כתיב אחרי מות וכו' מרגיש ב' קושיות א' כפל אחרי מות וכתיב וימותו ב' לא יכון לומר וימותו אחר שכבר אמר אחרי מות פשיטא שכבר מתו:
חד לפני ה' וכו' זה ענין חטא נו"א בקיצור לפי דברי הארי"י ז"ל כי נו"א שרשם בנ"ה דאימא וגם זכו לנפש דזיהרא של אדה"ר שהיא ממ' דאצילות. וכמ"ש אנחנו טמאים לנפש אדם. וזהו ששאל אלישע מאליהו ויהי נא פי שנים. נ"א נדב אביהוא ור"ת נפ"ש כמ"ש הרב ז"ל. ולהיות שעיקר בנין המ' הוא מהגבורות שהם מאימא לכן חשבו שהם לבדם יוכלו לתקנה ולהביאה פנים בפנים עם זעיר וזה במעשה הקטרת שסודו מאימא אבל העיקר חסר להם שהוא אור אבא שהיה להם להשתתף עם משה ואהרן ושני אחיהם שכולם מושפעים מאבא. וידוע שאם חסר אור אבא ב"מ שהוא י' של שם. אז הוא הוה על הוה. ומזה נמשך שנאחזה שם אש זרה כי איש ואשה י"ה ביניהם. ובהסתלקו נשאר אש והוא שלהבת י"ה הנזכר בדברי הרב. וזהו ס"ת ותצא אש מלפני ה' אש יה. והוא ממש מלפני ה' ממעל ממנו שה"ס או"א. ואש זה הקדוש יצא לדחות משם האש זרה. ולכן פגעה בנו"א שהיו גרמה לזה ולא שכוונו לזה חלילה אלא שהיתה הסיבה מטעותם אבל כוונתם היתה לש"ש. ובזה מובן הפסוק שתחלה אמר ויתנו בהן אש סתם ואח"כ ויקריבו אש זרה. והוא מבואר במ"ש שהם נתנו אש קדוש מגבורות אימא ובסוד שם ייא"י יפ"י אפ"א יפ"י יפ"י גי' אש טהור ומקודש המושפע מאל עליון. אבל בעוה"ר שגגתם עלתה זדון שנתעוררה בת זוגו של אל נכר גי' א"ש להתאחז בגבירתה והוא אש זרה אפי' לבעלה אשת מדנים ושניהם נק' הרי בת"ר שאין יחוד ביניהם וגי' ב"פ א"ש. וז"פ שם אלהים שהם ממש זו"ן דקליפה ונמצא שמפני קריבתם לפני ה' שכוונו להביא את המלכה אל פני המלך הם לבדם מזה נמשך שנתקרבה מעצמה האש זרה. וא"כ קרבתם לפני ה' הוא מה שכוונו הם. והקרבת אש זרה הוא מה שנמשך מאיליו. אך מפני שכוותם היתה מייוחדת לש"ש לכן מתו לפני ה' כי נשארה נשמתם למעלה אדוקה במקום כוונתם דהיינו בצד הפנים. וז"ש חד לפני ה':
וחד דלא הוו להו בנים וכו' שהבנים באים מיסוד חי העולמים ומי שלא זכה לבנים הוה ליה מת ולקמן נפרש למה נק' מת:
בג"כ אחרי מות וימותו ירצה בזה תבין כפל ב' מיתות. ואומרו וימותו אחר אחרי מות. מפני שזו המיתה השנייה שהוא לחוסר בנים לא יכון לייחסה למי שעודנו חי וראוי להוליד שאם לא יוליד היום יוליד למחר. וכן כו"א כל עוד שהם בחיים ראוים להוליד. אבל אחרי מותם אז יצדק לקראם מתים:
אלא רזא דמלתא וכו' דע לך הגם שנמצא בדברי רז"ל כמה סברות בחטא נדב ואביהו הלא האר"י זל"הה מזכי שטרא לכולהו. והיינו שתכלית כוונת כל דברי חז"ל היינו ענין אחד והוא שלא ייחדו א"וא לתיקון המלכות אלא שזה אומר בכה וזה אומר בכה. אכן הסוד אחד הוא:
ודע כי כשהאדם נושא אשה שאז י"ה ביניהם שהם בסוד א"וא ואם זוכה לבן ובת אז יש לו כל שם הוי"ה. ומי שמת בלא בנים נשאר בבחי' ו"ה שמשם מלכין דמיתו שגם בחי' א"וא ירדו לבחי' ו"ו י"פ ו"ה גי' ק"י וארבעה פעמים ק"י כנגד ד' ע"ב דר"פח הם גי' מ"ת. ולכן אמר חזקיה אמרתי לא אראה י"ה. והבן ולר' אבא זה היה עיקר עונם ולכן אמר והכי הוא ודאי. פי' זו היתה סיבת מיתתם ושיעור הכתוב הוא בקרבתם לפני ה' וימותו פי' הם היו מתים שלא היו להם בנים ובכל זה מלאם לבם להקרב לפני ה': אבל לא כשאר בני עלמא וכו' ר"ל שאלו השני צדיקים הוו להו מעין בן עזאי. שבכוונה מכוונת לא רצה לישא אשה מפני שהיה יודע שכך נאה לו וכנז' בספר הגלגולי' ע"ש. וכן נ"וא לא נשאו נשים כי חשבו שיעשו התיקון האמיתי במלכות שעצם תיקונה הוא מצד אימא וכנודע מסודות יו"הך. שלכן פ' זו נקראת ביו"הך שהוזכרה בה מיתת נו"א. ונל"עד שחשבו שכיון שנתכפר עון העגל וחזר העולם לתקונו דהיינו של טת הגבורות כתיקונן וכמו שיהיה לעתיד. ולכן היו אומרים מתי ימותו זקנים הללו שהיו מאבא וכנז' בדברי הרב ז"ל. באופן שכל כוונתם שלא נשאו נשים היתה לש"ש ולכן לא נידונו כשאר מחוסרי בנים שיש פגם בנשמתם שיש שיורדים לעולם הנקבה. ואתתיה אמיה וכו' ויש צריכים גלגולים שונים אבל אלו הצדיקים אין שום חסרון בנשמותיהם ולכן אמר הכתוב וימת נדב ואביהוא לפני ה' וידוע שכל מיתה היא מצד המ' ויש במ' בחי' פנים ובחי' אחוריים כנודע משער הנבואה ששני בחי' שבמ' נקראת אספקלריא דנהרא ודלא נהרא. ואהרן התנבא מהפנים של חו"ב דמטרוניתא שהם מכוונים כנגד ב' פרקין קדמאין דנ"ה דזעיר ע"ש ושם נדבקו נשמותיהם של נדב ואביהוא. ועל כן אמר שאו את אחיכם מאת פני הקדש. ונאמר בד"ה וימת נדב ואביהוא לפני אביהם. וגם בפסוקינו מסיים על פני אהרן אביהם ואמר הרמב"ן ז"ל שהנכון הוא שמוסב אל וימת נו"א ע"ש. ולפי דרכנו היינו לפני ה' היינו פני הקדש היינו פני אהרן ואמר וימת לשון יחיד דאיתא באוצ"ח שנ"ה הנק' תרי פלגי גופא היינו בבחי' זעיר. אבל בבחי' הארתו בנוקבא חשיבי כחד שהרי מהם נעשו חו"ב דמטרוניתא שה"ס ראשה והיינו אחד לכך כתיב לשון יחיד וימת להורות שנאחזה נשמתם בקדושה גדולה. והראיה העצומה לזה הוא מה ששאל מנא לן דכתיב ואלעזר וכו' והענין מבואר בפ' וארא דף כ"ו ע"ב ע"ש שרמזה התורה למ"ש בפ' פנחס דף רי"ז ע"א שנתעברו בפנחס בדרך עיבור ושנתנו לו סיוע גדול ובעבורם זכה לכהונת עולם ולחיי עד. שבזכותו לנפש האצילות לכן נהפך גופו למלאך סנדלפו"ן כמ"ש הרב. וז"ס שלא נמנה פנחס בפ' במדבר ונמנה בפרשת וארא כי שם בפרשת וארא נרמזה גדולתו שזכה לשני נפשות המעולות כאמור שעל כן לא נתכהן בעת התכהן אביו. ואפשר לי לומר שבאותה שעה כבר הקדימו נו"א וגמרו בדעתם לעשות מה שעשו גם דעת ה' היתה לקדש בם את הבית כמו שכבר רמזו למשה ונקדש בכבודי ולכן לא צוה למשוח את פנחס מפני שהוא היה מוכן לאותו עיבור. וזש"ה ובנים לא היו להם לכן ויכהן אלעזר ואיתמר לבדם ולא פנחס: