אני ישנה וכו' יובן בהקדים מ"ש בס"הכ בכוונת המפיל וגם בשער התפילין כי בבוא הלילה מסתלק רשימו דמוחי דזעיר ממנו וגם רשימו דנוקבא מסתלק ממנה ונכנס לתוך לב זעיר ומשם מאיר לנוק' שהוא סוד השינה והחיצונים שולטים וכן היה בגלות מצרים שאז נתעלמו החסדים וארז"ל שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל שה"ס תנ"ה דזעיר שמשם הארת הע' חסדים לכח"ב דנוקבא וזה נגמר כשמתו כל יורדי מצרים ע' נפש ומיד ויקם מלך חדש אשר לא ידע הוא פרעה האחוז בעורף אחורי הדעת והיינו אשר לא ידע את יוסף שה"ס הפנים המתירים בהדרת פנים זקן וגם מצד האחור מאירים נה"י דאימא החדשים חוירו דקדלא אבל בהתעלם החסדים שמת יוסף ונתעלו מוחין דזעיר לגמרי אז כתיב אשר לא ידע את יוסף לא ידעתי את ה' והיה ממש שעבודא דקשיו בסוד קשה העורף קשה הלב דפרעה כנגד ב' בחי' של מושב יסוד אימ' בתוך זעיר. א' בדעת וא' בחזה בטיבורא דלבא והנה עתה שנתעלמו האורות ונסתלק רשימו דנוק' לתוך לב זעיר ואז היתה ישנה שנסתלקו מוחיה שהם בסוד י"ה וכן הוא יו"ד פ' ה"י ש' יפ"ה נ' ועם י"ה הרי יש"נה ואז גברו הדינין שהם סוד י"ה עם שמי שס"ה גי' יש"נה כנודע אצל ולבי ער לנטרא וכו' הוא הנז"ל שהרשימו נכנס לתוך הלב ולכן הוא נעור להאיר לנוקבא היא כנסת ישראל שבה מתכנסות כל נשמות ישראל ובהארה הנמשכת אליה מלב דודה היא שומרת את בניה הם הניצוצות שהיו שקועים בקליפת מצרים ואודיעך ענין נכבד ובו תבין כמה דברים הנז' בס"הכ בדרושי מצרים דע כי בדעת זעיר יש ה' חו"ג דאבא שה"ס י' הוי"ות והם גימט' ס"ר והנה מלובשים תוך ה' חו"ג דאימא שהם י' שמות אה"יה העולי' ר"י ועם ס"ר גי' ע"ת ועם ד' כוללים דחו"ג דא"וא הרי דע"ת ואמנם י' שמות אה"יה מלבושים בי' אהי"ה מרובעים שעולים ד"ה והם לבושי ה' חסדים וגבורות דאימא ובזמן שישראל עושים רש"מ הדמים מובלעים בגופא דזעיר והוא איש ת"ם גי' י' דמים ואין אחיזה לחיצונים באותם הדמים כי אדרבא הדם הוא הנפש ובו תלוי החיות בסוד רביעית דם היינו אה"יה בריבוע אבל כשאין עושים רש"מ אז אותן הדמים יוצאים ומתפשטים בחיצוניות הגוף ואז דמים בדמים נגעו והם סוד ה' דמי טוהר מבחי' החסדים וה' דמי טומאה משל הגבורות ועוד יש בחי' חיצונית אחר והוא מולוי המילוי דאהי"ה ונלע"ד שהוא יותר חיצון משל דם כי הדם נבלע בורידין וכל זה הוא בכלי הבשר בסוד כ"ז אותיות שה"ס הכלים ומילוי זה הם הרוחניות שנבלע בהם והנה י"פ כ"ז גי' ר"ע וכמ"ש בס"הכ אבל שרש שם אה"יה שבתוך זעיר שהוא בחי' א' דוא"ו שם הדם שיש בלב זך ולכן ולבי ע"ר ו"פ ז"ך בסוד הרשימו שנתעלם בלב זעיר כנז"ל ומשם היה משגיח על הניצוצות שבתוך הר"ע והדם מתגלה לחוץ והיינו גולהוי"פגולה הוא גלות וז"ש דלא ישיצון בגלותא שלא יגבר עליהם קול דודי דופק דא קב"ה דאמר וכו' ידוע מ"ש הרב ז"ל שלהיות גלות מצרים תיקון לאותם ניצוצות שיצאו מאד"הר אותם ק"ל שנים לכן היו מעורבים ט"ור מתחלת רד"ו עד ק"ל שנים ואז התחיל הטוב זה משה והנה אותם ק"ל שנים היו בסוד ה"ג וגם ד"ם ואלהי"ם גי' ק"ל ועל זה נאמר ראה ראיתי את עני עמי ענ"י גי' ק"ל וגם ה"ס מילוי קל"א שהוא יסוד דאימא וגם גי' אחורי מ"ה. אבל שנולד משה אז התחיל להאיר יסוד אבא שבו תלויה הגאולה כמ"ש בכוונת אל עליון גואלם והוא פנימיות של זעיר שהוא דוד כ"י בסוד ב' בחי' ד"ו ד"י ד"ה ראשונה ו"ד דמילוי יו"ד וכמ"ש הרב סוד ד"ו פרצופין ואמנם אין פנימיות אבא מתגלה בתוך זעיר אלא בסוד אחורי יסוד דאיהו פק"ד ומני' י' מיני דפ"ק כנגד י' תיבות דשם פק"ד או י' יוד"ין שיש בו וכמ"ש בסוד ער"ש דו"י דהיינו עש"ר יו"ד וידוע שהחיות הפנימי הוא של הדפ"ק ולזה בהיות שהיה אחיזה לחיצונים בעשרה דמים העולים מ"ת התחיל עתה החיות ואז נצטרכו ע"ג לקס"א שהוא זכ"ור. והיינו ואזכור את בריתי כי עד זמן השעבוד היו הגבורות סוד הנקבה ואח"כ נתגלה כח הזכרות. וענין דפיקא זו ה"ס הכח המושפע מלמעלה לעזרת התחתונים כמבואר בסוד שמע ישראל וכדי שיוכלו התחתונים לעלות ולהעלות מ"ן:
פתחי לי פתחא כחדודא וכו' סוד הדבר הנה ידוע שהנוקבא היא נקודה קטנה מתחלתה. ואפי' בבניינה היא הקטנה שבאצילות וכ"ש יסוד שלה הוא הנקודה היותר קטנה שבקטנות. וה"ס י' של אד"ני כי ד' אותיותיו נחלקות בחו"ב ת"ת יסוד דידה ועוד איתא באוצ"ח בדרוש תלת נקידין שכל יסוד ה"ס נקודה והנה ביסוד הוא סוד החיבור כי היסוד הוא תו"פר ומחבר בן פו"רת גי' ש"מים ואר"ץ בסוד כי כל בשמים וארץ דמתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא. א"נ ידוע סוד ב' דלתות שביסוד הנוקבא הנסתמו' ונעשות סתומה כמ"ש ויסך בדלתים ים והנה הדלת תסוב על צירה כל ד צורתה יד יו"ד שה"ס היסוד הוא המפריד בין ד דאחד. לד דאל אחד כמ"ש בזוהר הרקיע באותיות דרב המנונא וידוע שיש סוד ד וסוד מנצ"פך כמ"ש בדרוש הנוקבא. והד' בצורת יד עולה כ"ב אותיות התורה דהיינו ב' וו"ין ויו"ד של הציר. וה' אותיות מנצ"פך ה"ס מ"ן וידוע שכל א' מהגבורות מנצ"פך סודה שם יו"ד ה"י ו"ו ה"ה הנז' בתפלת ר"ה. והנה חד"וד גי' כ"ב שהוא סוד הדל"ת הנעשה בחדוד הנקודה שאחריה ומח"ט גי' ז"ן שהוא השם הנז': והרי רמז נפלא להתכוננות יסוד הנוקבא הכלי ומ"ן שלה. והכוונה שתתכונן להעלות מ"ן ביסודה כדי שהוא יפתח לה:
תרעין עילאין הם סוד ה' חו"ג שהוא יתן לה בזיווג שידוע שהחו"ג הם סוד שערי בינה והיינו ממש שערים עליונים. והרי טעם א' לשתפתח הנקודה להנאתה ולטובתה. ועוד טעם שני דהא פתחא לאעלא וכו' הוא לטובת ישראל כי היא כ"י שכל נשמותיהם מתעלות אליה בסוד חדשים לבקרים. וכל ישעם וחפצם להפקיד נשמתם ביסודה ומשם מתעלים כל א' לפי מדרגתו. והמתיק טעמו באומרו דלא יעלון בני וכו' כי כל האומות מושפעים מהאחוריים או מבקיעת צפרני הידים והרגלים. אבל העם הקדוש יבור לו דרך ישרה באמצע והיו בתוך עוד טעם שלישי אנת הוא פתחא וכו' זה הטעם נוגע לו יתב' כי הלא הנוקבא היא הגורמת שיכנס בתוכו אור עליון: כי כש ?תמעטת הנוק' גם הזעיר נאמר עליו כן משחת מאיש מראהו וכמ"ש בתפלת ר"ה כי כאשר המ' נזקפת ומתעלה גורמת זיוג א"וא להשפיע לזעיר כדי שיתקן אותה כראוי וז"ש ואי אנת לא תפתח פתחך פירוש הפתח שאת פותחת למעלה. הא אנא סגיר כי החסדים והאירות נסגרים ונעלמים ולא ישתכחין לי. וכמ"ש הצדיק אבד:
בג"כ פתחי לי ודאי פי' אל תפתחי יסודך אלא לי. כי כשאת למטה בין החיצונים את בתולה ומסוגרת וגם פתחי לי כדי שיכנסו בני אלי וגם פתחי לי להנאתי ולטובתי. ופרט כל ג' הטעמים נרמזים במלת לי ולמיהוי עמך: פי' לא שיסתלקו האורות אחר הזווג אלא להיות עמך תמיד בלי הפסק: בשלם עלמין הוא זווג ישראל ורחל ביסוד האמיתי דהיינו שהיא שוה אליו בכל קומתו ולעומת כן קוראה אחותי רעיתי יונתי תמתי. כנגד ד' מקומו' שהוא אחוזה בו כתר דעת ת"ת יסוד וה"ס ד' פרצופים של ז"ון כמ"ש בס' א'. והרי שלם שהוא יסוד דעלמין ד' פרצופים שהם ד' עולמות אב"ע דז"ון כמ"ש בא"י הנז"ל:
בשעתא דקב"ה הוה קטיל וכו' אציע תחלה מ"ש בסה"כ בסוד י' מכות כי מכת בכורות היתה מכח כתר דנוקבא ששלח דיניו על ראש זעיר דקליפה ולכן לא יכול להרים ראש כי אז נתבטלה אחיזתו שם מכנגד כתר הניקבא ומפני שהיו כמה בחי' של בכורות כנז' בפ' בא דף נ"ז ע"ב לכן אמר כל אינון דקטל וכו': ואחית דרגין רומז לב' עניינים א' הוא הורדת כח אחיזה כח"ב דקליפה שנשפלו למטה והב' והוא העיקר דהיינו כניסת מוחין דא"וא בזעיר שידוע שהם ב' בחי' דגדלות ראשון וב' דנה"י וחג"ת שבאו בפעם אחת כמ"ש בסוד פסח שזהו חדושו שבאו יחד שני המוחין והיינו דרגיין פי' ב' מדרגות ואומרו מעילא לתתא ירצה שאינו כבשבת שזעיר עולה למעלה אנא שירדו לתוכו מדרגות העליונות עאלו ישראל וכו' הוא בסוד ברית אבא דהיינו את קדישא דייקא והוא בבחי' כל מקום גילוי שלו מהחזה ולמטה ששם ממש שורה דור המדבר קהלת יעקב וכניסתם שם היתה כד אתגזרו דהיינו במילה גרידא בלתי הפריעה וכנז' לקמן ונודע שסוד מילה הוא מ"ל י"ה דהיינו שבכריתת הערלה מתגלים ע' החסדים שהם ב' חסדים וב' שלישים המאירים בתנ"ה דזעיר וכנגדם מתמתקות ב' גבורות ושני שלישים שגם הם ע' אורות והם סוד סף' מן יוסף כמ"ש באוצ"ח. וז"ש מן הדם אשר בסף כי חסרו בחי' י"ו מפני שלא פרעו. ולעומת בחי' אלו של ב' ע' אורות. אמר ואשתתפו בכ"י הוא סוד החסדים המאירים מתנ"ה דזעיר אל כח"ב דנוקבא וכנגד הע' גבורות שנמתקו וירדו ליסוד שהוא כנגד הדעת דרחל כנודע אמר ואתאחדו בה שכן דעתה הוא אחוז ביסיד שלו דצדיק ירית למטרוניתא. ולפי שאין הארת החסדים כל כך פרטי לנוק' כשל הגבו' לכן בחסדים אמר ואשתתפו. ובגבורות ואת אחדו כדין ההוא דמא וכו' זה מבואר כמ"ש בס"הכ כי בתחלה היו עשרה דמים נגלים בחיצוניות הזעיר והיו משפיעים לחיצונים משם היתה גדולת פרעה. ואח"כ בבוא החסדים וגדלות זעיר נבלעו הדמים בו וידוע ששרשם בלב זעיר בסוד רביעית דם שהוא ריבוע שם אהי"ה שה"ס א' של וא"ו. וכשיוצא לחוץ בקטנותו נותן שליטה לחיצונים כמ"ש בס"הכ אבל עתה נכנס אל הפנימיות שהוא יסוד אימא שבחזה זעיר. וע"כ נאמר והיה הדם לכם וארז"ל לכם ולא לאחרים והם החיצונים כי היה נתון מבפנים ולא מבחוץ ולכן אמר דאחזיאו ליה על פתחא הוא יסוד אימא:
ותרי דמי הוו מפורש הוא בסה"כ שהם בסוד ה' דמי טוהר שהם לבושי החסדים והם דם המילה. וה' דמי טומאה הם של הגבורות והוא דם טל"ה גי' ד"ם. וכמ"ש בפ' בא דף ל"ה ע"ב דמילה רחמי דפסחא דינא:
והוה רשים וכו' כבר ידעת מסוד המזוזה שהמשקוף הוא כתר דנוקבא שכנגד החזה ומשקוף הוא לשון חזייה והשקפה כנודע סודו. וב' מזוזות הם נ"ה דזעיר שכנגדם חו"ב שלה. ולפי שהאורות המאירות לנוק' הם האורות לבד לכן אמר שהם רשימא דמהימנותא והא אתמר בפ' בא ונתנו על ב' המזוזות וכו'. ונלע"ד שהוסיף כל זה ליישב מה שקשה בענין זה והוא שה' הקדים המז זות למשקוף ומשה הפך הסדר ואמר והגעתם אל המשקוף וכו'. ויובן בהקדים מה שנתבאר אצלנו כי בתחלה מתקנים חו"ב דנוקבא. ואח"כ נתקן כתרה שהוא מלמטה למעלה. אבל לפי ערך התגלות החסדים בזעיר עצמו בראשונה מאירים בת"ת שלו ואחר כך בנ"ה. והנה שנה לכבוד הקב"ה והקדים המשקוף אל המזוזות לפי הסדר. אבל הש"ית מרוב אהבתו את שכינתי ואת ישראל המושרשים בה כיון לתיקון שלהם וז"ש בגין לאחזאה מהימנותא. פי' להראות הוא ית' נאמנות אהבתי:
מבטלין חמץ ושאור סוד חמץ הוא במוחי' דאו"א מסוד הקטנות כנז' בס"הכ ועיין בפ' בא דף מ' ע"ב. והטעם שביום י"ד נעשה הביעור יתבאר בסמוך לפי שאז כח הקדושה גובר בכל החדשים. ועוד בפרטות לאותו זמן של יציאת מצרים שאז נתעלה כל עצם הקדושה ושם הם נשמות ישראל וגם כל השרשים שלכם שאלו קשים לסלקם לפי שהם העיקרים וע"ד הנז' בכוונת השובבים שאמר שם שעדיין היו לפלוני ע"ח ניצוצות: ולעומת ב' בחינות אלו אמר ואסתלקו מרשיתא אחרא הן נשמות ישראל ואתעקרו מניה אנו הם העיקרים שנעקרו לגמרי:
ואתאחדו במצה וכו' ה"ס השכינה שמוצאה במקום יציאת יסוד אבא מתוך יסוד אימא והוא הוא קישורא קדישא שכל קישור הוא ביסוד ואחר שבטלו חמץ ושאור הנז"ל זכו למצה שעולה ע"ב ס"ג ומפני שמהם מוצא כל הקדושות והם מיוחדים תמיד בעצם הם קישורא קדישא: