אחרי כן דקדק הרב בכתב המתנגדים "תחלתו קול על שפים" (מכתב כד), וראה כי לא בצדק ידברו, ויצא הרוח ולא במשקל, ושלח כתבו לאחד מן המיוחדים שבהם שמו ר' שלמה דלוניל להוכיחו בדברים, ודבר אתו משפט, וחלה פניו ג"כ להמלך בקונו כדי להביא נקודת המחשבה תוך עגלת הרצון, וזה טופס האגרת:
נער הייתי וגם זקנתי, ומנעורי זמן למדוני ולמדתי ואני זקנתי, לבי ראה את כל ונוכחת, ראיתי שפלים ואת מלכים לכסא, ומלכים מלקטים עצמות ליום הכסא, ומה אתפתה להמון קריה, ואם בניתי לי מגדל בנוי לתלפיות, והכל שב אל העפר אל ארץ מאפליות, וקול קורא באזני, אל תשמח אל גיל, ראה כי רגע ינתק הפתיל, והמון הזמן ומהללו, לנצח יאבד כגללו, ואם יתן פעמוני זהב על שולי מעילו, מחר ירע שריד באהלו, ע"כ מבחורי בינו וביני אתוכח, אני בחסד עליון לא כלתה לי כד הקמח, וצפחת השמן לא חסר, אך ראיתי ואתבונן, ועזבתי הכל כמתוך קופה של בשר, ומה אתבונן עוד להגדיל בהיכלי שוא את שמי, ויפת לבי לתן על גפי מרומי קרת את מקומי, בקטנתי לא שמתי בימים כספי, ואשוב לכסלה אחרי בלותי, וכי ישאוני אחרים, על כנפי נשרים, בשמים עדי וסהדי במרומים, כי לא גבה לבי ולא רמו עיני, ואם כה עשיתי ובזה תעו רעיוני, לא שמע ה', אך אם בנפת שוא יניפני, ובפיו ובלשונו יכבדני, אם יגביהני או ישפילני, כי באמת מכיר אני ערכי, ומה יוסיף כי אסיך בשקר נסכי, והות אלה באמת יבין חכי, אמנם נפשי לה' משומרים לבקר, ואחרי מומי לא אבקר, לא אעשה בנפשי שקר, להעלים עיני, וכחרש לא אשמע אאטים אזני, לבלתי שמוע א' מן היחידים נכבד אשר יקראני, ולגדור גדרי התורה יביאני, אך אומר הנני הנני, אהבתי את אדוני, ואם בכבוד האדם הגדול אבחר, ולא אבוש כי אבוא על שכרי ביום מחר, ואם על זה יהלמני זקן ונער, וישיחו בי יושבי שער, יכו בשבט על הלחי, או יכירו באמת השפי, מקדים אני את המחלה לסכלה, כי לא לאדם המשפט כי אם לאלהים, ומה תשתוחחי נפשי ע"ז או מה תהמי, אם יקילו פניהם, כי לא אתבושש, ואם יכתבו עלי מרורות אינני חושש, ולא אצבעות ידיהם ורגליהם שש ושש, על משמרתי אנכי נצב, ולא אחוש ללהב ולנצב, ועתה כי עוררני אחד שוקד על דלתות משה ויהודים גדול נודע בשערים הוא ואבותיו מן השרידים, לאמר יצאו אנשים שנים ושלשה יעלו על שפת לשון אבינו הראשון, אומרים אמור כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו, רק משל היה וח"ו היו כלא היו, וכן דורשי ההגדות של דופי מגממין המקראות עם השופי, באם ע"ז נחריש ונאמר לנפשינו שלום, ומהשיב אמרים מפינו כלום נכלום? הלא נכלם מאבותינו, הלא נבוש כי נביט אל כל מצותינו, האם אתם לא תהיה ידיכם בנו בראשונה להמיתנו, ואמנם גם אנחנו לא עלה בדעתינו לדונם בבית דינינו, כי ידענו גם אתם עם ועמכם תמות חכמה, אתם חיל וחומה, ולכם ללבוש בגדי רקמה והנקמה, ואף אם תמצאו בינינו אתם תאסרו המלחמה בראשונה ואתם תתנו עצה, אם נאספה אל עיר אם נכרית את עצה, כי אב אחד לכולנו, וה' אדון לנו, ולכבוד שמו ולא לכבודינו, ולכבוד בית אבותינו, נחלץ חושים ולא בית מלחמתינו, גם היום לא הרמנו קול מקל, כי ידענו במקומכם סופר ושוקל, וכתבנו אליכם, מגידים מעלתכם, ותורת הקדושים אבותיכם, תחת קחתנו ברכה, הולכת ראותינו בבתיכם כמהלכים על השבכה, ובאמת כי אתם גדולי החכמה, ועמכם עצה שוכנת ערמה, אמנם תמהנו כי כתבתם "חרב עצתכם תשוב אל נדנה" מוסרכם לא סר, ובצל החכמה צל המוסר, והסכמה נגמור, כי היות בני ציון, מצויינים בחכמות הנכריות מבטן מלידה ומהריון, שאם אין גדיים אין תישים, וא"כ ח"ו לא יכנס לבם לדרוש את תורת ה' אחר היותם ישישים, כי לבינו ולבבם יודעים, כי החכמות ההמה בנויות על הטבע, והלב נמשך אחריו ואחר שיכנס אותו הצבע, לא יעבירהו סמנין וצפון, הצפוני לא ירחק ויהיה בלב צפון, ע"כ אמרנו אם חפץ בנו ה', והיתה עצתינו בעיניכם מקובלת, להיות התורה קודמת ושבט מוסרה תרחיק אולת, גם הרב הגדול ר' משה ז"ל גזר כן בספרו, והוא חכם ויבן זאת, ואיך לא נשמע אל דבריו, ובאמת לא יכנס בלב הנערים חכמות אלו נעדרות, גם כי יחקורו יחשבו חכמי התורה דייני גזרות, ועתה אתה איש נבון וחכם, ובתוך קהל ישראל כראוי נודע מחוכם, עליך המצוה לחתום חזון, ולהוציא הנערים מרשת רגלם, לבלתי הרחיקם מעל גבולם, ואחר שימלאו כרסם מעדני התורה, אז יפרשו לשאר החכמות את המפה, ואכלו מהם הגרגרים ויזרקו הקליפה, ומעלתך לדבר בדברים האלה תביאני, וכבודך יעוררני, הלא טוב כי נקראך גודר פרץ משובב נתיבות, אשר דרכו האבות, מהיות נפשות קצת הנערים שובבות, ולא על תקון ארצותינו אנו באים, כי לא בתוכינו בחכמות מתנבאים, רק כי אנחנו עצם מעצמכם ובשר מבשרכם, ואנחנו לעם אחד, ותורתינו נתנה מרועה אחד, וה' אלהינו ירצנו ויהיה לבבנו אחד, כשם שבלבות אבותינו היה אחד, ואנא הודיעני אם נשמעו דברי אלה, ותשמחוני כי תאמר מבשר טובות אני נאמן מעלתך, עושה משמרת שלום ביתך,
הכותב שלמה בר אברהם ן' אדרת.