהי"ה פ' הוי"ה גי' שו"מר. א"נ מ"ו מילוי ע"ב ת"ק מן תקמ"ד או מן מילוי שד"י הרי גי' שו"מר:
לאשתכח בנטירו שזה נמצא תמיד קיים ונאמן בשמירה. והיה טעמו דבר נש לאו איהו נטיר בר נטירו דקב"ה. יבאר למה לא יהיה די לאדם שיעמוד מלאך קדוש לפתחו לעומת השד שבצד האחר:
כדבסמוך לכן אמר דאין שמירה אמתית אלא שמירת ה' דאיהו נטיר תדיר משא"כ המלאך שהרי בעון האדם הוא נבדל משמירתו וכמרז"ל על פ' ואשלם ניחומים לו וכו' אבל שומר ישראל הוא עומד תמיד. וזה נמשך מזווג א"וא דאינון שו"מר רצוני לומר מזיווג התדירי המוכרח לקיום העולם אשר לא יחסר רגע כמימריה ויתר ע"כ:
וקאים לפתחא וב"ן לגו שכחו ית' גדול לשמור בחוץ ולשמור בפנים מכמה מקרים. משא"כ כח מלאך ותו דלא ינשי ב"נ וכו' נוסף עוד טעם פשוט מובן מעצמו וגם בדרך הסוד ירצה שאע"פי שזיווג קיום העולמות הוא תדירי מ"מ רצה הקב"ה שגם האדם יזכה בו בתת לו מצוה תמידית ויזכו לעשות שישארו שיורי רשימו מאור הפנימיות תמיד להאיר בשל זווג העולמות שהוא מסוד החיצוניות מבחי' פק"ד ותקמ"ד שהם אחורי או"א שמשם זווג קיום העולמות והם גי' תשכ"ח וחש"כת. ושל הפנימיות הוא מסוד ע"ב קס"א שעולים זכ"ור נמצא שבזכות מצות המזוזה שסודה מן הפנימיות לא ינשי ב"ן דוכרנא וכו' שלא ישלוט כח השכחה להעביר זכרו של הקב"ה לעלמין:
ודא איהו כגוונא דציצית וכו' יביא משל דומה לענייננו הגם שאינם מבחינה אחת כי הציצית יוצא מאור המקיף והמזוזה מן הפנימי. אבל גם ממנו נלמוד שמצותו כל היום אפי' שלא בזמן התפלה וגם בו נאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי סוד הראייה הוא בלב ועינים שסודם חו"ג כנודע שעיקרם משני יסודות דא"וא סו"ד זכו"ר ולכן אר"זל שקולה ציצית כתרי"ג מצות וכן מזוזה מילוי בריבוע כזה מ"ם מ"ם ז"ין. מ"ם זי"ן וי"ו. מ"ם זי"ן וי"ו זי"ן. מ"ם זי"ן וי"ו זיין ה"ה. המילוי לבד גי' תרי"ג כיון דחמי ב"ן להאי דוכרנא. היא המזוזה שה"ס העמדת אור הפנימיות כאמור:
אדכר בגרמיה למיעבד וכו' ר"ל שבראותו סוד המזוזה שהוא אור המושרש בחזה זעיר. יזכור ג"כ לעשות מצות ציצית שגם כל סודה הוא באור המאיר מן החזה אל הנוקבא כנודע אלא שזו בבית וזו בלבוש והענין יובן במ"ש בדרוש אבי"ע שבסוף ס' א"י שד' עולמות אבי"ע בכללם עומדים בבחי' ד' דברים שיש לאדם נשמה גוף לבוש ובית. נמצא הלבוש נגד יצירה ושם הוא סוד הציצית כנז' בכוונת ד' תיקוני המעשה שנעשה בשחרית והבית הוא כנגד העשייה דתמן מקננא רחל ולפי שהציצית הוא כמלבוש הדבק באדם. אמר אדכר בגרמיה. א"נ י"ל שהוא כעין נתינת טעם לסגולת המזוזה שאמרנו שקובעת קיום אותה ההארה שלא תתבטל וזה במה שכשרואה אותה האדם מכוין לעשות מצות בוראו וזו הכוונה והמחשבה מצטרפת ונחשבת למעשה כאלו היה קובעה תמיד בכל עת ובזה מאיר אותו השיור והרשימו העליון.
ורזא דמהימנותא וכו' קראו כך מפני שכל עצמה של מזוזה וסודה היא במקום גילוי יסוד אבא שה"ס האצילות הנק' מהימנותא מפני ששם עיקר אמונתנו ביוצר הכל שכולו סוד אלהות:
סמיך לפתחא לקבל ב' דרגין נמצא בכתבי הרב ז"ל שיש ב' דרגין יצ"הט ויצה"ר ימין ושמאל ולקבל ב' אלין אית ב' דרגין אחרנין חד שידא לשמאל הפתח ומזוזה בימין עכ"ל ובזה מובן אומרו לקבל ב' דרגין ועוד נלע"ד במ"ש הרב ז"ל שיש ב' בחי' עה"ד ט"ור. א' מחזה זעיר ולמטה. ב' מטיבורא דנוקבא ולמטה כי עד שם מגיע יסוד זעיר. והנה זעיר דקליפה יונק מרזא דזעיר ונוקבא דקליפה: מדנוקבא קדישתא: וכבר אמר ר"מ שמזוזה כללא דזו"ן ופירשנו שכחה מתחיל מחדוי דמלכא ומגיע עד כל שיעור קומת רחל והנה זו"ן דקליפה מוליכים שד זה מביניהם להתחזק ולהאחז בכל שיעור הפתח והיינו ב' דרגין שהוא כנגד ב' בחי' עה"ד טו"ר. וגם ידוע מ"ש הרב ז"ל בפי' שם שדי שהש' הוא כנגד נה"י דזכר. וד' כנגד נוקבא שבאחוריו ולכן נק' ש"ד שהוא עומד כנגד שני דרגין אלו ש"ד:
ודא אית ליה רשו לחבלא שהרי מקורו מב' בחינות רע:
ואיהו קאים לסטר שמאלא שמאל הנכנס דהיינו הנוק' הנכנסת ממטה למעלה:
זקיף ב"ן עינוי שהם בסוד נ"ה להמשיך אור לעיני ההיא עולימתא שפירתא ע"ד וראיתם אותו שהוא דוגמתו אלא דהתם הכוונה להמשיך מעיני זעיר וכאן בסוד עיני כל אליך ישברו. כעין אליך נשאתי את עיני היושבי. שה"ס י' יתירה וכדלקמן דף רס"ה ע"ב ששם פי' שה"ס יסוד אבא י' אחרונה של שם ע"ב.
והוא אומרו חמי ליה לרזא דשמיה דמאריה פי' היסוד של שמו הגדול. וג"כ שם מתגלה י' דס"ג שהרי שם סיום יסוד אימא. ועוד אדכר ליה. חדא לבטא בפיו שם שד"י שלא יהיה לשון שדה. ועוד לעורר כל בחי' זכו"ר דהיינו בלב כשרואהו וזכור בפה כשמזכירו ואז לא יכיל לאבאשא. כי באור י' האמור נשלם שם שד"י ומכניע את ש"ד הנז':
וכי תימא וכו' עד אי איהו שד"י לשמאלא פי' אם המזוזה היא לשמאלו והש"ד עומד לימינו. א"כ אין לו מי שיעמוד נגדו באותו צד כך נראה פשוטן של דברים. מיהו מלת איהו אינה מתיישבת דהול"ל איהי כי מזוזה היא נקבה. ויש ליישבו דה"ק בשלמא אם המזוזה היתה לשמאל וגם הש"ד היה תחתיה היה נכון שבזה יכנע תחת הקדושה ולא יהיה לו כח להדבק בשמאל האדם ששם כל כחו אבל כיון שהוא מצד ימין ואין שם כח המזוזה להכניעו. א"כ אח"כ שיצא האדם איך ישתמר גם הוא יתהפך לעמוד לצד שמאלו כדרכו. כי מימינו לא יוכל לעמוד כי שם חניית המלאך הטוב. ותירץ שאותו שד בראותו יצה"ר לשמאלו מיד מתדבק עמו ונעקר מן הימין ואז ברגע היציאה הוא נכנע ולא יוכל לקרב אליו. ונמצא שבצד שמאלו שכנגד המזוזה משתתפים יצה"ר ואותו שד ושניהם נכנעים בכח המזוזה. ואם תחשוב כל ריבוע מזוזה הנז"ל העיקר והמילוי יעלו תתע"ט ע"ה ובגי' יצה"ר וש"ד. וסוד ב' הכפיות הוא בכח שד"י מלבר והיה מלגאו כמש"ל דף רס"ו ואשתזיב מיניה. וגם זה סוד לקבוע מזוזה. שר"ל שכח המזוזה הוא קבוע ביד שמאל כשיצא האדם מפתחו. וז"ס ה' צלך על יד ימינך כי סתם יד היא השמאלית ולא אמר צלך על ימינך. לרמוז לענינינו וימינך היא המזוזה הקבועה בימין. ויאמר הפסוק שצל ה' שהוא אור המושפע מן המזוזה ועושה צלו על השמאלית. כללא דדכר ונוקבא מזל"ן שסודו שזעיר מקורו מאבא בסוד מילוי ע"ב דהיינו מ"ו ורחל עיקרה ממילוי שם מ"ה בסוד חו"ה דהיינו י"ט. ומ"ו וי"ט גי' מזוזה. א"נ אפשר דקאמר על ב' פרשיות דמזוזה שמע והיה שסודם חו"ג והיינו כללא דדכר ונוקבא ששם ביסוד אימא כלולים יחד חו"ג א"נ ירמוז למה שכתבתי לקמן דף רס"ו ע"ב בשם הרב ז"ל בסוד והיה ו' דכר הי"ה נוקבא ע"ש: