בינה מסטרא דגדולה וכו' איתא בס' א"י שאימא יוצאה בין דרועי אבא שהם שב"א סגו"ל ע"ש ואמנם ידוע שעיקר שרשה הוא בגבורה דאבא. ולכן נקרא אלהי"ם ב"ד ומצורף לזה תאר גדול שמדת גדולה ממתקתה וזהו ב"ד הגדול:
ועוד רב בדינוי ורב בזכווי שכל הגבורות והחסדים מתייחסים לה אפילו חו"ג דאבא נקרא על שמה. כי לא יתגלו אורות אבא בעצמותם באצילות כי אם בהתלבשותם באימא. והקדים רב בדינוי לרב בזכווי מפני שעיקר הדינים וכן באות א' של אלהי"ם קודם השו"א אל הסגו"ל שהוא הממתק וז"ס אל יחסר המזג שפסוק זה רומז לסנהדרי גדולה כנז' במדרש חזית. וכבר ידעת שנקודת הטיבור הוא מסוד אימא כמ"ש באוצ"ח דרוש ג' נקודין. ואמרה שררך אגן הסהר ה"ס טיבור דזעיר שממנו מאיר למ' כשהיא קטנה שנקרא סהר והענין יובן במ"ש בסה"כ שע' גדולה דשמע ה"ס ז' תחתונות דבינה שנכנסים בזעיר אמנם מ' אימא יוצאת חוץ לזעיר לתיקון לאה ולכן אינה מגעת אימא אלא עד טיבור זעיר והיינו ו' מדות שלו וב' שלישים כחב"ד ח"ג וב' שלישי ת"ת וז"ס שם בינה שעולה ס"ז בסוד ו' מדות וב' שלישים. ואומרו שדרך ירצה הטבור המיוחד לך להאיר לך:
ואפשר שנקרא אגן הסהר שהוא חצי גורן עגולה שהוא התחלת אור הסהר בחדושה ששם סיום עטרת יסוד אימא ואיתא בסה"כ שבר"ח יש תוספת אור מלכות בינה שממנה מתחיל אור למלכות וזהו אגן הסהר. אל יחסר המזג המזגת הדין בחסדים וזה בסוד א' דאלהי"ם שנקודו שב"א סגו"ל כנז"ל ועולה נ' כמנין מז"ג ובזה יובן מ"ש במדרש חזית המזג הוא המופלא שבסנהדרין כי הראש כמו א' לאותיות. ועוד ירמוז מזג לג' נקודות דשם אלהי"ם סגו"ל חול"ם קמ"ץ שכולם רחמים ועולים המז"ג:
תשים עליך מלך בפקודא למעט סברת האומרים שהוא רשות אומר שהיא מצוה גמורה וכמרז"ל ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך שום לעילא וכו' שאין סברא לומר שום תשים הרבה פעמים כמו שלח תשלח. והענין כי ב' מלכיות הן לאה המושרשת במלכות אימא. ורחל מלכות עקרת הבית. ולפי שבחי' לאה אינה חסרה לעולם שהוא סוד קשר של תפלין וגם שהוא מעלמא דאתכסייא לכך אמר שום שהוא מן המקור תמידי וסתום:
הכי לקבל וכו' כנז' במינוי המלך שיש ב' מדרגות עליונה ותחתונה כן הוא בדבר המשפט ונל"עד ששורש המלך והב"ד הם חלוקים כי בחי' המלך הן בשרשי לאה ורחל שמושרשים בזעיר ועיקרם בת"ת זעיר מקום סיום רגלי לאה הנכנסים בראש רחל וכמו שרמז בעל ההושענות דוד איש ידיד חתום בכתר מלכותך. אבל הסנהדרין ה"ס אור אימא המתפשט בזעיר כנז"ל ע' רבתי דשמע והיינו סנהדרי גדולה וע"כ נק' עיני העדה כי הם מסוד עי"ן:
ב"ד זעירא ב"ד וכו' ה"ס תנ"ה דזעיר המאירים בכח"ב דמלכות מאור אימא שיש שם ע"י זעיר ונק' קטנים לעומת המלכות שהיא קטנה. וידוע מסוד החשבון שהאחדים הם במ' והעשרות בזעיר ולכן כח"בד חג"ת שלו סודם ע' וכח"ב דמ' הם ג'. ומ"ש אע"ג דקביל עליה ב"ד זעירא. בא למענו שלא תאמר שאין אנו צריכים להשתדל בתיקון זעיר הואיל שאין בו אחיזה לחיצונים שגדול כח אורות אימא נהר יוצא מעדן דלא פסיק וא"כ מעצמו הוא יתוקן. משא"כ ברחל שהיא במקום אורות הנגלים ושם עיקר אחיזה לחיצונים. ולפי זה דיו שישתדל בתיקונה. לכ"א שאינו כן דאע"ג דקבל עליה ב"ד זעירא מ"מ צריך לקבל ב"ד רברבא. ואח"כ מפרש שב"ד זעירא של ג' הוא מסטרא דשכינתא תתאה. ור"ל שאינה ג' מבחי' תנ"ה עצמם בסוד זעיר אלא מבחי' הארתם במלכות הקטנה. ואח"כ אמר ב"ד רברבא מאלין סנהדרי גדולה. מיישב מה שקשה בדבריו והוא למה לא הזכיר כלום מסנהדרי קטנה שהם כ"ג לכ"א שגם הכ"ג נק' רברבא לגבי הזעירא של הג' והם סוד שליש הת"ת וב' מדות שלימות של נ"ה שבהם מתפשט אור אימא ממש. וז"ש שיש ב"ד רברבא שהוא מאלין סנהדרי גדולה הנז"ל שסודם אורות אימא. ועי"ל כמ"ש האר"י ז"ל והובא בערך הכינויים שסנהדרי קטנה הם ממילוי דמילוי אהי"ה דאלפי"ן שהוא כ"ז אותיות הסר מהם ד' של עיקר שם אהי"ה ישארו כ"ג. והנה נודע שאימא נכנסת בזעיר בג' קוים שלה שהם ג' אהי"ה ולהיות שמילוי סתם דזעיר הוא באלפי"ן העולה קמ"ג וג' קמ"ג גי' משפ"ט ה"ס דינים דזעיר המתוקים. ואמנם ג' שמות אהי"ה הפשוטים עולים ס"ג ועם כללות ז' תחתונות דאימא הרי ע' ועם כללות הכללות הרי ע"א שהא' הוא כולל הכל וכנגד ג' המילואים היו ג' שורות של כ"ג כמ"ש במתני' כנגד ג' הקוים והם היו דווקא של כ"ג בבחינות סנהדרי קטנה. ולפי שהכל מאימא לכן נקרא כולם בי"ד רברבא ובמה שכתבתי מובנים דברי בוצינא קדישא:
ואנת רברבא על כלהו שהע' הם ז' תחתונות דאימא והכולל הוא מרע"ה שסודו בדעת הכולל כל הז' וזהו כל הדבר הגדול יביאו אליך שהדעת הוא כולל גדול ולכן ר"ת הדבר הגדול יביאו אליך הוא צירוף שם אהי"ה והיינו סנהדרי גדולה מסטרא דשכינתא עילאה. היא אימא וכנז' שאורות אימא בתוך זעיר ה"ס סנהדרי גדולה.
אבל סנהדרי קטנה וכו' הם אורות אימא שמאירים בחב"ד דזעיר מאור עצמה דבינה ומ"ש אלו הם סנהדרי וכו' ירצה שנקרא גדולה וקטנה ע"ש הנזכר בפסוק דבר גדול ודבר קטן. ולפי ששרשם באימא וברתא לכך נקרא בלשון נקבה:
ופי' הרמ"ז פקודא דא לדון בדין מוציא שם רע נותן טעם לעונש זה למה הוא מאה כסף ומובן במ"ש באוצ"ח בסוד הצרעת שפגם לה"ר הוא שגורם להסתלק אור אבא לבדו ונשאר אור אימא ואז יוצאים ג' מיני אורות משונים בלאה וברחל שנקראות תמיד בשם שם טוב. ואז נעשה שם רע שמשם יונקים החיצונים והיינו ענין מוציא שם רע. ונמצא עיקר הפגם באור אבא והסתלקות החסדים ולכן עונשו מאה כסף שהוא לבן מצד החסד ושלכן הנגעים הם לבנים ומזה הוא יפ"י דהיינו אבא ומפני כך ונתנו לאבי הנערה דווקא והטעם כי הוציא שם רע על בתולת ישראל היא השכינה בת ישראל סבא הוא אבא דכתיב ביה ה' בחכמה יסד ארץ. וגם ידוע שבהבחן ד' סוגי נמצאי העולם דצח"ם שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה נמצא הדיבור נגד היו"ד:
וכמו כן פגם ביו"ד דאד"ני שה"ס נקודת ציון שהרי ד' אותיות אדנ"י הם כנגד חב"תם דמלכות ואפשר שמשום זה לוקה ומשלם כנגד ב' הפגימות שפגם שמאה כסף הוא כנגד היו"ד כנז'. ועוד ששם רע נמשך מהסתלקות י' מן הו"ה. ולכן בעונש זה של הכסף יחזור לובן חסדי אבא להתייחד עם אימא וז"ון שהם הו"ה ואם תרבה כל ג' אותיות הו"ה עם י' ותאמר י"פ הו"ה. יעלה כ"סף. וכן פגם בשכינה והפריד ה' אחרונה מחברותיה ובעבור זה סופג מ' להחזיר יו"ד ה"א וא"ו אל ה"א אחרונה. ולעומת כן אמר רבנן האי איהו בתר נישואין דאמר וכו' כלו' הבינו שטעם דין זה של מוציא שם רע הלזה הוא מפני שפגמה בבואו עליה. וגם פגם בההוא רוחא דשדי בגווה. וכל זה פגם בשכינה הוא ועוד דאמר לא מצאתי לבתך בתולים שהעיז פניו נגד אביה לומר לו כן בפניו:
ולאו כל שם רע שקיל פי' שיש בחינות הרבה בשם רע כמו שישנו בצרעת עצמה מראות נגעים ב' שהן ד'. וכמו כן פגם השם עלילות דברים הוא בחי' פרטית. ושל מרגלים היא כללית ולכן החמיר עליהם העונש בג' דברים. א' אתענשו בגינה בהשתרבבות לשונם ותולעים יוצאים מגופם ואח"כ מתו ולא זכו לה להורישה לנשיהם כי ניתנה אחוזתם ליהושע וכלב כמרז"ל על פ' חיו מן האנשים ההם וכל זה מפני שאמרו שהחיצונים היו שולטים לגמרי על ארץ ישראל ושעבדו כח השכינה ביניהם בלי מקום לפדותה והוא מר"זל אין בעל הבית יכול וכו' שהוא זעיר:
להוציא כליו משם הם שברי כלים דמלכין קדמאין ושכמו ששלטו על צד הקדושה ישלטו עליהם:
ואתתא קרקע וכו' פי' היא בחי' בית קיבול לפרטיות בעלה כמו הארץ העליונה היא רחל שהיא בית קיבול כולל לכל האצילות שכולם משפיעים בה וכמו שהיא זכה וטהורה בבחי' עצמיותה. שהרי אין כח חלילה לשום חיצוני אלא בחיצוניית חיצוניותה. ר"ל במדרגה היותר חיצונה. וכל בחינותיה קדושות ומשומרות בסוד בתולת ישראל. כן הוא בכל בת ישראל הצנועה דומה לאמה הקדושה. והפוגם בכבוד הבת פוגם בשל אמה. וזה שרמזו רז"ל אסתר קרקע עולם היתה. לפי שהיתה מרכבה מצד נשמתה אל השכינה בבחי' פנימיותה ולכן קראוה קרקע עולם בדרך כללות מפני רוח הקודש שבקרבה וידוע ששרשי כל השמות הם אהי"ה הוי"ה העולים מ"ז וי"פ מ"ז עולה קר"קע. ורצו בזה שכיון שזכתה למדרגה זו בודאי לא משל בה אחשורוש ולכן ואי תימרון וכו'.
הא אמר וכו' אני ה"ס השכינה בפנימיות בסוד שם ב"ן וט' אותיות העולה אנ"י וז"ש הוא שמי שהוא שם הוי"ה ממש:
וכבודי ה"ס פרצופה וכל קומת י' ספירותיה שהם מלבוש אל הפנימיות וכמ"ש דר"י הוה קרי למאניה מכבדותא ותהלתי לפסילים. תהלה לשון הארה. שרק היא הנתנת לצד החיצונים לחיותם בסוד ההוא נהירו דקיק דכתיב ומלכותו בכל משלה. דאיהי שם דאתלבשת באסתר פי'. הפנימיו' הנק' שם ממש כאמור הוא אשר התלבש בה בסוד הנקוד' הפנימית המתלבשת בבריאה כנז' בס"הכ.
אבל רבנן אי וכו' שסוברים שאסתר ממש נבעלה ונמצא מתחלל השם שהיה בקרבה:
ולא ודעי וכו' דוק מינה כי אינו ממעט העסק בפשטי התורה. רק אותם שלא יודעים ג"כ בסתרי תורה כי עסק הפשט הוא נתינ' כח בנציצות להחיותם אבל אין בהם כח גמור לעלות עד האצילות להברר ולהתקן כראוי ולכן נק' תבן דאורייתא שהוא ערבוב קודש וחול וממדרגת יצירה ולמטה ששם עיקר הערבובייא ורוב הרע כמ"ש הרב וגם טבל הוא טב לא טוב ורע כנז' בס' א"י במרכבת יחזקאל אלו שאינם חפצים אלא בפשט תמיד הם בערבובייא כי אין להם כח לברר הרע מן הטוב לגמרי וז"ש שאינן יודעים אלא קלין וחמורין דאורייתא. ור"ל שאלו צריכים תמיד לעסוק בסברות וחקירות בכח השכל ההיולאני שהוא מעורב מאמת ושקר ומכח עיונם מולידים סברות רעות ע"ד החטה שמתגדלת עם התבן. וז"ש חטה חט ה' אילנא דטו"ר. פי' חט הוא צד השקר. ה' הוא צד האמת ונמצא שהוא מקליפת נוגה המערבב לאפוקי סודות התורה שהם ממש כדלעתיד שתוציא ארץ ישראל גלוסקאות בלי תבן וסובין. כמו שהוא בחטה כי ח"ט הוא הסובין ה' הוא הדגן הנקי והנה תב"ן וחט"ה גי' ד"עת בסוד עץ הדעת טו"ר וז"ס משר"זל עץ שאכל ממנו אד"הר חטה היה ותנן כותיה בפ"ק דר"ה דף י"ט ע"ב. ועי"ל דקלין וחמורין כגון מצות שילוח הקן וכיבוד אב ואם וכיוצא והוא שקל בעלי הפשט. והתבן הוא מאכל הבהמה שהיא בחי' העשייה. וחטה מאכל אדם היא היצירה ששם מט"ט עה"ד טו"ר ונמצא כי בהעשות מצוה קלה בכוונה פשטית מתקיים עולם העשייה ובקיום מצוה חמורה מתקיים עולם היצירה אבל כשישקול בשקל קדש חכמת האמת. אפי' מצוה קלה הנזכר יסודה במרומים בסוד זווג א"וא וגם מצות כיבוד אב ואם מיוסדת שם. ונמצאו קלה וחמורה שוות ודומות וכמרז"ל אורח חיים פן תפלס על ב' מצות אלו גם זוהי כוונת רבי הוי זהיר במצוה קלה וכו' כלום מדעת עצמך אין אתה יודע ומשיג מתן שכרן של מצות. אבל בידיעת רזי תורה ידוע שהקלה כחמורה:
לית דרכא דמלכא צא"ל מאי דקי"ל זעיר מקנן ביצירה מ' בעשייה. והוא כי מחיצוניות זעיר דאצילות מתנוצץ האור דרך ב' מסכים דבין אצילות ובריאה ובין בריאה ויצירה. וממנו נעשה עולם היצירה סוד מט"ט. ומשל מ' דאצילות יורד עד העשייה דרך ג' מסכים ונעשה עולם העשייה. וכמו כן ידעת שג' כלים דז"ון יורדים לבי"ע בסוד עצמות פנימי ונשארו באצילות ז"ון בבחי' חיה יחידה(ואצילות). והם נק' מלכא ומטרוניתא:
