קפטר חד חויא וכו' כתבו הרח"ו ז"ל בשיטתו הראשונה שענין חמורו של רפ"בי מבואר בהקדמת סודות הגלגול בב"ח וכיוצא. ולא פירש פרטות הדבר. אבל אח"כ שזכה לתורת האר"י ז"ל כתב בח"ב מס' הגלגולים דף ל"א ע"א שר"פבי היה ניצוץ של אא"עה ושקליפת אברה"ם הוא חמ"ר זה לעומת זה וישמעאל נתגלגל באותו חמור דרפ"בי וכו' ע"ש והנה אא"עה שסודו מאבא כל עיקרו היא התורה ועייונה ולכן נענש החמור על שגרם לר"פ שיפסיק תורתו בזמן עוברו במקום הטינופת ברגליו ובהם נענש והמתינו עד שתהא שעת התפלה דאפי' נחש כרוך על עקיבו וכו'. כדי שיקבל החמור עונשו ולא יגרש ר"פ הנחש קודם שישלים שליחותו. וכשגמר שליחותו. אתנשר חויא ונפל קפסירי נתחים נתחים. וכמ"ש ר"פ אח"כ ודא חויא שליחא וכו'. ולכן תמה ר"א ואמר קב"ה כ"כ מדקדק וכו'. ירצה שאפי' שגגת בהמתן עולה זדון ליסרן ובדרך נס: א"ל ודאי וכו' נראה שהודיעו דמסתמא כל צדיק וצדיק זוכה לניצוץ צדיק אחר שמתעבר בו וכך היא המידה והדין שכיון שבאים לסיוע ולזכות של צדיק חבירם אינו ראוי שח"ו תבואם רעה אלא ונטיר לון ועוד מרויחי' שהקב"ה רוצה לאוספא לון קדושה כדי שלא יגעו ללא דבר:
האי חמרא פי' זה הידוע בסגולתו דאיכא דברים בגו שכל עצמו לא בא אלא להכנע לקדושה ולהתקן על דלא נטיר קדושתא דילי:
ה"ס הניצוץ הקדוש המתנוצץ בו שהוא של אא"עה ששרשו ממקור הקודש והתורה דהיינו אבא והוא בא לעוזרו כרחמי אב על בן. וגם שהוא ישמעאל ג' אָתון בא להתקן בכעין מצות כבוד אב ואם ולכן מיד ששגג במאי דרמיא עליה נצטער. ונל"עד שסוד חמור זה רמוז בפ' והוא יהיה פרא אדם פי' אדם מלובש בצורת פרא. וידוע שגדול כחן של צדיקי' להפך קליפת נוגה שלהם לטוב' וכ"ש אא"עה דאלים גובריה:
ולכן ישמעאל בא להתקן באותו חמור שהיתה קליפה ממותקת וקראו ר"פ בעירא דילי ר"ל צד החומריות שלי. ולכך ישגיח ה' עליהם בדקדוק גדול שהוא מר"זל אפי' בהמתן של צדיקים אין הק"בה מביא תקלה על ידם. שאם יארע שיתאחזו החיצונים בצד חיצון דקליפת נוגה שלהם תכף ומיד יציץ ה' להפרידם בהציל ע"י יסורין אותה הבחינה שנפלה ונפרדה מהקדושה שהיא הנותנת כח בחיצונים להשליטם ע"ד כל המיצר לישראל נעשה ראש דהיינו בכח ניצוצי טהרה שנפלו לאותה קליפה. ובזה נבין מ"ש ר"פ לר"א ואביך לא קאמר לך תמה עליו להיותו יסוד גדול בחכמה. והענין הוא שע"מ כן ברא השי"ת כל סטרא דשמאלא שהוא יסתפק בתמצית מצומצם סוד ההוא נהירו דקיק שיש בו מהבלא דגרמי דהנהו מלכי' דמיתו ולכן סתם החיצונים נק' זבחי מתים אבל כשישראל המושרשים בעצמיות החיים יחטאו חלילה. אז נופלים לתוך הס"א ומוסיפים בה חיות וכח. ואז תגבר יד האויבים המושפעים מצד שמאל שאין להם התגברות ותוספת אלא במה שחוטפי' ושנושר עליהם מנובלות ארזי ה'. ומטעם זה דווקא הם נעשים שלוחי ב"ד של מעלה ואפי' מדת החסד תסכים להשליט החיצונים בישראל ולייסרם כדי שיתעלו הניצוצות שעשקו מביניהם וז"ס חביבין יסורין. ומ"ד לא הן ולא שכרן הוא למכיר בעצמו שאין שום ניצוץ משלו תוך החיצונים. באופן שהשגחתו ית' גם בדרך נס להציל העשוקים ובודאי שאין מדה זו נוהגת ברשעים אדרבה עליהם כתיב בפרוח רשעים וכו' אלא דין זה נעשה או בצדיק גדול או בכללות ישראל וזהו שמדייק ר"פ להביא פסוקים שמדברים על ייסורי כל האומה. ואפי' ביד גוי וכו'. פי' לא מבעיא ביד החיות שאינם בנות בחירה שיש כח בעיניהם לראות סימני החוטא וכדר"זל אין הבהמה שולטת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה:
אלא אפי' גוי בעל בחירה יתעורר מכח מלאכו שבמרום הכופה אותו לייסר ישראל וכמ"ש בנבוכדנצר שקראו ה' עבדו וידוע מר"זל כמה היה מסתפק אם ילך אם לאו וכמ"שה ישא ה' עליך גוי מרחוק וכו'. ואמר ישא ולא אמר יביא לרמוז שישאו ראש תחלה בכח הניצוצות שנפלו בגבולם. והנה ר"א דייק דברי זקנו ר"פ שלא אמר ואפי' בידי אדם אלא ביד גוי:
לכן שאל ובידא דישראל עביד שליחותא ירצה שאתה אמרת ביד גוי משמע דוקא ולא ישראל. והשיב ר"פ אין כגון רשע בידא דצדיק. ויכוין על ב"ד ישראל שעונשים ע"פי התורה כי סודן עונשי ב"ד הוא כמ"ש ריש פ' שופטים פקודא לדון את סמ"אל וכו': שהוא כעין הבירור של העולמות הנעשה ע"י הגבורות העליונות שכל עיקרו הוא הגה סיגים מכסף וכן למטה אלהים נצב בעדת אל שה"ס אל מאלה"ים בסוד ג' עלמין הנז' בא"ר בדף קל"ב ומבואר אצלנו שאותם ג' עלמין נמשכים משרש הגבורות ומתפשטי' בג' היכלי זכות שבבי"ע ושם הם סנהדרין של מעלה ושם הוא נהר דנור וכל עניינם הוא לצרף ולטהר. ודוגמתם הב"ד של מטה:
אבל רשע בידא דישראל רשע וכו' ואין להקשות מכמה רשעים שמכים והורגים זא"ז במזיד. שזהו פועל העושים ברוע בחירתם והכא לא איירי אלא בבאי' בכח שליחות של מעלה. שאין לומר שרשע אחד יתחזק מכח עונות רשע אחר שאין מדה זו נוהגת אלא בנמשכים מסטרא דשמאלא כנז' ולא בבאים מצד ימין וכדמסיק. ויתבאר ענין ואשר לא צדה. כי ר"פ חשב שר"א כבר ידע כל זה. אבל ר"א עדין לא קבל מאביו סוד הענין ולכן שאל היכי עביד קב"ה שליחותא וכו' והענין שחשב ר"א שבכל מקום שתהיה מצות ה' על כל בריה שתעשה איזה שליחות צריך שיושפע עליה איזה כח להעירה לעשות אותה הגזרה ולכן הוקשה לו מאין תבוא הכנה לגוי או לבהמה לקיבול כח מאתו ית'. ור"פ השיבו בהקדים תחלה חילוק גדול שיש בין השכר אל העונש כי בהיות האדם מוכן לקבל טוב אותו טוב הוא תוספת וברכה ממש שמושפע עליו ואז ישלוט על הכל כל שתה תחת רגליו. וזהו פי' והוא ישקיט שבדרך חיוב נותן השקט ושלוה. ולהפך ויסתיר פנים פני עליון מלהשגיח עליו וממילא נשאר בלי מחסה. ודבר זה נוהג בין בכללות אומה או פרטות איש אחד. ולפרש היטב מהיכן ימשך התעוררות אותו גוי או בהמה המשולחים לזה אמר ת"ח בזמנא וכו'. ה"ס הכנת הניצוצות שהם בעשייה ושבה המעשים המעלים מ"ן כנודע:
אז אתער לגבייהו וכו' ידוע שב' זווגים הם לא"וא דחיצוניות רזא דיש"ס ותבונה. ודפנימיות דא"וא עילאין. גם נודע שא"וא מלבישים זרועות דאריך חו"ג שלו ואע"ג שהם שנים נקראים א' כמ"ש בא"ר לית שמאלא בהאי עתיקא. ולרמוז לזווג זה אמר לעילא. ולרמוז ייחוד ב' הזרועות אמר ימינא דק"בה כי אותיות מילוי ימין הוא ימין אחר יו"ד מ"ם יו"ד נ"ן:
כמה רחמין לא אמר חסדים מפני שבזווג נמתקים הגבורות והכל נק' רחמים:
כמה נטורי וכו' שומרי העולם הם מלאכים החיצונים שבקדושה. ושומרי האדם הם הפנימיים הנק' מלאכי שלום כמ"ש באוצ"ח ושני מיני המלאכי' נהנים מזווג עליון דא"וא דהיינו האראלים שהם החיצוניי' מאירים מריבוע אהי"ה דהיינו תק"מד אם תסיר מ"ד שהם העיקרים נשאר ת"ק. ומלוי דע"ב מ"ו הכל גי' שו"מר. ודפנים מאירים מהפנים אהי"ה פ' הוי"ה גימט' שו"מר:
כדין איתכפייא וכו' הוא הס"א ולא יכול לשלוט אלא לפעול טוב:
דהא אינון דעברו וכו' ענין רשימין אלו מובן כמ"ש בע"ח והובא בנגיד ומצוה בענין אותיות שיש במצח האדם לפי מדריגתו אם אין לו אלא נפשהן אותיות קטנות. ובהארתן נודעו המצות שעשה. ובהפך נודעו העונות. ושלוחי ב"ד העליון בקיאים בחכמה זו ואז מעוררים הגויים והבהמות וכו'. ובענין זה נבין הפ' כי אז תשא פניך ממום וכו':
כולהו מן סטרא דימינא אע"ג דיש כמה וכמה ישראלים ששורשם בגבורה ויצחק אבינו שורש לכולם. מ"מ בקדושה מיוחדות הגבורות עם החסדים ובכח המיתוק נק' הכל סטרא דימינא. עי"ל ששני עולמות הם זה לעומת זה. וכל צד הקדושה נק' סטרא דימינא שכל מגמתו לטובה. והצד שכנגדו נק' כולו סטרא דשמאלא הלא תראה שעולמות החיצונים שורשם משם ס"ג ושם ב"ן הוא עולם התהו ועולמות הקדושה הם מע"ב ומ"ה בסוד התיקון. ולכן כשאין עושין רש"מ אז מתעורר כח עולם התהו ותשה ימין ה' וגוברת השמאל על נפשות החטאים הנלכדות במצודותיהם: וכל דדמי לון כגון רוח סערה ורוחות רעות ב"מ: דאע"ג דחייבי נינהו והם בתוך הקליפות אין טבע שורשם משתנה לשיעשו שלוחי הדין וכמשל הסנטירא הנז"ל:
וישראל חייבא דנפל וכו' הוא משר"זל ואשר לא צדה שמזמינם לפונדק א' וכו' והוא הדין כל הורג בשוגג שהנהרג חייב מיתה וההורג חייב גלות על אחת מעבירות השנויות באבות שעליהן גלות בא לעולם. ומ"מ משונים הם משלוחי מד"הד הבאים מצד שמאל שהם שלוחים לגבי אינון רשימין דאתערו להון ועושים השליחות ומכוונים להרע ושמחים בה. אבל ישראל אע"פי שהם רשעים אינם שלוחי ב"ד העליון שיתעוררו מעצמם לעשות דין. ומפני זה אפי' ראה איזה רשע שהרג בזדון אסור לעשות בו דין כי אין ישראל נעשה שליח לב"ד אם לא יהיה בכל האופנים של ד"ת בעדים והתראה וע"פ ב"ד. אבל באופן אחר אינו נמסר אלא לבאים מצד שמאל כגון גוי או חיה רעה וכמ"ש יהודה ן' טבאי דסנהדרין שראה א' שהרג וכו' וא"ל בעל מחשבות יפרע מאותו האיש ולא הספיק לצאת עד שנשכו נחש ומת. כי הנחש נתעורר לגבי אינון רשימין:
א"ל דא מנלן ספקו היה על מ"ש ר"פ שאפי' רשעים מישראל אינם מתעוררים מכח צד שמאל שהרי כיון שהם רשעים הם תחת ממשלת הקליפה והשיב לו ר"פ אינון בימינא וכו' דוק שלא אמר מסטרא דימינא קא אתו וכמ"ש למעלה מפני שכוונתו לענין אחר ויובן בהקדים מ"ש בס' הגלגולים ח"א פ"ב וז"ל הנשמה של ישראל הקדושה. גם שתחטא ותלך אל הקליפות לא ידח ממנו נדח אפי' ניצוץ קטן של קדושה ולכן הש"ית ממקום קדושתו ממשיך מזון לאותה הנשמה אשר אסורה תוך הקליפה ועי"ז ניזונת הקליפה כדרך האילן הממשיך המזון אל הפרי ומשם נמשך המזון אל העלין והקליפה. ועוד נקדים מ"ש במרכבת יחזקאל שקליפת נוגה נק' עץ הדעת טו"ר. הטוב מצד ימין והרע לשמאל. ואל כל זה כוין ר"פ באומרו ואינון בימינא פי' אע"פי שנופלים לקליפה. הם בצד הטוב שלה דהיינו בימין. ולא אתדבקו בשמאלא להיות ניזונים ממזון עצמיי של הקליפה. ולא אתערבו בהדה אלא הם מחולקים כפרי והעלים והקליפה. ולכן אפי' יהיו רשעים אין הרע שולט בעצמותם להעשות שלוחי דסטרא דשמאלא:
לזמנא אחרא איתעברו ר"ל אם לא יהיה אופן הנז' נמצא שי כל להזמינם לפונדק א' וכגון ששניהם הרגו במזיד הק"בה מאריך להם ומעביר פקידת עונשם לזמן אחר. אע"פי שכבר הם נידונו למיתה דנפקו פתקין מבי מלכא. ועל זה שאל ר"א מנא לן משום דתינח ארך אפים לרשעים שמא ישובו וכיוצא אבל אלו שאין להם עוד תקנה ומיתה גזורה עליה' מלמעלה מנ"ל שלא יפקד עליהם דין שמים ע"י ישראל אלא שיתארך להם זמן כי זה נרא' חידוש גדול. ולכן רצה ר"א שיביא לו ראיה. והוכיח לו ר"פ מפלגש בגבעה:
ופשט הענין האמור כאן מסכים לדעת שהזכיר הרב בעל לב אהרן בספרו וגם הוא נטה אחריו שכתב טעם נפילת ישראל פעמים:
על שהיה להם לטהר עצמם מפשעיהם ע"ד מי האיש הירא שר"זל הירא מעבירות שבידו. ויערב לסברתו טעם לשבח הנז' כאן. שכך היא המדה העליונה שאין ישראל החייב בעונותיו ראוי להעשות שליח למד"הד כי דווקא או"ה הם מוכנים לפקידי הזעם. וכמו שמלאך המות נברא להמית אבל כשהדין נעשה ע"י צדיקים הם שלוחים מהגבורות הקדושות והם כמו גבר"יאל המלאך הקדוש הלוקח נפשות הצדיקים. ועל כל זה רצה הש"ית שימותו כל ישראל שהיו חייבים מיתה לשמים ואח"כ כשנשארו: