מפני שאמרו רז"ל, כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, חשבתי שהרב משך ידו מהשתדל ע"ז, והוא לא כן ידמה ולבו לא כן יחשוב, אך חרב מליצתו על ירך, לעורר לב נכבדי ארץ, ועמו הגביר דון בונפאש ווידאל, והתחילו לשלוח כל אחד מהם כתבו בפרפיאן אל הנכבד דון קרקש וידאל, וזה טופס הכתב:
ארץ ארץ ארץ, איש ואיש יולד בה, שם שבט שם מחוקק, ורוח אלהים בקרבו משוש כל הארץ, כי תשא את ראש בני ישראל על לבה, כנחלים נטיו להלכה לתורה ולתעודה מסבה, ועל חומותיה הפקידו שומרים והעמידו המצפה, לבלתי היות שם ערוב על פה, משלח רגל מאריך לשון מנבל את הפה, כי אם ביראת ה' חפצו ובתורתו יהגה, פן יפתה לבנו ובחיק נכריה ישגה, ואם איש אחד יחטא, בפועל או במבטא, שבט המוסר בידם, להכות מחטיאי אדם על קדקדם, ועתה נשברו הלבבות, ונתקו מורשי המחשבות, כי שמענו רבבות הנפשות מכאיבות, כי שלחו שם קצת אנשים הרסן בלטיהם ורסן מתעה על לחייהם, וסכין בלועיהם, ושמו זכרון שגעונותם, מזכרת עון על כל ראש דרך קשת דרוכה תפלח כליותם, כי מכתבי עמל כתבו בספרי פחזותם, את ספרי היונים עשו חוזה, ומחבריהם קראו נביא וחוזה, שמו התורה ומצותיה פלסתר, ונעשה להם הכל כהיתר, קראו הטבעים שכלים, ולנביאי האמת ממשל משלים, שוכלה האם מכל בנים גדלה בתורה ואין מכלים, ואתה עוד רע ע"ז מנכבדי ארץ ומאציליה, רואה בקיעי הארץ כי רבו ודואג ושואג עליה, כי שבשו ח"ו בכסילותם התורה, ועשו הכל חומר וצורה, יתבטלו הם וצורם לבלות שאול, שאול כלה ולהם לא יהיה גואל לגאול, ואני תמה איך יערב לנפשך מאכל תאוה, כי תשמע באזניך דברים אלה חצים מדברים אשדודית בגאוה, אל חכך שופר וחצוצרות תרועה, לעורר פנות העם להעביר רעה, או תחרש כי תראה למדרש הפירושים מורשים מורש קפוד, בית אלמנות מקום לספוד, אלה הדברים אם הכל כאשר שמענו, והנגע פשה כאשר עליו נתעוררנו, חשוף זרוע וזרוע רמה תשבור, הלא איש אתה לגעור ולהחפיר חופר בבור, או תעמידנו על עיקר הלעז המתפשט במדינה, כי נמצאו שם על התורה כותבי שטנה, ואם יש שם אדם וכתב ספרים ראויים לישרף, כספרי קוסמין קסם על שפתיך, קנא לאלהים קנא לתורתו, ואני אם שפל אני בעיני, העברתי המסוה מעל פני, ויודע מחשבות יודע לבבי, כי כן אנכי עמדי כשועל במחשבי, ונעשתי בזה גבור כלביא, וכתבתי שם כל אשר עם לבבי, וגם אתה וכל אשר שם צריכין להתקדש למדי, עד שוב השובבים מדרכם הרע ויאמרו די, ומי שאמר לעולם די, יריק ברכותיו עליך עד יבלו שנותיך ושפתותיך מלומר די, כלבך ולב נאמן בריתך, דורש שלום תורתך, ושלום ביתך
הכותב שלמה בר אברהם ן' אדרת ז"ל.
חתימה, החכם הותיק השוע הגדול והנכבד, איש יהודי כותב ידיו לאלהים הנעלה דון קרקש וידאל בעיר פרפיאן.