זכאין וכו' בין מחמת שאין עליהם חטא מות ובין שצמו ובכו והעלו עולות וכו' אז היו שלוחיו של מקום שאמר מחר אתננו בידך. וז"ש באורח קשוט שהוא דין אמת. לא אתייהיב מלה וכו' הן עשרת אלפים מישראל שבאו מנגד לגבעה ונק' איש בחור. פי' מובחרים בצדק מכל כללות ישראל שקילו עלמא ר"ל שכמו שהעול' העליון הוא פנים בפנים דהיינו א"וא. כך ז"ון פב"פ והם עלמא תתאה. ובכל זמן יש כח לצדיק גמור להחזיר ז"ון פ"בפ כנז' לקמן דף נ"ט ע"ב והאמת הוא מ"ש וההוא זמנא לא אשתכח וכו'. שכן מדריגת שילה היתה רחל ויעקב פעם פב"פ. פעם אחור באחור כנזכר בספר ערכי הכינויים ערך משכן. אבל אותם העשרת אלפים בחור היו צדיקים גמורים וראוים להגדילאת רחל בכל קומת זעיר ולהחזירה פב"פ וז"ש לא אתייהיב מלה אלא לאינון דאתייהיב כד שקילו עלמא וכו': מתל לבני נשא וכו' נ"ל שהביא המשל ליישב מה שקשה והוא שכיון שאין חייבי ישראל שלוחי המקום להרע לאחרים כמותם. היה די שלא יהי' הכח בידם להעניש אבל מפני מה נהפך הדין עליהם להקדים עונשם לאחרים. ותירץ שהוא גרם לעצמו במה שנתערב עם בני הסנטירא וחשב שיוכל להתחפש ולהסתר מעונש שנתחייב למלך:
מימינא ומשמאלא ירמוז למ"ש בסוד שו"מר שהוא מא"וא והיינו ימין ושמאל:
כדין אתכפייא וכו' שהכל נעשה ימין להציל לישראל ולהכניע אוביהם כמ"שה ימינך ה' כאדרי וכו' ודוק. שלימין האמיתי. שהוא חסד קראו בלשון זכר. ולשמאלית תרעץ אויב בלשון נקבה. והנה ביד יש ב' בחינות עצם היד שיש בו י"ד פרקים וה"ס ב"פ י"ד אותיות שבמילוי המילוי דהוי"ה ויש ה' אצבעות בכל א' חו"ג והם ה' הוי"ות לכל א' כמנין ימי"נך. אבל כשהם כלולות יחד שהם י"פ הוי"ה שאז הוא העוז של יד הגדולה. אז הם עולים ר"ס והתכללות חמשתן גי' נאד"רי ואז הוא בכ"ח כ"ח פרקין מתייחדין:
בשבעת ימים מב"על וא"ת שרומז לימים עליונים שואל לאיזו מדה רומז בכאן יום השמיני והשיב שיובן בביאור פ' כי שבעת ימים וכו' דאי קאי לק"בה הו"לל בז' ימים ימלא. ואם רוצה לסתום יאמר יִמָלֵא. אלא הענין שידוע שהכהנים מצד ימין הם ומשם כל הארתם כי חס"ד עם. ג' אותיות גי' כה"ן וכהן עם ג' אותיות גי' מז"לא בסוד מזל נוצר חסד שבו שורש החסדים לאבא. וידוע שביסוד אבא יש י' חסדים דהיינו ה' מדידיה וה' משל אימא בסוד התכללות שחסדי אימא הן גבורות דאבא. וגבורות דאבא חסדים לאימא. ועיקר העטרין הוא בתוך עטרת היסוד ונמצא שיש בעטרה דיסוד אבא ב' עטרין. וז"ש דמתעטרי בעטרוי דמלכא קדישא שהוא יסוד אבא כנודע. ועוד יש להם דמשיחין במשח רבות וכו'. הוא הנז' בפ' ויקרא דף ז' ע"ב דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא וכו'. ופירש בו הרב ז"ל שהוא בסוד דיקנא דאריך המגיע עד טיבורא דלביה ושם הוא רישא דמלכא הוא זעיר אנפין. ואותו המשח רבות דעתיק מאיר במוחי זעיר ומתפשט בדיקנא דידה שה"ס בגדי כהונה. וזש"ה שיורד ע"פי מדותיו הנז' שם בויקרא. וכנגד זה אמר ומשיחין במשח רבות קדישא בגין דאתער משחא אחרא עילאה. פי' מלבד אור יסוד אבא הנק' שמן בסוד שמן וקטרת ישמח לב. עוד מאיר שמן אחר יותר עליון שהוא דדיקנא קדישא דנטפא על רישיה דמלכא ומשקי לכל ז' מדות דזעיר דהיינו בח"בד חג"ת שעד שם מתפשט דיקנא דזעיר עד טיבורא דלביה. ומלבד מה שמתפשט בתוך הז' מהארת המוחין עוד נבלע שם גם המשח דדיקנא בתוכם כד"א וכשמן בעצמותיו. ובזה נמצאו כל הז' מדות מאירות ומזהירות מבית ומחוץ וז"ש דמשקי לכל ז' היינו מבפנים. ואתמשחן מההוא רבות קדישא היינו מבחוץ ואז אתדלקו כל הז' בוצינין שהם הכלים הנק' בוצינין כמ"ש הרב ז"ל אהא דויקרא הנ"זל ועתה אבאר. שאם הימים הם המופעלים הו"לל ז' ימים ימלאו את ידיכם. ולכ"א והאי משח רבות הוא כללא דכל ז' וכולהו ביה אתכללו. ר"ל שמב' טעמים נקט קרא לשון יחיד. הראשון שזה שמן המקודש כולל כל הז' ומקיפם ואוגדם מבחוץ. וגם בתוכייותיהם כלהו ביה איתכלילו. והרי הם כגוף א' ובמנורה בכליה ובנרותיה:
והטעם הב' הכתר עצמו הוא הכולל כל שתחתיו וגם כל המדות מושרשות בו שהרי לפי בחי' הפרצוף בעצמו אין אנו מתחילין למנות כי אם מחכמה ולמטה ונמצא דשיתא אינון חב"ד חג"ת שהם עיקרו של פרצוף לעצמו כי נה"י הם נקרא מלבר שסתמם לתיקון הפרצוף שלמטה ממנו באופן שמב' טעמים נק' הכל אחד האחד מפני אור משחא דעתיקא שעל רישא דמלכא הוא הכתר. וזה המשח רבות כולל כל ז' מבית ומחוץ כאמור וה"ס נזר אלהיו על ראשו. נזר גי' ע"ב שהוא הוי"ה מלאה יו"דין בסוד אור אבא הנכנס בתוכיות. ועוד א"ל מלא גי' הק"ף שה"ס אור דיקנא עילאה שסודה שם א"ל כידוע הק"פ וע"ב גי' נז"ר וכן עולה אה"רן ע"ה. והטעם הב' מצד הכתר בעצמו שגם הוא סוד הנזר והוא כולל כל מדות פרצופו ומקיפם דהיינו כתר לשון סיבוב. וגם שרשיהם נשרשים בו וה"ס ע"ס מ"ב העולים רל"ב שה"ס הד' מוחין וסוד חב"תם. ועם הוי"ה פשוטה שבכתר הרי רנ"ח נז"ר ע"ה:
ובג"כ ז' ימים ימלא דהא בהאי תליין ולכן נאמר ימלא לשון יחיד וגם אמר ז' לשון זכר כי ז' לנקבה:
משום דאיירי בחסדים דאינון דוכרין וז"ש ימלא את ידכם היא יד ימין וגם שז' לשון כללות כמ"ש רש"י בפ' בא על פ' ג' ימים. וע"כ נאמר במכת הדם וימלא ז' ימים ולא כתיב וימלאו ואגב אורחין פירש לנו ר"א סוד תאר בת שבע דהיינו משום שיוצאה ממקו' סיום עטרת יסוד אימא שכוללת כל הו' קצוות שעליה ולפי שו' הנזכרות הם חב"ד חג"ת ושעל עטרת היסוד האמורה הן חג"ת נה"י לכן אמר דאיהי כללא משיתא אחרנין שמשונים אלו הו' מהכל. אבל מכאן ראייה לפירושו במלת ז' ימים ימלא שהוא לשון יחיד ע"ש הכתר הנק' ז' מפני סבת התכללות כנז"ל וכן כ"י גם שהיא יוצאה במקום העטרה ואין לה הגעה והתקבלות עם שלמעלה מן העטרה. מ"מ נק' בת שבע שהעטרה נק' שבע ע"ש ההתכללות וה"נ הכתר יקרא ז' מטעם זה כי הוא כולל ומתפשט עד ת"ת דזעיר בסוד אור משח רבות דעד תמן מתפשט דיקנא דידיה ובאורו קבלו הכהנים שלימותם שע"כ נצטוו שלא יצאו מפתח אוהל מועד ז' ימים אלא שישבו שם כל אותו השבוע ופתח אהל מועד ה"ס מקום סיום יסוד אימא ששם פתחה פתוח ושם סוד החלון הנפתח למלכות בחדוהי דמלכא. אהל מועד גי' יו"סף וצי"ון אשר שם יוסף יסוד אימא ומשם האור מושפע לכהנים להשלימם ומתמן נפיק לרישא דנוקבא שה"ס יום השמיני:
ואז אתפקד אהרן לקרבא וכו' שידוע שכל כחב"ד גג"ת דזעיר נק' עץ החיים ואין לקליפה שם אחיזה. אבל משם ולמטה סוד עץ הדעת טוב ורע ומשם יניקה לחיצונים ולכן הוצרך לעשות התיקון: