מארי סתרי תורה סודות פנימיות הספירות. מארי מדות בקיאים בבנייני הפרצופים שבהם בחי' המדות והשיעורין ולכן הם יורשים נשמתין מסטרא דמלכות כי היא כוללת כל האצילות. ובתוכה מושפעים כל המוחין. דמאן דירית לה. פי' שמושרש בה בקביעות בתורת ירושה שאין לה הפסק: וזכי לה. שיש בו כח להאירה ולהשפיע לה אור מלמעלה בכח תורתו ומעשיו. א"נ יש לפ' סתרי תורה וכו' במה שנודע שבעולם התיקון כל הספי' כלולות ממ"ה ומב"ן. וסתרי תורה ה"ס מ"ה ומארי מדות ה"ס שם ב"ן כי בו נבנו כל הפרצופים. ובכללם הם סתרי תורה בעיון הסודות. ומארי מדות במ"ט שבהם נבנו הכלים והפרצופים. והשתא א"ש אומרו דמאן דירית לה שהוא בבחי' עצמה שהוא במ"ט דבחי' עשייה הוא במלכות ובעל מעשים טובים הוא יורש ממש של המלכות שיורש סגולתה לבנות הכלים. וזכי לה הוא בלימוד סתרי תורה שמוסיף לה אור הפנימיות. ולכן זכי לעשר ספיראן וכו' איתא בס' א"י שהמלכות תחלתה נקודה אחת ואח"כ נעשית ספירה שלימה מאבי"ע וז"ש עשר ספיראן שכל א' כלולה מאבי"ע. בלא פירודא דהיינו קשורות בסוד פרצוף דהיינו י' ולא ט':
דאי הוו ירתין וכו' ר"ל מבחי' העצמית שהיא שם ב"ן שהיא היא הצריכה תיקון ועליה כל כוונתינו כי בחי' מ"ה אינן צריכות שום תיקון כנודע. הוו ט' בפירודא מינה. יובן במאי דקי"ל שבעת תיקין העולמות נתוספו בזעיר ג' ראשונות שהוא היה בעל ו' נקודות. ובמלכות ששרשה נקודה א' נתוספו בה ט' מדות. ובעת העון ב"מ מסתלקות ממנה: וז"ש ואי הוו ט' בפירוד' מינה והיא נשארת יחידית ובגין דלית תמן פירודא אמר וכו'. הכוונה שאלו הצדיקים הם בעלי ס"ת ומדות יש להם שייכות ואחיזה במ"ה וב"ן מסוד תיקון העולמות. וה"ס מהטבאל אשת הדר ושם הוא הייחוד שעליו אמר ס' יצירה שכל סודותיו על עולם התיקון ולכן הזכירו בשמו וע"כ אמר י"ס בלימה. מפני שעולם התוהו סודו מעשרה נקודות ממשיים שיצאו מעיני אד"ק אבל עולם התיקון שהוא מהארת המצח ה"ס הארה. שלגבי הנקודות נק' בלימה. וגם כמ"ש מהר"י צמח והובא בס' א"י שרמז בלי"מה בל"י סודו מ"ב דהיינו כ"ב אותיות וי"ס דנפש וי"ס דרוח דהיינו בל"י. ומ"ה הוא ממש שם מ"ה שהוא פנימיות התיקון. וגם בלי"מה פי' בלי מהות כי הוא רק הארה כנז':
ואי תימא דסליקת וכו' וכלו' שהרי מ"ה וב"ן הם עשרים י' ממ"ה וי' מב"ן:
שמא מפרש וכו' ר"ל לעולם כי אם עשר שה"ס שם מ"ה המיוחד בשם ב"ן כזה יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה שהוא נכלל ומיוחד בשם מ"ה כי במקום הזכר אין נחשבת הנקבה כאמור בכ"מ בזוהר:
ובג"ד י' ולא י"א פי' שאפי' שרשה העצמי שהוא רק נקודה א' אינה נזכרת בשם לבד מן העשר:
ואינון י"ב ירחין אינון מדילה מז"לן שמובן כללות ענין זה במ"ש בס' הכ' ריש תפלת ר"ה כי כל החדשים הם במלכות אלא שיש בזה ב' בחינות כי ו' חדשים בחי' עצמה ו"ק שלה וששה בחינות הזכר המאיר בה. וז"ש ואינון י"ב ירחין אינון מדילה. ר"ל שכולם שייכין לה. וזה בבחי' חדש שעניינו חידוש ואין זה אלא בנוקבא ולכן כתוב אשה חדשה לרמוז לשם חדש: דהא שנה איהי כלה. כי שנה מלשון משנה תורה: והיא גם היא לשון שינוי והוא הנעשה בה מדי חדש בחדשו. ויתר ע"כ שנת החמה דאיהו זעיר הוא שס"ה בסוד ה"פ ע"ג שמקבל מאימא. אבל שנת הלבנה ימיה שנ"ה ימים וגם הוא ה"פ ע"א שמקבלת מזעיר וידוע שע"א זה הוא מסוד מ"ה כמ"ש בס"הכ והנה מ"ה עם עשרי: אותיותיו גי' נ"ה כשם כל"ה וזה ירמוז דהא שנה איהי כלה. וגם בשנה אחת נכללות כל ההשפעות המושפעות בה והיינו כלה כלולה.
ולית כלה בר בי"ב ירחין וכו' זה ענין אחר ויובן במ"ש בס"הכ בסוד השכיבנו שהיכל ק"ק דבריאה הוא סוד המפה העליונה. ונל"עד שאפי' בזווג היום הוא כך שהרי ראש הבריאה דהיינו היכל זה עולה ונכלל באצילות. והנה על היכל זה נאמר שהים עומד על י"ב בקר שה"ס ו' היכלי הבריאה מלבנת הספיר עד היכל הרצון ועוד ו' היכלות שבהיכל הרצון עצמו הרי י"ב. הרי א"כ שסוד המטה עומד על י"ב וז"ש ולית כלה בר בי"ב וכו' שסוד הכלולות דהיינו הזווג נעשה בי"ב:
ולית תיקונא לכלה בר בי"ב זה ענין סוד אחר והוא כי סוד י"ב חדש הוא בסוד י"ב צירופי ההוי"ה העולים שי"ב כמנין חד"ש ואלו מאירים בי"ב צירופי אהי"ה העולים רנ"ב כמנין איברי הנקבה שידוע שכל תיקונה משם אהי"ה ומשם בוכ"ו כנז' בס' א"י וב' שמות אלו עולים כל"ה שהם המתקנים אותה. לכן אצטריך חתן למחדי. החתן הוא בסוד זעיר המאיר בג' מילואי אהי"ה העולים תנ"ה והם בנה"י דאימא הרי חת"ן ועליו להמשיך השמחה שהיא מצד אימא שלכן בשבת שחל להיות בי"ט אנו אומרים גם בשמחה ובצהלה. ועוד כבר ידעת שג' אל"פין שבשם מ"ה סודם ג' שמות אהי"ה המאירים לחתן ומהם עיקר בנין הנקבה כנזכר בכוונת תפלת ר"ה בסוד של"ג שהוא ג"פ אל"ף. ויתר ע"כ כמו שד' יודין דע"ב וגם ייא"י דס"ג הם התוכייות שבהם. כך י"א א"א דשם מ"ה הוא עיקרו וה"ס הטיפה הכלולה מד' מוחי חו"ב חו"ג והנה יו"ד אל"ף אל"ף אל"ף גי' שמ"חה שהוא ממש אור אימא המשמח את רחל ע"י בעלה וגם יש בו י"ב אותיות כנגד י"ב חדשי השמחה הנשפעים לה ולביתה. לה י"ב אותיות אדנ"י. ביתה י"ב בקר הנזכר וזה בסוד החיצוניות. ועוד לה ולתיקונה בסוד הפנימיות י"ב צירופי אהי"ה המתקנים אותה בכח י"ב צירופי הוי"ה ולכן ס"ת נק"י יהי"ה לבית"ו שנ"ה הוא שם הוי"ה שהוא העיקר בצירופיו לשמחה זו. ועוד כי גם ד' אותיות הוי"ה שולטים בד' תקופות וע"ד כתיב ביעקב ויקח וכו' שאז היה הולך ליקח את רחל ועשה שם ייחוד גדול.