אחר הגיע כתבנו ליד קהל הגדול אשר בברצלונה, תוך ח' ימים הגיע לידם כתב המנגדים אלינו, וזה טופסו:
קול על שפים נשמע, קול דממה דקה, קול סופרים מקרין איש את רעהו כקורין את שמע, קול רפש גדול אחריו חרדו זקני העיר לקראתו, נתיב בחוריה עִוָה, ולבבם הנע כנוע יער מפני רוח, ויפג לבם אם ראוי ואם מחויב ואם אפשר ואם נמנע, קול שאון מעיר ומדון בכל תושיה יתגלע, נבער כל אדם מדעת וכל חכמתו תתבלע, כזכור בנים ריב ומלחמות אבותם, כבר שקטה מלחמה של מצוה ושל רשות, כצפורן שמיר חרות על לוח לבם, נטש עלינו את ההר כולו בוער באש קנאה ותחרות, מי הוא זה ואי הוא זה ערב לבו לגשת אל מזבחותיכם, להגיש מנחת שוא ומלוא המחתה גחלת לוחשת, מבטן מי יצא לדבר תועה ותגרע שיחה, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה, להבזות אלה להפר ברית אין מבקש ואין דורש בהגדות של דופי, ונטען מן השפחה נכרית חשקה נפשי, בבת יעקב המחושקת ברקמי זהב המהוללה, דביר וארגמן כלולה, בעדי זהב צמיד ואצעדה, באהבתה נשגה תמיד ערבית ושחרית לחיותנו כהיום הזה, לשים לנו פיטה שם ושארית, ראשית כל בכורי כל נכונה ביינה של תורה, וחביבין עלינו דברי דודים מראשית עד אחרית, ואם בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, מדי שנה בשנה ומדי חדש בחדשו, כאדם שבא בהחבא על פלגשו, נקרא לנערה דמן נעורן מואבית ועמונית או יונית, גפטית או עלומית, מתוך שבחו למדנו גנותו, ושבה בית אביה, נמהר נחישה לקרוא לה, ונאמר שובי שובי השולמית, רבות בנות עשו חיל ואת על כולן עלית, לעולם תהיה גברת, עונתך לא תגרע, שארך וכסותך בגדי שש ורקמה, ושאר כל הנשים דיין שעתן לעתים רחוקות ולפקידה בעלמא, אחותי את רעיתי, גברתי, את היא יונתי תמתי, וגברת ממלכת המדינות שרתי אחת היא, והיא היתה אם כל חי לסגנים ולפחות, אחת דבר אל בקדשו שת חכמה בטוחות, שתים זו שמעתי דו פרצופין נבראו לתורה שבכתב ותורה שבע"פ, בנות אל אחד המה, כל החכמות כולן פסולתן של לוחות, מחמשים שערי בינה שנבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר חד, אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן, משה מפי הגבורה קיימם, ממנו לא נכחד, האם ר' יהושע דהוה משתעי במחוג קמי מלכא לדעת חשבון אותיות, שאלוהו באלפ"א בית"א דאי"ק בכ"ר, יושבי הארץ הלא עבר, ואם בעיניהם היה כמתעתע כבועל בת אל נכר, האם כבונה עשנית בכבשן, ודרמי ביה רבנן דקיסרי, מה בין עגולא דנפיק מגו רבועה, ומה בין רבועה דנפיק מגו עגולה, האם לקרוא בהם ואפילו עליכם יעשן, ואם האומר ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה כל שבהקיפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח, ואם הוחזק בעיניהם כמחבק נכריה וזרה, וכיצד מעברין את הערים, וכיצד מקדרין את ההרים, ושפופרת היה לו לר"ג ומהמה ומדוד צללך וצל קומתך, ראיה ברורה כי ישרה חכמתם, וכערבים פרושה מצודתם, קרוב הדבר בפיהם ובלבבם לעשותם, ופעמים בא בארוכה, ופעמים בא בקצרה, ונולד קודם חצות, וכ"ד שעי מכסי סיהרא, ואין חדשה של לבנה פחות מכ"ט יום וחצי שעה ושתי ידות וע"ג חלקים, ראיות ברורות ומופתים חזקים, היות רז"ל בחכמת הגלגלים מתעסקים, בקיאים בחכמה באים בסודה ומחזיקים ומעמיקים, שואלים בתרומה ואדיריה המה מקבלים קבלה אמתית בשעורים במדות ובמרחקים, חכמו השכילו מחכמי מצרים ומבני קדם ומחכמי הפלסופיא, ומתלמי וארסטו והבאים אחריו מפרשי ספריו, כהם כמוהם שחיק טמיא, כי מה לתבן את הבר, ובחכמת הטבע שב שמעתתא יוכיחו, ובסגר וגלודה מה בין כולה למקצתה, מה בין בידי שמים לבידי אדם לחרותא, כזה וכיוצא בזה אין מספר ירגישו חכמי המחקר, נואלו חכמיהם, כף ישימו לפיהם, והדבר אין בהם, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם, שהם בהמה המה להם, ורב שדרה ליה איפרא הורמיז שתין דמא לדמא בתרא שדר ליה משרוקיתא דקטלו בה כלמי, ולדעת מה זה ועל מה אורחיה, ואמר דם חמור הוא זה, ושלמה מלכנו משיח צדקנו בחכמתו דבר על העצים ועל האבנים, וקבלו ממנו בני דורו הודיעו האבות אל הבנים, ואם ממנו מקרא מועט וזעיר ספורים, לנו לדעת היות להם חליפות מרובות ומגלת ספרים, ובני יהודה שהקפידו על לשונם, עדות החכמה לדבר ונתקיים תלמודם בידם, ואם כבודה בת מלך בצרה הלכה ושובים שבות ונטלו עדיה, ותשאר ערומה ולשעה לארץ נהפכה, והוסר מיהודה משען ומשענה, נשתכחו כמה הלכות ונאבדו כמה סדרי משנה, וארון אלהים נלקחה ונשתברו הלוחות, ולקתה הגבירה כ"ש השפחות, האם בעשות מצרים דדיהן יצאו ממעליותן, ונפסלו מכהונתן, מה עשה להם ערבי זה שמיעך בין דדיהן, ממנו היו אבותיהן ותולדותיהן, ואם נמצאו ונקראו כמוש שקוץ מואב ועשתרות שקוץ צידון ומלכים תועבת בני עמון והבעלים, הם עמנו היום בבית המדרש מונחים בקרן זוית וברוך המחזיר אבדה לבעלים, וכמעשה דרבי ורבי חייא בההיא "חזרה תורה לאכסניא שלה", ואם בהיותם בארץ אויביהם, בארצות הגוים ללשונותם בגוייהם, נוספו דברים רבים וחדשו עמהם, אם הפסולת רב בהם נקח האוכל והפסולת בידם נשאיר, ועבדינן כמה דעבד לאחר ר' מאיר, ואם פעם אחד בשבוע או פעם ביובל אחד מעיר, כאחד מן הרקים קלקל בחצים בספורי התורה והכתובים מרעיד, מחובר בעלי תרסין אוחזי חרב במלחמתה של תורה, רובי קשת מימינם ומשמאלם בראשונה, ויד כל העם באחרונה, מדקדקים בו אפילו כחוט השערה, כסה וכסו בה ומחו ליה אמוחיה, דאמר האי לא חייש לקמחיה, ואם בדברים שכסן עתיק יומיא, אמרינן ליה בא נח עמך, כבשים ללבושך אין לנו עסק בנסתרות, במופלא ממך אל תדרוש, ואם דרש והאבן גדולה על פי הבאר, הואיל לנו באר, הואלנו ויקבלו הרובין את תשחיתו, אין להנשא להרעיש ארץ לעומתם, אחינו רבותינו רוזנינו טפסרינו, חכמי הדור ופארי הזמן, עוזו ומנוסו, וחי לראשי ועיר וקדיש שפה לפינו ועטו מחוקתן ושבטו, זה חדשים בבוא ספר הרב רבנו נר ישראל עטרת תפארת לגולת אריאל, פטיש החזק עמוד הימיני ראש השלישים, יושב בחשבון בשבת תחכמוני, ותשובתו הרמתה לאחד מנכבדי קהלנו, נשאול נשאל על עשיית הצורה אחת מצורות הבהמה מן הפרצופים לרפואה, והתירה לנשאה בעדי וטבעות או בחותם הפרצופין, ראינוה ושמחנו בה, קבלנו אותה מאהבה כדת וכהלכה, ונוספה חולית המרודים בעם, יראו את האלהים ועושים במלאכה, אך עתה בבא אלינו אגרת השנית חרושה על גבינו האריכה למענית, נדמינו בעיניהם לעת כזאת, הטו את לבבינו נשים נכריות מואביות ועמוניות, ויותר מהמה היונית, איש ואיש פדה נפשו בדינה ומשפטה, ואת בת יעקב לעיני כל רואיה, בגדו בה שלחוה לנפשה ונתנו לה גיטה, ואשר לכבוד קונו חס, יתן לה כבוד יקר וגדולה ושכר כפנחס, תמהנו איש אל אחיו, עד למאוד חרדנו חרדה, העבודה וההיכל לתורה ולתעודה, לא קדמתם אותנו בלחמי תודת מלותיכם, על ידי שלוחכם, לדעת אם כנים דברי המגיד, תאמרו לשליח המוליך והמביא, בזדון דברו הנביא, העוד אין פה נביא לבקש מאתו לחקור ולדרוש ואת הרשום בכתב אמת להודיעכם, ואת הנושא והמתנשא לכל לראש, עתה ברוכי העם שרי קדש שרי הגולה, חכמיה ונבוניה רבניה ונשיאיה ורוזניה, עמכם עצה וגבורה און עצמה, יסרו אך במשפט במדה במשקל ובמשורה, והשיבו חרב עצתכם אל נדנה, דלא מסקינין ליה ברננה, ואשר רננו כל העם ואמרו מי לנו גדול מרבינו משה ביראת חטא וחכמה, אף רוח באפינו קבצו מאפסי ארץ בגורן וערמה, כמעט שמה חבר ספר שלא נראה ולא ידע וראה, ובהם התורה, והוא נער רך וטוב בחור מעם, ולבו ראה חכמה ובכל מדע, כלכל ודרדע, ואם נשמע כת החכמות מפי עוללים ויונקים עד הגיעם לפלגות והנם בני שלשים, לא כן אנחנו עושים, שאם אין גדיים אין תישים, ישגא ויגדל שלום כל העדה כולם קדושים, ושלום הרב הגדול מאור הגולה לכל בית יוסף ראשון, ועמוסי יריכי נחשון, עיניכם תחזינה בנות ציון עיר תהלה, ולכל ארץ אחוזתכם תהלה.
חתימה, עיר ואם בישראל, עטרת תפארת לגולת אריאל, ומשכן החכמים כשילה ובית עולמים לה', עיר גדולה ברצלונה, עיר תהלה.