אוף הכא כיון דעאלו וכו' פירוש שאז ביציאת מצרים שנמולו אז פסקה טומאה מהם בכח המילה והאירו החסדים המגולים מהחזה ולמטה: ואח"כ כשבאו למרה ואתפרעו אז נגלו כל הה' חסדים בסוד פריעה גי' ה"פ ע"ג שה"ס חסדי אימא באופן שאז החזירו המוחין במעשה רב ונתקן כל מה שאנו עושים בספירת העומר והיינו חק ומשפט חק הוא ס"ג מ"ה רמז שנתפשטו החסדים דס"ג בזעיר משפט ע"ה גי' ת"ל ה"פ אלהים ה"ג שאז נמתקו הדינים לכן אז ניתנו שבת ודינים אפר הפרה שהכל הוא תיקון לגבורות:
ואמר קב"ה מכאן וכו' פירוש הלא בפעם הראשון תקנתם הכל במעשה אבל מכאן ואילך כל ימי עולם בחשבון וספירה ונל"עד שידוע שהחו"ג הם תרין סטרין לפי שמקומם הוא בעטרות ב' היסודות דא וא כמ"ש בא"י וידוע שכל חשבון הוא במ' וכמ"ש בא"י בדרוש מדרגת השמות. ובזה היא דכוותא שהוא הארת החסדים בגבו' לטהרם והיינו לכם לעצמכם פירוש שכל נפש כלולה מחו"ג וה"ס מ"ט יומין דכורין ומ"ט יומין נוקבין כמ"ש בס"הכ והוא לדעתי סוד מ"ט תיבות דאלהים יחנו ומ"ט אותיות דפ' ישמחו ומלת לכם גי' צ' בסוד צ' צלם וב"פ מ"ה בסוד מלך שהוא ב' פרצופי זעיר ולמה בגין לאתדכאה וכו' ירצה מהו התכלית לכל זה הוא לאתדכאה במיין עילאין קדישין ה"ס חג השבועות שאז מקבל הזעיר הכתר שלו וטובל במקוה העליון יסוד אימא עילאה:
שה"ס ת"ת שלה וכמו שנודע לנו בסוד טבילת האשמורת שאז מטהרת רחל כמ"ש בתיקון ליל שבועות וגם זה רמוז במלת לכם גי' מי"ם ולבתר למיתי לאתחברא הוא ביום שבועות שהיא מתעל' להיות כמוהו והיינו למיתי. ואז מתחברת בבעלה ומקבלת טיפת החסדים ביסוד האמיתי והיינו לקבלא אורייתא תורת חסד. אבל בודאי שגם מקבלת ה"ג זכרים וה"ס מ"ע ומל"ת כתיב וספרה לה נראה דעכשיו רוצה לבאר כיון מספר מ"ט ימי העומר כי למעלה לא הזכיר אלא דרך כללות לדוגמת ספירת הזבה וגם ירצה לפרש למה נק' בשם שבתות במקום מצות הספירה ובמ"א אומר שבעה שבועות והענין שיש ה' דמים טמאים בסוד ה"ג וידוע שגם יש שני כוללים ביסוד ובמ' ולכן קי"ל דמלבד ה' דמים הטמאים השנויים במשנה עוד יש שנים שהם כמימי תלחן וכמימי בשר צלי וק"ל כת"ק שהם ספק והרי הם ז' וזה נודע שבכל א' מז' חסדים או גבו' יש ז' בחינות שהם גג"ת נהי"ם ולכן יש ז' ימים לנדה ולא יותר מפני שלכל אשה ואשה יש לה מסתמא א' ממיני הדמים שה"ס בחינת גבורה אחת האמנם ימי העומר הם ימי כל הדינים והדמים הכלולים וכמ"ש בסה"כ שבליל פסח בטלו כל הטומאות לפי שעה באור המופלא שירד אז אבל אח"כ נסתלקו כל המוחין וחזרה הטומאה והדינים ואנו חוזרים לאט לאט לתקן את הגבו' מדי יום ביומו בהורידנו בחי' א' מז' בחינות החסדים דהיינו ז' חסדי החסד בשבוע א' למתק שבעה בחינות גבורה שבחסד של הנוקבא וכוונתנו בכמה בחינת של שם מ"ב שכולם דינים וכמו כן המצוה לספור אותם בפה שה"ס אור מקיף שה"ס הגבו' כנזכר בס"הכ על פסוק טובה תוכחה מגולה. וכל דבור הוא גבורה דהיינו בה' מוצאות הפה כנודע והם ז' בחינות ב' שפתים וב' סדרי השניים והלשון והחיך והגרון והרי שהכל בחינת הגבורה ולכך קראם הכתוב בלשון שבתות שסתם שבת הוא מ' שהגבו' הן שלה ושרשן במ' הבינה בסוד עטרין כנודע אבל הן גבו' מתוקות בחסדים הנקראים שבועות שגם כל אחד מהחסדים כלול מז והיינו מ"ט דוכרין הנז"ל. אבל שבתות רומזות לגבו' המתוקות בחסדים ביום שבת שרומז לזו"ן ולכן כללות כל המציאות שסודו אותיות והוי"ות הוי"ה פ' כ"ז אותיות גי' שב"ת:
?אמאי שבע שבתות פי' למה לא אמר שבועות בגין למזכי וכו' ידוע שכל הטהרה היא מצד הגבו' שבהם אחוזים החיצונים ובכח המצות נדחית הטומאה ונשארה הקדושה נקייה ומבוררת. שהיא היא כוונת העומר להטהר במי נהר דנגיד ונפיק שהוא יסוד אימא ואיקרי מים חיים שיש מים זכרי' ונקבות דהיינו חו"ג ולכן מים מלואם מ"ם יו"ד מ"ם דהיינו מים בולעים מים וה"ס ט' יוד"ין כנודע חיים ע"ש שני יסודו' דא"וא שכל יסוד נק' חי מים חיים גי' ע"ב אלהי"ם כאמור במספר שבתות שרומז לז' גבו' ממותקות היוצאות מיסוד בינה וע"ד ז' שבתות ודאי שהן סוד שבת שאין בו שום אחיזה לחיצונים ולכן מתחלת המצוה בלילה ע"ד שהאשה שמטהרת בלילה שאף על פי שהוא זמן שליטת הגבו': מ"מ נטהרת במים להיות גבורותיה ברורות ותזדווג עם בעלה. כך כתב וכו' זה כעין דוגמא לענינינו ואומר שבזמן ירידת המן היה יורד הטל בלילה להשפיע טוהר ומיתוק לשכינה שתהיה מוכנת לקבל ולהוריד שפע המן ולא כתיב וברדת וכו' כי מה לנו לפרש מקום ירידת הטל היה די שיאמר וברדת הטל לילה ירד המן עליו פירוש על הטל וכ"ש שעיקר ירידת המן היה חוץ למחנה וכמ"ש ויצא העם ולקטו אלא על המחנה וכו' ירצה שודאי עיקר כוונת הפסוק הוא למעלה והמחנה הנז' ה"ס אינון יומין דאתקראו מחנה נלע"ד שהוא נה"י דזעיר ששם סוד מחנה ישראל שהיה ג' פרסאות כנגד נה"י וידוע שעליהם היא חניית ועמידת מחנה הפרצוף וכמ"ש שוקיו עמודי שש הן חב"ד חג"ת הנקרא ישראל שהם עיקר פרצוף זעיר ול טה משם נקרא יעקב. וידוע שבלילה זווג לאה שקודם חצות נקרא ליל ואחר חצות לילה שאז היא מתפשטת בכל אורך זעיר והנה לאה סודה קס"ו כי היא אחוריים דבינה שהיא ס"ג כמ"ש בכוונת לעולם ועד. ואמנם עד החזה סודו ס"ג בסוד ששה בני לאה ודינה בתה ואם תסיר ס"ג מקס"ו ישאר ק"ג שהוא המאיר שם בנ"הי ובגי' מחנה
שיר חדש איקרי ירצה שכאשר הקב"ה משנה סדרו של עולם ומחדש בו נסים וכמש"ה כי נפלאות עשה: אז שבחו חדש ממש להיות שהשפע המושפע הוא חדש ממש נמשך מן שער הנ' כמו שיבא. והיינו נפלאות נ' פלאות. וכן היה ביום מתן תורה וכדלקמן:
מנחת קנאות וכו' ר"ל שבתחלת העומר היו מביאים מנחת שעורים שסודה על הגבו' והדינים המתעוררים בימי העומר כנ"ל ולקמן בדברי ר"מ:
ושערה סוד ב"פ פ"ר העולה קס"ת וששה כולליהן בסוד גי' שע"ר וכללות כללותם במ' הרי שער"ה:
וידוע ששרשי הגבי' ה"ס ג' אלפים ב"פ קנ"א א' דאהי"ה. והב' אלהי"ם אד"ני וז"ש התם מנחת קנאות מיעוט רבים שנים:
הכא מנחה חדשה כי עתה נעשו חידושי' נפלאים בכמה בחינות. א' מ"ש בס"הכ וז"ל המוחין שהיו לזעיר בליל פסח ירדו לנ"הי שלו והמוחין שהיו בו בד' שבועות הראשונים אב"גד ירדו בח"גת דידיה ובאו לו מוחין חדשים ונשלמו כל חלקיו וז"ש דחדושא דכולא הכא. כי בכולו ממש היו פנים חדשות כי ביתר הזמנים באים חב"ד חג"ת נה"י של כה"י דא"וא תוך זעיר אבל עכשיו הכל בכל קומת זעיר הם מוחין גמורים וחדשים. וז"ש דחדושא דכולא הכא הכא דייקא. פי' דווקא בכאן יש חדוש גמור בכולא בכל הפרצוף משא"כ בשאר ימים טובים:
קישורא דכולא איתא בס"הכ שבשבועות נכנסי כל המוחין והגדילו ז"ון כל קומת א"וא עילאין ואח"כ בא הכתר שהוא מן ארוך עצמו ע"ש:
והענין שבליל פסח נכנסו מוחין דגדלות א' וב' שהם מנ"הי וחג"ת דא"ואי אבל בשבועות נכנסים גם מח"בד וכתר דא"וא וז"ש קישורא דכולא. כי בליל פסח אינם מתקשרים רק מח"גת ולמטה ונשארו כח"בד למעלה. אבל עכשיו נקשרו כל הפרצופים בכל קומתם לעילא בא"וא. ותתא בז"ון. ואז א"וא ויש"ס ות' וכן ישראל ויעקב ולאה ורחל נקשרים יחד וזהו קישורא דכולא:
קישורא דמהימנותא ה"ס המעלה המעלה כשיש לו כתר באריך ששם יסוד עתיק שהוא ממש קשר הפנימיות של הפנימיות פנים אל פנים:
יעקב שלימא פשוטו הוא זעיר בשלימותו וגדולתו. אבל עוד ירמוז בפנימיות זעיר בסוד קול שנק' יעקב שלם. כמ"ש באוצ"ח שזהו ענין יעקב וכמ"ש בא"ר דף קל"ח ע"א בתראה שלום וכו' וה"ס חשמל פנימאה הנזכר בפרשת יתרו דף ע"ז ע"ב:
אתעטר בעטרוי חו"ג העליונים שביסוד עתיק ואורייתא אתייהבית שהיא מ"ע ומל"ת דהיינו חו"ג ולכן ניתנה בחודש השלישי סוד יעקב וסוד הדעת ומזלו תאומי' כנזכר בפ' יתרו הנז"ל:
וכד מטון בכורים וכו' הבכורים הם פרי האדמה שמוציאה בכח מה שנזרע בתוכה בשפע הגשם שיורד אליה ונל"עד שה"ס מוחין שלה שנקרא ראשית ששם מאיר אבא ביסודו ואיתא בנ"ת בפ' כי תבוא הבכורים הם אורות הנוקבא הניתנים לכהן סוד החסד שלא יתאחזו שם החיצונים ועיין מ"ש בפקודין דבראשית פקודא א' וז"ש וכד מטין. שאז אנו בטוחים מן החיצונים אז היה נעשה כעין יסוד וזה דהזכיר ראש גלגולי יעקב בעלה של ארץ ישראל הוא יעקב שלימא הנז' שסודו בזמן שבועות כאמור ובו היה עיקר תכלית הבאת הבכורים כמ"ש בפ"ק דבכורים ואמר דאשתלים כגוונא וכו'. י"ב תחומין המוחין דחב"ד וסוד י"ב צרפי הוי"ה וי"ב שבטים שבט גי' י"ב הוי"ות וע' ענפין המתפשטים בשבעה תחתונות בסוד ע' נפש. ובעא לאובדא וכו'. לכן היה קליפתו של יעקב ל"ב ן' כנגד י"ב תחומין וע' ענפין שבקש לעקור.