זאת תשובת הטענה, על עכוב המענה, מן הכתבים והתנצלות כי זה כמה עמד על המטה מרוב החולשה ותגבורת החולי, ברוך ה' שהצילו כן יאריך ימיו בטובה; וזה טופס התשובה:
האתן בכורי כֹפֶר מריי, כי אעלה עולה על העולה על רוחו שור ומריא, ואם אעלה שי למורא צורי, השולח לצורי צרי, מצילי כמציל מפי הארי, ולו ארד לארות ככרין דנרד ויעלו לי, ושמן לפניו אוביל כנהרי נחלי, ברוך הוא כי עזרני בחולי על חילי, חסדו יקרא רופא נאמן, לא שיח לו ולא שיג ולא מעוט זמן, מבטן שאול שועתי שמעה קולי, אלופי קראתי ואור לי, ואזי בהשתפך עלי נפשי, ומשכבי הפכתי בחולי מליצי רעי הגש לי מליצותיך לדעתי כי דברך ישעשעו נפשי, וימשחו כשמן ראשי, ולשונך מרפא, ובשוב זמננו זה רפוא ירפא, ומן אז עדין לא שבתי לאיתני, לצאת ולבא כרצוני אז בלבבי, ככחי אז כחי עתה אני בעיני, ועל הקונטריס, כל שומעו מתעלס כמתעלס בפרדס, ואשר מפיו ירא הדברים, יהללך בשערים, ואשר לא השבתי מרעיוני המקרים, ועל תלונות השוע הנכבד אשר אמרת תמהתי, אמרתי מה מצא לי עון אשר חטא, לא לבדי שלח אלי כתבו, רק כללני וקראי בתוך קרואיו, ואשר מלאכתי מרובה משלהם, נשענתי על ידיהם, מלבד סבות רבו ופרו כארי ידי ורגלי, ועולם הכבידו עלי, ואתה ידעתי מי יעצר כח, לענות לכל גבורי כח, ואדירי כל חפצי בם, להשיב בני עליה על מכתבם, וכעת בא ספרו ספר וספור זכרו אלי מקדישי עליונים, ואגרת פתוחה מחוללת תנינים, אשר ראו עיניך, לאשר הובאת לי מעיר ירחו, כירח יקר הולך, ואיך לבבי ימלוך, לעלות על ערש יצועי, ואפנה על ימין ועל שמאל רגע מרגיעי, עד אשיב אליהם, כי איך אחיל לגרוע עיני מהם, ובעוד ידי עסוקות לכתוב לפניהם, קפץ עלי המיחוש, ועל ערש דוי לענות מי יחוש, אך על השוע הנעלה, אנכי נפלא הפלא ופלא, האם אלינו הוא מקנא, או לאלהים אשר באש יענה? לאש נבערה ביד בוערים בעם יקנא את קנאתי, ותרב תלונתי, ואם על כבוד קונו מחשבתו פונה, מה לו עוד לאמר לאגרתנו קסמי נא? ומי כמוהו מורה, ידין ידין יורה יורה, לכלות מן הארץ סורר ומורה ולו עתה הוא לבדו נשאר ונספה שנה על שנה, לקרוא מלא שטים כל רגע ועונה. ואין איש אתו הוא יסוד המעלה לעולם, ויטול שכר כנגד כולם, האם אנחנו משכנו ידינו עד נקרא מלא רועים, ונאספו עלינו הצנועים, אנחנו לה' והמתלונן יתלונן והמרעים קולו עלינו ירעים, ואי לדור כי ראינו הדור כדור אל ארץ רחבת ידים, ולבב אנוש כדרור לעוף עתה יעשה לו כנפים, ואיש האלהים למה ינע לבבו כנוע עצי יער, כי ידברו האויבים בשער, זה השער לאדוני, אשר הראנו את כבודו ואת גדלו עם תורתו בסיני, ולמה נקרא שמו סיני, כי משם יצאה לנו שנאה לסבול עול משנאים, ולשים פנינו כחלמיש ולתורתו מקנאים, אהה אנה פנה, איש היה לראש פנה? הוא החל לבנות המגדל המלוא ומגדל אשר בנו בני האדם להרוס, הוא החל את הסולת לרוס, קצין עם השוע ר' טודרוס, ומי בכל ספריו ימלא אחריו, להקים את ספריו ואת דבריו, כאחיו ובן אחיו חבריו, ואשר כח בהם לעמוד עליהם את מלחמת ה' ללמוד את בני יהודה קשת, עד שברו דלתות נחושת, אוי כי בקשנו מרורות למתק, עד חבל הקשת ירתק, ועדיין תמרורים לתמרוריהם עומדים, מאין פנות לפנות דרך ה' ואל תורתו חרדים, עשירים עם כסף הרבה עשו להם שם לבעל, ועל כל ראש דרך גלו פנים והסירו המסוה במבטא ובמפעל, ועוד הקריבו את המדיני לפני משה, ואין שופט הדבר הקשה, או מי יאמין כי יסופר, כי גדל האיל ונעשה שור פר, כי עוד היה להם הלוי לכהן, ולעיניהם פאר יכהן, ועתיקי משדים, הנערים מקודשים לשמים, יוציאו מתחת כנפי השכינה, לקחת תחת ברכה בשנה, אלה הקרנות אשר זרו את יהודה, ולא השאירו אחריהם בית ה' מביאים תודה, וזה באמת כופלת מלאכת הבעלים, ואלה אך אוילים, משם קצצנו את הפתילים; העד העיד בנו א' מבני הארץ, כי ראה א' מבני עירו קרא קרואים ה' גוים יום מתן תורה שעבר, לעבור בפרהסיא על התורה, להגדיל המדורה לעברה, ימות גלמוד, ויכרת על העמוד, יען כי אמר כי עוד לא נקלקל אסתומכת התלמוד, העל אלה יתאפק כל חרד בבית אלהים ולא יקדשו עליו מלחמה? האנשים האלה קשים מן הגבעונים ולא מבני ישראל המה, ידחו מארץ החיים ולקהל ישראל לא יהיו, והיו כלא היו; עוד העיד בפנינו, כי האיש אשר דמה לנו ולתורתינו, היה בקהל ואמר כי מה שאמרו: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וארון אינו מן המדה, אינו מן האפשר, כי כל גוף מטריד גבול ואינו עומד באויר בלא משען, ותחבולה היתה בלוחות בפנים שמעמידתם, יסכר פי דוברי שקר, על מי שתולה ארץ על בלימה, ועל אדניה הטבעו שמים על מה, נוסעים ויסעו, תלאות יסובבוהו, המעט ממנו הלאות אנשים כי תלאו גם את ה', ועכ"ז עוד שמאלם תחת לראשם וימינם תחבקהו, אף כי הכל עקר, וכפר בעקר, ה' יריב לו, ויריב גמול לאשר יביאנו בתוך אהלו, וכל ישראל חברים נקיים, ואני תמה לא ידעתי מה, ארץ ארץ ארץ מלאה דעת וחכמה, שם ילדה משרת התורה ושם גדלה, שם כותרת הדת והגולה, שם הדליקו מדורת האש לכל הגולה, שם יתנו צדקות אדני, עינם יתנו בי אשר קטנם עבה ממתני; יתנו כבוד להם ויתחילו ליסד ולישר הנראה בעיניכם, ואני אקבץ כמה קהלות לחתום אחריהם, וכבר נשמע מקצת הכתבים במלכות אוינ"יון וחלו עליהם, ואם כה יאמרו פתחו אחרים לפניהם, יכתבו מה שיראה להם לתקן ולגדור, לתקנת הדור, ואני כיד ה' הטובה, אחתום באותה הנהגה בכמה קהלות, ועד מתי יהיה זה לנו למוקש ולמכשול, ואחר אשר התחלתי במצוה אותה אגמור, ויצוה ה' מלאכיו להכין לך הדרך לעשות ולגמור, אלהים עמך גבור החיל, בטח בה' כי הוא יתן לך כח לעשות חיל, והיה שדי בצריך, כלב נאמן למעלתך, נושא רנה ותפלה,
הכותב, שלמה בר אברהם ן' אדרת ז"ל.
חתימה, נושא כלי ה' בין אצילים בין חכמי קדם הנכבד הנעלה החכם, ר' אבא מרי האל יהיה בעזרו, בן השוע הגדול הנאמן הנעלה זקן ונשוא פנים ר' משה ז"ל.