זה טופס הכתב הג' אשר כתבו לשון החרם אשר החרימו אנשי חכמי ברצלו"נה על ההופכים ללענה דברי חכמים רז"ל חכמי התלמוד, ועל הדרושים בהגדות של דופי, וכל הנמצאים לדברי מינות בציורם כדי לעקור מה שכוונו רז"ל, והחרימו ג"כ כל הספרים אשר נמצאו בהן אחד מן ההריסות הנזכר בטופס החרם וכל המחזיקים בהם, וזה החרם נעשה כללי, ע"כ ראוי להיות שמעו הולך בכל המדינות. וזה טופס החרם כלליו ופרטיו:
קודש ישראל לה' ראשית תבואתו, עם זו יצר לו לספר תהלתו, וביום שמחת לבו יום חתונתו, אשר ברכו ה' באחותו כלתו, בא ה' אלהים וכל קדושיו עמו, הבדילו לו לשרתו ולברך בשמו, ויבדל להקדישו קדש קדשים, כתר מלכות בראשו ותפארת אנשים, כתב לו רובי תורותיו, כי בו בחר וחשק באבותיו, ולו צדקות ועוז ובנביא הוציאו לכתו אחריו במדבר, ובנביא נשמר במדבר מקום מטה לחם שבר, לא חסר דבר, הביאו המלך חדריו, חדר הורתו פקיד נגיד בכל שעריו, ועליו אפריון, עשה לו בציון, שם נגלו לו האלהים, שם שם לו מעין גנים, ומשך חכמה מפנינים, וזו חטאנו לו בחטאינו הגלנו, וכי זר מעשינו בקצוות זדנו ובגוים הפיצנו, אמנם עבדיו אנחנו, ובעבדותינו לא עזבנו אלהינו, הוא עשנו ולו אנחנו, ואם בגוים האלה לא נרגיע לרגעים יבחנונו, עדותיו וחוקיו יום יום יגזמונו, ואם חטאנו הנידונו, ואותנו לאויבנו מכר, איך נשיר שיר אלהינו על אדמת נכר, זאת נחמתנו בענינו, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, עד כה ברכנו השם, כי היתה לנו תורתו לתהלה ולשם, אך עתה רגזנו ואין נחת, בשמענו כי יצאו אנשים דרכם יורדת היא למטה לארץ לבאר שחת, עזבו תורת עליון ומנחת, ונחת שולחנם ספרי הגוים עשו תורת אמת פלסתר, זה מקעקע הבירה וזה סותר, וסותרים את הכל כחומץ על נתר, ובבית משתיהם גם בבתי כנסיותיהם לא יבושו, ובענין אגדות של דופי ידרושו, ומלעיבים בדברי חכמים, כאחד מן העממים, וחקקי און בספריהם חוקקים, וממלאים בתיהם כלים רקים, לאמר: כי מבראשית עד מתן תורה הכל משל, ואברהם ושרה חומר וצורה, וי"ב בני יעקב י"ב מזלות, וד' מלכים אשר נלחמו את החמשה, הם ארבע יסודות וה' חושים, גם שמענו כי במצות שלחו ידם לאמר: כי האורים והתומים הם מלאכת האצטור"לאב, ובתפילין נתנו תִפְלָה, ולא יראו לדבר גם במשה, לאמר ח"ו כי נימוס היה באמרם כי אין תורה מן השמים רק נמוסים והנהגות שעשה משה, עד שאמר אחד מהם דורש ברבים בבית הכנסת בתימה, מה ראה משה לאסור את החזיר? אם מחמת רוע איכותו, הרופאים לא מצאו בו רוע איכות כ"כ, ואמר א' מהם שאין הכונה במצות תפלין להניחם על הראש ועל הזרוע ממש, שאין החפץ בזה רק שיבין ויזכור את ה' על התפילין הרמוזים בראש כנגד המוח ובזרוע כנגד הלב, שהם כלי ההבנה והזכרון לרמוז שיבין ויזכור לא זולת זה, ומכאן מראים ביד ששולחים אצבע ומדברים און, בכל המצות פרקו העול מעליהן, ואין להם חלק בפשטיהן, וכל איש הישר בעיניו יעשה, ורבים של אלו כתבו, כי מ"ש: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, היה בפנים דבר שמעמידן, כזה אומרים אמור, וכל המחזיק בדברי חכמי ישראל נחשב בעיניהם כסוס כפרד כחמור, לזה ידווה לב כל הדווים, כי נטו קו תוהו על כל הקוים, ובאמת האנשים האלה אם רוח עועים זה בקרבם, וע"ז נשאם לבם, באמת נאצו את אדני, כי יכפרו בתורת אלהינו שנתנה למשה בסיני, ישחיתו לכל העם, כי יוסיפו על חרון אף ה' עברה וזעם, ויסף עוד להניחנו בגלותינו, ואפילו אחד הפושט ידו באחד מאלה, עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה, וארז"ל כי דבר ה' בזה זה האומר כל תורה מן השמים חוץ מפסוק אחד שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו חוץ מגזרה שוה הוא כי דבר ה' בזה, ומי לנו גדול מהרב רמב"ם ז"ל שכתב בספרו כתב יושר ז"ל "הדין אצלי בכל עברה שיראה ממנה סתירת התורה או מחלוקת כנגדה, אפילו אכל אדם מישראל בשר בחלב או לבש שעט"נז, מפני דעת שיתבאר ממנה שאינו מאמין שזאת תורת אמת, הוא אצלי כי דבר ה' זה, ויהרג מיתת סייף אך לכפרה לא מיתת עונש, ולזה ממונם לשריפה ולא ליורשיהם כשאר הרוגי ב"ד, וכן אני אומר בעדה מישראל שעברה על איזו מצוה שתהיה ועשו ביד רמה יהרגו כולם, וראיה לדבר ענין בני גד ובני ראובן, שכתוב עליהם ויאמרו כל העדה לעלות אליהם לצבא, ואח"כ באר להם בשעת התראה שהם כבר כפרו בהסכימם על העבירה ההיא וכפרו בכל התורה כולה והוא אמרם להם "לשוב מאחרי ה'" והשיבום ג"כ "אם במרד ואם במעל" עכ"ל ומי כמוהו מורה תורת אמת ומשפטי צדק, שמעו הדור כולו, הבנים אין לישראל, האין מקנא לתורת האל, האם בתורה אין מנהל מכל בנים ילדה? החטאים האלה בנפשותם, מחוייבים כל ישראל להחרימם ולנדותם, ולא יכופר העון הזה עד ימותון באש של גיהנם, וגופם של אלו באש לא נופח באש לא תכבה נתון, והנה אנחנו מסכימים ובגזרת עירין ובמאמר קדישין, מנדין את האנשים הפושעים הפושטין ידם באלה ובחרם ומסכימין בב"ד של מעלה ושל מטה, וירדו מטה מטה, עד ישובו תשובה שלימה, לא ישובו עוד לכסלה, ולא ישימו בתורה ובדברי רז"ל בעלי התלמוד תפלה, וספרים שחקקו א' מאלה בתוכם, אנו דנים הבעלים כמין, והספרים כספרי קוסמין, והמדריכם והמחזיק בהם בנדוי ובחרם כיוצא בהם עד שישרפום ולא יזכרו עוד בשמם עד תומם, כמצות התורה: פסילי אלהיהם תשרפון באש ולאבד את שמם, ואשר ישוב ונחם, מן השמים ירוחם ובירושלים של מעלה ושל מטה ינוחם, ותשוב הקללה לברכה, ויצלח בכל מלאכה, ויכתבו לחיים ולשלום, חיים שיזכו לראות פני אלהים יום לאומים ידין, כי במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין עומדין, ובזכות הרחמן ובזכותא דאבהתנא, תיתי בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אוריתא, כן יהי רצון אמן.
שלמה בר אברהם ן׳ אדרת
יצחק בר יוסף ן׳ ישי
יעקב בר חסדאי
שלמה בר משה חן
משה לוי בר יצחק
שלתיאל בר שמואל
יהודה לוי בר חסדאי
ראובן בר ברזילי
משולם בר יצחק
ששת בר ראובן תשי
יהודה בר ישועה תמ"ך
שלמה בר יהודה
מה טוב מאמר החכם באמרו בהתאחר שלוחך קוה לטוב, הנה אמת כי התאחר שלוחנו אשר שלחנו לברצלו"נה ל"ו יום, והגיע הנה עם הכתבים והתשובות מן האצילים הנכבדים אשר שם, ביום זה י"ב לחדש כסלו שנת ס"ו לפרט, הוא החדש אשר נקם ה' נקמתינו והצילנו מאף מלכי היונים, כן יצילנו מדעת חכמיהם הכופרים בהשגחה ומאמינים בקדמות, מכחישים המופתים ממעטים הדמות, ונשמח בתורת אלהינו הקדושה אשר אין לה עקר ודמות, ולא ישיגוה הפעלות ושנוי מקרה ואיכות וכמות, ולמען שמו הגדול בתורתו ינהגנו על מות, ואלו הן מספר הכתבים אשר הביא, שני כתבים מן הקהל חתומים בחותם הנאמנים מכל נכבדי העיר וחכמיה, ובתוכם פסק דין האדרכה בראיות ברורות כי אין בחרם ובנדוי שלהם כלום, ואין כאן שום חשש ולא נדוי, והאדרכה שלנו צריך היתר; וחלו פנינו להתירו, ועוד ששה כתבים מגדולי העיר, להתנצל, כי לא פשטה התקנה על שום ספר ממאמרי הרב רמב"ם ז"ל קדוש אלהים, וזה התנצלות לא היה צריך שהרי לא כלל החרם אלא לספרי היונים בלבד, אלא כדי להוציא מלבן של מוציאי דבה עשו כן.