ששה משמות החתומים באדרכה בהסכמת כל החתומים, אומרים: הריצו שלוחים אל ראשי עם קודש מדינה ומדינה ככתבה, מכאן עד ברצלו"נה לגלות את אזנם כל הנעשה פה, ולחלות פניהם לזכות את הזכאי ולחייב את החייב בחרם האדרכה, וזה טופס השלוח:
אב לבנים יודיע אמתה של תורה, יראת ה' טהורה, תתהלל בשערים היא ומעשיה קודש, ישראל חכמת השכל תומכיה מאושר עוז מבטחה למחזיקים בה, מגן יראה ורומח לחוסים בצלה, שומעים לקול מורים; ממנה פנת האמת יסודתה בהררי קודש, על כל גבעה גבוהה על ראש הרים; כל הבן הילוד על ברכיה והוא נער לא ימיש מחיקה ואין אתו לזרים; באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' יראה לבבו בטוח מדלג על הרים; לא יסור לבבו אחריו שם ידבר עמו ואמיץ לבו בגבורים; היא הנותנת כח באדם לעלות בסולם העליה להתקין עצמו לפרוזדור ולהכנס בטרקלין ובחדרי חדרים; כל מבקש ה' ליראה ולאהבה ולדבקה בו, ודרך אין לו שעור יעלה בתום לא ילך בדרך האתרים; יהיו למלא בטנו מפרי עץ הגן ועץ החיים, ואכל ושבע ודשן כל ימי הנעורים; עד אשר יצא מאפו רוח הילדות והשחרות, וכלה זעם רתיחתו ונחה עליו רוח דעת יהלך במישרים; זה חלק יזכה ארחו, וזה פרי יאכלנו והסיר חטאתו, סור זמנים קודם לידיעתו, יראת חטאו קודמת לחכמתו, וכאן הבן שואל באלהים יפנה למעלה ולמטה לפנים ולאחור לא יחטיא כונתו, כך היא המדה והמשקל מודדין ושוקלין בהם איש איש כפי שניו לעבוד עבודתו, מאזני שכל יכריע למדרגה הראויה לו ולא יפסיע פסיעה פן יתנגפו רגליו במרוצתו, בילדי נכרים ישפיקו עד בואו אל דעת נושבת רוח מטוהרה תנוח דעתו והיה כבוד מנוחתו, יפה כח האב להורות נתן בלבו להכין צעדי אונו, להרגיל תורת חסד על לשונו, ואחר בחכמה יבנה ביתו, ועתה למה יגרע שם אבינו הזקן הישיש החכם המובהק ר' שלמה ן' אדרת? המעלנו מים המרורות, המדריכנו בנתיב תורת אמת המלמדנו דעת ההלכות, פרי החכמות העליונות יתן בעתו, עת וזמן תובילהו חכמי המחקר לאזן שומעת, העד העידו להקריב ימין ושמאל לבלתי עקור נטוע עת לטעת, כי שאל נא לימים ראשונים אם דרך גגות ודרך קרפיפות קודמת לדרך שער בית מודעת? השמע עם בדורות הראשונים יקומו הנערים ויפשיטו ידיהם בגדודי חיות המרכבה, וידום בנוסח התורה התמימה אינה מנעת צדק מהתפעל, אם שגגה יוצאה מלפניו אם לבית התעוררת נתן מגרעת, אין כל חדש בגזרתו הלא הוא הדעת מכרעת, למה רגשו הדוברים עליו עתק פרוץ גדרו הדרם העטרה ופארי המגבעת, מה מצאו עול ביד השרידים אשר ה' קורא חכמי ברצלו"נה, כולם אלהים עולים בפרצות, ויורדים בעמק משפט, שדה אבניה נהרסה והקיפוה מחיצות, מה להם ידכאום בדברים לא כן ברחובות קריה ובחוצות, קו המשקולת ומאזני משפט בידם עמם תושיה ועצות, שכלו מחוקק בדגליהם מקל ורצועה בידם, לא יחניפו את הארץ משוא פנים לא יבא בסודם, הרודים בעם ולרוב ענות מעלתם וטוב מוסרם מחלו על כבודם, ואת אלת בריתם לא נתנו עבור בגבולם, לא תחד בקהלם, ומה רוח אף בדברים לא עלה ברשת דמיונם מרים וקשים, אמרו כי משיח ה' הוא הקדוש נר ישראל עמוד הימיני, הוא החכם הכולל הרב הגדול מרנא ורבנא רמב"ם בנן של קדושים, ובספרים החצונים שלח יד לבל יהיו נדרשים מספרי יון בלמוד החכמות טבעיות ואלהות, שמו חוק וגבול פן יהרסו לעלות שם הנגשים, הלא ידעו הלא יבינו כל יודעי דת ודין, בחנו דבריהם לפני כל חכם לב ונבוני לחש, יראי אלהים שופטי צדק אנשי תמים, יבדילו בין האמת והשקר מנחה טהורה בלבבם מגישים, ישמעו ויאמרו היצדקו ברבים בהשוותם ענבים לבאושים, מה דמות יערכו לספרי הרב הולכי נכוחות, מאמיני חדוש והשגחה מרחיקי הקדמות, וכל אמונה נדחה אם ספרי הדת היונית הסבו להם אחורנית, בשרש האמונות הוא הגמול והעונש האריכו למענית, אך לא שמו על לבם כי יש אלהים שופטים בארץ מבחינים בין עזות לרכות, הדור אתם ראו דור טהור! בעין שכלכם תבינו הדבקים בה' ובצדקה תקריבו אליכם, ואחר השואלים תימינו בקדמוניות תתבוננו, ובחדשות מראש הוגד לכם הערת קצת נכבדי ארץ הלזו, על דבר הדרשות אל הרב הגדול קדם זכרו, לגדור הבקעה מצאוה, פן ישלחו ההורסים ידיהם בעולתה, ותורה ומצותיה ללא אלהי אמת יתארוה, והרב הקדוש קדוש ה' מכובד, והעדה כולם קדושים עד אל נכבדי קהל ברצלו"נה עיר ואם בישראל, בחבלי נעימות דבריהם ובעבותות אהבה וחוט של חסד משוך בלשונותיהם, משכו לב הקהלה זולת לב היחידים מהם, נקראת אגרת שלומים בעיניהם ונקראת ספר הישר בעיניהם, בעת ההוא לא הרהרו אחריו בששה ועשרים מנכבדי העיר הסכימו עמהם, ועל הספר הבא מאתם אמרו כנים דבריו, ותשובתם אצלם חתמו לנו רשום כתב דברי שלום ותחנונים לאמר, עשו אתם ראשונה כי אתם הפחות והסגנים, נאים הדברים היוצאים מפיהם תצא אש גערתכם ונזיפתכם לכלות הקוצים מן הכרם, אין שעור לתועלת זאת העצה היעוצה, ראויה היא שתקובל כאלו אמרה יהושע ומסרה לזקנים, כמונו כמותם הסכימו בהסכמתם עצתינו כעצתם, לנדות ולהחרים כל איש אשר ירים ידו בלמוד חכמת הטבע עד היותו בן שלשים, כי כן ימלאו ימי הרתיחה ובני אדם מעבירות שבידם בושים, זאת כונת הס' השלוח מאת ששה ועשרים הנזכרים אל חכמי העיר הנזכרת, גם כי בסוף הס' הודיעם כי יש בהסכמתם עוררים, על כן לא באה לגבול ההשלמה, כתבו שטנה על ההעברה ולא במרמה, יש מהם הוסיפו שנית ידם לכתוב אל הרב לחלות פניו ולהזהירו הואיל והתחיל במצוה לגמרה, וחץ החרם בארצו יורה להעבירו, ואם ימשכו בקשת רצונו עצמם ואחרים עמם במלאכיו עושה דברו, גם היום רובם מהם בכחם אזבחם עתה לקנא לאלהים ולתורתו, החזיקו לא ירפוה ולא ישקרו בבריתו, ולא ימירו כבודם בתבנית לשון מדברת גדולות ותמונת הדברים בגלוי ובסתר, לא יעשו תורה פלסתר, ויש מהם עוררים מן החתומים עלה אף מן המכתבים לרב שנית אחזו בעינינו כונתו הראשונה, וחשף שולי הודו כארמון בשני נח להם, ויכום אחריו כגבר חילים, ומדי שבת בשבתו יעלה בית אל להתעסק בנסתרות ובנגלות נער וזקן, ויום יום ידרושון, ובדברים כסן עתיק יומין יחקורו וידרשו להם גדולות, ועתה חכמים השכילו התיצבו מלכים פנו דרך, ובמעלת החכמות יתעלה במעשיהם, כי תרמסנה רגל כל הולך, אם תחזקנה ידים בפעולותיהם, אם כבודה בת מלך פנימה תצא יצאנית, תזכו במשפטיהם ראוי לאמת להיות פחדנית ובישנית, כי כל הרוצים לטייל בפרדס יטיילו וכח אין בהם ולא תעשינה ידיהם תושיה, אם אחד מעיר ושנים ממשפחה נכנסו בגן וזכו בלמודים, הצילו ולא נפגעו ועלה בידם, היתכן להרצות להתהלך בגן הנערים, הפ? בחורים כולם מרבע טורים, אבן יקרה וספיר נכנסו טובים יצאו בשלום, אם למלאכה הצליחו, אמנם אחד השיג פרטות וכללות הרשות בידם לבלתי השאיר מבציר החכמה עוללות, ואז יקומו העלים והאשכולות, הנה עיניכם רבותינו הרואות במדעכם התורניות בחולניות ובריאות, וריב לנו עם אחינו כשמעו תשיתו ידי בכם תוכיחו בין שנינו, גורל שלום תורתכם תפילו בתוכנו, בהשמע באזני אחינו החולקים עלינו פתשגן הדת נתנה מאת חכמי ברצלו"נה למנוע הנערים מללמוד חכמת הטבע והאלהות בספרי היון, עד היותם בן כ"ה שנים, נתמלאו רוגז על החבורה כולם כונו שהיא מבני קהלנו ולא חשו לעלבונה, ובחזקת היד הגדולה קמו והחרימו בלא דעת, נפש רבים מראשי הקהל ראשי המטות אבותם ועמהם גדולים אנשי אמת, לא ידעו במעשיהם לא יצאו בצבאותם, למען יצדיקו הרבים השומעים שמע גבורתם, וענו אמן על השאלה, פתח דברי החרם ההוא: כל אשר יטיח כלפי הרב מורה צדק החכם הגדול רמב"ם ז"ל, וכל המונע בנו מללמוד חכמת הטבע והאלהות וחכמת האמת משום זמן, גזירה נגזרה מקירות העיר וחוצה לה, ובגלל החרם ההוא כל מוציא דבה על שום מחבר ספר לתומו, בינו נא זאת יודעי דעת ומזימה, הנהיה כזאת ע"פ האדמה, הלא חכמי העיר ההוללה ברצלו"נה עיינו ודקדקו יפה בהסמכתם, ובארו היטב בשאר החכמות לא פשטה גזרתם, שתים הנה טבע ואלהות חברום חכמי יון וחכמי ישמעאל נשתבשו באמונתם, ע"כ קראו החכמים למנוע הלמוד הזה לילדים ולנערים, ובס' שאר המספרים לא שלחו ידם, לא מנעו מהם עקשות פה המדברים בשערים, ולהסיר לזות שפתים ושוט לשון, וכל זה שמרנו שוה לנו ולהם אמרו אחינו כנגד הרב י"ץ מועצותינו ומועצותיהם, ונירא וימס לבבנו ברדפם אחרינו עד החרימם, קנאו לה' ולתורתו ולחכמים האצילים חכמי ברצלונ"ה ה' שמה, לא ירדו לשער מלחמתה של תורה, ה"ה נכבדים נכבדי הקהל ורבים אשר אתם, צעקו חמס על החכמים ועל הנסכמים לדעתם, ויאמרו באזניהם אם שלא כדין כללונו בחרמם, כי משארות האלה צרורות על שכמם, אדרבה להוו המחרימים וכל הנסכמים עמהם אם מבני ישראל המה, בחרם ובשמתא בקללה ובנזיפה, ודעת שפתיה' ברור מללו, ונכתב ונחתם האדרכה בשבעים נפש, או קרוב החתומים בו תורה וגדולה בכללה, כולם פועל ה' יביטו ולא ישיחו לרעש בני חיל ולקולם, ואתם הרי ישראל מוסדי הארץ האיתנים, העת לכם לשבת בבתיכם ספונים, ואחיכם אלו כנגד אלו דנים? הרימו מכשול מדרכינו, שפטו נא בין החרם והאדרכה יבא דברכם ויורנו, בשל מי הרעש והסער לאשר אשם לו אימתכם תבעתנו, ושבט מוסרכם באולתו יגער, דרשו היטב על דבר המחלוקת מי ומי ההולכים בתמים וכונתם רצויה? והעוברים תחת קיר נטוי גדר הדחויה, ובאש קנאתכם ועברתכם תדברו והאדמה לא תשם, לבל תכניסו דבריכם מפני איש ומה' לא תשימו נפשיכם אשם, ועיניכם על עדתינו תחוס פרטה וכללה, וה' הטוב יכפר בעד מאור הגולה, ייטיב לישרים בלבותם, ידריך באורח מישור המטים עקלקלותם, ישבית מדנים ורוח קנאה ותחרות, יוציאנו ממצוקותינו ומעבדות לחירות, ושלום על ישראל כלבבכם ולבב אחיכם, לא בחיל ילכו לפני עם קודש להגיש עצומותיהם, לא בחיל ידברו יגברו אין כחם אלא בפיהם, מצווים ועושים מאת החכמים הגדולים הנסמכים עמהם לדרוש אלהים בני עליון יתנו עידיהן לבאר כל סתום, ששה משמותם הבאים על החתום,
שלמה בר יהודה לוניל
שמעון בר יוסף לוניל
אבא מרי בר יוסף
שלמה בר אברהם ן' אדרת
אליעזר בר חיים
שלמה בר נחמיה ז"ל