ואמנם קה"ק דבריאה הוא בחי' אצילות ממש כמ"ש באוצ"ח ולכן יורדים ג' אורות ממלכות דאצילות אל היכל קה"ק דבריאה והם מנה"י שלה כמ"ש שם באוצ"ח והנה היכל קה"ק הוא בחי' סוס למטרוניתא וטעמו כי בכללות הבריאה מאיר שם ס"ג וג' שמות אהי"ה והם גי' סו"ס ודוק כי עיקר הרכיבה היא ברגלים וה"ס אורות נה"י הנז'. א"נ י"ל כי קה"ק ה"ס רישא דבריאה בסוד כח"ב וכל רישא סודו מ"ב וג"פ מ"ב גי' סו"ס. ועי"ל שה"ס שם אהי"ה בצירופיו העולים ב"פ סו"ס וכן סוס מלא סמ"ך ו"ו סמ"ך ב"פ סו"ס. וע"ז נאמר כי תרכב על סוסיך כי כל סוס הוא כפול והרי כאמור סוסיך לשון רבים. ואמר מרכבותיך על גוף היכל קה"ק שהוא כמו הרכב המתנהג ע"י הסוסים כן היכל זה הנהגתו ע"י הסוסים הקדושים ונק' בלשון רבים מרכבותיך כנגד כח"ב אשר שם. מרכ"בת גי' אכתרי"אל אשר שם וענין הפסוק מעין מ"ש באוצ"ח כי לפעמים היכל זה הוא מכלל הבריאה ואז בודאי שאינו מתייחד עם האצילות אבל לפעמים הוא נעשה אצילות ממש וז"ש כאשר תרכב על סוסיך כנז"ל. אז מרכבותיך ישועה:
דאין מזלזלין במלכותא וכו' פי' אע"פי דקי"ל מלכות לית לה מגרמה כלום ועוד שבעוה"ר היא נפרדת בגלות. כל זה מיירי בבחי' חצוניות שלה. אך לא בבחי' הפנימיות הנק' מטרוניתא שאינה יורדת מהיכל קה"ק ואינה מתפשטת עד מלכות הבריאה המתייחדת עם היכל העליון דיצירה ששם משכן העבד הרוכב על החמור כדלקמן:
לית דין אתר הדיוט מובן במ"ש כי מחזה כן בסכלותו אין עונשו אלא בסקילה סתם והרי כמה מדרגות במוציא ש"ר. ומה דרבנן דמתניתין וכו'. יקשה בכח: דא"כ ששידה ניתנה במקום אסתר איך אר"זל דאסתר הותרה למרדכי מפני שהיתה אנוסה:
ודאי איסור והתר וכו' פי' המה דברו לפי הדין הכולל בענייני האדם כאן למטה לפי הפשט לפי מראה עיני האדם ולכך קראם רבנן דמתניתין הם התנאים ואמוראים שמדברים בפשטן של דברים אבל בעלי הסוד קראו מארי דמתניתין. ולא ח"ו שהתנאים לא ידעו הסודות. אלא קראם כן על פי מה ששנו במשנה וגמרא לסדר הדינים על דרך הפשט לקיים מצות ה' ולא פנו אז לגלות רזים וסודות גם שלפי האמת בודאי אין דבר נעלם מהם ע"ה. צדיק וטוב לו. הוא מש"ל שמי שהוא מן האצילות אין שום רע כנגדו וזהו צדיק בפנימיות וטוב לו בחיצוניות: כל און בענין הזדווגות החיצונים אליו כי זווג הקליפה נק' און:
ולא לבת זוגו מפני שמן הסתם נשמות האצילות שאין בהם פירוד באים לעולם בייחוד ומזדווגים יחד ולא כאותם שאינם פוגעים בבת זוגם: ומאן דאיהו צדיק ורע לו הוא מעול' הבריאה שמשם מתחיל ענין הרע. אבל הטוב מרובה על הרע ועל זה נאמר אדם אין צדיק בארץ. כי מעולם הבריאה ולמטה הכל בחי' עלמין דנוקבא וזהו בארץ. רשע ורע לו הוא מן היצירה לפי ששם הטוב והרע שוים בסוד ט"ט דמט"ט והכל תלוי בהכרעו אם מכריע לטוב אז ודאי הוא צדיק ורע לו על בחי' מעט הרע שיש לו. אבל אם מתגבר יצ"הר על יצ"הט. אז הוא רשע וטוב לו כדמפרש ואזיל. רשע ורע לו זהו מן העשיה ששם הרע מרובה על הטוב: