שבע קלין וכו' ידוע שה"ס האורות של ז' מדות דהיינו ק"ל ה' הוי"ות דחג"ת נ"ה וכללות החמשה ביסוד וכללו' כולם במ'. וגם מילוי קו"ל קו"ף ו"ו למ"ד עולה קו"ל ה"ס ה' גבורו' שכל מילוי דין. ואמר שבכל ימות השנה תליין במלה. יש לפרשו כמ"ש בס' הכוונות על כולם בחכמ' עשית בבינה שחכמה אומר ובינ' עושה ולמדנו מכאן שהדבור הוא בזכר והמעש' בנקבה וידוע שכל ימות השנה כל תיקון הנקב' מצד זעיר שהוא בחי' הדבור רוח ממללא אבל בימי החג העיקר הוא מצד הבינ' שהי' בחינת מעשה: ועי"ל כמ"ש בספר א"י כלל גדול שכל מצות מעשיות כגון סוכה ולולב וכיוצא הן בחיצונייות העולמות. וכל מצות הדיבור כגון תפלות ועסק התורה היא בפנימיות של העולמות דהיינו השפע והברכות שהש"ית משפיע בעולמות:
ואנן עובדא קא בעינן פי' אנו חפצים בחג בחינת מעשה גמור שהוא השפעת המים ממש לעולם ולא מלה אין עיקר כוונתנו לפנימיות הנשמות. והטעם בגין דבזמנא דא וכו' שהרי אימא היא השולטת וכמ"ש בפ' פנחס דף רנ"ח ע"ב כל הני יומין אזלת אימא על בנייא ולהיותה כוללת כל בחינת זו"ן דהיינו בחי' ימים וחדשים לכן יש עכשו ברכה כוללת לכל השנה:
וביומא שביעאה וכו' לשון זה מדוייק כמ"ש בס"הכ לייישב מה שנראה סותר מכאן לפ' ויחי דף כ"ב שיש זמן לתשובה עד עצרת. ואמר ששם מדבר על איזה פרטי. אבל כללות ישראל אין לאחר תשובתם:
וז"ש כאן סיומא דדינא דעלמא. פי' בכללו:
ופתקין נפקין מבי מלכא היא מ' שממנה יוצא הדין והגזרות אבל עדיין לא ניתן ביד השוטרים לפעול הדין ואינו כי אם הודעה להם וכן אמר לקמן פקיד מלכא למיהב פתקין. פי' ועדיין לא ניתנו:
וגבורן מתערי ומסתיימי איתא בס"הכ משם הה"ר גדליה הלוי ז"ל שאלו הם הה' גבורות שכבר הן ביסוד שלה ביו"הך ואחר גמר כניסת כל החסדים בימי החג אנו חוזרים ומעוררים אותן בחביטת הערבות כדי שיהיה להם כח להעלות מ"ן בעצרת לעשות הזווג. ואמנם הר"חו כתב שהן ה' גבו' לצורך המ' וכן הוא במהדורא בתרא. שבהושענא רבא ניתנות במ' רחל כלולות הה"ג דשייכי לה וה"ס החותם השני. ונל"עד דהא והא איתא דא"הנ שהעיקר הוא הה"ג דמלכות. אבל אין ספק שגם אז מתעוררות אותן שביסוד שלה שממנו תתפשטנה אותן של מלכות. וזהו דייוק מ"ש מתערי פי' של יסודה:
ומסתיימי של מלכותה ששם הוא הסיום והתכלית של האצילות ולכן נחבטות בקרקע ואז יש בה כל הז' גבורות וע"כ ז"פ אד"ני גי' חות"ם שכיון שנתפשטה הגבורה הז' אז נסתיימו הדינין ואולי שלזה רמז באומרו סייומא דדינא שהוא צירוף אד"ני:
וערבי נחל תליין בהו פי' אלו הגבו' תלויות בערבי נחל שה"ס נ"ה דאצילות ואמר זה ללמדנו שז"ס הערבה שאנחנו לוקחים ה' בדים ממנה כנגד ה' גבורות. וא"ת ומה טיבן של גבורות אלו ביום הז' אחר שכבר האירו בה כל בחי' החסדים. והלא הסדר היא ליכנס בה הגבורות תחלה ואח"כ יאירו החסדים למתקן. לזה אמר בעינן גבורן וכו' ירצה שני מעשים נצטרך לעשו' א' מ"ש בס"הכ לכוין כי הערבה גי' זר"ע שהם מ"ן וגי' עזר כנגדו להכין אותה שתהיה עזר כנגדו להעלות מ"ן ולקבל מ"ד כנגדו. וז"ש גבורות בעינן עתה בהו"ר לאתערא למיא הם מ"ד של זווג עצרת שיושפעו בה ע"י התעוררות מ"ן ולכן מים מ"ם יו"ד מ"ם גם המילוי מים שאח"כ בבואן לעולם ירדו מים זכרים ומים נקבות כנודע:
וגם פשוטו של שם מים מורה שני מיני מים והרי הפעולה א' שהיא חדושו של יום ולכך הקדימה:
ב' ולסחרא ז' זמנין הם ז' הקפות של יום זה בלולב דוקא ולא בערבה וראיה שלא אמר ולסחרא בהון דאז הוה ס"ל כמ"ד בגמרא שמקיפין בערבה. וגם לטעם זה לא הזכיר בסמוך אלא בטישת הערבה ולא חזר לדבר בהקפות. ואמנם בהקפות דהו"ר יש ג' בחי' הנרמזות בשם אד"ם אדם דיבור מעשה:
וה"ס המשכת כללות ז' מקיפי החסדים מדעת אימא וכמו כן מדעת זעיר וכמו כן מז"ק דזעיר:
כל זה לרוואה להאי מזבח היא מ' שכל בניינה מהגבורוה וידוע ששם כל גבורה הוא יו"ד ה"י ו"ו ה"ה דהיינו ממש ברתא ואימא. כי י"ה דמילוי ס"ג ו"ה דמילוי ב"ן גי' מז"בח ולעומתו בזמננו בימה העולה כן ולכן להיות' מלאה גבורו' על כן צריך לרוות אותה בחסדים מרובי' שאף החסדים המקיפים מרבים השפע והמים:
והראיה שענני כבוד שהם סוד המקיפים כנודע היו מגהצים מלבושי ישראל כמ"ש רש"י ז"ל בפ' עקב אמנם אמרו ממיא דיצחק הענין הוא שהם סוד החסדים דאימא שהם מגבורות אבא כנודע בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה באופן שכל חסדי חג הסוכות הם בחינת יצחק שהוא שורש הגבורות ומושרש בגבורות אבא אלא שנעשה חסדים באימא והיינו כללות בחי' יצחק ששרשו בבינה אלהי יצחק. ובזה יצדק מה שאנו אומרים בברכת גבורות מוריד הגשם דאיתא בס"הכ בברכת הנהנין שגשם ה"ס מ"ן שביסוד הבינה הנק' גבורות גשמים וסודם מסוד שם אהי"ה כנזכר שם והן הן החסדים דאימא ולזה אמרינן ג"כ משיב הרוח שה"ס ס"ג וקנ"א. ועוד נלע"ד שגם לטיפה שנותן לה בזווג עצרת קורא מיא דיצחק ע"פי מ"ש במהדורא בתרא בס"הכ שבעצרת נותן לה זעיר בזווג גבורות. ובפסח חסדים ועוד אמר שם וז"ל ויום שמיני הוא הזווג. ונותן בה ה' גבור' של זכרות עצמו שלו בבחי' טפה זרעיית עכ"ל:
ונראה שה"ס ב"ן דמ"ה אבל בפסח נותן לה מ"ה דמ"ה שגאולת מצרים הית' מיסוד אבא ע"י משה וכל אותו הדור הם משם:
בגין דאיתמלייא פי' מפני שבזה מתמלאת באר דיצחק ולקמן נבאר למה ייחסו ליצחק. ודע שיש בכל א' מהמקיפים בין דאימא דבחי' סגולת הימים דסוכות ובין מקיפי זעיר שהם בלולב. בחינת רי"ו. כי דשל אימא הוא אל ועם המלא אל"ף למ"ד הרי רי"ו: ודשל זעיר יש ג"כ בחי' רי"ו כמ"ש בערכי הכינויים ערך תבל וכן הושענא גי' ב"פ רי"ו. אבל ביום ז' שהמקיפים שלו הם מן השרשים שבדעת אימא וזעיר כנז' נק' הושענא רבא ב' רי"ו הם רו"י שהם המרוים את המזבח:
ובהאי יומא וכו' חזר להזכיר צורך הגבו' להתעוררות מ"ן להמשיך ואומר. ולסיימא וכו' והוא מה שנודע שבליל הו"ר נעשה החותם מג' מילואי קס"א קמ"ג קנ"א והוא חותם מלכות דרחל. וז"ל הרב בס"הכ אחרי שנתננו בה ה"ג ביום הו"ר בסוד ה' בדי ערבה אז צריכה אל החותם. לבל יכנסו זרים לקחת מהגבו' שמשם שרשם ומשם נאחזים עכ"ל וז"ש ולסיימא לון לבתר. פירוש אחר שנתננו הגבורות צריכים אנו לסיימם ולהחתימם. ואח"כ מפרש תמצית כל הענין ואמר דהא בהאי יומא. מסתיימי דינא ה"ס ה' גבורות המתפשטות במלכות שלה ששם הוא הסייום: