וארח רזא ידוע שכל בחי' אכילה הוא סוד זווג מניה וביה. וזהו ענין רזא:
ב"ה בוצע דא וכו' שכן זעיר הוא המחלק השפע שהוא קו האמצעי שבו אוצרות השפע בשני יסודות א"וא שבפנימיותו ואמצעו. וגם הוא מתמצע בין ב' ההי"ן שאנו מכוונים בה' של המוציא כמ"ש בס"הכ. ואמנם צריך שנבאר כדוגמתו למעלה. התינח שבעל הבית שהוא זעיר בוצע לאחרים אבל מה הוא הסוד באכילתו וכי מה הנאה יש לו ונראה שכיון שיש לו כח לחלק. סי' הוא שהגבורות נמתקו ואז הוא יותר שלם. ע"ד אברהם אברהם קדמאה לא שלים וכו' כנודע בכוונת העקידה. ויתר ע"כ תחלה ניזון זעיר ממזון הבינה ואח"כ מחלק משלו. ולכן הבוצע טועם תחלה שרומז להקדמת אכילת זעיר. שאע"פי שיש לו רשות לחלק מ"מ הוא יהיה הקודם לטעום:
ובשבת צריך וכו' הלא בפרשת אמור דף צ"ח אמר ב' נהמי דשבת אינון תרי שכינתי עילא ותתא ואתחברן כחדא וכו' עד אומרו בגין דשבת איהו רזא דלעילא ותתא. ובפ' פנחס יותר מפורש שבדף רמ"ד אמר שה"ס רחל ולאה. ור"ל בסוד הפנימיות האור המושפע בתוכן שהוא המתחלק לכל העולמות שהוא חמשה חו"ג. ואמנם בחול שאין הזווג בב' האחיות בחיבור לכן לחם א'. אבל בשבת מתחברות שתיהן. באופן שסוד הלחם הוא השפע שבתוך הנוקבא. כי השלחן סודו גופא דילה וכנז"ל ושפע זה הוא בין של זעיר ובין של נוקבא שהיא מקבלת הכל ומשפיעתו לתחתונים. ולכן תמצא ב' סודות ללחם שהרי סודו ה' עז"ה ה' וג' מילואים ה"י ה"א ה"ה עולה ל"ו וג' ציוריו ד"ו ד"י וג' וו"ין מ"ב הכל גי' לח"ם. וזהו משלה. ועוד יש משלו שהרי הוא וא"ו והוא מתמצע בין ה"א ה"א. אמור ה"א פ' וא"ו גי' לחם וכן וא"ו פ' ה"א גי' לחם. ובדרך זה יתישב מ"ש בפנחס דף רמ"ד ע"ב דאמר ההוא סבא לר"מ דלחם ה"ס ו' וגם סודו ב' ככרות ה"ה. שכן ככרות של הלחם פרורות שלו ואמר עוד שהוא סודו בעל הבית ע"ש ונל"עד שה"ס ב' בחינת לחם הנז'. והיותו ג' הו"יות נאמר שהוא בסוד הדעת שהוא מקור החו"ג שהם מזון העולמות. וידוע שכללות הדעת הוא חו"ג כנז' בכוונת השופר. וכנגד כללות זה הם ג' הוי"ות כמספר לח"ם:
בעל הבית דא ו' וכו' השתא מפרש אומרו דאיהו קו האמצעי ורוצה לבארו בפרטות. ידוע שזעיר ה"ס ו' שבשם בערך כל האצילות אבל עוד יש ו' אחר' שהוא ת"ת דזעיר שהוא בערך פרטות פרצופו והנה שם עיקר המזון ב' יסודו' או"א כנז' וגם שם הם סוד ב' אורות כ"ד כ"ד שהוא בי"ת כאמור באוצ"ח ושם חיבור לשני ההי"ן ולכן קראו בעצם בעל הבית. והנה שם ב' בחי' ווי"ן ואם תשכיל ו' עם ג' מילואיו וי"ו וא"ו ו"ו יעלה ג"ן וכן אמרו בא"ז דף ר"ץ ע"ב להשקות את הגן דא ו' וב"פ ג"ן הוא ק"ו האמצעי:
ובגין דלא לאחזאה וכו' בש"ע כתב שלא יבצע פרוסה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן והענין כי רע"ב כולו דין דהיינו רבוע אלהי"ם וריבוע הוי"ה ושב"ע כולו רחמים ש' אלהים דיו"דין. ע"ב הוי"ה דיוד"ין. ולכן כביצה צורת י'. ועוד כבר נז"ל ששלחן ה"ס כחב"ד דידה שהם כנגד תנ"הי דידיה וידוע ששם יוצאת ומאירה עטרת אבא שהיא י' אחרונה של ע"ב ולכן היא י' גדולה.
וי' אינון נקודין וכו' פי' יש עוד י' אחרת שהו' כזית שגם הוא צורת יו"ד: ואמר שהיא רומזת לנקודת שם הוי"ה שכל סוד נקודות הוא מחכמה וה"ס הארת הי' הגדולה בכל נה"י דזעיר והארה זו סודה מילוי דשם ע"ב שהוא אבא המאיר כאן ועולה מ"ו כידוע מסוד אלהי אברהם וכו'. וכן י' י"ו יו"ד עולה מ"ו שאלו הג' חלקים מאירים בנ"הי וידוע בסוד המרגלא שנה"י דזעיר בשבת מאירים בם אל אלהים מצפ"ץ העולים זי"ת ונקודין דשמא קדישא שב"א חו"לם קמ"ץ עולים מ"ו כמנין רבוע י' הנז':
ינוקא חדא הוא הינוקא דבלק ועיין דף קפ"ח ע"ב וצ"ל שגם רשב"י נתאכסן שם פעם אחרת והינוקא היה ניצוץ אביו רב המנונא סבא ככתוב שם וע"כ אמר צעיר אני לימים. כלו' אני בבחינתי צעיר לימים אבל בבחי' נפשי איני צעיר:
לחם תפנוקי קשה וכי דרכם של אותם הקדושים לאכול למעדנים אבל יש לפרשו כמ"ש בפ' בשלח דף ס"א ע"ב שיש הרבה מיני מזונות זה רוחני מזה וארש"בי שעד היום יש צדיקים חכמים שניזונים מן רוחניות מזון דור דעה ואפשר שזה שארש"בי גופיה במדרש לא ניתנה תורה להדרש אלא לאוכלי המן. והענין שידוע שיש כח בקדושה להשלי' את החומר ולעשותו רוחני ובזה יתפרד מאותו החומר כל סיג וקליפה וכן הוא במזון הצדיקים שהוא מבורר מעצמו והוא הוא לחם תפנוקי בלא קרבא. כי בהיותו רוחני הוא מענג ומדשן את אוכליו. וגם אינם צריכים ללחום את הקליפות וסיגים המעורבים בסתם מזונות העולם. או לחם בקרבא זו היא מלחמתה של תורה הנק' גם היא לחם והיא במדרגה יותר עליונה בכמה בחי' פרד"ס. כי תירוץ הקושיות ויישוב הספיקות הרי הוא כעין לעיסת המאכלים ועיכולם שסודו הוא פירוד סיגים המונעים השתלשלות והמשך השפע ועל הכל הייחודים והכוונות שבהם מפנים דרך ה' ומסקלים אותה מכל אבן וכמ"ש לקמן. ועד כען זריקנא האי אבנא וכמו שיתבאר שעת אכילה היא כשעת מלחמה.
הא כדאיתיה והא כדאיתיה אלו בלעיסת המאכל הידק היטב. שכמו שהגוף מברר בעיכול חלקי המזון ללב ולמוח וזולתם ודוחה את המותרות. כך הנפש נהנית וניזונית ממש מניצוצי הקדושה אשר שם. ואילו במלחמתה של תורה וכנז':
ואי בעיתו וכו' כלו' בוודאי אין אתם מאותם שעושים המלחמה באכילה ממש כי אתם בלי ספק זוכים תמיד ללחם תפנוקי האמור. אבל לפי שאתם באים עתה מן הדרך ואולי אין דעתכם מיושבת לכן אשאל מכם מה רצונכם בי אם תרצו להלחם על הלחם טרם תאכלו. א"כ לית חד אכיל. אין להתחיל כמדרגת סתם בני אדם הלוחמים באכילתם.
אלא מאן דנצח קרבא שהוא אשר יתגבר מחביריו בגילוי סודות וכוונות שהוא ראוי להקרא בשם בעל הבית העליון כמעלת זעיר המשפיע ומחלק מזון לכל:
ברי אנת זעיר ואינך בקי בסדר מלחמת התורה ובמיני כלי קרב שלה שמי שאינו בקי כראוי ודאי יסתכן מהחיצונים המתעוררים למנוע גילוי אותו האור ונאחזים בבא להלחם נגדם וכענין ג' שנכנסו לפרדס. אל יתהלל חוגר כלי מלחמה והולך להלחם. כמי שכבר נלחם ונצח ומתירם מעליו. וקרא עצמו מפתח כלפי מש"ל שכבר נצח ס"מ והשפילו. ולרש"בי קראו חוגר מפני שעדיין היה בחיים חיותו והיה תמיד חוגר כלי מלחמתו להלחם. כלו' שאותו תינוק שהיה ניצוץ אביו כבר השלים תיקונו:
אבל הם עדיין נקראים תוגרים וז"ש דהא ודאי בק"ש אוקמוה וכו'. באופן שבכל לילה ישראל חוגרים חרב להרוג החיצונים ומייתי לה מפסוק רוממות וכו' שבו נרמזים רוב הייחודים של ק"ש שעל המטה ומתחיל בעיקר שהיא שם ההוי"ה המצטייר בצורת החרב. ונל"עד שהיא היתה אחת מהכוונות שהיו מכווני' גבורי ישראל שעליהם נאמר כולם אחוזי חרב דהל"ל אוחזי חרב. אלא שר"ל שהם לא היו הפועלים בחרב. אלא שהחרב היא הפועלת בם ומניעה אותם ולכן לא אמר אחוזי חרבות אלא חרב שה"ס הוי"ה אחד. ונענועא דחרבא מתחיל בסוד ו' שכן ס"ל להאי תינוק כרבנן ולא כרשב"י. וכמ"ש בפ' שופטים ולרבנן דסייף הוא ג' והוא ממש ו' דהוי"ה. וגם להיות העיקר בפועל ההריגה למעלה בשמי' כד"א כי רותה בשמים חרבי וכן בכל שאר הקצוות כי בהתפשט אורו ומלכותו יאבדו רשעים. ועוד שבזמן ק"ש זעיר הוא בעל ו"ק ואנו ממשיכים לו מוחין מן הדעת שבו ה' חו"ג מיוחדים והוא י' ראש החרב. ואח"כ ברדתם לו"ק מתחלקים ה"ה כי תחלה באים החסדים ואח"כ הגבורות והם ב' פיות ימין ושמאל ומקורם משני יסודות דא"וא שהם ממש שני פיות. נרתקא ה"ס ד' דאחד שהכל נגנז בתוכה ודוק כי דרך הלוחמים לשלוף חרבם להרוג. אבל ישראל עיקר נצחונם בייחוד קב"ה ושכינתיה. וגם למטה היו נוצחים רק בכוונתם מבלי שישלפו חרבותם:
רומחא וכו' בס"הכ איתא כי רמ"ח סודו ד' מילואי הוי"ה עסמ"ב שהם רל"ב ועם י"ו אותיוח גי' רמ"ח
ושית תיבין היה נ"ל שהם ו"ק דגדלות אלא ששם כתוב שה"ס ו' אלהי"ם דמוחין דקטנות ע"ש. וקשה לי שאלו נק' תיבין דיחודא אלא י"ל שהכוונה שבכללות פ' שמע עם רמ"ח דק"ש הוא רומ"ח. ושבכלל רומח זה נכללין ו' מוחין דקטנות. ונלע"ד שהם ו"פ שם אלהי"ם בק"ש אלהינו דפ' שמע. אלהיך דואהבת אלהיכם דוהיה אם שמוע וג' בפ' אחרון:
מגן עם חרבא הוא היחוד שאנו עושים בפ' פדית אותי ה' שנכוין בג' רי"ו המצויירים בשם הוי"ה וכל א' עולה וחר"ב דהיינו רי"ו ואמר בסה"כ שג' רי"ו אלו סודם מג' שמות א"ל העולים מג"ן וכל אחד פשוט ומלא גי' רי"ו וזהו רוממות אל בגרונם וחרב וכו' ולעומת כן אמר מגן עם חרבא. כלו' אותו המגן המצורף למלת וח"רב הנז' בפ' הנ"זל. והוסיף עוד שלשה המלאכים היונקים מחב"ד שהם ג' אבהן ושם ג' שמות א"ל האמור אל שד"י וחביריו. ובכחם יגינו אלה הג' מלאכים את הנשמה העולה למעלה. והמתחזקת להמית החיצונים. ודו"ק שהינוקא צרף ג' יחודים אלו דשייכים כולם בק"ש שעל המטה: ועליהם כתיב מגן אם ירא"ה ורומח ע"ש בס"הכ מכאן ואילך יחודים אחרים. קשת דזריק חצים. ה"ס הייחוד שעשה יהונתן לזרוק ג' חצים שהן ג' הגבורות הממותקות בג' חסדים ועיין בליקוטים דשמואל. ח"ץ סודו הוי"ה דע"ב ופשוטה שהיא הנותנת כח להיות יורה קירטא דא ק"ש. זהו ייחוד להוריד ה' הגבורות בדעת השכינה לייחדם שם באור אבא המאיר שם:
מרווח נהמא היינו לעשות בירור ולהוציא לחם קדוש ראוי לאכילה.
והיה באכלכם וכו' מדקדק שאם הפ' לא בא אלא לפשוטו שירימו החלה אין הפסוק מדוייק שהרי החלה היא קודמת להנטל קודם האכילה. והפ' אומר באכלכם מלחם הארץ. אלא ודאי רומז לתרומה המורמת בזמן האכילה שמברכים המוציא לחם מן הארץ וזהו רמז מלחם הארץ. ולכ"א במאי אתרימת ירצה שהפ' רומז להרמת השכינה מתוך הקליפה בהיא רמוזה בה' דהמוציא והוא אחד מסודות תרומה תרום ה' ובאיזה כח תרום שהרי אמרו רז"ל שצריך לדקדק בה' שבכוונת דקדוק ה' תרומה ה':
אלא ודאי וכו' מוץ ותבן הם קליפות יצירה ועשייה דכר ונוקבא דקליפת נוגה שבעוה"ז יונקים מלבנת הספיר כנז' בס' א"י ואז מלכות דאצילות גולה לבריאה וזנה את החיצונים זו"ן דנוגה והיא בבי"ת האסורי"ם כי גם אור אימא המקנן בבריאה נסתר ואינו נותן חירות למלכות להתעלות: לארמא לגביה מ' סוד תנה"י דזעיר מאירים בה להרים ראשה כחב"ד דילה ואז נבנית וגדלה ובכח העלאתה מ"ן נתקן גם יעקב שכנגד תנה"י הנז' ואז הוא מ"ה הפשוט העיקר הוא הוי"ה והמילוי גי' חו"ה וזהו תרומה תרום מ"ה. א"נ ע"ד תרי מ"ה פי' ב' אותיות מ"ה. א"נ תרימו תרומה ב' תרומות תרום ו' תרום ד'.
והאי איהו וכו' רוצה לרמוז בפרטות את הזכר והיינו ה' חומשי תורה גגת"נה כנז' בס"הכ בסוד משנה תורה:
בהר מ' יום ה"ס מוחין דיליה חו"ב חו"ג והרי שבמלת תרומה נרמזו ז"ון שהרי כשהם בגלות נאמר עליו משחת מאיש מראהו. ובפרט יעקב שגם הוא יורד למטה וכנז' בסוד עוזר דלים.
ובמוץ ותבן דחטה וכו' השתא מפרש מ"ש שבמוץ ותבן היא בבית האסורים שידוע שעיקר עה"ד טו"ר הוא ביצירה ועשייה וה"ס ח"ט ח' רע ט' טו"ב כנז' באותיו' דרב המנונא. ואד"הר העלם עד הה' שה"ס לבנת הספיר וינקו משם מאור המלכות שגלתה ונתפשטה בכל הבריאה.
ואסתלק מניה יו"ד וכו' נלע"ד שרומז לסוד הנז' בס' הגלגולים ח"א כמרז"ל שאד"הר היה חלתו של עולם ושייך שפיר לענייננו בסוד החלה. והדבר בקיצור הוא שבחטא אדה"ר נסתלקו ממנו נר"ן דאצילות ונר"ן דבי"ע נפגמו ונפלו לקליפות ונשאר בבחי' ק' דהיינו שכל פרצופים שהם מחו"ב מז"ון דבריאה עד מלכות דעשייה כולם נפלו לחיצונים וידוע שבל ספי' כלולה מי' וכולם נפלו רק בחי' הכתרים פי' י' כתרים מי"ס דפרצוף זעיר דבריאה וכן ממלכות דבריאה וכו' שהם ק' כתרים הנק' חלתו של עולם וע"ש. האמנם באלו הכתרים לא נשאר אור כי אם אור השייך למלכות ובודאי דאינו נחשב לכלום לגבי אור עצמי שבכתר השייך לו בבחי' עצמו וז"ש ואסתלק מיני' פי' מיניה מאד"הר נתעלה ממנו י' דהיינו עישור דיליה דהיינו אור המלכות שהוא עישור שלה השייך לה בהתבחנה כשהיא בעלת י"ס. א"נ דווקא עישור של הה': ערלה ופריעה סוד ב' קליפות דיצירה ועשייה היונקות מלבנת הספיר שהם ה' כנ"ל. ולבנת הספיר סוד חש"מל כמ"ש בס' א"י וז"ש ח"ט שהוא בשני צנורות היסוד כדאיתא באותיות דרב המנונא. ואלו נפגמו בערלה ופריעה:
ולית רשו לאתחברא י' עם ה' נלע"ד שהוא אצילות עם בריאה כי לכן פרחה זיהרא דאצילות: