לדקדק בה' כי בביטיית ה' בכח מרים ה' אחרונה שהיא מלכות דאצילות שירדה לבריאה. לכן צריך שידקדק בביטוי ה' זו כאלו הן ב' ההי"ן כמ"ש בס"הכ:
וצריך למבצע וכו' שבעל הבית הוא הזעיר כנז"ל וגמר פרי הוא כחו שהשפיע בלח"ם שה"ס המלכות כי נתחבר ה' בו' וה"א פ' וא"ו גי' לח"ם ונפרד המוץ ותבן ונתקנה יצירה ועשייה:
חד נטילת וכו' ידי' מזוהמות וכו' ידוע שאחיזת החיצונים ל"מ ברגלים אלא אפי' בידים וכמ"ש באוצ"ח שעיקר אחיזתם הוא בקצוות שהם האצבעות וגם מפני שיש שם בקיעו' שמהן יוצא הבל דק והראיה מן ויפוזו זרועי ידיו ולכן יש שם הצפרנים שמה שעודף על בשר האצבעות הוא כעין עדיפות הערלה ומכאן מוסר גדול למגדלי הצפרנים. כי אם דווקא של גודל לחתוך הפריעה והטעם שיש לקליפה אחיזה ויש אותה בקיעה שם מפני שהיצירה היא בסוד חג"ת כנודע שה"ס הידים ושם ה"ס עה"ד טו"ר שהם ב' טיתי"ן שלמט"ט טהור טמא ושם ה"ס המשנה כנודע אצלנו ולכן בדבר זה אמרו רבנן דמתני' וכו' מלבד כי אוכל גי' א"ל הוי"ה דהיינו ביצירה וע"כ כשהסיח דעתו מן הידים הם בחזקת מזוהמות ופסולות לברכה פן יוסיף כח חלילה בטומאה ונתן טעם למה דווקא הידים ולא שאר איברים ואמר בגין דאינון שניות ויובן במ"ש בריש סה"כ שד' מדרגות הטומאה הן בבחי' ד' עולמות מלמטה למעלה העשייה ראשון לטומאה והיצירה שני וכו' וידוע שביצירה כתיב סביב רשעים יתהלכון וגם ידוע שיש ג' כלים "פ"ת"ח והטומאה נדבקת בחיצון שה"ס העשייה ואז היצירה שבחינתה כלי תיכון היא שנייה לטומאה. והתיקון שלהם הם המים סתם מ"ד ומ"ן חו"ג כי במילוי מי"ם מ"ם יו"ד מ"ם הוא מי"ם ג"כ ולזה תמצא פעם מי ופעם מימי כי מי רומז לבחי' א' מי המרי' מי מריבה דהיינו גבו' לבד. וסוד כפל זה של ב' מיני מים מושרש בשורש מים שעולה ט' יודי"ן וכל יו"ד גם הוא תוכו כברו. ואמנם ידוע שצריך לערות ב"פ ומים הא' הם טמאים והשניים טהורים כמ"ש במסכת ידים פרק ב' משנה ב' והענין כי הא' הם מכח המילוי שהוא גבו' הדוחות את הטומאה למט' ונותני' לה חיותה משם. אבל כשנותן המים השניים שהם חסדים. אז ממשיכים הברכה בפנימיות מן הבריאה וגם מאור אצילות. ואז היצירה שהיא האמצעית וששם בחי' הידים אינון שניות לברכה. וכל סוד זה נרמז במלת נטילה שר"ל לקיחה והגבהה ופי' שלוקח ונוטל את הידים מן הטומאה. ואח"כ מגביה מעלתן לקבל כח משל מעלה. וזהו כד אינון טהורות שאז הם שנייות לברכה:
אבל כשהן מזוהמות הם שנייות לטומאה כי הידים הם חג"ת סוד יצירה וכשמתחברת לו העשיה ששם אב הטומאה אז ה"ס מילוי דמילוי ו"ה. אבל הפעם השנייה סודה מילוי דמילוי י"ה וסודה גי' בר"כה דהיינו י"ה פ' י"ה עולה רכ"ה ועם כללות יצירה ועשייה שנתקנים אז הוא ברכ"ה:
דאיהו ראשון כד אינון מסואבות ירצה שכאשר יש אחיזה לטומאה שהוא מן העשייה ביצירה אז הטומאה נקראת ראשון כי מורה שיש שני. אבל כשנפרדת למטה ואין לה כח להוליד ולד. אז היא לבדה ואין לה הצטרפות עם אחר:
דברכה לא שרייא אלא וכו' ירמוז שאין הברכה שורה על המים ראשוני' אלא על השניים שכבר נתבררו הסיגים וירדו למטה ומכאן נלע"ד לומר שמי שאין לו אלא שיעור רביעית ונוטל ב"פ שישפיל הידים בפעם הא' ויגביה אותם בשניה. אבל כשמשליך כל הרביעית דמן הדין דיו בפעם אחת היינו משום דרביעית רומזת לשם ע"ב שהוא שם הד' מלמטה למעלה ויש בו ד' יוד"ין והיינו רביעית. וזהו לפי הדין הפשוט אבל מדברי הר"ב ז"ל נראה דאין חילוק בין מים רבים למועטים שתמיד צריך לשפוך ב"פ לכוין בשתיהן.
יד כהנא וכו' ירצה שהכהן יש בו מעלה יתירה שאין בו שום אחיזה לקליפה שהרי נצטווה לקדש ידיו ורגליו דהיינו יצירה ועשיה וא"כ הוא איש טהור בלי שום סיג. ואיש חסד מבחי' מדתו לכך בו בייחוד שורה הברכה הפנימית שעליה נאמר כשמן הטוב על הראש שה"ס אור ח"ס באור כתרא עילאה וכמ"ש בפ' אמור דף פ"ט ע"א ועל השמן נאמר וכשמן בעצמותיו שהוא היותר חשוב שבאדם דהיינו המוח.
ובג"ד דבר אל אהרן וגו' פי' לכך נבחר להיות אמצעי לשפע העליון בנשיאת ידיו מעין נט"י ומגביהן כנגד ראשו להמשיך האור מן ראשה ולסוד זה כתבו הקדמונים שמלת תברכו בצירוף בכתרו רמז שמוריד האור מן הכתר עד המלכות הנק' כ"ה שכשהברכה בה היא חלה על ישראל המושרשים שמה:
כל כהן המברך וכו' ירצה שלא תאמר שהוא כצנור שהמים עוברים בו ואין נשארים שם ושכן הכהן יתברך בכלל ישראל. שאינו כך אלא יש להם מנה יפה מיוחדת להם בפני עצמן מחלק האור המושפע למלכות לה לעצמה וז"ש ואני אברכם פי' משלי:
ושאינו מברך וכו' ר"ל שאין לו אפי' מחלק הכללות המושפע לישראל אע"פי שמעלתו גדולה משלהם ומעלין בקודש ואין מורידין ובמ"ש מובן מרז"ל מי מברך את ישראל. הכהנים. כלו' אע"פ שישראל מעולים מ"מ הכהנים גדולים מהם לברכם ומי מברך הכהנים הקב"ה פי' משלו מאור של השכינה שאליו כל הברכות מושפעים ואין ברכה זולתי כן. וע"כ אמרו שכל ברכה צריכה הזכרה שהוא זעיר המשפיע:
מלכות אד"ני פי' לא בחי' העטרה שנק' מלכות וגם לא בבחי' ה' אחרונה שגם היא מלכות אבל עדין דבוקה בו: אלא בחי' אדנ"י שמורה היותה גדולה ומתוקנת ומולכת באד"ני.
עד פרקא דגזרו עליה מכאן סייעתא להרא"ש ז"ל שפי' מ"ש עד הפרק היינו עד מקום חבור האצבעות עם הכף ובזה מדוייקים דברי רז"ל שבברכת כהנים נאמר נשיאות כפים מפני שגם הכף נכללת ונשאת עם האצבעות ואז הם ט"ו איברים כנגד ט"ו תיבות של ברכת כהנים אבל בנטילה אמרו נטילת ידים שהעיקר הוא י"ד פרקי האצבעות: י"ד ה' ידוע שה"ס ד' אותיות הוי"ה וי' אותיות המילוי והם ג' ידות דעס"מ גדולה חזקה רמה ושלשתם מליאים עולים ק"ף כמספר מי"ם מליאים:
יד דברכה מסטרא וכו' הוא מילוי ע"ב אבל צריך להבין שבכ"מ סוד יב"ק יחוד ברכה קדושה שהוא בדעת בינה חכמה. וכאן בסדר סי' בק"י. ונל"עד שהוא ע"ד שלשה פסיעות שאחר העמידה שנותנים שלום לשמאל תחלה בבחי' שויתי ה' לנגדי תמיד. ולפי הסוד בעת הזווג דז"ון פנים בפנים הם ממש בבחי' זו כי חו"ב דזעיר מקבילים אל בינה וחכמה דנוקבא וז"ס מ"ש ר"מ בפ' פנחס דף רנ"ג ר' אלעי גי' יב"ק בק"י במלכות. ירצה שמשפיע אור במוחי הנוק' שה"ס ההלכ"ה גי' אד"ני שהוא בחי' בק"י ואמנם ישראל בני מלכים שרשם במ' כי היא האם הברוכה שע"כ הוא א' מהטעמים שנק' כנסת ישראל שכולנו מכונסים בה. וע"כ נכוין בקבלתנו אור העליון על הדרך שהיא מקבלתו כי כן נהנות נשמותינו שבקרבה ונלע"ד שהוא טעם הפניות שאנו פונים בב"כ וכנז' בז"ח בפ' נשא שגם ברכת כהנים כסדרה על סדר בק"י כידוע. וז"ש ואיהי יד דברכה. פי' בינה של הנוק' מסטרא דחסד וכו' היינו חסד שלו: ואיהי יד דקדושה חכמה שלה מסטרא דגבורה שלו:
ושרייא בדינא מצד בינה שלו יד דיחודא. בה יש יחוד גמור בין מצד שלה שהיא אמצע דידה כנגד אמצע דידיה:
ובין מצד שלו שהרי ת"ת הוא שורש ב' הידות ח"ג וגם נ"וה ובחינת יד זו היא עשיות איזה פועל בשני הידות ובכח כל הגוף שמסייע לעשות ונק' יד רמה מפני שת"ת מקבל ה' חו"ג בעצם מן הדעת שהוא למעלה מחו"ג וע"ז נאמר ימינך ה' נאדרי בכח כי ידוע שמדת הת"ת מה' חסדים שהם כתר חכמה חסד ת"ת נצח. והנה בת"ת יחוד הידות דח"ג. ולכ"א נאדרי בכח שיש בו כ"ח פרקין ואז החסד גובר וכובש הדין. אבל לפעמים נוטה לשמאל בכח הגבו' שבה ואז תרעץ אויב. ואמר בלשון נקבה כי ממנה הדינין:
ותלת זמנין וכו' נראה שזהו בסוד הגבהת הידים עד כנגד הראש וכנז"ל שגם שם יש שם מ"ב כידוע אבל הוא בסוד הוי"ה פשוט ומלא ומלא דמלא. אמנם עכשיו מדבר באופן אחר והוא מז"ון יחד והענין כי הגבהת הידים סודה התעלו חג"ת לחב"ד ונה"י לחג"ת כמ"ש בס"הכ ואז מלכות שכנגד נה"י מקבלת אור מן הפנים ולהיו' שחכמת אדם תאיר פניו לכן נרמז אור זה בג' יוד"ין של יברכך יאר ישא המקבלים מג' יו"דין של ג' הוי"ות. וא"כ ג' יו"דין של ג' המלות הם האור היורד לחג"ת מג' יוד"ין דג' הוי"ות שבח"בד דהיינו ג' חכמות. ואלו הג' מאירים בבינתה כי חב"ד דמלכות כשהיא בבחי' פנים בפנים בינה שלה כנגד חכמה שלו וכנז"ל ובינה שלה היא הד'. היכל ה': פי' המפרשים לפי התרגום שהיו אומרים שה' לא יחריב מקדשו מפני עונותם. שהוא היכל תפארתו שבאים לו ג' פעמים בשנה. וידוע שמ"שה ג' רגלים תחוג לי בשנה שסודו נה"י וכנז' במאמר הפסיעות שנה"י מקבלים הארה מחג"ת. וכן פירשתי במלת תח"ג שהוא ת"ת חסד גבורה והוא ממש ענייננו פה דנה"י שהם חב"ד דנוקבא מקבלים מחג"ת. ועם היות שפירשנו ג' ידות בבחינת ההוי"ות. גם יש לפרשו בסוד הוי"ה אלה"ים הוי"ה וחילופם כידוע:
אינון רמיזין באד"ני אדנ"י אדנ"י ה"ס ג' שמות אדנ"ות שבפ' אד"ני שמעה וכו' שיש לדורשם בחב"ד דנוקבא כנגד ג' הוי"ות דברכת כהנים שהם בחב"ד דזעיר ואפשר עוד לומר שג' אד"ני הם של ג' הוי"ות עצמן שכל הו"יה נאמרת בשם אדנ"י ומלובשת בו וזהו ממש היכל ה':
והאי נטילה שהוא שפיכת המים.
וכל סטר וכו' כבר הקדמנו שכל נט"י הוא ביצירה ששם החיות וג' אנפין שהוא חב"ד שלהם הרמוזים בג' הוי"ות הנז"ל וכמ"ש בפ' פנחס דף רמ"ה ע"א גדפי חיון הם סוד חג"ת ששם חב"ד דנוקבא. והכנפים סודם מבינה כי כנף גי' קנ"א כנודע. וכללות הכוונה שבין העראת המים ובין ההגבהה הכל בכח אדם שהוא השם השולט ביצירה והוא המאיר בכל החיות וכמש"ה ודמות אדם להנה: