ת"ח והיה ז' ימים וכו' אתגליפו אתוון וכו' המאמר הזה אומר דורשני וראיתי בו פירושים שונים להרמ"ק ולהרח"ו בדרכו הראשונה ולהמ"דל לא אוכל להולמם ונלע"ד דהכי פי' שידוע שז' חסדים הם מתפשטים בזעיר דהיינו חג"ת נה"י הם ו' וסוד העטרה הוא ה' של שם כנודע מדרוש הלולב וכל אותם הז' יוצאים מיסוד אימא והרי בחי' א' לסוד ז' אמנם יש עוד בחי' שנית והיא המדות וספי' דזעיר שבהם נכנסת אימא ואלו רמוזים בשם י"ה עד"ז י' כללא דכולא הוא כתר זעיר שכולל כל מה שלמטה ממנו ולפי שלעולם אין הכתר נכנס בחשבון מדות הפרצוף לכן בא לבדו והרי א' והשש' הם כך ה"י ר"ל אימא וב' הם חו"ב דזעיר ונקראו בנים שהם בסוד י"ה כמוה וגם שנ"ה שלה נכנסים בהם. ונ"ה סתם נק' בנים ועוד שמוחי חו"ב נק' אחסנתא דא"וא והבנים הם היורשים והרי הם ג' אימא וחו"ב דזעיר. וא"ת ומ"ש שלא מנה את אימא עם הכתר דזעיר. י"ל משום דכתר דזעיר נעשה גם מאבא ומאריך שגם משום זה אמר י' כללא דכולא. אבל עיקר כניסת אימא להגדיל את הזעיר הוא מחכמתו ולמטה. לכן מנה את אימא בכללות הכנסה בזעיר א'. וברא חד הוא הדעת שגם הוא בנה א' כמו שהחו"ב הם ב' בניה ואמר שזה הבן כולל ב' אבהן שהם חסד וגבורה בסוד היות בו חסדים וגבו' והרי נחשב לשנים בסוד הכתר כנודע והרי כבר מנינו הכנסתה עד חסד וגבו' ואמנם הת"ת אינו נמנה עמהם חדא שנכלל בסוד הדעת ועוד טעם עיקרי שעיקר ירידתה עד שם לצורך הנוקבא ולכן אינה תופס כי אם עד שליש העליון ומפני זה לא נמנה והוא ממש כמ"ש האר"י ז"ל בסוד ששה בני לאה ודינה בתו שהששה בניס הם כנגד כחב"ד ח"ג ודינה כנגד השליש והיא ברתא המשלמת לז' והנה ידוע שכל נקבות שבאצילות הם בסוד ב"ן והזכרים בסוד מ"ה והם בסוד אדם מ"ה ובהמ' ב"ן תושיע היאך המצוה הזאת היא לבהמה ועיקרה שרש יציאתה והוייתה היא מנוקבא דזעיר. שהרי כל העולם העליון א"וא וזעיר הם בסוד דוכרין ומצד אחר יש לאימא שם ב"ן לכן לרמוז אליה צוה ה' שיהיה מנין ז' ימים שהן הם ו"ה של שם שאמרנו שבהם מתפשטים ז' חסדים אימא וז"ש תחת אמו. אתעטרו ז' ימים דהיינו בהגיעה עד הדעת שזה מקומה האחד תחת אמו אתעטרו בסוד החסדים הנק' עטרין ז' הימים וכנגד זה והיה ז' ימים ליקרה דאימא שאין כבודה ליזכר במצות בהמה אלא ברמז אורותיה המתפשטים בו"ה. אבל תחת אמו הוא כנגד רחל דבה שייכא ממש שם אמו כנודע. אבל רצה למצוא גם ברחל בחינת ז' הימים ואמר שהם ז' ימי הסוכה שידוע שכל סוד הסוכה הוא בסוד ז' חסדים המקיפים את רחל להמתיק דיניה שקבלה עד יום הכפורים. ועד אז היא עקרה עד שיתמתקו דיניה והיא שולחת ז' ענני כבודה אלינו שאנו בניה ולאה שולחת ע' פרים בסוד הגבו' ולפי שאין להם התמתקות לכן הולכים ומתמעטי' שמדי יום ביומו מתרבים החסדים ומתמעטים הגבורות: