אח"כ נתעורר הנשיא מנרבו"נה שרש ישי, ושלח כתב אל הרב י"ץ, וזה טופס הכתב שהשיב לו הרב:
גלעד אתה לי ולשונך צרי, מה לי עדין לגלעד להעלות לבית מרי, הפורצים גדר ינשכם נחש, עולתה יקצורו יאכלו פרי כחש, ההופכים משפט צדק ללענה, ועל גב האמונה האריכו מענה, עצתך פרי עץ ישוה לך, יורש עצר אשר כגילך, כרוב ממשח! את קולך שמעתי בהמון פעמוני זהב אשר בשולי מעילך, ושמעתי כי אצלת עלינו מן הרוח אשר עליך, עד כה עמדתי משתומם על המראה, אמרתי האיש כמוך מהוכיח נלאה? וכי יעשו פרץ נבעה בחומה נשגבה, תעשה העין כאינה רואה, או תפרח לבל תמרח על השחין רפואת תעלה, כי תגלה עון אחרים שנגלה, איה שוקל, איה אשר בידו הרצועה והמקל? אין עוד מכה במטה בידו על הקדקדים, חשכו העומדים על הפקודים, לשמוע שריקות, הורסי התורה והמצוה והחוקות, עתה בראותי כתבך המאושר ודבריך הכתובים על ספר הישר, חזקתי זרועותי, ורפאתי מחשבתי, ואף אענה אם קטן אני, לא יכולתי להעלים מהאנשים ההם את עיני, כי שמעו אזני, ואם קדושים אשר בארץ קטנם עבה ממתני, קדמתי וקנאתי בהוללים ולא מאשר גבה לבי ורמו עיני, וחוקר לב הוא יודע כי לא תעו בזה רעיוני, רק כי ראיתני להכניס במלחמות ראשי, ויראתי לנפשי, ולקש נחשבו לי תותח, ואם יקומו על ימיני פרחח, והמון גאים האומרים בגאותם עלי האח, כי איככה אוכל וראיתי באבדן ארץ לא מטוהרה, ארץ קדושה מקדושי עליונים ועטרוה עטרה, ארץ שם מולד כל מלך בישראל רב, אשר בשמותם קראו אלי אדמות ממזרח ועד מערב, ואיך נשימם כבאים מערב רב, גדולי הארץ ההיא וחכמיה שמנו בין עיינו כטוטפות, בגדיהם הנפנו תנופה במועל ידינו, ספריהם ובניהם אשר יקומו אחריהם יקראו באזנינו הקריאה, אבותינו הראשונים זרעו אל קוצים וקצרו קמשונים, אבותינו אכלו מלוחים, לקטום בין החוחים, והבנים הרועים בשושנים, אבותינו לא ראו אור התורה בהיר בתורות ובחוקים, ומתו ולא בחכמה, שהם בהמה, על זה לבבי ולבב כל ישראל יכאב, בראותינו עין תלעג לאב, ואך אמנם עלץ לבי כי עוד האמונה שם תרעה ושם תרבץ כאשר היתה באמנה את האבות הקדושים, רק אנשים מתי מספר שותים בספל אדירים יין ענושים, ורוח נכון תחדש בקרבי, ושמח גם אני לבי, כאשר ראיתי בכמה קהלות קדושים נתקדשו למדי לכבודם ותורתם, אשר נחלו מסיני אבותם, ולי אני הצעיר באלפם, עוררוני לתת ספר על ספרם, ולפתוח ראשון בדינם, ולהכות בקוץ, ולהשקות הכוס, את אשר לחמו לחמם טמא באונם, ולא חששו לכבוד קונם, ואמרתי אני איך אצא ראשון בראש אלפי ישראל, לכלה הפשע ולהתם חטאת ולטהר את הארץ מכל התועבות האל, היתגדל המשור על מניפו, המה אדירי כל חפץ איש ואיש הצניף הטהור הצניפו, ואיך יעבור לפניהם וישיג הדור האחרון אשר האויב ירדפו, והמה הגבורים אשר מעולם, קריאי העדה אנשים כולם, יפתחו הם ובטוח אני בשם, כי אקבץ עשרים קהלות אחריהם, למלאות את דבריהם, ואם אמנה עתה שבתי וראה לשום נפשי בכפי, אם יכתבו הם ואתה עמהם, ותסכימו על התקנה כדת מה לעשות, להוכיח ולעשות, ולסגור בפני הפורצים דלתים, לבנות רחוב וחרוץ וחומותים, ושהם מסכימים כאשר אסכים, ויסכימו על ידי הקהלות, כי אני הנני ועשיתי אף שאצא יחידי, ולא אדע אל מי מקדושים אפנה ויחזיק בידי, ומי יודע אם יאמרו לי אחרי מעשה הסכמה, או חסרה מלח או תבלין, עד ישימו קנצי למלין, ואולי יחשדני שומע, ואתה אשר בידך פלס מאזני משפט, ויודע להביא הכל אל בית החשבון, ולהכריע עד הכרעת הקלבון, אתה תכריע, ודעתם וחפצך וחפצם תודיע, וסדר המבוקש בתקנה תשמיע, והנה אזני נטויה לשמוע מה, והנני עשיתי בחסד עליון ויהי מה, מעלתך חקקתיה בקירות לבבי, ומשרתך בעט ברזל ועופרת קבעתיה במחשבותי, בריתך כרותה היא לי, ובה אשליך על אדם נעלי, ברזל ונחושת יהי לעד מנעליך, ויהי שלום בחילך כלבבך ולב נאמן למעלתך ובריתך,
הכותב, שלמה בר אברהם ז"ל ן' אדרת.
חתימה, חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו, פרי העץ המבכר מעלתו לחדשיו, השוע הנכבד נשא ורם השלם, הר"ר קלונימוס, המקום יהיה בעזרו בן כבוד השר הגדול הנעלה הר"ר טודרוס מנרבו"נה.