שאל אביך הוא זעיר שהוא ישראל נער והוא אבינו כמש"ה בנים אתם לה' אלהיכם ז"ון כמ"ש באוצ"ח זקיניך הוא י"ס ור"ל שפגם באמא וברתא בתולת ישראל היא ברתא:
אינון זכאין הכוונה על אותם שיראתם היא זכות להם ממש ומעלה גדולה והם שמגיעים למעלת יראת הרוממות שהם דחלי קב"ה ולא שיריאים מהעונש שאלו הם כבכי אדם היראים מהשוטרים ולא מיקר גדולת המלך:
דכל מאן דדחיל ליה וכו' פשט הדברים שהירא השלם הוא וודאי מבית המלך שיש לו ידיעה ממעלתו ומכיר שלו תאות ההכנע' מצד עוז רוממותו ואמנם למעלה בעולם האצילות מדרגה זו היא באבא כי הוא הפנימיות המופלא שעליו נאמר ופני לא יראו והוא המתפשט בתעלומות מסתריו בכל האצילות ומתעלם במ' הנק' יראת ה' והיא בת המלך שמתוך התעסקם בבית זה שיודעים מקצת חדרי גנזיו יכולים להשכיל שמץ רוממות החכמה ולכן זעיר נק' נורא דווקא בסוד ת"ת שבו כנודע מג' תוארים הגדול הגבור והנורא. מפני שבת"ת יש גילוי ליסוד אביו וזעיר הוא נפעל מיראת רוממותו. ירא את ה' מצד גדולתו ולא אמר ירא מה' ע"ד ויראת מאלהיך שזה נאמר על יראת העונש המגזמת את האדם שלא יחטא. אבל אשרי בכל מיני אושר איש ירא את ה'. וז"ש ליריאיו שיריאים אותו מפאת גדולתו:
מהו טרף וכו' אחר שהודיענו מעלת יראת ה' הנז' שואל מהו טרף נתן ליריאיו שאם הוא כפי' המפרשים שהוא מזון מה היא מעלה זו והלא הוא ית' נותן לחם לכל בשר. אלא ודאי דבר גדול הוא והוא הנאמר בפ' ותתן טרף לביתה. אבל תחלה מפרש ענין גדול הנמצא בירא ה' והוא מ"ש:
מהכא אוליפנא וכו' ידוע שב' בחי' הן בלילה בסוד התפשטות לאה והן ליל קודם חצות לילה אחר חצות. עיין בפ' בא דף ל"ח ע"ב ותבין סודם ולעומת כן צריך הצדיק ללמוד בתחלת הלילה ולקום בחצות כי בזה יגדל כחו מאוד בתיקון מלכות שמים. אבל העיקר הגדול הוא בקימת חצות כי אז היא שעה דכ"י אתערת וכו' והענין כמ"ש בס"הכ בכוונת ק"ש שעל המטה שסודה מיוסד על ב' עיקרים והם להמשיך מדעת עליון דעתיק עד יסוד הנוקבא אור מזל נוצר חסד. ובו ממיתים החיצונים בעלות הנשמה למעלה וטורפים הניצוצות העשוקות בידם. והנה האור הזה הוא המתקן יסודה לעשותה כלי בחצות והוא התכוננותה לזיווג שיעשה בתפילת שחרית. וזהו ההתעוררות דכ"י בחצות לתקן הבית לבעלה ולכן הצדיק שלמד בתחיל' הלילה מתחזק בכח תורתו להמשיך אור מזלא לתיקון חצות. ובקומו ממש בחצות אז אשתתף בהדה כי אז הוא פועל התיקון בעצם ואיקרי מבי מלכא וכמ"ש לקמן ויהבין ליה וכו' הוא מאור הזווג שהכין בחצות להעשות ביום. והוא ענין חוט של חסד הנמשך על הלומד בלילה שאר"זל. ועתה תשכיל כי בחצות מתחיל ענין קריאת הגבר לברך עליו שאז הוא רגע נטיית השמש שמתחת לארץ לפנות לצד מזרח בערך ארץ ישראל שהיא אמצע הכדור שמאבן השתייה הושתת העולם ועליה שהיא המרכז אנו דנים:
ואז הוא מיתוק הדין ונק' השכינה בשם לילה וז"ש ותקם בעוד לילה לאפוקי ליל ואמר בעוד לאפוקי שלא יהיה כבר יום כי אז מסתלקת הבחי' הנזכר ומתחיל תיקון רחל:
מאן ביתה כי נערותיה ידוע שה"ס היכלותיה אבל ביתה סודו בצדיקים שבעלותם למעלה ונפקדים בתוך יסודה הוא ממש ביתה כי נשמתם כלולה שם ונחשבת בחלקי ביתה. ואחר חצות שיורדת למטה הם בני ביתה:
מהו טרף יובן בביאור הנז"ל כי האור הנמשך מדעת עליון ה"ס עיבור ע"ב רי"ו שבהתכללם יחד עוליס טר"ף ואמר טרף ממש מפני שצריך כח עצום להתעלות במסירת נפשנו על ק"ה עד המקום העליון שה"ס מזלא דדיקנא עילאה שע"ז קדם הפסוק ואמר ממרחק תביא לחמה לח"ם גי' מז"לא וגי' ג' הוי"ות שהן המתמלאות ונעשית רי"ו. איש חרב"ו על ירכו. ואח"כ לתקן טרף ותתן טרף שהוא מאור החסד שהוא משם ע"ב זה נותנת לביתה לאותם שהם בפנימיותה. וח"ק הוא ס"ג ומ"ה לנערותי' בחי' העולמות ומאן זכי להאי טרף שהיא המעלה המעולה ואעפ"י שכבר נא' טרף נתן ליריאיו לא יספי' ללמד עניינו. כי יריאיו שם כולל לכל מיני שלמיות ולא נפרט פרטיו' הדרוש לכ"א כי בסו' הפסוק יש הוכחה כמ"ש יזכור לעולם בריתו פי' שלעולם אפי' בלילה שכינה שרויה עליו בלימוד התורה שהיא בריתו. ואמר דאסתכל ס"א דאשתדל. להורות ב' מיני לימוד התורה עיון דהיינו דאסתכל. וס"א דאשתדל ושניהם רומזים במלת יזכור כי העיון הוא בכח הזכירה והגירסא בפה ע"ד שארז"ל זכור בפה:
ולא עוד וכו' מפרש בריתו על היסוד ואומר שלעולם יעשה פועל הזכר ותמיד יהיה אחוז במ' וגם יש לפרש דצדיק חד עילאה ירצה יסוד יעקב בכל אורך זעיר שהוא הזווג דאחר חצות: